עע (ארצי) 2912-11-10
אדם הועסק בתור מנהל מכירות בחברה במשך כשנתיים עד להתפטרותו. בתחילת העסקתו, חתם האחרון על כתב התחייבות לשמירת סודיות. בסמוך לאחר עזיבת העבודה, יזם המתפטר הקמתה של חברה חדשה אשר תוכננה לעסוק בתחומים זהים או דומים לתחום עיסוקה של מעסיקתו לשעבר.
יש לכם שאלה?
לשם הקמת החברה, נעזר הוא באחיו שהיה בעלים של חברה אחרת. החברה המתחרה שהוקמה נרשמה בנובמבר 2008, ועוד באותו היום שלחה המעסיקה הקודמת מכתב לעובד לשעבר ובו התראה כי עליו לחדול מהפרתו של כתב ההתחייבות. הרקע למכתב, כך נטען, היה בשל "פניה ללקוחותיה ושידולם לעבור ולקבל שירות בחברתו החדשה".
יצוין שבחברה החדשה הועסק עובד אשר עבד אף הוא בחברה הקודמת, בתור מנהל ייצור, וגם הוא, כמו מקים החברה המתחרה, חתם על כתב התחייבות. כמו כן, מנהל הייצור לשעבר היה בתפקיד ניהולי בכיר ושימש למעשה כיד ימינו של בעל החברה וממונה על כמחצית מעובדיה. המעסיקה הראשונה הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בקשה לצו מניעה זמני אשר יאסור על החברה המתחרה לפנות ללקוחותיה או לעשות כל שימוש במידע עסקי סודי השייך לה. הבקשה נדחתה.
במקביל לכך נוהל דיון הוכחות בתיק העיקרי וניתן פסק דין לטובת המעסיקה. נקבע כי עובדיה לשעבר הפרו כלפיה את חובת תום הלב, ההגינות והמסחר ההוגן. "הנתבעים לא היססו להיעזר במנהל בכיר לשעבר ולערבו בפעילות החברה המתחרה חרף ידיעתם כי הוא עושה זאת במקביל לעבודתו בתובעת", נכתב בפסק הדין.
בית הדין האזורי מצא בכך "פגיעה ממשית באינטרס הציבורי ובתקנת הציבור". לפיכך, ניתן תוקף לכתב ההתחייבות ובית הדין קבע כי נסיבות המקרה מצדיקות את חיוב הנתבעים בהתחייבות אשר לקחו על עצמם. כנגד הנתבעים צו הגבלת עיסוק למשך שנה. הנתבעים ערערו על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה.
הגבלת העיסוק מבוטלת – הוצאות המשפט נשארות
איגוד האינטרסים בכל הנוגע להגבלת עיסוקו של עובד לאחר סיום עבודתו נדון בפסק דין צ'ק פוינט. על פי פסק דין זה, אין לתת תוקף לתניה חוזית אשר מגבילה את עיסוקו של עובד, אלא אם עולה בידיו של המעסיק להוכיח כי תניה זו הגנה על אינטרס לגיטימי שלו. יתרה מזאת, אין די בהוכחת אינטרס לגיטימי. על בית הדין לבחון האם מדובר בתניה סבירה בהתאם למבחנים אשר היו מקובלים בעבר (היקף התניה, משך הזמן וכדומה).
בהלכת צ'ק פוינט, בית הדין מנה ארבע דוגמאות לאינטרס לגיטימי – תמורה מיוחדת, קיומו של סוד מסחרי, הכשרה מיוחדת וחובות תום הלב והאמון. כמו כן, הודגש כי אין מדובר ברשימה סגורה. חובות תום הלב קיבלו משנה תוקף בפסיקות מאוחרות יותר.
הנשיאה, נילי ארד, התייחסה לכך בפסיקתה באופן הבא. "ההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו. לפיכך, רואה אני לנכון להעניק משקל הולם לשיקולים כגון הגינות, תום לב, אמון, מסחר הוגן וכדומה. תקנת הציבור אמורה למנוע מצב בו עובד יהפוך למעין סוס טרויאני אשר בא בחצרו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו".
אינטרס לגיטימי במקרה הספציפי, האמנם?
במקרה זה, המערערים טענו כי לא הייתה הצדקה לקבוע כי הם הפרו את חובות תום הלב וההגינות. בית הדין קבע כי אין לקבל טענותיהם אלה. בית הדין הארצי קבע כי בדומה לבית הדין האזורי, גם הוא התרשם מדרך פעולתם של המערערים לשלילה. נקבע כי מדובר בבעל תפקיד בכיר ומרכזי בחברה אחת, אשר פעל תוך כדי לקדם חברה מתחרה.
"המערערים פעלו מאחורי גבו של מנכ"ל החברה ותוך שהם מועלים באמונו באופן חמור", נכתב בפסק הדין, "גם אם לא הוכח שימוש בסוד מסחרי, עדיין ניתן לומר כי מעצם עבודתו ותפקידו הבכיר של העובד, הוא היה חשוף למידע פנימי ועדכני אשר לא היה בהישג ידם של אחרים. מידע זה היה יכול בהחלט לסייע לחברה המתחרה בתחילת דרכה ובהמשך".
עם זאת, בית הדין קבע כי יש לבטל את הגבלת העיסוק למשך שנתיים, כפי שעלה מכתב ההתחייבות, וזאת בשל היותה "בלתי מידתית". בית הדין הארצי הותיר את יתר החלטותיו של בית דין קמא, למשל בכל הנוגע להוצאות המשפט הגבוהות שהוטלו על המערערים בבית דין קמא (30,000 שקלים).
.jpg)
-min(1).jpg)
.jpg)
