זכויות עובדים בישראל מעוגנות בשורה של מקורות כגון חוקי מגן, חוזה עבודה, הסכמים קיבוציים וכדומה. לא אחת מגישים עובדים תביעות כנגד מעסיקיהם במסגרתן הם עותרים לזכויות שונות מכוח נוהג. לדוגמא, מעסיק אשר נוהג לשלם פיצויי פיטורים בשיעור מסוים גם לעובדים אשר מתפטרים מרצונם. היות והנוהג איננו כתוב או מוסדר באופן ברור, והוא נלמד בדרך כלל מהתנהגות או הסכמות בעל פה, קשה מלאכת הוכחתו בבית הדין.
יש לכם שאלה?
תובע אשר טוען לטענת נוהג נדרש אפוא להרים נטל הוכחה כבד במיוחד. הלכה פסוקה היא כי "הוכחת נוהג חייבת להיות וודאית וחד משמעית". בע"ע (ארצי) 348/99 קבע בית הדין הארצי כי "אין די בהצגת מספר מקרים לשם הוכחת נוהג. לדוגמא, כאשר מדובר במענק פרישה, יש להראות כי המעסיק העניק את המענק על בסיס שיטה בעלת עקרונות אחידים". כמו כן, נקבע כי יש להוכיח שהנוהג הופעל עבור עובדים רבים ועל מספר "מייצג ורחב של מקרים".
במקרה אשר הונח לפתחו של בית הדין לעבודה, טענה עובדת לשעבר בחברת בזק כי היא הופלתה לעומת עובדים אחרים בתנאי פרישתה וזכאותה לזכויות פנסיוניות שונות. העובדת במקרה דנן התחילה לעבוד במשרד התקשורת בשנת 1979. לאחר כשנה וחצי זכתה התובעת בקביעות ובשנת 1984 הפכה להיות עובדת של חברת בזק.
במסגרת המעבר לחברת בזק, רכשה החברה את הזכויות הפנסיוניות של העובדים הקבועים במשרד התקשורת והחלה אותם על העובדים באופן רטרואקטיבי. עם פרישתה של התובעת, בגיל 48, במסגרת הסכם פרישה מוקדמת, נערך לאחרונה תחשיב בנוגע לזכויות פנסיוניות המגיעות לה. בין הצדדים ניטשה מחלוקת, האם התובעת זכאית לפנסיה גם עבור תקופת עבודה כעובדת ארעית במשרד התקשורת, אם לאו.
האם יוכח נוהג?
לאחר שטענותיה של התובעת בנוגע לפרשנות הסכם הפרישה נדחו, העלתה התובעת טענה חדשה – "הופלתי מחמת נוהג". בטענה זו ביקשה התובעת לבסס את תביעתה גם על שוויון ואיסור הפליה. לדבריה, עובדים אחרים זכו לפנסיה מוקדמת גם בגין תקופת הארעיות, ולא הייתה כל סיבה לנהוג עימה באופן שונה.
התובעת ניסתה להיבנות בעניין זה מעדותו של המנהל לשעבר של מחלקת הסדרים פנסיונים בבזק. המנהל לשעבר העיד בתצהירו כי בזק נהגה לרכוש עבור כלל העובדים הזכאים לפרוש במסלול פנסיה מוקדמת, זכויות פנסיה מוקדמת בגין כל תקופת עבודתם בחברה ו/או במשרד התקשורת, לרבות בגין התקופה בה היו עובדים ארעיים ובוטחו בקרן פנסיה מבטחים. עם זאת, בית הדין לעבודה ציין כי העד הוסיף שהתובעת בוטחה בפנסיה מקיפה אשר נרכשה בדיעבד מיום מתן הקביעות.
בפסק הדין נכתב כי אכן העד ציין שבאופן אוטומטי צורפו לכל עובד זכויות בגין תקופת הארעיות, אך עם זאת לא עלה מעדותו כי העובדים אשר לקצבתם צורפה "אוטומטית" תקופת הארעיות לא רכשו אותה בכספם מהקרן (כפי שהוצע לעובדים בזמנו). מנגד, עמדה עדות אחרת של עובדת האחראית על הכספים בחברה אשר טענה כי צירוף תקופת הארעיות לא הייתה נוהג בבזק. כאמור, הנטל להוכחת הנוהג הונח לפתחה של העובדת – התובעת.
במקרה דנן, בית הדין קבע כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שחלק מעובדי הנתבעת קיבלו קצבה גם בגין תקופת הארעיות, במסגרת הסכם הפרישה המוקדמת. עם זאת, בית הדין ציין כי לא הובאה בפניו כל ראיה מכלי ראשון לכך שהנתבעת גיבשה נוהג המכיל זכאות זו כלפי כל העובדים. "התובעת לא השכילה להביא ראיה של ממש כי קיים עובד מועבר (עובד אשר היה עובד קבוע עם המעבר לבזק) שקיבל בגין תקופת הארעיות זכויות פנסיוניות, מבלי לרכוש אותן מכספו", נכתב בפסק הדין, "בזק אמנם אישרה כי היו ארבעה עובדים אשר קיבלו זכויות כאמור, אך מדובר אפוא בחריג מן הכלל המוכיח את הכלל".
.jpg)
-min(1).jpg)
.jpg)
