עיתון "הארץ" ומקורותיו העיתונאים שוב בכותרות. לאחר שבית המשפט גזר עונש מאסר בפועל של ארבע שנים וחצי על החיילת לשעבר ענת קם, בגין העברת מסמכים סודיים לעיתונאי אורי בלאו, מטעמים אידיאולוגיים, מגיעה לסיומה פרשה נוספת של חשיפת מסמכים אידיאולוגית לאחר כשמונה שנים.
יש לכם שאלה?
בינואר 2003, ערב הבחירות לכנסת ה-16, היה נתון ראש הממשלה אריאל שרון תחת מספר חקירות. פרטי אחת החקירות, פרשת סיריל-קרן, היו חסויים. מדובר בפרשה אשר כללה חשדות כנגד ראש הממשלה בכך שהאחרון קיבל כספים למימון הוצאותיו בבחירות הפנימיות לרשות מפלגתו, וקבלתם הייתה מוסווית בדרך של הלוואה מחבר ממלחמת העצמאות.
בפרקליטות מחוז מרכז עבדה באותה התקופה עורכת הדין ליאורה גלאט-ברקוביץ'. ב-7 וב-8 לחודש ינואר, פורסם בעיתון "הארץ" תחקיר מקיף של העיתונאי ברוך קרא, אשר חשף פרטים חסויים מהפרישה. בעקבות הפרסום, מינה אליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, צוות חקירה מיוחד אשר מטרתו היה למצוא את המדליף. בתוך זמן קצר עלה הצוות על עקבותיה של גלאט-ברקוביץ'.
הפרקליטה הובאה לחקירה והודתה מיד במעשה. בחקירתה במשטרה, אמרה גלאט-ברקוביץ' כי היא עשתה את המעשה על מנת למנוע מ"החקירה להתמסמס" ובכדי לסייע למתנגדיו של שרון למנוע מהאחרון לזכות פעם נוספת בכס השלטון. בקו פוליטי זה דבקה הפרקליטה גם בראיונות אשר נערכו עימה מאוחר יותר.
גלאט-ברקוביץ' הושעתה מעבודתה והועמדה לדין פלילי. במסגרת עסקת טיעון בין הפרקליטות לבינה, הורשעה הנאשמת בעבירה של גילוי בהפרת חובה. על מנת לא לעמוד לדין משמעתי, מהלך אשר היה עלול לפגוע בפנסיה שלה, התפטרה גלאט-ברקוביץ' מהשירות הציבורי. בהכרעת הדין בעניינה כתבה השופטת, חיותה כוהן, כי פעולותיה של הנאשמת נעשו על מנת להשפיע על ציבור הבוחרים ומדובר במעשים אשר חורגים באופן ברור מהאיזון שבין זכות הציבור לדעת לבין הדלפה.
גלאט-ברקוביץ' ביקשה אפוא לגלגל את האחריות לנזקים שנגרמו לה לפתחם של עיתון "הארץ" והעיתונאי אשר פרסם את התחקיר. אי לכך, הגישה האחרונה תביעת פיצויים כנגד האחרונים בגין "הפרת סיכומים מפורשים", רשלנות, הפרת חובת הזהירות, וחשיפתה כמקור עיתונאי. בית המשפט המחוזי דחה אמש את התביעה.
חובת הזהירות המוטלת על עיתונאי
למעשה, פסק הדין עשה בהיקף הזהירות והאחריות המצופים מעיתונאים כלפי מקור עיתונאי. ואכן, בפסק הדין עסק בית המשפט בחובת הזהירות אשר מוטלת על עיתונאי כאשר הוא מעוניין לשמור על זהותו של "מקור עיתונאי". השופט זמיר כתב בפסק הדין כי עיתונאי איננו בלש או חוקר, ואין להטיל עליו חובת זהירות מוגזמת.
כמו כן, לגבי מכתב שכתבה התובעת לפרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, לא הוכח כי מדובר היה במסמך אשר התובעת אסרה על הנתבעים להשתמש בו. יתרה מכך, מהודאתה של התובעת במשטרה, ניתן היה לראות בבירור כי מטרתה הייתה לחשוף את פרטי הפרשה החסויים על מזבח זכות הציבור לדעת ורצונה להשפיע על מהלך הבחירות.
השופט קבע עוד כי התנהלותה של התובעת בסמוך לאירועים לא מתיישבת עם טענותיה בתובענה זו בכל הקשור להפרת סיכום או הבטחה כלשהם. נהפוך הוא, התובעת הייתה מעוניינת כי הדברים יתפרסמו. הן בהליך המשמעתי, והן בהליך הפלילי, העידה התובעת כי היא הייתה מעוניינת להביא לידיעת הציבור הרחב את הבקשה לחיקור דין בדרום אפריקה, ואת החשדות בנוגע לשחיתות אישית כביכול של אריאל שרון.
.jpg)
