שוק המכוניות המשומשות בישראל משמש מוכרים וקונים רבים להחלפת מכוניות. לעיתים הרכישה מתבצעת מול אדם פרטי, ולעיתים אדם רוכש את רכבו מחברה העוסקת במכירת מכוניות משומשות. אחת הסיבות העיקריות אשר מובילות אדם לרכוש רכב מחברה העוסקת בתחום זה הינה הידיעה כי מדובר בגוף מקצועי וסביר להניח שהרכב נבדק ואושר על ידי גורמים בחברה. כיצד על קונה רכב לנהוג כלפי החברה כאשר הוא מגלה שהפרטים שנמסרו לו אודות הרכב לא היו נכונים? מהו אפוא היקף האחריות המוטל על סוחר זה, ככל שמדובר באדם שזוהי פרנסתו?

 

להלן מקרה שנדון לאחרונה בבית המשפט. אדם רכש רכב משומש מחברה אשר עוסקת במכירה של רכבים מסוג זה. זמן קצר לאחר רכישת הרכב, הבחין הקונה כי הספידומטר ברכב זויף ומספר הק"מ אשר הופיע בו היה נמוך באופן משמעותי מהמספר האמיתי. כמו כן, בניגוד לטענות החברה כי בטרם רכישתו של הרכב הוא היה בבעלות של שני בעלים בלבד, התובע גילה כי מדובר ברכב יד רביעית. יתרה מכך, אחד הבעלים היה קיבוץ ולא אדם פרטי.

 

בעקבות הגילויים הנ"ל הגיש רוכש הרכב תביעה כנגד החברה. החברה הגישה מצדה הודעת צד ג' לחברה אחרת אשר מכרה לה את המכונית. לטענתה, היא מכרה את הרכב לתובע כפי שהוא הוצג בפניה על ידי צד ג'. החברה השלישית הגישה אף היא הודעה צד ג', כנגד אדם פרטי אשר מכר לה את המכונית. בית המשפט בחן את העדויות אשר הוצגו בפניו וקבע כי עדותו של מוכר הרכב הראשון, האדם הפרטי, הייתה תמוהה והיה ספק באמינות דבריו.

 

אי לכך, השופטת קבעה כי אכן ייתכן שהקילומטראז' ברכב זויף על ידי המוכר הראשון. בית המשפט אמנם לא פסק זאת באופן מפורש, אך קבע כי ניתן להניח כך לצורך מתן פסק הדין במקרה דנן.

 

אחריות מוגברת, האמנם?


למרות שבית המשפט קבע כי החברות (זו שמכרה לחברה וזו שמכרה לתובע) לא זייפו את הספידומטר ברכב, נקבע כי האחרונות הפרו כלפי התובע את חובת האחריות המוטלת עליהן. בפסק הדין נכתב כי היות ומדובר בחברות מנוסות אשר עסקיהן נוגעים למכירת רכבים, היה עליהן לדעת כי ייתכן ורכבים משומשים שיימכרו להן יהיו מזויפים או יוצגו בפרטים שגויים. השופטת ציינה כי פרטים של רכבים משומשים מזויפים בישראל חדשות לבקרים, ועל כן מוטל על סוחר רכב ותיק ומנוסה "לעמוד על המשמר".


דהיינו, מוטלת על סוחר רכב זה אחריות מוגברת ביחס להצגת פרטים של רכבים לקונים פוטנציאליים. קביעה זו יפה גם למקרים בהם החברה המוכרת משמשת רק כצינור בין המוכר לקונה, כאשר הרכב נמצא אצלה תקופה קצרה בלבד. בפסק הדין צוין כי עסקינן בחובה המוטלת על החברה הן מכוח המישור הנזיקי (עוולת הרשלנות ופקודת הנזיקין) והן מכוח המישור החוזי (חוק המכר וחוק החוזים).

 

"טענתן של החברות הסוחרות במקרה זה כי הן לא ידעו על זיוף הפרטים אינה יכולה להישמע", קבע בית המשפט, "מצופה מסוחר רכב לערוך בדיקה מסודרת ומקיפה של רכב אותו הוא רוכש, לרבות בדיקת רישיונות הרכב בדיקת תקינות הרכב במוסך מוסמך, בדיקת מספר השלדה וכדומה". לחילופין, סוחר הרכב יכול להזהיר את הקונה כי מדובר ברכב שלא עבר את הבדיקות הדרושות ועל כן האחריות מוטלת לפתחו במידה והנתונים שהציג המוכר המקורי אינם נכונים.