במשך כ-11 שנה ניהלו גבר ואישה אשר עבדו ביחד רומן סודי. מערכת היחסים ביניהם התקרבה עם השנים, השניים בילו בשעות העבודה ומחוצה לה, וקיימו יחסים אינטימיים לרוב. במהלך השנים אף נולדה לגבר והאישה בת משותפת. הבעיה היחידה הייתה שהגבר היה נשוי לאישה אחרת. לאחר 11 שנים תמימות, סיפר הגבר לאשתו על הרומן וזו שלחה אותו מן הבית. הגבר ובת זוגו עברו לגור ביחד, אך לאחר ארבעה חודשים נפרדו. בעקבות הפרידה הגישה האישה תביעה כנגד הגבר, בין השאר להכרה בהם כבני זוג ידועים בציבור.
יש לכם שאלה?
בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה. בפסק הדין נקבע כי למרות שמערכת היחסים בין הצדדים נמשכה למעלה מעשר שנים, עדיין יש להתייחס לכך שמדובר באדם נשוי ולו שני ילדים מאשתו. התובעת טענה כי הנתבע והיא ניהלו מערכת יחסים מחייבת בתור בני זוג. לטענתה, הם נהגו להופיע ביחד בציבור, ניהלו משק בית משותף, בחרו ביחד את הדירות השכורות בהן היא התגוררה והנתבע אף חתם עבורה ערבות בדירות אלו. כמו כן, ציינה התובעת, לא אחת הבטיח הנתבע להינשא לי.
מנגד, הגבר טען כי מדובר היה במערכת יחסים בלתי מחייבת ואין להכיר בו ובתובעת כידועים בציבור. לטענת הנתבע, עסקינן בקשר חברי אשר הפך לקשר רומנטי כאשר לידת הבת נבעה מרצונה של התובעת, אז רווקה בת 38 שנים, לילד משלה. הגבר הוסיף כי התובעת והוא לא ניהלו משק בית משותף, ופרט למגורים משותפים במשך ארבעה חודשים בלבד, כל השנים הוא נותר בביתו עם אשתו וילדיו.
לא הוכחה כוונה שיתופית
בית המשפט קבע כי אין לקבל את תביעתה של האישה אשר מטרתה הינה חלוקת רכוש אשר צבר הגבר במרוצת 10 השנים בהן התנהל הרומן. בפסק הדין צוין כי במידה והתובעת הייתה מעוניינת להוכיח זכויות ברכוש, היה עליה להציג כוונת שיתוף. כמו כן, השופט הפנה לדעתו של המלומד, פרופ' שחר ליפשיץ, אשר קבע כי התחייבות כלכלית בין בני זוג ידועים בציבור צריכה להיות התחייבות חוזית רצונית המעידה על הרצון ליצור יחסים משפטיים (דבר אשר נקבע שלא התקיים במקרה דנן).
התובעת טענה כי בהעדר הסכם ניתן להחיל על יחסי הצדדים את הלכת השיתוף. בית המשפט הסכים עם טענה זו מבחינה תיאורטית, אך לא מבחינה מהותית בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי. בפסק הדין נקבע כי החלת חזקת השיתוף על בני זוג שאינם נשואים, גם כאשר הם ידועים בציבור, תיעשה ב"זהירות וחשדנות". מן הכלל אל הפרט נקבע כי התובעת לא השכילה להציג ראיות לכוונה שיתופית עליה ניסתה להצביע. "הצדדים פיתחו מערכת יחסים בלתי מחייבת מבחינת כוונת שיתוף רכושית", קבע השופט, "אי לכך, אין זה אפשרי להחיל בעניינם את חזקת השיתוף הרכושית המוכרת בפסיקת בתי המשפט".
הנטל הרובץ על כתפיו של בן זוג המעוניין להוכיח כוונה שיתופית ללא נישואים הינו נטל כבד במיוחד. במקרים אלו, בית המשפט מתייחס לתנועות הכספיות בין בני הזוג (לדוגמא, חשבונות בנק משותפים, רכישות נכסים משותפות וכדומה) וכן להיבטים נוספים הנובעים מיחסי הצדדים ובראשם מגורים משותפים. במקרה דנן, כאמור, נדחו טענות התובעת בדבר חיי המשפחה והשיתוף הדרושים להכרה בשניים כידועים בציבור. "מערכת אינטימית ואהבה אסורה וזאת בלבד", הגדיר בית המשפט את היחסים בין התובעת לנתבע.
.jpg)
.jpg)
