מעבר בין סניפים ברשת במסגרת עבודה - האם רציפות בעבודה?

רשת מסעדות הפעילה סניפים בתל אביב ובהרצליה, ועובדים מסוימים הועסקו ברציפות בשני סניפי הרשת. האם בעת פיטורים יחושבו פיצויי הפיטורים על בסיס העסקתם של העובדים בסניף האחרון בו עבדו, או העסקתם באופן כללי ברשת? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה.

המשיבות הינן שתי מסעדות, בהרצליה ובתל אביב, השייכות לאותה "רשת מסעדות". המערערת הינה מלצרית אשר הועסקה במסעדות באופן הבא - שלוש שנים בסניף בתל אביב, מעבר מרצון לסניף בהרצליה למשך שנה וחצי, שבועיים בסניף בתל אביב, מספר ימים בהרצליה ופיטורים.

האם המסעדות בהרצליה ובתל אביב הן מעבידות במשותף?

מן הרקע העובדתי הנ"ל, עולה כי המערערת הועסקה בתור מלצרית מן השורה בסניף בתל אביב, ואחראית משמרת בסניף בהרצליה. המלצרית טענה כי מדובר בתקופת עבודה אחת, לשם רציפות חישוב זכויותיה. לשיטתה, שתי המסעדות הינן למעשה "מעבידה אחת". המסעדות טענו, לעומת זאת, כי מדובר בשתי חברות שונות ושתי מעבידות אשר אין ביניהן כל קשר משפטי.

בית הדין האזורי קבע כי דין טענת המסעדות להתקבל. בפסק הדין באזורי נקבע כי למרות שקיימת זיקה בין שתי הנתבעות, מדובר בהנהלות נפרדות ומערכות ניהול כספי נפרדות. העובדה כי עובדים מסוימים עברו מתל אביב להרצליה וחזרה הייתה מובנת על רקע מהות העבודה והקשר המשפחתי בין בעלי השליטה (בעל ואישה). כך גם ניתן להסביר את הקשר בין הספקים למסעדות ולגבי אנשי המקצוע (יועץ משפטי, רואה חשבון וכדומה). בית הדין האזורי קבע כי לא מדובר במעבידות משותף וזאת גם משום שהחברות נרשמו כתאגידים נפרדים, לא הוצגה אסמכתא בדבר ערבוב כספים וכדומה.

בית הדין הארצי הפך את ההחלטה. "אנו חיים בעידן מסחרי בו רשתות רבות מסוגים שונים הינן מחזה נפוץ", נכתב בפסק הדין, "עובדים לא מעטים עוברים מסניף לסניף ברשת, במהלך תקופת עבודתם, וזאת תוך שהם מבצעים אותה עבודה או עבודה דומה בכל אחד מהמקומות".
אכן, ציין בית הדין הארצי, יש רשתות בהם הסניפים מנוהלים כעסקים עצמאיים מכוח זיכיון או חברות שונות. משכך יש לשאול האם לעניין פיצויי פיטורים מדובר במקום עבודה אחד. לעניין זה - הלכה פסוקה היא כי ככל שהעבודה בסניפים תוגדר כמקום עבודה אחת, הרי שעובד אשר פוטר יהיה זכאי לפיצויי פיטורים בגין מלוא עבודתו ברשת.

בית הדין קבע כי היות ומדובר בסוגיה מורכבת ופרטנית, כל מקרה ייבחן לגופו. "קיומן של תבניות ניהול רשתות שונה אינו מאפשר לקבוע דין אחיד לכל המקרים ומשכך, על בית הדין לשקול את מכלול העובדות הנוגעות לכל מקרה", נכתב.

יש להכיר בכל תקופת העבודה

במקרה דנן, השופטים ציינו כי יש לראות בעבודה בסניפים שונים של רשת כעבודה במקום עבודה אחד לצורך חוק פיצויי פיטורים. הרציונאל מאחורי קביעה זו התבסס אפוא על האופן בו רואים את הרשת הציבור והעובדים כאחד. לדוגמא, נכתב בפסק הדין, הציבור אינו רוכש המבורגר מבעל זיכיון זה או אחר כי אם מרשת מקדונלדס, בורגר קינג וכדומה. זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי יש להתחשב בכך שברשתות שונות יש צורך להעביר עובדים ממפעל למפעל, תוך התחשבות בצרכים של המפעל.

ברור כי במקרים אלו לא ניתן לדרוש מהעובד להפסיד את זכויותיו לפיצויי פיטורים כאשר הוא מתאים את עצמו לצרכי המפעל בכך, שהוא נאות לעבור ממפעל למפעל של אותו קונצרן או אותה רשת. זכות לרציפות עבודה הינה זכות קוגנטית אשר העובד אינו רשאי לוותר עליה, גם במסגרת כתב ויתור. למעשה, המחוקק התכוון בחוק פיצויי פיטורים לכך שיש להגן על עובד העובד בהסכמה ממפעל למפעל של המעביד.

לסיכום, נקבע כי שתי המסעדות נשאו את אותו השם ומדובר היה בשני סניפים המספקים לציבור שירות זהה. העובדים הועסקו בשני העסקים בעבודות זהות והאוכל אשר הוכן במקום היה דומה. כמו כן, הבעלים של שני הסניפים היו אשה (תל אביב) ובעלה (הרצליה). המסעדות התקשרו עם גורמים חיצוניים כגון יועץ משפטי משותף, רואה חשבון, ספקים וכדומה. כמו כן, הנהלת החשבונות של שתי המסעדות הייתה ממוקמת באותו המשרד. לסיכום, בית הדין קבע כי "אין ספק שעסקינן בפעילות משותפת של השניים".