במסגרת תביעה אשר הונחה לפתחו של בית הדין לעבודה, טען התובע - טבח במקצועו - כי הנתבעת - חברה המנהלת אולם אירועים - לא שילמה לו שעות נוספות על פי חוק. הנתבעת טענה, לעומת זאת, כי התובע זכה לשכר שעתי בשיעור של 23 שקלים לשעה, אשר כלל גם גמול בגין שעות נוספות. בית הדין לעבודה דחה את טענות הנתבעת מכל וכל. ראשית, הגדלת השכר השעתי באופן גלובלי, על מנת לכלול בו את השעות הנוספות, הינה אסורה לפי החוק. שנית, לא הוכח כי התובע הסכים ששעות העבודה הנוספות שלו יחושבו באופן זה.
יש לכם שאלה?
התובע טען כי הוא עבד בכל יום, החל מ-10:00 בבוקר ועד שעות הלילה המאוחרות, בין 1:00 ל-2:00. הנתבעת טענה כי מדי יום התובע עבד שמונה שעות בלבד. התובע ניהל רשימה מסודרת של שעות העבודה, בכל תקופת עבודתו, ורשימה זו, בתוספת כרטיס עובד, צורפה לכתב התביעה. לטענתו, מדי יום הוא נדרש לרשום את שעות עבודתו ביומן אשר ניהלה הנתבעת, והוא היה מעתיק את הרישום למחשבו האישי.
הנתבעת טענה כי על גבי כרטיס העובד לא צוין שמה, ואין אף חתימה של מנהל עבודה. עם זאת, בית הדין בחן את היומן וקבע כי נראה באופן סביר שהשעות הרשומות בו משקפות את שעות העבודה בפועל. "בחינת הנתונים המופיעים בכרטיסי העובד, אל מול הרישומים הידניים והמודפסים שהציג התובע, העלתה התאמה בין שעות העבודה המצוינות על גבי הכרטיסים לבין השעות המצויינות ברישומים", נכתב בפסק הדין.
הוכחת מתכונת עבודה ונטל ההוכחה בתביעת שעות נוספות
התובע הוסיף וטען כי בידיה של התובעת רישומים מדויקים לגבי שעות עבודתו, וזאת משום שהשף אשר תחתיו עבד היה חותם על שעות העבודה של העובדים. על בסיס רישום זה הייתה החברה משלמת לעובדים משכורתם. הנתבעת טענה כי היא אינה שומרת את הרישומים הנ"ל, לאחר שנה מעזיבתו של העובד. עם זאת, נטען כי רישומים אלו נמצאים אצל רואה חשבון הנתבעת.
נציגי הנתבעת הודו בכך, אך רואה החשבון לא הציג בפני בית הדין את הרישומים מטעם החברה. מצד אחד, התובע הציג את רישומיו. מצד שני, הנתבעת לא הציגה את רישומיה. אי לכך, בית הדין קיבל את רשימותיו של התובע כקבילות וקבע כי הוא הוכיח את שעות העבודה הנוספות בהן הועסק, ואשר בעבורן לא שולמה לא התמורה המגיעה לו לפי חוק.
הלכה פסוקה היא כי כאשר עובד מגיש תביעה בגין שעות נוספות, עליו להוכיח לא רק את העובדה שהוא הועסק בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות הנוספות בגינן לא שולם לו הגמול כנדרש. עובדים רבים, עם זאת, מתקשים להוכיח באופן מדויק וברור את השעות הנוספות. אי לכך, נקבע לעניין זה חריג לפיו די בהוכחת מתכונת עבודה קבועה של עבודה בשעות נוספות, בכדי לפסוק את הגמול הנתבע.
בשלב הראשון, העובד נדרש להוכיח מתכונת קבועה של עבודתו. לאחר מכן, נטל ההוכחה בעניין השעות הנוספות מועבר אל המעביד. בשלב השני, המעסיק צריך להוכיח את מספר שעות העבודה של העובד ואת היעדרויותיו של האחרון. כל אימת שהמעסיק לא ירים את הנטל הדרוש, ולא יוכיח - הוכחה מדויקת – נתונים אלו, בית הדין קובע עבור התובע את שיעור הסכום המגיע לו והוא רשאי לעשות זאת על גם על דרך של אומדנא.
.jpg)
-min(1).jpg)
.jpg)
