שוטרים ונהגים ברכבי ביטחון נדרשים לא אחת להפר את חוקי התנועה על מנת להגיע לאירוע בעקבות קריאה. אימתי מדובר בנהיגה רשלנית אשר מצדיקה את הרשעתם בעבירות תעבורה? סוגיה זה נדונה במסגרת כתב אישום אשר הוגש כנגד מתנדב במשטרה שנהג במהירות מופרזת על כביש 4, בדרכו לאירוע בחיפה. הנאשם במקרה דנן נהג במהירות של כ-130 קמ"ש בכביש בו המהירות המותרת עומדת על 80 קמ"ש בלבד.
יש לכם שאלה?
לטענתו, הוא מיהר לאירוע בחיפה אשר במהלכו הותקפו שוטרים ואיש לא נחלץ לסייע להם. המדינה טענה כי גם אם הנאשם נדרש להגיע לעמיתיו בחיפה, הדבר אינו גורע מחובתו של האחרון לנהוג ב"מהירות סבירה". לטענת המדינה, הנאשם העצים באופן משמעותי את אירוע הקריאה, וזאת על מנת לתרץ את מהירות נסיעתו.
מהי המידתיות?
תקנה 94 לתקנות התעבורה קובעת כי נהג ברכב ביטחון רשאי לעבור את המהירות המותרת. עם זאת התקנה מסייגת וקובעת כי עבירת תעבורה זו תיעשה רק "במידה הדרושה למילוי התפקיד המוטל על נוהג רכב הביטחון, ותוך כדי נקיטת אמצעי זהירות על מנת למנוע פגיעה או סיכון בעוברי דרך או רכוש". דהיינו, השאלה המתבקשת הינה – מהי המידתיות של החריגה מהחוק. האם מהירות נסיעתו של הנאשם במקרה זה הצדיקה את נסיבות המקרה, והאם הנאשם נקט באמצעי הזהירות המתבקשים.
בפסק הדין צוין כי אין ספק שרכב משטרה חייב להוות דוגמא אישית לנהגים אחרים ומוטל עליו לשמור על חוקי התנועה (הנהגים בכביש אינם יודעים אודות הקריאה ורכב משטרה הנוסע במהירות מופרזת שלא לצורך מהווה עדות רעה לשמירה על חוקי התנועה). הלכה פסוקה היא כי גם כאשר שוטר "חש לאירוע", עליו לנהוג בשיקול דעת.
במקרה דנן, הנאשם ושותפו העידו כי הם מיהרו לחיפה וזאת משום שבמקום התפתח אירוע אלים בו צוות שוטרים היה נתון להתקפה ובמשך זמן ממושך לא בא איש לעזרתם. בית המשפט קבע כי עדותו של הנאשם במקרה זה הייתה מהימנה ויש לקבלה. זאת ועוד, המדינה לא חלקה על טענותיו של הנאשם ולא הוצגו ראיות הסותרות את דבריו בנוגע ל"חומרת האירוע". לאמור, הייתה לנאשם סיבה טובה להגביר את מהירות נסיעתו ולהגיע בזמן הקצר ביותר לחיפה. יתרה מכך, האירוע התרחש בשעת לילה, בה כביש החוף איננו שוקק רכבים כבשעות הערב והבוקר המוקדמות. הנאשם העיד כי הכביש היה פנוי ועל כן הוא היה סבור כי ניתן לנסוע במהירות גבוהה יחסית.
"חובת ההצלה והגשת העזרה שזורה במורשת ישראל"
סבירות העבירה נמדדת במקרים אלו, כאמור, ביחס לתנאי הדרך ולא ביחס לאירוע. האירוע החריג משמש כעילת חירום לצורך "בשעת מילוי תפקידו". לאחר שהוכח כי מדובר בשעת מילוי תפקיד, יש לבחון האם החריגה מעבירות התעבורה הייתה מידתית. במקרה דנן, נקבע כי התנהגותו של הנאשם הייתה סבירה בהתחשב בעובדה שהוא מגביר מהירות על ציר מרכזי, וזאת על מנת לסייע לחבריו השוטרים הלכודים באירוע אלים וקשה.
"חובת ההצלה והגשת העזרה שזורה במורשת ישראל מקדמת דנא. קיים צו מוסרי לא כתוב שאין מפקירים עמית במערכה, ואין מפקירים את הזולת לגורלו. כך הדבר בצבא, במשטרה, וכך הדבר בחיי היום-יום. אדם, כל אדם, מְצוּוה לא להיות אדיש לכאב והסבל של זולתו. חובה עליו לחוש מיד לעזרתו. צו מוסרי זה שורשיו נטועים עמוק במורשת ישראל, והוא קיבל ביטוי נורמטיבי בספר החוקים באופנים שונים", נכתב בפסק הדין.
לסיכום, נקבע כי נמצאה הצדקה מוסרית להגברת מהירות נסיעתו של הנאשם במקרה זה ועל כן יש לזכותו מכתב האישום המייחס לו גרימת תאונה בגין נהיגה רשלנית.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
