בעל עסק מפקיד בידיהם של עובדיו את היקר לו מכל - מקור פרנסתו והעסק שבנה בעמל רב. לעיתים, בגין רשלנותם של העובדים, או נטילת שיקול דעת מוטעה, נגרמים לעסק נזקים כלכליים. האם במקרים אלו יכול בעל העסק לחזור אל העובד ולקזז את הנזקים משכרו? סוגייה זו הונחה לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה.
יש לכם שאלה?
התובע הועסק בחוות סוסים בתור מדריך רכיבה, מאלף סוסים ומטפל בסוסים. לטענתו, הוא פוטר לאלתר, ללא הודעה מוקדמת, ובמהלך תקופת עבודתו הנתבעת הלינה שכרו כמה פעמים. הנתבעת טענה כי התובע לא סבל מהלנת שכר, ולעיתים הופרשו מהשכר סכומים מסוימים לשם חיסכון (לפי בקשתו של העובד). כמו כן, הנתבעת הוסיפה כי התובע גרם לפגיעה משמעותית בהכנסותיה וזאת משום שהוא הפסיק להעביר שיעורי רכיבה בימי שישי והתייחס לתלמידים שבאו ללמוד רכיבה בנתבעת בצורה לא נאותה. זאת ועוד, הנתבעת הוסיפה כי כתוצאה מרשלנותו של התובע בשטיפת סוס יקר במיוחד, ופציעתו תוך כדי, נגרמו לה נזקים כלכליים.
בית הדין לעבודה קבע כי הסכומים אשר נוכו משכרו של התובע, בגין הנזקים אשר נגרמו לחברה, נוכו שלא כדין. סעיף 25 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 קובע רשימה של ניכויים אשר המעסיק רשאי לנכות משכרו האחרון של העובד, וזאת בגין יתרות חוב לרבות מקדמות. הפרשנות אשר יצקה הפסיקה למונח "כל יתרה של חוב" בסעיף זה היא כי מדובר בחוב קצוב ומוכח אשר מוסכם על הצדדים ואינו שנוי במחלוקת. במילים אחרות, המעביד אינו רשאי לעשות שימוש בסעיף כראות עיניו והוא כפוף לסייגים שונים. לדוגמא, כאשר המעביד טוען כי עובד גרם לו לנזקים שונים, ועל כן קוזז שכרו, עליו להוכיח סכום קצוב.
לא כל טעות היא רשלנות המצדיקה קיזוז
בית הדין קבע כי החברה לא הייתה רשאית לקזז את הסכומים המדוברים משכרו של העובד בגין "נזקים אשר נגרמו לה בעקבות רשלנותו". כמו כן, בית הדין דחה את טענותיה של החברה לגבי הפרשות שונות לחיסכון לפי בקשתו של העובד (הדברים לא הוכחו במסמכים מוסכמים). בנוגע לרשלנותו של העובד, בית הדין קבע כי יחסי עובד ומעביד מטילים הן על העובד והן על המעביד חובות שונות. במסגרת חובות אלו, מוטל על העובד שלא להתרשל בעבודתו ולנהוג בזהירות בעת שהוא מבצע מלאכתו.
לעיתים, אי עמידה במילוי חובות אלו עלולה לגרור פיצויים למעביד בהתאם לחוזה העבודה, ואף ללא הגשת תביעת פיצויים על יסוד רשלנות. עם זאת, הטלת פיצויי על כתפיו של עובד לא יכולה להיות בגין פעולות אשר בוצעו בתום לב. מדובר בסנקציה קשה ביותר אשר יש להפעילה במשורה ובמקרים המתאימים לכך. דהיינו, כאשר העובד גורם נזקים למעסיק, בגין פעולות אשר בוצעו על ידו תוך שיקול דעת מוטעה ובתום לב, מדובר אפוא בסיכון אשר המעביד מודע לו במסגרת הפעלת העסק.
במילים אחרות, נפסק כי פציעתו של הסוס היקר במהלך שטיפתו לא הייתה בגין זדון או רשלנות. מדובר בפציעה אשר מקורה בשורה של נסיבות, בין השאר מעבר של סוס אחר במקום. נקבע כי התובע הפעיל במקרה זה שיקול דעת סביר וגם אם מדובר בשיקול דעת אשר התברר בדיעבד כמוטעה, אין בכך כדי לחרוג ממתחם הסבירות המצופה מעובד במהלך עבודתו. לסיכום, נקבע כי החברה תשיב לעובד את הסכומים אשר נוכו משכרו בגין נזקים אלו.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
