חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 הינו חוק אשר מטרתו להסדיר את הגמול המגיע לעובד בגין עבודה בשעות מיוחדות כגון שעות נוספות, מנוחה שבועית וכדומה. על פי החוק, במובן הבסיסי שלו, עובד אשר מועסק מעבר למסגרת מסוימת זכאי לקבל תשלום ביתר בגין עבודתו במועדים המיוחדים. עם זאת, ישנם עובדים אשר בשל תנאי עבודתם החוק אינו חל עליהם. השאלה האם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על עובדים סיעודיים הונחה לפתחן של הערכאות המשפטיות בשורה של פסקי דין.
יש לכם שאלה?
בע"ע 113/02 טודוראנ'אן – מעיין, פד"ע לט 409, קבעו רוב חברי המותב כי כאשר לא ניתן לפקח על עבודתה של העובדת הסיעודית, ונוכח האמון האישי הגבוה הטמון בעבודה מסוג זה, החוק אינו חל על העסקתה של העובדת. בדעת הרוב בפסק דין זה נקבע כי יש לשלם לעובדת שכר אשר גבוה ב-30% משכר המינימום. הנשיא אדלר, והשופט שמואל צור, סברו (בדעת מיעוט) כי עבודתה של העובדת הסיעודית איננה עבודה הדורשת אמון אישי במידה מיוחדת ועל כן אין להוציא את עיסוקה מתחולת החוק. אדלר וצור סברו כי היה ניתן לפקח על שעות עבודתה של התובעת ולהתגבר על הקושי בהוכחת מספר השעות כאשר היקף השעות נעשה במסגרת שגרתית וזאת על ידי הוכחת "מתכונת העבודה בכללותה על יסוד המבנה המוסכם מדי יום, התפקידים שבוצעו במסגרת העבודה, והשעות בהן נדרשה העובדת לבצע משימותיה".
בפסיקה מאוחרת יותר באה לידי ביטוי דעת המיעוט בפרשת טודוראנג'אן, ואומצה הגישה בנוגע לתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על עובדים סיעודיים, במקביל לריכוך הדרישה בנוגע להוכחת השעות הספציפיות של עובדים בתחום זה, נקבע כי ככל שהעובד הסיעודי הוכיח את מתכונת העבודה בכללותה, ניתן בכך לבסס תביעה לגמול שעות נוספות.
בע"ע 157/03 יולנדה גלוטן - לאה יעקב (פורסם בנבו), נקבע כי השאלה האם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על עובד סיעודי תלויה אפוא בעיקרון במצבו הסיעודי של המטופל ובעזרה אשר האחרון מקבל מהמטפל ומבני ביתו. בפרשת גלוטן נטען כי לא ניתן לקבוע הלכה כללית לתחולתו של החוק בעניין זה. בפרשת גלוטן היה מדובר במטופלת אשר הייתה במצב סיעודי קשה ביותר. נקבע כי לאור מצבה הבריאותי של המטופלת, לא היה ניתן לפקח על עבודתה של המטפלת ונדרשה ממנה מידת אמון אישי מיוחדת. כמו כן, צוין כי לאור הקושי שבקביעת השעות הנוספות של העובדת, היה בית הדין רשאי להעריך את מספר השעות שעבדה האחרונה (על דרך האומדנה). גם כאן סבר הנשיא אדלר, הפעם ביחד עם השופט עמירם רבינוביץ', כי לא ניתן להחריג את עבודתה של העובדת הסיעודית מתחולת החוק.
השופטת רונית רוזנפלד, בע"ע (ארצי) 270/08SERAFIMA BODEIC נ' חנה דוני, קבעה כי מבין הדעות השונות אשר הוצגו בבית הדין לעבודה, לדעתה יש לראות בעובדי הסיעוד כעובדים הנכנסים תחת מטריית חוק שעות עבודה ומנוחה. בפסק דין זה כתבה השופטת כי מקובלת עליה הדעה שעצם העובדה כי ביצוע העבודה בבית המטופל איננה דורשת מידה מיוחדת של אמון אישי.
"אכן, בהעסקת המטפל בבית ובמהות הטיפול הנדרש, ודאי ניתן ביטוי לאמון אישי רב במטפל", קבעה השופטת, "עם זאת, אינני סבורה כי יש באמון זה כדי להצדיק העסקה בשעות נוספות ללא תוספת תשלום הקבוע בחוק, ומבלי שתוענק מנוחה שבועית בהתאם להוראותיו של החוק". בפסק הדין צוין כי כאשר מעסיק מוסר קרוב משפחה לטיפולו של עובד סיעודי, סביר להניח כי הוא אינו מפקיר את יקירו אלא בודק בצורות שונות את נוכחותו של המטפל בעבודה ואת אופי הטיפול ואופן ביצועו. דהיינו ניתן לפקח על שעות העבודה, ובמידה והדברים מסובכים יותר, ניתן להוכיח מתכונת עבודה לגבי יום עבודה רגיל.
.jpg)
-min(1).jpg)
.jpg)
.jpg)
