בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי נוהל בחברת התעופה אל-על, המהווה פגיעה בזכויות נשים בעבודה, איננו חוקי. מדובר בקבלת תביעתה של מנהלת שירות בטיסה (מש"בית) לשעבר אשר תקפה נוהל בחברה הפוגע בנשים בהריון. לטענתה, מנהלות שירות בטיסה חויבו להודיע על הריונן מיד שנודע להן על כך, ולאחר מכן היה עליהן לבחור האם לצאת לחופשה ללא תשלום או האם להיות משובצות לתפקיד על הקרקע.
יש לכם שאלה?
פורום שיוויון הזדמנויות בעבודה
התובעת טענה כי קרקוע המש"ביות איננו תקין וזאת משום שהוראות ההסכם הקיבוצי ונוהלי אל על (אשר מכוחם בוצע הנוהל) חלים על דיילות אוויר ולא על מש"ביות. כמו כן, לטענתה, מדובר בהוראה המפרה את חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988.
תפקידה של המשב"ית, טענה התובעת, הינו תפקיד פיקוחי ניהולי בעיקרו. מדובר אפוא - לשיטתה - בתפקיד אשר אינו כרוח במאמצים פיסיים משמעותיים. התובעת הוסיפה כי ההנחיה לקרקע מש"ביות בהריון איננה מסתמכת על שיקולים רפואיים אלא נובעת משיקולים בלתי ענייניים. בכתב התביעה ביקשה התובעת להשוות את הטסתן של משב"יות להטסתן של טייסות הרות (עד שבוע 26 להריון). כמו כן, צוין כי אל על מאפשרת לנוסעות הרות לעלות על מטוסיה, ורק כאשר מדובר בשבוע ה-32 להריון נדרשות אלו להציג אישור רפואי.
"נוהל גורף ומפלה"
מכל מקום, נטען כי הנוהל הינו גורף ומפלה ואין למש"בית אפשרות להתנגד לו על ידי הצגת טיעונים רפואיים או מקצועיים. יצוין כי קרקוע המשב"ית, טענה התובעת, פגע בשכרה והיא זכאית לפיצוי בגין תוספות עבור עמלת דיוטי-פרי ושעות נוספות (בדומה למש"בים אשר יוצאים למילואים או למש"בים מפקחים הממונים לתפקידים קרקעיים).
אל על הציגה אף היא מספר טענות כנגד התובעת. ראשית, אל על טענה כי ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים קובע כי דיילת אוויר בהריון תודיע על הריונה לממונים עליה ולאחר מכן היא תעבור לתפקיד על הקרקע ההולם את דרגתה. אל על טענה כי לא מדובר בנוהל מפלה אלא בנוהל אשר נועד למנוע סיכון לאישה ההרה הנמצאת ב"תקופה רגישה מבחינה בריאותית".
בית הדין לעבודה קבע כי הוראות ההסכם הקיבוצי, אשר מכוחן אל על קרקעה את דיילות האוויר, אינן חלות על מש"ביות. אי לכך, בית הדין לא נדרש לבחון את סוגיית היקף התערבותו החוקית בהסכמים קיבוציים בין בעלי דין החלוקים בטענותיהם.
האם בשל שיקולים רפואיים?
אחד הטיעונים המרכזיים של אל על בכתב ההגנה היה כי שיקולים רפואיים עומדים מאחורי הנוהל נשוא התובענה. לעניין זה תמכו בטענותיה של אל על שלושה מומחים – הטייס הראשי של החברה, הדייל הראשי של החברה, וראש אגף משאבי אנוש. שלושת העדים תיארו בהרחבה את תפקידה של המש"בית בתור "תפקיד הכרוך בעמידה ממושכת על הרגליים ובשעות עבודה רבות לאורך כל שעות היממה, כאשר אורכה תלוי ביעד הטיסה ומשכה", כמו כן , הוסבר כי "מדובר בתפקיד לחוץ ואינטנסיבי, שנעשה תוך כדי תנועה במעברים צרים, ושישנן טיסות רבות בהן אין זמן מנוחה מוגדרים לדיילים ולמשב"ים. מרגע תחילת המשמרת ועד סופה הם עובדים באופן רצוף ואינטנסיבי".
התובעת טענה כי אל על בחרה באופן מכוון להתעלם ואו לנסות לטשטש את ההבדלים המהותיים בין דיילות אוויר למש"ביות. בתגובה לטענות אל על, הדגישה התובעת פעם נוספת שתפקידה של מש"בית הינו "פיקוחי-ניהולי" ו"שחלק ניכר מהמטלות המצריכות מאמץ פיסי ניכר, הן בטיסות רגילות והן במצבי חירום, מבוצעות על ידי דיילים בלבד".
בית הדין קבע כי גם אם התפקיד, כטענת אל על, הינו תפקיד פיסי הזהה לתפקידן של דיילות אוויר, לא הוכח על ידי אל על שיש להדיר נשים בהריון בחודשיים הראשונים מתפקידים אלה. מדובר אפוא במסקנה רפואית בעיקרה, כאשר הדרת עובדת בשל הריונה חייבת להיתמך בחוות דעת רפואית, של רופא המתמחה ברפואה תעסוקתית ו/או רופא בעל מומחיות רלוונטית אחרת.
לסיכום,
בית הדין לעבודה קיבל את טענות התובעת וקבע כי נוהל העברתה השרירותי של מש"ביות מתפקידן באוויר לתפקידן בקרקע, עם היכנסן להריון הינו נוהל המנוגד לדין ולחוקי המגן בעבודה. אי לכך, תביעתה של התובעת התקבלה ובית הדין פסק עבורה פיצויים שונים בגין הפרשי שכר, פיצוי עבור שעות נוספות ועמלת דיוטי-פרי, הפרשי דמי לידה, עוגמת נפש והפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
.jpg)
-min(1).jpg)
.jpg)
