התובעים והנתבעים במקרה זה הינם הבעלים המשותפים במקרקעין בתל אביב. בהתאם לנוסח רישום המקרקעין, נרשמה הבעלות במקרקעין באופן הבא – 51.83% בידי התובעים ו-48.17% בידי הנתבעים. מדובר בבניין בן שתי קומות, ובו אגף מזרחי ואגף מערבי, אשר מכילים ביחד שמונה דירות (ארבע בכל אגף).
יש לכם שאלה?
פורום פינוי שוכר | פורום פינוי דייר
הנתבעים טענו כי קיים הסכם פירוק שיתוף בין הצדדים, וזאת משום שההסכמים אשר נכרתו על ידי כל אחד מהשותפים לרכישת זכויותיהם בנכס מהווים ביחד "מסמך המייחד את החזקה והשימוש בחלקיו המסוימים של הנכס". לטענתם, הבניין חולק בפועל על פי הסכם בעל פה בין בעלי הזכויות. התובעים טענו, לעומת זאת, כי אין במקום הסכם שיתוף ויש להורות על פירוק השיתוף במקרקעין על פי צו בית המשפט, וזאת בהתאם להוראות סעיף 38(ב) באין הסכם פירוק שיתוף.
לא הוכח הסכם שיתוף
בית המשפט קבע כי דין טענתם של התובעים להתקבל. בפסק הדין נכתב כי טענותיהם של הנתבעים בדבר הסכם השיתוף נטענו בעלמא וללא תימוכין. אחד הנתבעים הודה, בניגוד לכתב הגנתו, כי לא היה לו הסכם עם התובעים. כמו כן, טענת נתבעים אחרים בנוגע ל"הסכם בעל פה" לא הוכחה ולא התבססה על ראיות רלבנטיות. בית המשפט הדגיש כי אם היה יסוד לטענה בדבר קיומו של הסכם שיתוף לגבי הבית המדובר, ניתן היה להניח כי הצדדים היו פועלים לשם מתן תוקף מחייב לפירוק על פי הסכם זה. העובדה כי בעלי הזכויות לא פעלו כאמור, העידה לדידו של השופט על כך כי לא נחתם הסכם פירוק ודבר הפירוק לא נרשם אצל רשם המקרקעין.
יתרה מכך, שניים מבעלי הדירות הנתבעים טענו כי הם רכשו בבניין דירות ספציפיות ועל כן השקיעו בהם ממון רב לשם שיפוצים מקיפים. לטענתם, לא ייתכן כי השקעה זו תרד לטמיון. בית המשפט קבע כי ניתן להניח שהנתבעים הסכימו להשקיע את הכספים הנ"ל בדירותיהם, גם אם ידעו כי ייתכן ובעלי זכויות אחרים בבניין יבקשו את פירוק השיתוף, וזאת על מנת "להתגורר דירותיהם בנוחיות". מכל מקום, על מנת שבית המשפט יעניק להסכם פירוק שיתוף תוקף, ההסכם טעון את אישורו של המפקח על רישום המקרקעין (המאשר כי החלוקה תואמת את הוראות חוק התכנון והבנייה). במקרה דנן, לא רק שלא הוצג אישור כאמור, אלא אף לא הייתה פנייה לקבלתו.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
