פעם אחר פעם נדרשים בתי המשפט לבחון את סוגיית מרוץ הסמכויות במסגרת הליכי גירושין. כידוע, לבית המשפט לענייני משפחה, ולבתי הדין הדתיים, סמכויות מקבילות הנוגעות לסכסוכים בין בני משפחה. על פי רוב, הערכאה אליה הונחה התביעה לראשונה היא הערכאה ברת הסמכות לדון בסוגיה, ותביעות מאוחרות המוגשות לערכאה המקבילה יש למחוק על הסף. סוגיה זו הונחה פעם נוספת בפני בית המשפט לענייני משפחה בטבריה.
יש לכם שאלה?
הבעל הגיש לבית הדין הרבני תביעת גירושין כרוכה במסגרתה ביקש לדון במכלול ענייני הרכוש לרבות עניינה של דירה אשר נרשמה על שמו ונרכשה לפני הנישואין. האישה הגישה כעבור 20 ימים תביעה לבית המשפט לענייני משפחה ובמסגרתה עתרה לפסק דין הצהרתי הקובע כי היא בעלת מחצית הזכויות בנכס.
הבעל טען כי יש למחוק את התביעה על הסף וזאת בשל חוסר סמכות עניינית. לטענתו, הוא כרך את ענייני הרכוש לתביעת הגירושין – בכנות, בתום לב וכדין. כמו כן, הבעל הוסיף כי האישה הסכימה לדון בסוגיות הרכוש בבית הדין הרבני, למעט הדירה. אי לכך, מדובר לטענתו בפיצול מיותר של הסמכות אשר יש להימנע ממנו. האישה התנגדה למחיקת התביעה וזאת משום שלדבריה תביעתו של הבעל נכרכה שלא כדין. האישה טענה כי מטרתה של התביעה הייתה לשלול ממנה את זכויותיה בנכס אשר במחלוקת.
תביעת הגירושין הייתה כנה - בית הדין ידון בסוגיית הנוגעות לדירה
ב"כ האישה ביקשה להסתמך בכתב התביעה על תמ"ש (ת"א) 84851/98 בש"א 10400/98 ר.ח. נ' ס.י. מדובר בפסק דין אשר ניתן על ידי השופט גרניט ובו נקבע כי במידה וניתנה החלטה של בית הדין הרבני בנוגע לסמכותו לדון בתביעה כרוכה, הרי שאין מקום לדחות התביעה על הסף אלא יש להורות על "עיכוב ההליכים" בה, מכוח דוקטרינת הכיבוד ההדדי בין הערכאות. בית המשפט קבע כי עם כל הכבוד לפסיקה זו, מדובר בפסק דין אשר זכה לקיטונות של ביקורת מכל הכיוונים האפשריים.
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי לא רק שאין סיכוי כי תביעתו של הבעל לגירושין תידחה או תימחק, אלא התביעה נעתרה בחלקה והצדדים כבר התגרשו בהסכמה. אי לכך, ניתן לראות כי מדובר בתביעת גירושין כנה.
כמו כן, נקבע כי בנסיבותיו הפרטניות של מקרה זה, בהן מדובר על אשה אשר אינה חולקת על סמכות בית הדין הרבני להידרש לענייני הרכוש (ולא הצביעה היא על פגם כלשהו או על "טעם מיוחד" להתערבות בהחלטת בית הדין הרבני בענייני הסמכות ו/או הרכוש), הרי שלמעט אזכור פסק דינו של כב' השופט גרניט לא העלתה האשה כל טעם ו/או הסבר אשר היה יכול להצדיק עיכוב ההליכים דווקא ולא מחיקת התביעה על הסף או העברתה לבית הדין הרבני.
.jpg)
-min(2).jpg)
