מיקום מגוריו של קטין הינו עניין המהווה חלק מענייני אפוטרופסות ומשמורת. עיון בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, מעלה כי אפוטרופסות נתפסת אפוא כחובה מרכזית וכללית אשר מקפלת בתוכה מגוון רחב של תפקידים אשר הראשון במעלה ביניהם הוא המשמורת. קביעת מגוריו של קטין הינה חלק בלתי נפרד מתפקיד המשמורת. הדברים מסתבכים והולכים כאשר אחד ההורים מעוניין לעבור עם הילדים למקום מגורים מרוחק, בעוד ההורה השני מתנגד לכך.
יש לכם שאלה?
סעיף 24 לחוק קובע כי במידה והוריו של הקטין אינם חיים ביחד, בין אם הנישואים בוטלו, הופקעו, הותרו, עדיין קיימים או טרם התקיימו, רשאים ההורים להחליט מי מביניהם יהיה האפוטרופוס לקטין (באופן מלא או חלקי) ומי מהם יהיה ההורה המשמורן. כמו כן, ההורים רשאים להחליט על זכויותיו של ההורה הלא משמורן לשמור על קשר עם ילדו. סעיף 25 קובע כי כאשר אין הסכמה בין ההורים כאמור, בית המשפט רשאי למלא את החלל על פי עיקרון טובת הילד, וזאת כל אימת שילדים עד גיל שש (הלכת הגיל הרך) יהיו עם אימם כל אימת שלא התקיימו נסיבות מיוחדות להורות אחרת.
במילים אחרות, הדרך לקבוע את מגוריו של קטין – על פי החוק – עוברת בשלבים הבאים. ראשית, נתונה להורים האפשרות להגיע להסכמה ביניהם בעניין זה. באין הסכמה, יכריע בית המשפט בעניין זה. בית המשפט יעמיד לנגד עיניו, בבואו לקבוע את מגורי הקטין, מהו עיקרון טובת הילד (לרבות התייחסות לגילו של הקטין כל אימת שהוא בגיל הרך).
עיקרון טובת הילד כאשר ההורים אינם מסכימים על מקום מגורים
כאשר בית המשפט נדרש לבחון את עיקרון טובת הילד, במקרים בהם ההורים אינם מסכימים על מעבר קטינים, יש להתייחס למספר היבטים. לדוגמא, האם נקבעה כבר משמורת קבועה להורה אשר מעוניין לעבור עם הקטין או שמא סוגיית המשמורת עומדת ותלויה בין הצדדים וטרם נקבעה באורח סופי. כמו כן, בית המשפט בוחן מהו טיב הטיפול אשר העניק כל אחד מההורים לקטין, בטרם הוחלט על המעבר. השאלה היא כיצד יישמר הקשר בין ההורה השני לבין הילד לאחר המעבר והיא עומדת אף היא כשיקול מאחורי החלטת בית המשפט, הן מבחינת מסוגלתו ההורית והן מבחינת משמעות נוכחותו ותפקידו בעולמו של הקטין.
בית המשפט מתייחס גם לאופי הקשר אשר ייווצר לאחר המעבר עם ההורה האחר, לרבות הנטל אשר יונח על ההורים וקשרים חברתיים ומשפחתיים במקום המגורים החדש והישן (לדוגמא, קשר עם סבים, קשר עם בני משפחה, קשרים עם חברים מבית הספר וכדומה). במסגרת בחינות אלו, לא מתעלם בית המשפט מזכותו של ההורה העובר להתקדם מבחינה מקצועית או להתקרב לקרובי משפחה. לדוגמא, כאשר ההורה המשמורן מקבל הצעת עבודה אטרקטיבית, העניין יכול בהחלט לסייע לקטין מבחינה כלכלית. כמו כן, לעיתים, הקרבה לבני המשפחה יכולה לחסוך להורה המשמורן הוצאות כספיות (בשירותי בייביסיטר) ואף לקרב בין הילד לבני משפחה רחוקים. יצוין כי בית המשפט מעמיד את סדרי העדיפויות הנוגעים להורה המבקש לעבור בביקורת ומבקש לאזן בעניין זה בין טובת ההורה לטובת הקטין.
ההורה האחר – גם בעל זכויות
כאשר ההורים חלוקים ביניהם בנוגע למעבר הורה משמורן עם ילד משותף, על ההורה העובר לדעת כי המעבר לא יותר ללא הליך משפטי בנדון. אכן, ישנן החלטות הקשורות במשמורת ילדים אשר ההורה המשמורן אינו חייב להתייעץ עם ההורה האחר. עם זאת, לא מדובר במונופול של ההורה המשמורן לקבל החלטות שונות ומשונות כראות עיניו. ראשית, מוטל על ההורה המשמורן לעדכן את ההורה האחר בהקדם ולשתפו בהחלטות הנוגעות לילד. שנית, זכויות של הורה כלפי ילדיו אינם מתבטלות כאשר ההורה "מאבד" את המשמורת. להיפך, החוק והפסיקה קבעו לא אחת כי גם להורה זה יש זכויות וחובות כלפי ילדיו, ואיון זכויות וחובות אלו פוגע באופן ממשי בילד.
שמירת הקשר עם ההורה האחר – חשיבותה
כאמור, השמירה על הקשר בין ההורה האחר לבין ילדו, גם כאשר זה אינו משמורן, הוכרה כזכות חשובה כלפי שני הצדדים. רכיב שמירת הקשר משחק אפוא תפקיד בעת בחינת שאלת מסוגלות ההורית של ההורה המשמורן. לאמור, במידה וההורה המשמורן איננו מכיר בזכות ההורה האחר לקשר זה, קיים חשש כי מעבר מקום המגורים יטיל קשיים רבים על ההורה האחר להיפגש עם ילדו. הורה המעוניין לעבור עם ילדו למקום מרוחק ממקום מגוריו של ההורה האחר, נדרש להוכיח כי הוא מכיר בזכותו של זה לקשר עם ילדו גם ממרחק. הדברים נאמרים ביתר שאת כאשר לשני ההורים ישנה מסוגלות הורית טובה ובמקרים אלו נבחנת המודעות של כל אחד מהצדדים לזכויותיו של האחר. עליהם לדעת לא רק כי מדובר בזכותו של הצד השני, אלא שהדברים יורדים לשורש טובתו של הקטין.
.jpg)
-min(2).jpg)
