אנשים בעלי מוגבלות מבקשים פעמים רבות להשתלב, חרף מוגבלותם, בשוק העבודה. לא מדובר רק בצורך כלכלי אלא לעיתים עסקינן בניסיונות שיקום, שילוב חברתי ו"תעסוקה תומכת". מהן זכויותיהם של עובדים אלה מבחינת המעביד ומבחינת החוק? במישור הבינלאומי, אמנת האו"ם משנת 2006 קובעת כי המדינות החברות בארגון נדרשות לקדם הזדמנויות תעסוקה וקידום מקצועי גם לאנשים עם מוגבלות.
יש לכם שאלה?
בין השאר, האמנה קובעת כי יש להבטיח גמול שווה על עבודה שווה. כמו כן, אמנה מספר 159 של ארגון העבודה הבינלאומי קובעת אף היא את הצורך להבטיח שוויון התייחסות ושוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה. מדינת ישראל שותפה אף היא למגמה זו והחל משנת 1998 צברה החקיקה בתחום תאוצה.
חוק שוויון הזדמנויות בעבודה
חוק שוויון הזדמנויות עבודה, התשמ"ח-1988, הינו חוק אשר אוסר על אפליה מטעמים שונים כגון מין, הורות, נישואין, מגדר, מילואים וכדומה. החוק נחקק לראשונה על מנת לסייע לנשים כנגד אפליה במקום עבודתן. במהלך השנים תוקן החוק מספר פעמים ונוספו אליו קבוצות עובדים שונות הזקוקות להגנתו. החוק איננו מתייחס באופן ספציפי לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות.
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
מאבקיהם של הארגונים השונים למען זכויות אנשים עם מוגבלות נשוא אפוא פרי רק בסוף שנות ה-90. פרות אלו, אשר הבשילו לאחר זמן רב, הביאו לחקיקתו של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998. פרק ד' לחוק זה מתמקד בהגשמתן של תכליות החוק בכל הנוגע לתעסוקה ולמערכת היחסים בין האדם בעל המוגבלות, הכשיר למשרה או לתפקיד, ובין מעבידו (הפרטי או הציבורי). סעיף 8 לחוק אוסר באופן מפורש על אפליית עובד מחמת מוגבלותו, ובלבד שהוא כשיר למשרה או לתפקיד המדוברים (הן לגבי עובדים והן לגבי דורשי עבודה).
אפליה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בתנאי עבודה, מוגבלות בשכר, הטבות וכדומה. זאת ועוד, החוק קובע כי על המעסיק לבצע התאמות במקום העבודה על מנת לאפשר העסקתו של בעל מוגבלות וזאת כל אימת שלא מדובר ב"נטל כבד מדי". סעיף 17 מוסיף ומסמיך את שר התמ"ת להתקין תקנות לביצוע הוראות פרק זה של החוק ולפקח על מימוש מטרותיו (לדוגמא, השתתפות המדינה בהוצאות ההתאמה הדרושות).
על פי החוק, שר התמ"ת נדרש להכין תוכנית בנוגע לתעסוקה ושיקום של אנשים עם מוגבלות, וזאת מתוך העדפה לשלבם במקומות עבודה "רגילים". האגף לשיקום במשרד הרווחה עוסק, בין השאר, בסיוע למשתקמים להשתלב במקום העבודה ובשיפור איכות חייהם והדימוי העצמי שלהם. כמו כן, ישנם גופים אחרים המעניקים שירותי שיקום כגון אדף השיקום במוסד לביטוח לאומי, אגף השיקום במשרד הביטחון ועוד.
האגף לשיקום במשרד הרווחה אמון על פיתוח מסגרות תעסוקה שונות, לרבות מפעלים מוגנים. במפעלים המוגנים מועסקים אנשים עם מוגבלויות בלבד וזאת בעבודות יזומות המתוקצבות על ידי הממשלה. על פי רוב, מדובר בעבודה פשוטה ומונוטונית אשר השכר בה נמוך ועומד על מאות או עשרות שקלים בחודש בלבד. לצד המפעלים המוגנים, ישנו ניסיון ער לשלב אנשים עם מוגבלויות גם במפעלים פרטיים, בין עם על ידי עבודה נתמכת (שילוב ביחידות מוגנות לצד עובדים ללא מוגבלויות) ובין עם על ידי שילובם במפעלים פרטיים במערך כוח האדם הכללי במפעל בהתאם לצרכי המפעל ומוגבלויותיו של האדם.
חוק שכר מינימום
חוק שכר מינימום הינו החוק הקובע את השכר המינימאלי שיש לשלם לעובדים במשק העבודה הישראלי. מטרתו העיקרית של החוק הינה להבטיח את שכרו של העובד ואת זכותו של האחרון להתפרנס בכבוד מעמלו. כמו כן, החוק נועד למנוע ניצול עובדים מהעסקתם בשכר בלתי הולם וצמצום הפערים הכלכליים בחברה. החוק קובע גם סנקציה פלילית כנגד מעבידים אשר מפירים הוראותיו.
סעיף 17 לחוק מתייחס למפעלים מוגנים. על פי סעיף זה, החול יחול על מפעלים מוגנים, אשר משרד האוצר משתתף בתקציבם, רק אם יקבע כך על ידי שר התמ"ת במסגרת תקנות ספציפיות. דהיינו, כל אימת שלא הותקנו תקנות כאמור, חובת תשלום שכר מינימום לאנשים עם מוגבלות לא חלה במפעלים מוגנים. באוגוסט 1995 התקבל תיקון לחוק אשר התייחס לראשונה למקומות עבודה אשר אינם מפעלים מוגנים בעת העסקת אנשים עם מוגבלויות. סעיף זה הסמיך את שר התמ"ת לקבוע בתקנות הוראות הנוגעות לתחולת חוק שכר מינימום על עובדים עם מוגבלות שאינם מועסקים במפעלים מוגנים.
שבע שנים לאחר התיקון בחוק, בפברואר 2002, הותקנות תקנות שכר מינימום (שכר מותאם לעובד עם מוגבלות בעל יכולת עבודה מופחתת). תקנות אלו קבעו הסדר לפיו אדם אשר סובל ממוגבלות, או מי הפועל מטעמו, רשאי לפנות למנכ"ל משרד התמ"ת או מי שהוא הסמיכו לכך, בבקשה למתן היתר להעסיק העובד בשכר מינימום מופחת (לפי סולם מדובר המוסדר בתקנות). כמו כן, נקבע במפורש כי לתקנות אלו לא תהיה תחולה רטרואקטיבית. דהיינו, התקנות אינן פוטרות מחובת תשלום שכר מינימום מלא לאדם עם מוגבלות אשר הועסק בטרם כניסת התקנות לתוקף.
חשיבותן של תקנות אלו הייתה בכך שהן מנעו מצב בו מעבידים נמנעו מלהעסיק עובדים בעלי מוגבלויות בשוק הפרטי וזאת לאחר שהוכח כי עובדים אלו מקבלים שכר כעובדים רגילים אך מבצעים עבודה פחותה בתפוקתה. כפועל יוצא מכך, עובדים בעלי מוגבלויות "נדחקו" למפעלים מוגנים אשר הינם מקומות עבודה "סגרגטיביים". בתקנות נקבע מנגנון אשר יצר, ככל הניתן, הליך של מעין מדידה לתפוקת עבודה של אדם עם מוגבלות.
חוק המשתקמים
באוגוסט 2007 נחקק בישראל חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראות שעה), התשס"ז-2007. חוק זה, הנקרא בקיצור "חוק המשתקמים", הסדיר למעשה את תנאי עבודתם של אנשים עם מוגבלות המועסקים בתור משתקמים. החוק מפלג אוכלוסייה זו לפי יכולת תעסוקת העובד. בדברי ההסבר לחוק נאמר כי מטרתו הינה להעניק מענה לעובדים אלו, מתוך התפיסה כי ישנה חשיבות של ממש בהעסקתם בשוק העבודה הפתוח כחלק משיקומם. החוק קובע כי כאשר מדובר במקום תעסוקה שאינו מפעל מוגן, מרכז לשיקום מקצועי וכיוצא בזה, לא יחולו יחסי עובד מעביד בין המשתקם לבין מעסיקו או הגורם השיקומי המלווה.
במסגרת חוק זה הוסדרו זכויותיהם ומעמדם של אנשים עם מוגבלות ומטרתו העיקרית הינה העסקה שיקומית. נקבע כי אם נמצא שיכולת התעסוקה של המבקש אינה עולה על 20% מיכולת העבודה הרגילה, יוגדר האחרון כמשתקם ולא יחולו בינו לבין המעסיק יחסי עובד מעביד. עם זאת, החוק קובע את זכויותיו של המשתקם בנושאים כגון איסור אפליה, מנוחה שבועית, ימי מחלה, ימי חופשה, ביטוח מפני פגיעה בעבודה, היעדרות בתשלום בימי חוג ומועדים אחרים, הפסקות במהלך העבודה, החזר נסיעות והגדרת מסגרת שעות תעסוקה.
סעיף 19 לחוק קבע כי החוק יעמוד בתוקפו במשך חמש שנים ובמהלך תקופה זו ידווח שר התמ"ת, באופן שנתי, על אופן העסקתם של אנשים עם מוגבלות כמשתקמים על פי התוכנית, ועל מידת שילובם. בדברי ההסבר לחוק צוין כי הוראותיו באות להוסיף על זכויות המשתקמים ולא לגרוע מזכויות אלה.
תיקון מס' 109 לחוק הביטוח הלאומי
תיקון מס' 109 לחוק הביטוח הלאומי הינו פרי עבודתה של ועדת לרון אשר מסקנותיה אומצו במאי 2005 על ידי הממשלה וגובשו בהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 101) (קידום השתלבותם של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה). הצעת החוק הנ"ל נועדה אפוא להתמודד עם החשיבות והצורך שבשילובם של אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה. הועדה קבעה כי יש להתמודד עם המצב בו הכנסה שוללת קצבה (ולו בשל שקלים בודדים) ומדובר למעשה בחסם מפני השתלבותם של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה. ביולי 2008 התקבל תיקון מס' 109 לחוק הביטוח הלאומי ובמסגרתו נקבע כי הכנסה איננה בהכרח שוללת קצבה והיא אינה מביאה בכל מקרה להפחתה משמעותית בה.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
