הדרך הבסיסית לחישוב פיצויי פיטורים המגיעים לעובד היא על ידי הכפלת שכרו של האחרון במספר חודשי עבודתו. כיצד אפוא ניתן לחשב את המשכורת כאשר היא מורכבת משכר בסיס ותוספות שונות. לדוגמא, האם תוספת "פרמיית שעות ציוד" - אשר צורפה לשכרו של פועל בחברת בניין באופן קבוע - הינה חלק משכרו או שמא עסקינן בתוספת שאין להכניסה בגדר פיצויי הפיטורים? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים.
יש לכם שאלה?
התובע טען כי הוא זכאי להפרשי פיצויי פיטורים בסך כ-26,000 שקלים וזאת משום שהנתבעת לא הכלילה בפיצויים את רכיב "פרמיית שעת ציוד". לטענתו, מדי חודש בחודשו שולם לו רכיב זה בסך קבוע של 1,250 שקלים. התובע הוסיף כי הפרמיה לא הייתה מותנית בתנאי כלשהו ומדובר בחלק משכר היסוד.
החברה טוענת כי מדובר ב"בונוס"
הנתבעת טענה כי מדובר ברכיב אשר שולם לכלל הקבוצה אליה התובע השתייך וזאת בבחינת בונוס עבור עמידה בלוחות זמנים באתרים מרוחקים. לטענתה, התובע לא הוכיח כי הובטח לו תשלום זה כחלק משכרו. התובע השיב על טענות אלו בסיכומיו באופן הבא. ראשית, נטען כי לא הוכח שמדובר בפרמיה אשר הייתה תלויה בביצוע שעות עבודה לכל מחלקת הציוד או בכפוף לעמידה בתפוקות מחלקתיות. כמו כן, הוסיף התובע, על פי תקנות פיצויי פיטורים, מדובר בתוספת מחלקתית אשר מהווה חלק משכר היסוד.
תקנות פיצויי פיטורים קובעות כי רכיבים אשר יילקחו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים הם שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר מחיה, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית. היות ומעבידים רבים מכנים תוספות אלו בשלל כינויים ושמות, על מנת להחריג אותן מהשכר הקובע, הלכה פסוקה היא כי שם התשלום איננו מעיד בהכרח על מהותו האמיתית.
בית הדין לעבודה ציין כי החברה במקרה דנן לא פירטה כיצד חושבה הפרמיה נשוא המחלוקת ועל בסיס מה. כמו כן, לא פורטו המאמצים ואו ההישגים המיוחדים אשר נדרשו על מנת לעמוד בפרמיה ומהן הנורמות עליהן הוסכם בעניינה בין הצדדים. פרמיה זו לא מצאה ביטוי גם בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים. אי לכך, נקבע כי יש לבכר את גרסתו של התובע לעניין זה.
דבריו של מנכ"ל החברה בעדותו אף חזקו עניין זה. "מדובר בפרמיה אשר קיימת שנים רבות בחברה והיא נועדה לעודד הגדלת תפוקה מצד מחלקת הציוד וזאת משום שהיא מרוחקת ממשרדי החברה", אמר המנכ"ל בעדותו, "למען האמת, לא התעמקתי בפרמיה מעולם ואל ירדתי לפרטים של איך זה משתלם". רוצה לומר, גם למנכ"ל לא היה מושג כיצד מחושבת הפרמיה, קל וחומר לעובד. "פרמיה איננה מילת קסם אשר תהפוך, בהינף יד, שכר רגיל לתוספת שאיננה חלק ממנו", כתב השופט בפסק הדין, "על מנת שתוספת תוחרג מהשכר הרגיל יש להוכיח ממה הורכבה, בגין מה ניתנה, וכפועל יוצא מכך כיצד חושבה".