סרבנות גט איננה אלא תופעה אשר משמשת בני זוג לנקמה או הפעלת לחץ על בן זוגם (לוויתורים שונים הנוגעים לרכוש או לילדים). בתי הדין הרבניים הינם בעלי סמכות להפעיל סנקציות שונות כנגד סרבני גט, אשר מרביתם הינם גברים. במסגרת סנקציות אלה ייתכן ויוטל על סרבן הגט מאסר בפועל. תקופת מאסר בכפיה זו מוגבלת לעשר שנים לכל היותר.
יש לכם שאלה?
כיצד יש לפעול כאשר בעל מסרב להעניק גט לאשתו והוא מרצה מאסר מזה עשר שנים. בית הדין הרבני עסק בסוגיה זו במסגרת בקשתה של אישה להמשיך עונש מאסר שנגזר על בעלה. בבית הדין הרבני עמד הבעל על סרבנותו להעניק גט לאשתו וטען כי יש לשחררו ממאסר וזאת משום שהוא ריצה את התקופה המקסימאלית הקבועה בחוק.
לדבריו, המשך מאסרו מעבר לכך איננו מידתי ואיננו סביר. כמו כן, הבעל הוסיף כי העובדה שהוא ריצה עונש מאסר של עשר שנים, וטרם ניתן הגט לאישה, מעידה על כך שלא מדובר ב"עונש אפקטיבי ותכליתי". האישה טענה כי מדובר באדם אשר מפתחות הכלא נמצאים בידיו, וכך גם המפתחות עבורה להמשיך בחייה ולהינשא בשנית. לטענתה, הבעל יכול לצאת מהכלא מתי שירצה, ורק בתנאי שיתן לה סוף סוף את גטה.
בית הדין הרבני קבע כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על המשך המאסר של המשיב. בפסק הדין התייחסו הדיינים גם לסמכותם להורות כאמור. לשיטתם, החוק קובע לצורך אכיפת פסק דין לגירושין מספר אפשרויות. במקרה דנן נקבע כי האישה כלואה בנישואין כבר עשור שנים ובבוא בית הדין לאזן בין זכויות האישה לזכויות הבעל, לא ייתכן כי דלתו של הבעל תיפתח ודלתה של אשתו תישאר נעולה. קל וחומר כאשר הכל מתנקז בסופו של היום להחלטה פשוטה של הבעל. בית הדין הרבני הורה כי מתום תקופת מאסרו של הבעל, יינתן האחרון במאסר לתקופה בלתי קצובה, עד אשר יאות להעניק גט לאשתו.
.jpg)
-min(2).jpg)
