ע"א 3071/91 חולה גברין נ' חדר גברין


ח'דר עבדאללה אסעד ג'ברין (להלן - הבעל) היה נשוי לח'ולה טהא עלי ג'ברין (להלן - האישה). הם חיו במשותף ארבע עשרה שנה. נולדו להם שלושה ילדים. הם התגוררו בבית - אותו בנו הם עצמם - הבנוי על קרקע השייכת לעבדאללה אסעד ג'ברין, אביו של הבעל (להלן - האב). לימים התגרשו בני הזוג.

 

האישה תבעה את הבעל ואת האב בבית המשפט המחוזי. כנגד הבעל טענה, כי מכוח הלכת שיתוף הנכסים היא הינה בעלת מחצית הזכויות בשווי הבית (ללא המקרקעין). כנגד האב טענה, כי הוא ממשיך להחזיק את הבית וממילא אף את חלקה של האישה בשווי הבית.

 

בכך הוא מתעשר שלא כדין על חשבונה. ביהמ"ש קיבל את התביעה כנגד הבעל ודחה את התביעה כנגד אביו. מכאן ערעורה של האישה.


האם יש לקבל את הערעור?


1. האב הוא הבעלים (הקנייני) של הבית. עם זאת, הבית נבנה מכספי הבעל והאישה וממאמציהם, והאב התעשר על חשבונם של הבעל ושל האישה. הבעלות (כדין) של האב בבית אינה מונעת את זכותה של האישה - כדי חלקה שלה בהתעשרות - כלפיו מכוח דיני ההתעשרות שלא כדין.


2. רעיון היסוד הוא שדין הקניין איננו חורץ את שאלת ההתעשרות. מטרת הכלל הקובע כי מחוברים הולכים אחר המקרקעין איננה להעשיר את בעל המקרקעין על חשבון הזולת.


3. כאשר ההתעשרות נובעת שלא בהסכמת הבעלים (הקנייני), נקבע הסדר "השבה" מיוחד - המכביד עם המיטיב - בחוק המקרקעין (סעיף 21). כאשר ההתעשרות נעשית בהסכמת הבעלים - אשר הסכים לבניית הבית על מקרקעין - אין חוק המקרקעין מסדיר את הסוגיה. היעדר הסדר אינו הסדר שלילי. הסוגיה מוצאת את פתרונה בדין הכללי.

 

על-פי דין זה, מקום שקיים חוזה בין הצדדים, נקבעות הזכויות על-פיו. בהיעדר חוזה - ולא כל הסכמה (של בעל המקרקעין) מולידה חוזה עמו - יש לנהוג על-פי ההוראות הכלליות של חוק עשיית עושר ולא במשפט .


לסיכום, יש לקבל את ערעורה של האישה. זכות הבעלות אינה מונעת את זכותה של האישה לקבל חלק מהתעשרותו של הבעלים (האב).