לא בכדי פתח שופט בית המשפט לענייני משפחה בקריות, ניצן סילמן, את פסק דינו בציטוט משירו של שלום חנוך – "שתיים הן ולא יודעות, זו על זו וזו על זו". מדובר בפסק דין תקדימי במסגרתו הכיר בית המשפט בשתי נשים כאלמנותיו של מנוח אחד.

 

יש לכם שאלה?

פורום בית המשפט לענייני משפחה

פורום עיזבון

פורום צוואות | ירושה


האישה הראשונה, התובעת, הינה אישה אשר המנוח נשא בשנת 1968 בגאורגיה וממנה נולדה לו בתה הבכורה. מספר שנים לאחר מכן החליטה המשפחה לעלות ארצה, ביחד עם הוריו של המנוח ואחיו. עם זאת, ימים ספורים בטרם ביצעו את העלייה ציונה, התחרט המנוח ונעלם. כעבור כחודש שב המנוח לביתו בגאורגיה ובמהלך השנים שלאחר מכן הכיר את הנתבעת ונישא לה. בשנת 2001 עלה המנוח עם אשתו השנייה לישראל.

 

לאחר פטירתו של המנוח, ניטשה מחלוקת בין התובעת לבין הנתבעת – מי הייתה אלמנת המנוח ומי אמורה לרשת אותו? הכלל הבסיסי הוא כי אישה אשר הייתה נשואה לבעלה זכאית לרשת אותו. ייסודו של קשר הנישואין מלמד אפוא על כוונה לכאורית של הצדדים לכך שבן זוגם יזכה לכל ההטבות הנובעות ממעמד הנישואין. עם זאת, נישואין בלבד אינם מקימים זכות באופן מוחלט ויש לבחון את מערכת היחסים בין הצדדים ואת כנות הנישואין. דברים אלו באים לידי ביטוי, לדוגמא, במקרים של איחוד משפחות לצורך זכייה בתושבות ואזרחות.


לגבי האישה הראשונה


בית המשפט קבע כי התובעת הצליחה להוכיח את קיומו של טקס הנישואין עם המנוח בגאורגיה. הוכחה זו הסתמכה הן על עדות אחות המנוח (אשר לכאורה הייתה אמורה לתמוך בנתבעת שחיה עם אחיה במשך כ-30 שנה) והן על ידי פניות רבות לבתי הדין הרבניים על מנת להתיר "עגינותה". כמו כן, התובעת הציגה תמונות שונות מחייה עם המנוח בעודם צעירים, לרבות תמונות מטקס החתונה. מסמכים אלו לא כללו רק תמונות מהחתונה אלא אף מסמכי עלייה לישראל עם משפחת המנוח, ופניה למשרד הפנים בשנת 1988 בה נרשם "בעלה של הנ"ל אינו בארץ 16 שנה (עלתה לארץ ללא הבעל)". בית המשפט קבע, אי לכך, כי התובעת הוכיחה שהיא הייתה נשואה למנוח ועל כן יש להכיר בה כאלמנתו.


לגבי האישה השנייה


בית המשפט קבע כי החלטה שהאישה השנייה, הנתבעת, איננה אלמנתו של המנוח, תהווה חוסר צדק משווע כלפיה. בפסק הדין נכתב כי לא ייתכן שאישה אשר טיפלה, בישלה וכיבסה למנוח במשך עשרות שנים לא תוכר כאלמנתו. השופט הזכיר בפסק דינו את התמונה במחזמר "כנר על הגג" אשר במהלכה שואל טוביה החולב את אשתו גולדה האם היא אוהבת אותו. "30 שנה כיבסתי לך, בישלתי לך, ניקיתי לך. 30 שנה שוחחתי עמך וליוויתי אותך, ואם זו אינה אהבה, מהי אהבה", עונה האישה לחולב. דברים אלו יפים גם במקרה דנן. בית המשפט קבע כי יש לראות גם בנתבעת כאלמנתו של המנוח לכל דבר ועניין. "אשר על כן, אני מצהיר בזאת כי הן התובעת והן הנתבעת, לצרכי המרשם ולצורכי חוק הירושה, היו אלמנות המנוח בעת פטירתו", סוכם.