רשלנות רפואית מהווה כיום את אחת העילות המרכזיות בתביעות נזיקין בישראל ובעולם. המודעות הגוברת של ציבור המטופלים בנוגע לזכויותיהם, לצד חוקים ופסקי דין אשר מעגנים זכויות אלו, הציבו בתי חולים ורופאים רבים על ספסל הנתבעים בבתי המשפט בישראל. תביעות רשלנות רפואית מוגשות כיום במגוון רחב של תחומים, החל מטיפולים שגרתיים בקופת חולים, דרך לידות והריונות, וכלה בניתוחים מסובכים ואף בגין מוות.
יש לכם שאלה?
רשלנות רפואית איננה באה לידי ביטוי רק בביצוע הליך רפואי באופן רשלני. להפך, לעיתים נזקים אשר נגרמו לחולה במהלך ניתוח, בגין "טעות אנוש" של רופא, לא יחשבו בתור רשלנות רפואית משום שהם מהווים סיכון סביר בנסיבות המקרה. לעומת זאת, ישנם מקרים בהם רשלנות רפואית תהיה באי מתן מידע רפואי רלבנטי, פענוח שגוי של בדיקות רפואיות, פיקוח לקוי על מטופל לאחר ניתוח וכדומה. דוגמא לכך הינה חובת הגילוי והפרתה.
על מנת להטיל על רופא, בגין רשלנות רפואית, חבות בנזיקין כלפי מטופל, יש להוכיח את יסודותיה של העוולה הרשלנית. דהיינו – קיומה של חובת זהירות בין הרופא לבין המטופל, הפרת חובה זו, ונזק אשר נגרם כתוצאה מההפרה המדוברת. יסודות עוולת הרשלנות שזורים זה בזה וכל אחד מהם הינו חיוני ונחוץ על מנת ליצוק תוכן לעילת התביעה.
מהי חובת הגילוי?
חובת הגילוי, או זכותו של המטופל לקבל את מלוא המידע הרפואי הרלבנטי, מהווה את אחד ממרכיביה העיקריים של חובת הזהירות. חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, קובע כי טיפול רפואי לא יינתן למטופל אלא אם האחרון נתן הסכמה מדעת לטיפול. דהיינו, הרופא צריך להציג בפני המטופל את כל המידע הדרוש הנוגע לטיפול הרפואי המדובר - אופן ההליך, עילת ביצועו (האבחנה הרפואית), הסיכונים, תופעות הלוואי וכדומה. כמו כן, במידה וישנן אפשרויות רפואיות נוספות להתמודד עם הבעיה ממנה סובל על החולה, מוטל על הרופא לספר על כך למטופלו.
בשורה ארוכה של פסקי דין, אשר ניתנו בבית המשפט העליון, נקבע פעם אחר פעם כי רופא איננו יוצא ידי חובתו במידה והוא מוסר למטופל רק מידע הנוגע לפרקטיקה הרפואית המקובלת. דהיינו, בתי המשפט קבעו כי מוטל על הרופאים סטנדרט גילוי גבוה יותר אשר מכיר בזכותו של המטופל לקבל החלטות מושכלות ועצמאיות, הנוגעות לאוטונומיה של גופו.
מה כוללת חובת הגילוי?
חובת הגילוי כוללת פרטים מלאים ומפורטים לגבי מצבו הרפואי של המטופל, ההליכים הרפואיים האפשריים, הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהליכים רפואיים אלו (לרבות סיכונים נדירים) וכדומה. למעשה, לא מדובר ברשימה סגורה וזאת משום שכל מטופל הוא שונה, וכל מצב רפואי איננו דומה לקודמו. הבחינה האם הרופא מסר את כלל המידע המצופה ממנו נבחנת על בסיס מבחן הרופא הסביר.
דהיינו, יש לבדוק מה היה אמור הרופא לספר למטופל בטרם ביצוע ההליך הרפואי, דרך משקפיו של הרופא הסביר. כאשר ישנה מחלוקת בין הצדדים בעניין זה בבית המשפט, השופט בוחן (בדרך כלל) מומחים רפואיים מאותו התחום ושואל אותם לגבי היקף הפירוט שהם מעניקים לפציינטים שלהם בטיפולים זהים.
בחירה באופציה של רפואה פרטית
לעיתים, ישנם הליכים אשר מטופל יכול לעבור אצל רופא מסוים במסגרת רפואה ציבורית, אך במקביל קיימים הליכים רפואיים נוספים בשר"פ (שירותי רפואה פרטית). הלכה פסוקה היא כי זכותו של המטופל לאוטונומיה כוללת גם את חובתו של הרופא לאפשר לו להמשיך בירור מצבו גם במסגרת הרפואה הפרטית. חובה זו מוטלת על הרופא, ברפואה הציבורית, גם כאשר הפרקטיקה הרפואית המקובלת אינה דורשת בירור נוסף.
בדנ"א 461/06 קופת חולים כללית נ' ע.ס (ניתן ביום 17.7.06), התייחס בית המשפט העליון לעניין זה. "בנסיבות מתאימות", נכתב, "ייתכן וייווצר צורך להעניק למטופל מידע לגבי אפשרויות טיפול אשר זמינות רק במסגרת הרפואה הפרטית – אולי אף במסגרת שירותי-רפואה מעבר לים". על פי פסיקת בית המשפט, במידה ומדובר בתרופה או טיפול אשר עשויים לסייע למצבו של המטופל, והם אינם זמינים במסגרת הרפואה הציבורית, "אל לו לרופא להכמין מידע ועליו להותיר את הבחירה בידי החולה".
סיכונים נדירים, האמנם?
מיותר לציין כי הליכים רפואיים הינם מורכבים ולעיתים טומנים בחובם סיכונים נדירים. מהו אפוא הגבול לגבי חובת הגילוי בעניין זה? האם הרופא צריך ליידע את החולה גם אודות סיכונים נידחים ובלתי סבירים והיכן עובר הקו. סוגיה זו נדונה לא אחת בבתי המשפט בערכאות השונות. בעניין זה, בתי המשפט קובעים כי מבחן הרופא הסביר איננו מחייב את הרופא ליידע את החולה בנוגע לסיכונים אבודים ונידחים אשר נראים לכאורה בלתי רלבנטיים. עם זאת, לעיתים ייתכן ויהיה מדובר ברשלנות רפואית.
במקרים אלו, מוטל על החולה להוכיח כי במידה והוא היה יודע על סיכון נדיר זה, הוא לא היה פונה לקבל את הטיפול הרפואי. כמו כן, בית המשפט מתייחס גם למצבו הרפואי של המטופל ולצורך לקבל את הטיפול. לדוגמא, סביר להניח שאדם אשר זקוק באופן דחוף לניתוח משמעותי, לא יסרב לעבור את הניתוח בעקבות חשש של כ-5% לחלות בזיהום מסוים. במקרים אלו, ייתכן והרופא הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו, אך לא התקיים קשר סיבתי בין הפרה זו לבין הנזק.
לסיכום,
תחום הרשלנות הרפואית הינו תחום מורכב ביותר. כאמור, לעיתים די בהתנהגות לכאורה רגילה כדי לבסס תביעה בגין רשלנות. זכרו, במידה ונפגעתם מרשלנות רפואית, וזאת משום שלא נמסר לכם המידע הדרוש על מנת לקבל את הטיפול הרפואי הטוב והמתאים ביותר, ייתכן ואתם זכאים לפיצויים. פיצויים נועדו לסייע לנפגע להתמודד עם הנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מרשלנות רופאיו. עם זאת, מדובר בתביעות המשלבות בין עולם המשפט לעולם הרפואה, ועל כן מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מטעם עורכי דין העוסקים בתחום זה.
.jpg)
