גורמים בענף ההיי-טק מעידים לא אחת על כך כי קיימת בתחום אפליה קשה על רקע גיל. דהיינו, עובדים ותיקים רבים נאלצים לפנות את מקומם לעובדים צעירים. הסיבות לכך הינן רבות. החל מרצונם של המעסיקים (אשר לרוב צעירים בעצמם) לשלב במקום העבודה כוח "צעיר ורענן" המכיר את התמורות האחרונות בעולם המחשוב והטכנולוגיה, וכלה בשאיפת המעסיק להפחית את עלות העובדים (הניסיון עולה כסף). עם זאת, לעיתים מדובר במהלך אשר עלול לעלות למעסיק ביוקר.

 

יש לכם שאלה?

פורום שוויון הזדמנויות בעבודה

פורום זכויות עובדים

פורום פיצויי פיטורים

פורום בית הדין לעבודה


לדוגמא, בית הדין לעבודה קבע כי מהנדס תעשייה וניהול בן 62, אשר פוטר ממקום עבודתו שלא כדין, ובשל אפליה מחמת גיל, יזכה לפיצויים עבור נזק בלתי ממוני בשיעור של 50,000 שקלים.

 

תביעתו של המהנדס הוגשה כנגד מעסיקתו ולאחר "פיטורים שלא כדין" לטענתו. התובע היה מועסק בחברה במשך כעשר שנים עד אשר נמסר לו באוקטובר 2007 מכתב פיטורים. בכתב התביעה נטען כי מדובר בעובד מצטיין אשר זכה לשבחים ופעילותו הניבה לחברה רווחים רבים. לטענת התובע, כשנתיים לפני פיטוריו הוא אף קיבל גושפנקא לטיב פועלו בדמות ציון גבוה המשקף "מחויבות אישית עסקית כלפי החברה".

 

עבודתו של התובע הסתיימה כאשר ברקע התנהל פרויקט בינלאומי בו הייתה החברה מעורבת. התובע טען כי הוא הוזמן בספטמבר 2007 לשיחה עם הנהלת הנתבעת ובו נאמר לו כי הוחלט על הפסקת עבודתו. המחלוקת בין הצדדים הייתה נסיבות הפיטורים. בעוד התובע טען כי פיטוריו נעשו בשל אפליה מחמת גיל, החברה הכחישה זאת מכל וכל.

 

מי צריך להוכיח את האפליה - העובד או המעביד?


עיקרון השוויון בעבודה הינו עיקרון יסוד בחברה דמוקרטית מתוקנת. מטרתו של עיקרון זה הינה להעניק לכל אחד מהעובדים בעסק יחס שווה מהבחינה הבסיסית. דהיינו, אין להפלות בין עובדים מחמת גיל, מגדר, הריון, מילואים, לאום, דת וכדומה. החוק אשר מגן על עובדים בעניין זה הינו חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. חוק זה אוסר על אפליה בעבודה וקובע כי עובד אשר פוטר בגין אפליה זכאי לפיצויים ממעסיקו.


הוכחתה של אפליה איננה עניין של מה בכך. אי לכך, החוק מקל על דרכו של העובד במקרים כגון דא.  על פי החוק, לאחר שהעובד מוכיח כי לא היה במעשיו או בהתנהגותו סיבה מוצדקת לפיטוריו, נטל ההוכחה מועבר לכתפיו של המעביד. על פי סעיף 9 לחוק, המעביד צריך להוכיח כי במקרה של פיטורים, השיקולים אשר עמדו מאחוריהם היו נעוצים ב"התנהגותו או במעשיו" של העובד המפוטר.


השופטת ל. גליקסמן התייחסה לנטל ההוכחה בפסיקתה באופן הבא - "המקרה החמקמק של אפליה בעבודה הוא כיצד מוכיחים את קיומה? התשובה לכך היא שכאשר תובע/ת עומד/ת בדרישות ההוכחה לכאורה שלו, על המעביד לשכנע שלא קיבל את החלטותיו תוך התחשבות בשיקולים בלתי עניינים (כגון מין, גיל, הריון, הורות וכדומה)".


במילים אחרות, במידה והמעביד מציג הסבר שקרי, או אם מאזן ההסתברויות בין הצדדים הינו שקול, בית הדין מחויב לפסוק לטובת העובד. הוכחת אפליה לכאורית אינה דורשת מהעובד להביא "ראשית ראיה על התנהגות פסולה ומפלה של המעביד" אלא טענות לכאוריות בלבד. במקרה דנן, העובד הוכיח שהוא בן 62, בעוד עובד אשר החליף אותו צעיר ממנו ב-10 שנים. זאת ועוד, התובע אף הוכיח כי הוא היה עובד מוצלח אשר זכה לשבחים. מדובר בראיות לכאוריות המצדיקות העברת נטל השכנוע לכתפי החברה.

 

האם היה מדובר בפיטורי התייעלות?


החברה הנתבעת ניסתה לטעון כי התובע לא הביא עדים אשר יחזקו טענותיו ועל כן לא ניתן לקבוע שהוצגו ראיות לכאורה לאפליה. בית הדין לעבודה דחה טענה זו. בפסק הדין נכתב כי התובע לא היה צריך להביא עדויות נרחבות לעניין זה והוא עמד בנטל הראשוני המוטל עליו. השופטים ציינו כי בכל טענותיה של החברה, לא נמצא טענה בדבר תלונות או חוסר שביעות רצון מעבודתו של האחרון. נכון, החברה ציינה כי התובע הציג עצמו כעובד מצטיין באופן מגמתי, זאת כאשר פעילותו הייתה סבירה ורגילה. עם זאת, החברה טענה כי פיטוריו של האחרון נבעו מ"פיטורי צמצום" בשל קשיים כלכליים ולא בגין התנהגותו. דהיינו, התובע עמד בנטל האמור והוכח כי התנהגותו או מעשיו לא היו העילה לפיטוריו.


החברה לא הצליחה להוכיח כי פיטוריו של התובע היו חלק ממהלך התייעלות פנימי בעסק. ראשית, החברה לא הציגה בפני בית הדין לעבודה ראיות בכתב כגון תוכנית הבראה, מסמכים, מצגות או רישומים אשר יצקו תוכן בטענותיה. שנית, החברה טענה כי נציגות העובדים עודכנה בנוגע למצבה הכלכלי הקשה של החברה, אך אף אחד מנציגי העובדים לא הגיע לתת עדות בבית הדין בכדי לחזק טענות אלו. שלישית, תוכניות הבראה כוללות בדרך כלל רשימות עובדים המועמדים לפיטורים.

 

במקרה זה, החברה לא השכילה להציג בפני בית הדין לעבודה ולו רשימה אחת שכזו. רביעית, מכתב הפיטורים אשר ניתן לתובע קיבל משקל רב בבית הדין. במכתב הפיטורים לא היה ולו זכר לעניין הצמצום וההתייעלות. כל שנאמר שם היה כי הסיבה לפיטורים הוסברה לתובע בשיחה עם ההנהלה. שם, כזכור, נטען כי הסיבה היא העדר רווח כלכלי מהפרויקט הבינלאומי.