על פי הצעת החוק המקודמת בימים אלה, הצעת החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה- 2014, צדדים המעוניינים להתדיין בערכאה שיפוטית (בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי), יצטרכו תחילה לעבור הליך של בדיקת התאמה להליכי יישוב הסכסוך ביניהם. חשוב לציין, כי המונח "יישוב הסכסוך" אין משמעותו, בהקשר זה, הליכים לקראת לשלום בית או ייעוץ זוגי, אלא הליך שמטרתו להביא את הצדדים להסכם גירושין סופי המתייחס להסכמות אליהם יגיעו הצדדים בכל הקשור לגירושין, החל מחלוקת הרכוש ביניהם וכלה בענייני משמורת הילדים.


לשם כך יהיה על הצד הפותח בתביעה להגיש תחילה בקשה ליישוב הסכסוך ולכתוב בצורה מתומצתת את הבעיה. לאחר מכן יוזמנו הצדדים אל יחידת הסיוע שליד הערכאה השיפוטית, שם תיערך בדיקה מעמיקה לגבי הצרכים והרצונות של הזוג על מנת לקדם ביניהם הסכם גירושין ובכך להימנע ממלחמה מתישה בערכאה השיפוטית. כמובן שעדיין שמורה לצדדים הזכות להגיע להתדיינות משפטית, אבל זאת רק לאחר שלא עלה בידם לסיים את הסכסוך בדרכים החלופיות.


ניסיון אמיתי ליישב את המחלוקות עוד לפני שבית המשפט מתערב


הצעת החוק האמורה מהווה שינוי מהותי לגישה הרווחת כיום. אמנם גם היום, ברוב רובם של המקרים, בני זוג מגיעים, בסופו של יום, להסכם גירושין, אבל פעמים רבות הדבר קורה אחרי מאבק ממושך ומתיש כאשר הם מבינים שעדיף להגיע להסכם או כאשר השופטים מבקשים זאת מהם. המצב היותר ראוי הוא המסלול המקודם בהצעת החוק, ולפיו, כבר בתחילת הדרך, ועוד לפני שהערכאה השיפוטית נכנסת לתמונה, נעשה ניסיון כן ורציני לפתור את המחלוקות בדרך של הסכם.


למרבה הצער, הדרך המקובלת כיום לטפל בזוגות מתגרשים היא על פי רוב, על ידי פתיחת שורה של תביעות איש כלפי רעהו, הטלת האשמת הדדיות, תיאורים נוראיים של חסרונותיו ומעלליו של הצד השני, עיקולים, צווי מניעה והרחקה, וכיוצא באלה. צעדים אלה מלבים את הרגשות השליליים של הצדדים ומרחיקים את היכולת להגיע להסכמות. לא לחינם מכונה תהליך זה- גירושין מכוערים. לתהליך קשה זה מתלוות גם הוצאות כספיות לא מבוטלות. אין ספק כי השיטה הזאת לא הוכיחה את עצמה כיעילה וכמוצדקת.


לעומת זאת, על פי הצעת החוק נדרש הצד הפותח בבקשה ליישוב הסכסוך להגדיר בצורה תמציתית את הבעיה מבלי להיכנס לעובי הקורה. דבר זה מהווה שינוי של התפיסה החברתית. אין הכרח להתגרש מתוך מלחמה עקובה ומתוך חידוד השנאה, ובהחלט ניתן לשאוף לשיתוף פעולה אשר הופך להיות הכרחי כאשר ישנם ילדים בתמונה.


המהלך המוצע הופך את הגירושין לתהליך שבו הצדדים פועלים יותר מתוך מחשבה ופחות מתוך רגשות עזים. החברה האנושית מבינה היום, יותר מתמיד, את הכוח של הדיבור, גם בין יריבים, המסוגל לפתור מחלוקות. כיום יותר ויותר מבינים, כי לא רק כשהכול הולך כשורה אפשר וצריך לשוחח זה עם זה אלא גם בזמן מחלוקת וכעס צריך לדעת לנהל שיחה מכובדת האחד עם השני. שיחה אמיתית שבה כל צד שומע את דבריו של הצד השני ומתייחס אליהם בכובד ראש ואף לוקח אותם בחשבון כאשר הוא נדרש לקבל החלטות.


הקלה על בתי המשפט, צמצום עוגמת נפש ושינוי בתפיסה החברתית


כאשר המצב בין בני הזוג מגיע לכדי גירושין, מטבע הדברים, היכולת שלהם לקיים שיחה בוגרת ומכבדת מצטמצמת, ולכן לפעמים יש צורך בגורם חיצוני אובייקטיבי שכל מטרתו תהא להביא את הצדדים להסכם גירושין מכובד. הגורם החיצוני המוצע בחוק אמור גם לעזור לצדדים לשקול התייחסות וטיפול בעניינים אחרים הקשורים לגירושין ביניהם אשר לפעמים נזנחים במהלך המאבק בין בני הזוג, כגון קשיי הילדים ועוד.


אמנם אין ספק כי הצעת החוק נוצרה על מנת להקל על העומס העצום הקיים במערכת המשפטית, ועל הסבל הנגרם עקב כך לזוגות המתגרשים. אבל בהחלט ניתן לומר, כי המנגנון המוצע בא לענות גם על שינוי בתפיסה החברתית בנוגע לתהליך הגירושין.


הדרך בה יבחרו הצדדים להתגרש חשובה ביותר, ובהקשר זה, ידוע שזוגות שקיימו ביניהם בעבר הליכים משפטיים חוזרים לבית המשפט בהמשך הדרך כאשר מתגלעות מחלוקות. לעומת זאת, זוגות שטרחו והגיעו להסכמות, יבחרו בדרך זאת גם במחלוקות עתידיות.


מעבר לכל האמור לעיל, דומני שהצעת החוק המבורכת יש בה גם כדי לחולל שינוי מחשבתי בקרב עורכי דין המייצגים לקוחות בענייני גירושין. המשימה החשובה המוטלת על כתפינו היא קודם כל לנסות להרגיע את הרוחות ולקיים הידברות נכונה בין הצדדים, ככל שהדבר ניתן, וזאת על מנת להגיע לפתרון הולם של כל סכסוך.


לסיום, חשוב להדגיש, כי הצעת החוק חלה על זוגות הפונים אל ערכאה שיפוטית מוסמכת. וודאי שבמקביל למסלול המוצע יוכלו זוגות החפצים בכך להגיע להסכם גירושין ביניהם שלא דרך בית המשפט, כפי שמקובל גם היום.


הכותבת הינה עורכת דין ומגשרת המתמחה בענייני משפחה.