פרשנות חוזה

חוזה נועד להביא לידי ביטוי הסכמות בין שני צדדים או יותר. הנסח של החוזה בדרך כלל מנסה לצפות את כל קשת המצבים האפשרית , אבל לעיתים הוא לא מצליח לצפות מצבים מסוימים ולהסדיר אותם בתוך החוזה , או שהחוזה עצמו טעון פרשנות משום שכל צד לחוזה סבור שלמונח או להוראה מסוימת בחוזה ישנה פרשנות מסוימת בעוד שהצד השני סבור שדווקא לחוזה הספציפי הזה או למונח מסוים בו, ישנה פרשנות אחרת.

במצב שבו קיימת מחלוקת לגבי הפרשנות של החוזה בדרך כלל הצדדים פונים לבית המשפט , בין לצורך הצהרה על הפרשנות הנכונה של אותו חוזה ובין לצורך תביעה לאכיפת החוזה משום שהחוזה לא מיושם לדעת אחד הצדדים כהלכה.

בבוא בית המשפט לפרשן חוזה או הוראה כזו או אחרת בו, הוא מסתייע בהוראות סעיף 25 א’ לחוק החוזים חלק כללי התשל"ג 1973, אשר מהווה מנגנון לפרשנות החוזה.

סעיף 25 א’ לחוק החוזים חלק כללי התשל"ג 1973 , קובע שהחוזה יפורש לפי אומד דעת הצדדים , ו/או בהעדר יכולת פרשנות לפי אומד דעת הצדדים , החוזה יפורש לפי הנסיבות שהובילו לכריתת החוזה.

אומד דעת הצדדים למעשה היא כוונת הצדדים אשר יצרו את החוזה. יש להבין החוזה הוא מפגש רצונות וכוונת הצדדים אשר מתוכה נוצר החוזה היא למעשה אבן יסוד שאין בילתה , ולה בית המשפט נותן תוקף מבלי לערער על כוונת הצדדים שיצרו את החוזה.

הנסיבות החיצוניות למעשה הן נסיבות אשר צריכות להצביע על כוונת הצדדים , או לחשוף את כוונת הצדדים אשר יצרו את החוזה , וזאת, עד לאמצע שנות ה90, במצב בו הפרשנות המילולית של החוזה לא היה בכוחה לחשוף את כוונת הצדדים אשר יצרו את החוזה.

באמצע שנות ה90 בא אל אוויר העולם פסק דין אפרופים. עד לפסק דין אפרופים, שבא לאוויר הועלם באמצע שנות ה90 שלטה בכיפה תורת פשרנות חוזים שנקראה תורת שני השלבים לפי סעיף 25 לחוק החוזים חלק כללי, כאשר בין שלב הפרשנות המילולית של החוזה לבין שלב הנסיבות החיצוניות אשר הובילו לכריתת החוזה לא היה קשר.

לאמור הפרשן אשר ישב על המדוכה ובדק את הפרשות המילולית של החוזה במידה והוא היה מגיע לפרוש אשר שיקף את אומד דעת הצדדים , הוא לא היה עובר לשלב בדיקת נסיבות כריתת החוזה , אלה הוא היה עוצר בשלב הפרשנות המילולית של החוזה.

פסק דין אפרופים בו כתב את דעת הרוב המשנה לנשיא דאז הפרופסור אהרון ברק שקבע ברוב חוכמתו כי אין אפשרות שהנתק בין הפרשנות המילולית לבין הפרשנות על פי הנסיבות החיצוניות לחוזה תהווה את הדרך לפרשנותם של חוזים אשר באם אל סיפור של בית המשפט.

המשנה לנשיא הפרופסור אהרון ברק טען ברוב חוכמתו כי רבה היא, כי המצב בו יש נתק בין הפרשנות המילולית לבין הנסיבות החיצוניות לחוזה יכול להביא לפרשנות אשר תוביל למצב שהדעת אינה סובלת.

הנשיא ברק השתמש במונח סוס , בו הוא אמר שאם בחוזה מסוים הוסכם על מכירת חמישה סוסים , אבל הסוסים הללו לא משקפים בפרשנותם לפי הנסיבות החיצוניות של החוזה סוס במשמעות הרגילה שיש למונח סוס , אלה מכונה , במידה ודרך הפרשנות על פי הוראות סעיף 25 לחוק החוזים חלק כללי היא כזאת שכל עוד המונח סוס יכול להתפרש רק בפרשנותו המילולית מבלי לעבור אל בדיקת הנסיבות החיצוניות לחוזה, אזי מכאן הפרשנות המילולית יש בכוחה להוביל לפרשנות שהדעת אינה סובלת.

הנשיא ברק ברוב חוכמתו גרס כי אם הפרשן יפרש את המונח סוס או סוסים לפי הפרשנות המילולית הוא יגיע לתוצאה על פיה מטרת החוזה לאמור כוונת הצדדים לא תקבל את הביטוי אותו היא צריכה לקבל בדרך פרשנות זו שאומרת שעל הפרשן לעצור כל עוד שהפרשנות המילולית לפי אומד דעתם של הצדדים מספקת פיתרון.

המשנה לנשיא דאז הפרופסור אהרון ברק גרס כי רק פרשנות אשר תאפשר לפרשן לעבור בין הפרשנות המילולית של החוזה אל הנסיבות החיצוניות לכריתת החוזה תוך התאמה בין הפרשנות המילולית לנסיבות החיצונית בצורה בה הפרשנות המילולית תהיה חופפת לנסיבות החיצוניות של החוזה , רק פרשנות מעין זו יש בכוחה כיד להביא לפרשנות אשר משקפת את אומד דעת הצדדים.

המשנה לנשיא דאז הפרופסור אהרון ברק מוטט את תורת שני השלבים המבודדים בפרשנות החוזה בקביעותיו הוא יצר למעשה דרך פרשנות חדשה אשר הביאה לשינוי מהפכני בעולם הפרשנות של החוזים.

מבקריו הלא צודקים של הפרופסור אהרון ברק טוענים שלא בצדק כי יש בצורת פרשנות זו מעיין התעלמות מאומד דעת הצדדים והתערבות שיפוטית בחוזה לו בית המשפט הוא לא צד.

אותם מבקרים לא רבים , אשר השופט דנצינגר מבית המשפט העליון נמנה עליהם שכן הוא ניסה להביא לשינוי ההלכה הפסוקה אשר הובאה בפסק דינו של המשנה אהרון ברק בפסק הדין אפרופים , על ידי כתיבת פסק דין שיש בו כדי להביא לשינוי ההלכה הפסוקה ,לא צודקים למעשה בדרכם שכן רק דרך פרשנית שיש בה כדי לשקף את אומד דעת הצדדים ואת הנסיבות החיצוניות לכריתת החוזה היא דרך פרשנית אשר משקפת את כוונת הצדדים ומקיימת את החוזה.