כותב : עו"ד גיא בית – און
הקדמה
אחת השאלות שהעסיקה אותי כעורך דין, אשר מטפל בענייניהם של נכי צה"ל אל מול / נגד קצין התגמולים / אגף השיקום במשרד הביטחון, היא האם יש דרך בה יכול נכה, אשר הוכר לאחר שנים רבות, מיום שחרורו משרות לקבל את התגמולים, אותם לא קיבל במהלך השנים / הזמן אשר חלף, מיום שחרורו משרותו הצבאי או מיום הפציעה / ועד ליום ההכרה, בגין נכות נפשית ממנה הוא סובל.
לאמור האם ישנה דרך בין בחוק , ובין דרך אשר הותוותה על ידי בתי המשפט, על כל דרגותיהם השונות , לנכה אשר הוכר שנים לאחר פציעתו/ אירוע טראומטי שעבר בשירות, לקבל תגמולים והטבות רטרואקטיבית מיום שחרורו משרות או מיום הפציעה.
הנושא קרוב מאוד לליבי וזאת מאחר שעיקר לקוחותיי הינם נפגעי נפש, אני ככלל מטפל בעיקר במי שלקו בנפשם בזמן שרותם הצבאי.
לקוחותיי הגישו את תביעותיהם בין באמצעותי ובין בעצמם שנים רבות לאחר שנפצעו ו/או שעברו אירוע טראומטי בזמן שירותם הצבאי.
ההגשה המאוחרת של התביעות לקבלת זכות נכות, נבעה ממספר גורמים, בין היתר הקושי של האדם להכיר בעצמו שהוא נכה נפשית, הפחד מחד מהדבקת הסטיגמה, ומאידך הרצון להחזיר את החיים למסלולם הרגיל תוך התעלמות מהמצב האמיתי בו נמצאים אותם נכים.
יאמר כי ההתעלמות מהמצב האמיתי בו נמצאים נכים אשר חשים כי הם לוקים בנפשם מביאה עליהם אסונות רבים, בתחום האישי, פירוק משפחות, אובדן הכנסות, אובדן רכוש, אובדן מעמד, והרבה צער וכאב, אשר היה יכול להימנע אם רק הייתה דרך בה מדינת ישראל הייתה בודקת / מנטרת / עוקבת אחרי כל אותם חיילים אשר חוו עברו אירועים קשים במהלך השירות הצבאי.
ברור לי כי גם אם מדינת ישראל הייתה פועלת בצורה עליה אני מדבר יכול להיות שעדיין אותם אנשים שסובלים מבעיות נפשיות כאלה ואחרות בתחום הנפש, לא היו מגישים את תביעותיהם מיידית , אבל לפחות לפני שהם היו מגיעים אל פי תהום הייתה להם דרך אלטרנטיבה לדעת ולהבין בצורה הרבה יותר טובה את מצבם ועל ידי כך יכול שהיה נמנע מאותם נכים / לוחמים / הרבה מאוד סבל והרס אותו הם חוו ולדעתי חווים כל יום.
מדינת ישראל / משרד הביטחון נהג בתחילה במדיניות של פיזור, הייתה מדיניות בעבר באגף השיקום במשרד הביטחון, של לא לעודד נכים להגיש תביעות על רקע נפשי ו/או להשהות טיפול בתביעות על רקע נפשי וזאת משום שבעבר הייתה דוקטרינה אשר גרסה כי עדיף להתמודד עם פגיעה נפשית בדרך של שילוב האנשים הפגועים בחברה מאשר לעודד אותם להגיש את תביעותיהם לקצין התגמולים.
תפיסה זו היא אשר המיתה אסון גדול ביותר על עשרות לוחמים ממלחמות ישראל בפרט ממלחמת יום הכיפורים. במלחמת יום הכיפורים הוקמו מספר בתי חולים/ מרכזים רפואיים בצפון הארץ באחד מהם היה ד"ר קרפל, אליהם נאספו הלוחמים. הלוחמים הללו לאחר תוקפה של "טיפול" שוחררו ולא נבדקו עד אשר בשנות ה90 עקב הקמת וועדת היגוי במשרד הביטחון לבחינת הטיפול וההכרה בנפגעי הנפש, הוקמו מרכזי הערכה רב מקצועיים אשר אספו את מה שנשאר מאותם לוחמים ממלחמות ישראל, ואז החל אגף השיקום במשרד הביטחון בהכרה סיטונאית של נכים במיוחד על רקע של פוסט טראומה.
בינתיים מי ששילם את המחיר היו הלוחמים בני משפחותיהם ילדיהם אשר לא ידעו ולא הבינו ממה ראשי המשפחות שלהם / ילדיהם / אחיהם / סובלים ומעגל הסבל התרחב והתרחב, והגיע לידי מצב שכיח בו בניהם של אותם לוחמים הפכו פגועים חולים במחלות נפש מסוגים שונים בעצמם, והיום הם אפילו מטופלים על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון.
משבאו מספר לוחמים אל קצין התגמולים בדרישה לתשלום תגמולים רטרואקטיביים נאמר להם כי הדבר אינו אפשרי חוקית.
במאמר זה אסקור את כל הפסיקה בנושא תגמולים רטרואקטיביים , אנתח את סעיף 18ו חוק הנכים תגמולים ושיקום , ואוכיח כי הדרך לקבלת פיצוי נאה ממשרד הביטחון עבור השנים בהם נפגעי הנפש לא הוכרו היא דרך קלה ביותר.
החוקים הרלוונטיים למאמר
1. חוק הנכים תגמולים ושיקום- תשכ"ט 1959.
2. חוק הקצבאות פיצוי בגין איחור בתשלום (התשמ"ד) 1984 .
פסקי הדין שיסקרו במאמר .
1. בג"ץ 500/71 ישראל עמבר על ידי אחיו אפוטרופוס נגד שר הביטחון.
2. ע"א 347/77 קצין התגמולים נגד רחמים אדרי.
3. ע"א 255/78 קרול כהן נגד קצין התגמולים - משרד הביטחון , אגף השיקום.
4. ע"א 685/82 ר"ע 206/82 רפאל רוס נ' קצין התגמולים
5. ע"א (ח"י) ניסים גרינברג נגד קצין התגמולים.
6. ע"א מס' 1597/92 קצין התגמולים נ' יצחק ממן – באמצעות אפוטרופוס מאיר ממן. .
7. ע"נ 588/99 פלוני נ' משהב"ט – אגף השיקום ק. תגמולים .
8. עא 3378/99 לוי טל נ' משהב"ט – אגף השיקום ק. תגמולים
9. ע"נ (תל אביב – יפו) 546/99 מור יוסף נ' קצין התגמולים.
10. ו" 1505/00 פוקס יוסף נ' משהב"ט – אגף השיקום – ק. תגמולים.
11. ענ(חי') 591/00 יהושע גלוטמן נגד קצין התגמולים.
12. וע 119/01 נח מן נ' משהב"ט – אגף השיקום ק. תגמולים.
13. רע"א 7588/01 פלוני נ' קצין התגמולים נז (1) 45
14. ו"ע 1822/02 שאואט יהושע נגד משהב"ט אגף השיקום ק. תגמולים.
15. רע"א 2563/03 שלום בן חור נ' קצין התגמולים משרד הביטחון.
16. וע 1093/04 אבו טאהא נגד קצין התגמולים .
17. ו"ע 1157/05 ציון אסידו ענת אסידו נגד קצין התגמולים.
18. רע"א 10686/05 קצין התגמולים נגד יוסף מור.
19. ע"נ (י-ם) 94/05 צבי אלימלך נגד קצין התגמולים
20. ו"ע 1112/06 מאיר בוחבוט נ' קצין התגמולים .
21. עת"מ 1034/06 פלוני נגד משרד הביטחון אגף השיקום.
הפרקים במאמר
1. הקדמה
2. המצב החוקי לעניין תשלום תגמולים.
3. המצב החוקי עד לחקיקת סעיף 18 ו' לחוק הנכים.
4. המצב החוק לאחר חקיקת סעיף 18ו'.
5. ניתוח סעיף 18 ו'.
6. הפרשנות בפסיקה אשר נתינה לסעיף 18 ו' לחוק הנכים תגמולים ושיקום.
7. הצורך במינוי אפוטרופוס לשם קבלת תגמולים רטרואקטיביים.
8. שיקול הדעת של קצין התגמולים בעניין תשלום תגמולים רטרואקטיביים.
9. עקרון השוויון בין הלוקים בנפשם לבין הלוקים בגופם בפרשנות הוראת סעיף 18 ו'.
10. תשלום התגמולים באמצעות חוק הקצבאות פיצוי בעד איחור בתשלום.
11 . סיכום
הקדמה
חוק הנכים תגמולים ושיקום מסדיר את מעמדם וזכויותיהם של נכי צה"ל, אשר נפגמה בריאותם בזמן השירות הצבאי. החוק קובע דרך לקבלת זכות נכות , חבלה או מחלה , וגם קובע את המועד ממנו משולמים תגמולים.
קיימים מספר מועדים לתשלום תגמולים. לפי הוראות סעיף 18 לחוק הנכים תגמולים ושיקום .
א. מועד 1 – התגמולים משולמים מיום שחרורו של הנכה משרות בתנאי שהוגשה תביעה תוך שנה מיום השחרור.- הוראות סעיף 18 א' לחוק.
ב. מועד 2 – באין תחולה למועד 1 ישולמו התגמולים מיום הגשת התביעה חוץ ממקרה בו ועדה רפואית קובעת מועד מאוחר יותר לתשלום תגמולים. הוראות סעיף 18 ב' לחוק.
ג. מועד 3- משרת בקבע- במקרה של חבלה מיום אירועה החבלה – בתנאי שהתביעה הוגשה תוך שנה מיום החבלה. סעיף 18 ב' 1 לחוק.
ד. מועד 4 – באין תחולה למועד 3 ישולמו התגמולים מיום הפגיעה אם התביעה הוגשה תוך שנה.
ה. מועד 5 – סעיף 18ו נכה שבשל מחלת נפש או ליקוי בשכלו לא הגיש תביעה לתגמולים – בתקופה של 3 שנים מיום שחרורו – המועד הקובע- ולאחר שמונה לו אפוטרופוס משולמים התגמולים החל מיום שחרורו של הנכה משרות אם הגיש האפוטרופוס תביעה תוך שנה מיום שנתמנה .
ו. מועד 6 -באין תחולה למועד 5 ישולמו התגמולים מיום שהגיש האפוטרופוס את התביעה.
ז. מועד 7 – יש סמכות לקצין התגמולים לשקול הקדמת התשלומים באין תחולה למועד 5 ממועד מוקדם יותר אשר לא יקדם ליום השחרור.
מאמר זה יעסוק כאמור בהוראת סעיף 18 ו' בקשר בין סעיף 18ו לבין חולי נפש , או לוקים בשכלם , בצורך במינוי אפוטרופוס ובהוראות חוק התגמולים פיצוי בעד איחור בתשלום כהוראת חוק על פיה משולמים התגמולים מכוח הוראות סעיף 18 ו'. אני כולי תקווה שכל הנכים אשר מצויים במצב בו נשללו מהם זכויות כספיות /תגמולים והטבות / יוכלו לעשות שימוש במאמר זה , ובכך יזכו לפיצוי הולם בגין כל השנים בהם לא זכו לפיצוי ו/או להתייחסות כלשהיא.
המצב החוקי בעניין תשלום התגמולים
תגמולים לנכה משולמים באחד משני מועדים עיקרים. הראשון מיום היוצרות העילה. השני מיום הגשת התביעה. יש מצב ביניים בו משולמים תגמולים רטרואקטיביים שנה אחורה מיום הגשת התביעה ( סעיף 35 ב' סיפא לחוק). המחוקק בחקיקתו את סעיף 18 לחוק הנכים תגמולים ושיקום לא צפה כל אפשרות על פיה הוא יצטרך לשלם תגמולים רטרואקטיביים מעבר לשני המועדים הקבועים בהוראת סעיף 18 לחוק.
הדבר בא מכוח העבודה כי החוק סומך ידו על חייל פצוע שידע למי לפנות – ויקדים פנייתו, ואם לא עשה כן הרי שהאשמה רובצת לפתחו ואין המחוקק צריך לשאת בהפסדים אשר נגרמו לנכה.
טעם נוסף מדוע עד לחקיקת סעיף 18 ו' לחוק הנכים תגמולים ושיקום לא אפשרי היה לשלם תגמולים רטרואקטיבית לקבלת תגמולים, במקרה של הגשת תביעה שנים לאחר השחרור, הוא טעם כלכלי שכן הנטל הרובץ על קופת המדינה לעניין תשלום תגמולים רטרואקטיביים הוא כבד ביותר ומשום כך יש צורך ליצור איזון בין צרכי הנכים לבין צרכי הציבור אשר גם הם סמוכים לשולחנו של המחוקק ולתקציביו.
המצב המשפטי עד לחקיקות של סעיף 18 ו' לחוק הנכים תגמולים ושיקום
תשלום התגמולים התאפשר עד לחקיקת סעיף 18 ו' באחד משני מועדים או יום התביעה או יום השחרור. נוצר מצב שנכים אשר לא הגישו את תביעתם לקצין התגמולים במועד מאוחר לא יכלו לקבל תגמולים עבור הזמן שחלף מיום שחרורם משרות ועד למועד הגשת התביעה.
בבג"ץ 500/71 ישראל עמבר אחיו אפוטרופוס לזר ברונשטיין נ' שר הביטחון עלתה לראשונה הדרישה לתשלום תגמולים רטרואקטיביים על ידי אפוטרופוס של העותר. העותר באמצעות אפוטרופוס סבר כי מחמת העובדה כי סיבה אשר אין לעותר שליטה עליה , מחלת הנפש , היא אשר הביאה להגשת תביעת בשם החסוי באיחור ,צריכה להביא למסקנה כי יש לשלם לו את התגמולים מיום שחרורו מהשירות, של החסוי , בטרם הגיש את תביעתו, לקצין התגמולים.
בית המשפט הגבוה לצדק השופטים זוסמן כהן וקיסטר דחו את העתירה בקובעם כי המועד לתשלום תגמולים הוא בהתאם להוראות סעיף 18 א לחוק מיום הגשת התביעה / או מיום השחרור בתנאי שהתביעה מוגשת שנה לאחר שחרורו של הנכה משרות.
באמרת אגב אשר הביאה לשינוי המיוחל ולחקיקת סעיף 18 ו לחוק הנכים תגמולים ושיקום , אומרים השופטים" יתכן וניתן לבסס את קובלנות של העותר על דוגמאות משכנעות יותר שבהן יש ועוול עלול להיגרם לנכה שנבצר ממנו להגיש תביעתו בזמן, כגון, נכה שזקוק לאפוטרופוס וזה לא נתמנה לו תוך השנה. מאחר שהמחוקק ראה במקרים יוצאים מן הכלל לאפשר לנכה להגיש תביעה אחרי תום תקופת ההתיישנות כאמור בסעיף 32 א' הנ"ל מן הראוי שישקול, למען עשיית הצדק עם אלה הראויים לכך, שמא מן הדין הוא להסמיך את הרשות המוסמכת לסטות גם מהלכתו של סעיף 18 הנ"ל.
דבריו אלה של בית המשפט הגבוה לצדק, בהם עשה בית המשפט קשר בין היכולת החוקית של קצין התגמולים, להאריך את מועד ההתיישנות בחבלה רשומה לפי הרואות סעיף 32 לחוק הנכים תגמולים לבין הצורך לשקול במקרים המתאימים לאפשר לקצין התגמולים לשקול לסטות מהוראות סעיף 18 א' לחוק הנכים תגמולים ושיקום הוא אשר הביאו לחקיקת סעיף 18 ו' , שכן אלמלא הוראות סעיף 18 ו' לא היה מנגנון מכוחו היה ניתן לתקן את העוול אשר נגרם לאותם נכים אשר לא התאפשר להם להגיש תביעתם לאחר תום תקופת ההתיישנות מכוח הוראות סעיף 32 לחוק.
המצב החוקי בעקבות חקיקת סעיף 18 ו'
בעקבות פסק דינו של בית המשפט הגבוה לצדק בג"ץ 500/71 נחקק בכנסת סעיף 18 ו' אשר היה בתחילה סעיף 18ד. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר:" ההוראה המוצעת דנה בנכה שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו לא הגיש תביעתו בזמן הקובע בחוק ומונה עליו אפוטרופוס . מוצע שהתגמולים ישולמו לו מיום שחרורו משירותו הצבאי.אם הוגשה התביעה על ידי האפוטרופוס תוך שנה מתאריך מינויו. ובכל מקרה אחר מיום הגשת התביעה או ממועד מוקדם יותר שלא יעלה על שנה אחת לפני תאריך הגשת התביעה, כפי שיורה קצין התגמולים".
יושבת ראש ועדת העובדה והרווחה ח"כ שושנה ארבלי אלומוזלינו אמרה בכנסת בהביאה את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית.
".מדובר בנכה שלא מימש את זכותו לתבוע תגמולים בשל ליקוי שכלי והאפוטרופוס שנתמנה לו אחר כך לא הכיר את המצב לאשורו ולכן לא תבע תגמולים במועד. על פי הסעיף בחוק המקורי לא הייתה לקצין התגמולים סמכות להורות שהתגמולים ישולמו במועד מוקדם יותר מאשר ביום הגשת התביעה במרקה וזו הוגשה כאמור באיחור.
(ו) התוצאה היא ששיקולו של קצין התגמולים לא יהיה מוגבל בבואו להחליט על המועד שממנו והלאה ישולמו התגמולים".
המצב המשפטי לאחר חקיקת סעיף 18 ו לחוק הנכים תגמולים ושיקום (בעבר סעיף 18ד) היה כי לאחר חקיקת סעיף 18 ו לחוק הנכים תגמולים ושיקום , לא היה מוגבל עוד קצין התגמולים, בהפעלת שיקול דעתו, והיה ביכולתו לקבוע כי, בעניינו של נכה מסוים אשר מחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו הגיש תביעתו באיחור , ישולמו לו תגמולים מיום שחרורו מהשרות ולא מיום הגשת התביעה אשר הוגשה כאמור באיחור.
בפועל מרבית התביעות, לקבלת תגמולים רטרואקטיביים, אשר הוגשו על ידי נכים, נדחו, בין מחמת העובדה, כי דעתו ופרשנותו של קצין התגמולים את סעיף 18 ו לעניין שיקול הדעת המסור לו , ודרך הפעלתו, הייתה שונה מזה שהעניק לו המחוקק , ובין מחמת העובדה כי התובעים לא השכילו לבסס את אשר עליהם היה לבסס על מנת לזכות בתביעה לתשלום תגמולים רטרואקטיביים.
ניתוח סעיף 18 ו' לחוק הנכים תגמולים ושיקום
" לנכה שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו לא הגיש תביעה לתגמולים אלא כעבור הזמן הקובע בסעיף קטן א' ולאחר שנתמנה לו אפוטרופוס – ישולמו התגמולים החל מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי אם הגיש את התביעה תוך שנה מיום שנתמנה לו אפוטרופוס, אולם רשאי קצין התגמולים להורות שהתגמולים ישולמו ממועד מוקדם יותר ובלבד שלא יקדם למועד השחרור".
סעיף 18 ו דן בנכה שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו לא הגיש את תביעתו זמן רב לאחר שחרורו מהשרות הצבאי. במקרה זה קבע המחוקק כי יש לקצין התגמולים שיקול דעת לקבוע כי התגמולים ישולמו ממועד שחרורו של הנכה / החייל משרות.
סעיף 18 ו מציב שני תנאים לצורך גיבושה של זכות לקבלת תגמולים רטרואקטיביים במקרה של חולה נפש או לקוי בשכלו.
א. הגשת תביעה על ידי אפוטרופוס שנתמנה לתובע תוך שנה מיום מינוי.
ב. קיומו של קשר סיבתי בין מחלת הנפש לבין אי הגשת התביעה.[1]
לכאורה בהתמלא שני התנאים המצטברים קמה לתובע זכות לקבלת תגמולים רטרואקטיביים.
הפרשנות בפסיקת בתי המשפט אשר ניתנה לסעיף 18 ו' לחוק הנכים תגמולים ושיקום
בבוא הפרשן לבחון את הוראות חוק הנכים תגמולים ושיקום מלבד הפרשנות המילולית והתכליתית של הוראות החוק ישנה דרך פרשנית נוספת אשר משמת כמורה דרך בפרשנות חוק הנכים תגמולים ושיקום. הכלי או הדרך השלישית היא דרך פרשנות אשר מביאה בחשבון את רצון הפרשן כמו גם המחוקק לפרש בצורה מרחיבה , במידת מה את הוראות החוק , במקרה זה חוק הנכים תגמולים ושיקום , וזאת מאחר ועסקינן בחוק סוציאלי אשר נועד להיטיב עם אלו אשר תרמו את תרומתם להגנתה ולביטחונה של מדינת ישראל.
ראה בעניין זה דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אורית אביאן פ"ד נו (5) 732
עמוד 6 ליד סעיף 15 פסקה ראשונה ושלישית לאותו הסעיף.
פסק ראשונה .
" אשר לחוקי הנכים – בהם חוק התגמולים – גישת בית המשפט היא מאז ומקדם , כי יש לפרשם ברוחב לב ולא ביד קמוצה , מתוך רצון להיטיב עם הנכה ושלא להקפיד עימו. חוקים אלה ייעודם הוא להיטיב עם הנכה – בעינינו עם נכי צה"ל – להיטיב ולגמול טוב למי ששירתו את המדינה ונפגעו בעת שירותם ובקשר עם שירותם ועל דרך זו יפורשו ויוחלו."
פסקה שלישית
" נקבע על ידי בית משפט זה , כי בדונו בחוקי נכים על בית המשפט לגלות יחס של רוחב לב לתביעה , שאם לא יעשה כן תסוכל מטרת החיקוק הבא להיטיב עם מי שנושא בסיכון מיוחד למען המדינה".
מנוקדת מוצא זו , יש להתחיל ולפרש את הוראות סעיף 18 ו' וזאת משום שאין דרך להבין את הפרשנות המרחיבה אשר קיבל סעיף 18 ו' בפסיקת בתי המשפט במהלך השנים אלה אם לוקחים בחשבון את דרך הפרשנות המיוחדת המרחיבה אשר משמת מורה דרך בפרשנות הוראות חוק הנכים תגמולים ושיקום , היא למעשה דרך הפרשנות הסוציאלית המיוחדת לחוק הנכים תגמולים ושיקום.
מחלת נפש מה היא?
בתחילת דרכו של סעיף 18 ו' פורש המונח מחלת נפש בדווקנות במידת מה.
בע"א 2563/03 שלום בן חור נ' קצין התגמולים משרד הביטחון אומר בית המשפט " ברי כי אין הכוונה לכל חולה נפש אלה לאדם אשר מחמת מחלת נפש אשר לקה בה לא היה מסוגל לטפל בענייניו. דומה כי פרשנות זו עוסקת בחולה נפש אשר נמצא בארץ אפלה וכי הוא אינו מסוגל לטפל בעניינו, ומכאן ניתן להסיק כי בפרשנות זו עסקינן במחלת נפש של ממש.
יתרה מכך דומה כי הצורך במינוי אפוטרופוס יש בו כדי להעיד על כוונת המחוקק בראשית דרכו של סעיף 18 ו לחוק הנכים תגמולים ושיקום כי שיקול דעתו של קצין התגמולים יופעל רק במקרים נדירים בהם עסקינן בחולה נפש לא מתפקד אשר מונה לו אפוטרופוס. אולם עם השנים הצורך במינוי אפוטרופוס לשם קבלת תגמולים רטרואקטיביים נזנח בפרשנות המרחיבה שבתי המשפט על דרגותיהם השונות נתנו לסעיף, וגם המושג מחלת נפש קיבל עם השנים פרשנות מרחיבה מאוד.
עם השנים הלך המושג מחלת נפש וקיבל פרשנות יותר רחבה , תהליך שעברו כל איברי סעיף 18 ו'. המונח מחלת נפש פורש לא פעם בפסיקה כחוסר מודעות / או הדחקה[2] עת שולמו למערער תגמולים רטרואקטיביים בגין נכות נפשית מסוג תסמונת בטר חבלתית משנת 1973.
ברע"א 10686/05 קצין התגמולים נ' יוסף מור אומר כבוד השופט א' רובינשטיין את הדברים הבאים: "סעיף 18 (ו) כבר פורש כרבים מחוקי השיקום בכלל באורח מרחיב : ברע"א 7588/01 פלוני נ' קצין התגמולים פ"ד נז (1) 45 (המשנה לנשיא לווין) ציין בית משפט זה – בין השאר – כי בנסיבות אותו נכה , אין כדי לשלול את האפשרות שאי הגשת התביעה להכרה בנכותו הנפשית נבעה ממצבו הנפשי" ככל שעסקינן בפרשנות המנוח מחלת נפש דומה כי הדברים כפי שהם באם בציטוט זה משקפים את עומק הפרשנות הרחבה בה נוקט בית המשפט בקובע כי מתוך נסיבות מסיומות אין כדי לשלול את האפשרות כי מצבו הנפשי, הביא לאי הגשת התביעה במועד, ותשומת הלב היא על המונח מצבו הנפשי, אשר לא מכיל בגדרו אפילו את המונח מחלת נפש, שכן מן המפורסמות כי מצב נפשי הוא לאו דווקא מחלת נפש, או שהוא מחלת נפש שיכולה אף להיות מן הקלות וגם כזאת אשר באה ומופיעה בגלים.
בע"נ 588/99 פלוני נ' משהב"ט אגף השיקום – ק. תגמולים אומר בית המשפט את הדברים הבאים : בית המשפט העליון נתן פרשנות מרחיבה למושג " נכה שמחמת מחלת נפש .. לא הגיש תביעה לתגמולים " וקבע כי הכוונה היא גם לגבי נכה שלא הגיש את התביעה עקב מצבו הנפשי" על פי ע"נ 588/99 המונח מחלת נפש עבר מפרשנות של מחלה למצב נפשי תחתיו ניתן להכיל כל מצב גם אם הוא לא בדיוק מחלת נפש אשר מונע הגשת תביעה מנכה , ובאמצעות פרשנות זו ניתן להורות על תשלום תגמולים רטרואקטיביים במצבים שהם אפילו לא מגיעים לכדי מחלת נפש ואף בכאלה שאף לא מצריכים מינוי אפוטרופוס לנכה.
דומה כי יש לפרש את המונח מחלת נפש ככל מצב אשר מנע / או יכול היה למנוע / מהנכה / הזכאי הגשת תביעה עם שחרורו משרותו הצבאי לקצין התגמולים.
הצורך במינוי אפוטרופוס לשם קבלת תגמולים רטרואקטיביים
אחת הדרכים של באי כוח קצין התגמולים להצדיק את אי תשלום התגמולים הרטרואקטיביים לנכה היא על ידי הטענה כי לנכה או למערער לא מונה אפוטרופוס וכי מינוי אפוטרופוס הוא תנאי לתשלום תגמולים רטרואקטיביים.
אין ספק, יש צדק בדבריו של קצין התגמולים שכן מקום בו לא מונה אפוטרופוס קמה חזקה כי האדם / הנכה / המערער / התובע יכול לדאוג לענייניו ואי הגשת התביעה לא נוצרה בשל מניעה אשר לא תלויה במערער או בתובע תשלום תגמולים רטרואקטיביים.
בתי המשפט נהגו בפרשנותם את סעיף 18 ו' אחרת מדעתו של קצין התגמולים ובאי כוחו.
. בענ ( חי ) 591/00 יהושע גלוטמן נ' קצין התגמולים אומר בית המשפט את הדברים הבאים :" נכון כי לעורר לא מונה אפוטרופוס וכי בסעיף 18 ו' מדובר על תביעה שהוגשה על ידי אפוטרופוס . אולם העניין פורמליסטי למדי ונראה לנו שאין מניעה להפעיל את שיקול הדעת המסור למשיב גם אם לא מונה אפוטרופוס מבחינה פורמאלית הרי שאין מניעה שימונה אפוטרופוס שיגיש את התביעה. לעניין זה יפים דבריו של כבו השופט חיים כהן ז"ל , בע"א 255/78 כהן נגד קצין התגמולים פ"ד ל"ב (3) 601 שם התעוררה שאלת התחולה הרטרואקטיבית של תשלום התגמולים לחייל שהוכר כחולה נפש , גם שם עמדו הוראות סעיף 18 (א) אל מול הוראות סעיף 18(ו)..."
כב' השופט ח. כהן התייחס לטיעון כי מינוי אפוטרופוס הוא תנאי בל יעבור לתשלום התגמולים למי שמאחר בתביעתו , ואילו חולה נפש שלא מונה לו אפוטרופוס לא תעמוד לו מחלתו – משום מה לזכות בהטבה זו המיועדת לחולי הנפש ואמר : ואולם לפי פירושו הנכון וההגיוני מעניק החוק הטבות אלה לחולי נפש לא באשר נתמנו להם אפוטרופוסים , אלה באשר חולי נפש הם: ראשי קצין התגמולים להורות שהתגמולים ישולמו ממועד מוקדם יותר , ובלבד שלא יקדם למועד השחרור.הסכמות הנתונה לקצין התגמולים נתונה לו דווקא לשם מניעת הפליה בין חולי נפש שיש להם לבין חולי נפש שאין להם אפוטרופוס , וחייב קצין התגמולים להשתמש בסמכותו זו , משום שההפליה ההיא פסולה היא ולא לעניין , ולא עוד אלא משום שחולה נפש שאין עליו אפוטרופוס יכול והיה זקוק להטבות הללו במידה הרבה יותר רבה מאשר חולה נפש שאפוטרופוס דואג לענייניו"
לאורך השנים בפסיקות אשר יצאו תחת ידם של בתי המשפט על דרגותיהם השונות נדחתה הפרשנות על פיה תנאי לתשלום תגמולים רטרואקטיביים על פי הוראות סעיף 18 ו' לחוק הנכים תגמולים ושיקום , היא מינוי אפוטרופוס למבקש לקבל תגמולים רטרואקטיביים. הדברים גם מתיישבים עם הפרשנות המרחיבה של המנוח מחלת נפש ודומה כי כל פרשנותו של הסעיף עברה מסולל פרשנות מרחיב ככל הנראה לאור הפרשנות המרחיבה התקפה לגבי חוק הנכים תגמולים ושיקום מכוח היותו חוק סוציאלי.
שיקול הדעת אשר ניתן לקצין התגמולים
המחוקק בחקיקתו את סעיף 18 ו לחוק הנכים תגמולים ושיקום. קבע בסיפא של סעיף 18 כי לקצין התגמולים נתון שיקול דעת על פיו ראשי הוא להורות על הקדמת מועד תשלום התגמולים באותם מקרים אשר נכנסים בגדרו של סעיף 18ו' לחוק הנכים תגמולים ושיקום .
"אולם רשאי קצין התגמולים להורות שהתגמולים ישולמו ממועד מוקדם יותר ובלבד שלא יקדם למועד השחרור"
במרוצת השנים , מאז נחקק הסעיף , הפכה הפעלת שיקול הדעת של קצין התגמולים משיקול דעת של רשות לשיקול דעת של חובה. והדברים באו לידי ביטוי בפסיקות בתי המשפט על דרגותיהם השונות בהם קבעו בתי המשפט כי במצב הדברים בתיק , שיקול הדעת של קצין התגמולים הופך משיקול דעת של רשות לשיקול דעת של חובה.
בע"נ (תל –אביב) 546/99 מור יסוף נק קצין התגמולים תק – של 2003 (1) 17093
אומר בית המשפט את הדברים הבאים:
" על יסוד המקובץ עד כאן הגענו לידי מסקנה כי לשון "ראשי" בסעיף 18(ו) במשמעות חייב היא , דהיינו כי שומה היה על המשיב לשוות לנגד עיניו את האופי המיוחד הנלווה לתסמונת הבתר חבלתית בה לקה המערער אשר היה בה כדי לקפד חוליה מרכזית בשלשלת המובילה מהיווצרותה של נכות ועד להגשת התביעה בגינה – דהיינו העדר מודעות אצל המערער בדבר הקשר בין הנכות ותסמניה מזה ובין ייחוסה לשרות הצבאי.
ברע"א 7588/01 פלוני נ' קצין התגמולים נז (1) 45
אומר בית המשפט את הדברים הבאים:
" בנסיבות המיוחדת של המקרה הפך אפוא שיקול הדעת של המשיב הנכון לו בסייפת סעיף 18 (ו) , להקדים את תשלום התגמולים מרשות לחובה"
הפסיקה אשר דנה בתשלום תגמולים רטרואקטיביים הרחיבה את הרשות אשר ניתנה לקצין התגמולים להורות על תשלום תגמולים רטרואקטיביים , בכך שהיא הפכה את שיקול הדעת המסור לקצין התגמולים, להורות על תשלום תגמולים רטרואקטיביים , בנסיבות מסוימות, מרשות לחובה, וזאת ככל הנראה עקב הפרשנות המרחיבה אשר נינתה לחוק הנכים תגמולים ושיקום בכלל, ולהוראות סעיף 18 ו' בפסיקה בפרט , בשל היותו של חוק הנכים חוק סוציאלי.
עקרון השוויון בין הלוקים בנפשם לבין הלוקים בגופם בפרשנות הוראת סעיף 18 ו'
המחוקק קבע כי חייל אשר נפצע בזמן שירותו הצבאי , ואשר הגיש תביעתו שנה לאחר שחרורו מן השרות ישולמו לו תגמולים החל מיום שחרורו מן השרות.
לעניין נכים חולי נפש, אשר באים בגדרו של סעיף 18 ו', ואשר לא הגישו את תביעתם בזמן הקובע, אלה לאחר שנתמה להם אפוטרופוס , מושווה מצבם של הנכים חולי הנפש לזה של הנכים האחרים, שאינם חולי נפשי בצורה בה סעיף 18 ו' מאפשר לשלם להם תשלום תגמולים מיום שחרורם אם הגישו את תביעתם לקצין תגמולים שנה מיום שנתמה לאותם נכים אפוטרופוס , ההשוואה באה לידי ביטוי בכך שבעוד שנכה שהוא אינו חולה נפש מוחזק כמי שמודע למצבו ועל כן עליו להגיש תביעה בתוך שנה מיום פציעתו , נכה חולה נפש אשר לא מודע למצבו ולזכויותיו , לא מחשיבים לו את אותו הזמן בו לא היה מודע למצבו ולזכויותיו ועל כן משולמים לו התגמולים מיום שחרורו בלי למנות או להחשיב את השנים שעברו מיום שחרורו עד ליום הגשת התביעה , וזאת בתנאי שהנכה הגיש את תביעתו באמצעות אפוטרופוס תוך שנה מיום שנתמנה לו אפוטרופוס.
עמד על כך השופט חשין בע"א 1597/92 בקובעו:
" בעניינו של חולה נפש אין כל משמעות למניין השנים שעברו מאז נשתחרר משירות: ובמקום שאפוטרופוס הגיש תביעה בשמו של נכה תוך שנה מיום שנתמנה רואים את התביעה כמו הוגשה תוך שנה מיום השחרור וזכויות שהנכה יקנה יראו אותן כמו באו לו תוך שנה מיום השחרור"
יצוין כי הדרישה למינוי אפוטרופוס לצורך קבלת תגמולים רטרואקטיביים נשחקה עד נתבטלה עם השנים. יחד עם זאת מעמדו של חולה הנפש הושווה למעמדו של נכה מן המניין בצורה בה מחד , לא ניתנת התייחסות לזמן שחלף מיום שחרורו של אותו נכה נפש משרותו הצבאי , ועד להגשת התביעה, ומאידך אי הגשת התביעה במועד עקב מחלת נפש אשר מנעה את אי הגשת התביעה במועד לקצין התגמולים לא פוגעת בזכויות אשר לא קיבל הנכה והוא זכאי לקבלן מכוח סעיף 18 ו'.
תשלום התגמולים באמצעות חוק הקצבאות פיצוי בעד איחור בתשלום
חוק הקצבאות פיצוי בעד איחור בתשלום חוקק בשעתו בראשונה על מנת להביא למצב בו תוגבל יכולתם של נכים מקבלי קצבאות אשר חוק הקצבאות נוגע בעניינם לקבל תגמולים רטרואקטיביים בשעורים ריאלים.
החוק למעשה קובע שני מעוד תשלום תגמולים מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום , כמו לדוגמא: במקרה בו , אדם הגיש תביעה לקצין התגמולים ועניינו התברר במשך שנים רבות בבית המשפט , לגבי אדם כזה יש לשלם את הקצבה בשיעור המעודכן. לגבי נכה אשר הגיש תביעה לקבלת תגמולים באיחור , לעניין התקופה אשר קדמה ליום הגשת התביעה יש לשלם את הקצבה בשיעור המעודכן רק לגבי 12 החודשים שקדמו ליום הגשת הקצבה בשיעור המעודכן , ואילו לעניין התקופה שמעבר ל12 החודשים שקדמו ליום הגשת התביעה יש לשלם את הקצבה בשיעור המקורי.
מטרת המחוקק הייתה כאמור להקטין את הנטל הכספי על אוצר המדינה. בית המשפט העליון בע"א 1597/92 , אשר יצא תחת ידו של כבוד השופט חשין לא קיבל את פרשנות המחוקק ובדרך פלאים , אשר יד יוצרים ואמנים שולטת בהם , עיצב השופט חשין בדרכו המלומדה את הכלל כי בנכים חולי נפש יש להפעיל חריג ולשלם להם תגמולים לתקופה שקדמה ליום הגשת התביעה בערך ראלי , משמה לפי החלופה הראשונה אשר מופיעה בסעיף 2 לחוק הקצבאות פיצוי בעד איחור בתשלום.
בפרשנותו המלומדה עד דרך השוואה בין יום השחרור של נכה רגיל ליום השחרור של חולה נפש משרות , הוא יום מנוי האפוטרופוס , השווה השופט חשין בפסק דינו בתיק ע"א 1597/92 בין נכה רגיל לחולה נפש , בכך שקבע שיום שחרורו של נכה של חולה נפש מן השרות הוא למעשה יום מנוי של האפוטרופוס ולכן יש לשלם לנכה את כל הכספים וההטבות אשר לא שולמו לו בפרק הזמן שקדם ליום הגשת התביעה.
סיכום: במאמר זה סקרתי וניתחתי את הדרך הנכונה לקבלת תגמולים רטרואקטיביים לנכים שהם חולי נפש. הדרך היא הגשת בקשה לקצין התגמולים לקבלת תגמולים רטרואקטיביים בהתאם לסעיף 18 ו' לחוק, לקצין התגמולים יש נוהל אשר קובע כי הוא , קצין התגמולים, מבצע איסוף חומר קצר ומעביר את כל תיקו של הנכה למומחה רפואי אשר מתפקידו לענות על השאלה האם הנכה באותן שנים אשר בהן לא הגיש את תביעתו לקצין התגמולים היה מסוגל לדאוג לענייניו, אם התשובה היא חיובית , אזי לנכה לא מגיעים תגמולים רטרואקטיביים , אם התשובה היא שלילית לנכה מגיעים תגמולים רטרואקטיביים.
יאמר כי קצין התגמולים בדרכו תמיד יטען כי הנכה יכול היה לדאוג לענייניו , אך בית המשפט נתן פרשנות שונה מזו של קצין הגמולים , לעניין השאלה מיהו נכה אשר לא מסוגל לדאוג לעניינו , ולכן סביר מאוד להניח שכל התיקים יוכרעו במסגרת דיון בבית המשפט.
--------------------------------------------------------------------------------
[1] ע"א 3378/99 לוי טל נ' משהב"ט אגף השיקום קצין התגמולים
[2] ע"נ ( תל – אביב – יפו) 546/99 מור יוסף נ' קצין התגמולים
עודכן ב: 09/07/2015
.jpg)
