|
בעניין:
|
פקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג-1983
|
הפקודה
|
|
ובעניין:
ובעניין:
ובעניין:
|
עומר זידאן בע"מ (בפירוק) ח.פ. 6-007264-51
עו"ד נפתלי נשר
עו"ד האשם דלאשה
|
החברה
המפרק
המבקש
|
|
|
|
|
|
ובעניין:
|
כונס הנכסים הרשמי
|
הכונ"ר
|
ה ח ל ט ה
הקדמה:
לפני בקשה למתן הוראות במסגרתה עותרת המבקשת, חברת דלאשה האשם, משרד עורכי דין (להלן: "המבקשת") להצהיר כי הזכויות בשני תיקי הוצאה לפועל שמספרם 5-04-05956-08 ו-4-04-06323-08 (להלן: "תיקי ההוצאה לפועל") בהם נרשם מפרק חברת עומר זידאן בע"מ (בפירוק) (להלן: "המפרק" ו"החברה" בהתאמה) כזוכה, שייכות למעשה למבקשת מכוח המחאת זכות שקיבלה מהחברה בגין חוב שכר טרחה שהאחרונה חייבת לה.
כן עותרת המבקשת להורות כי יושבו לידיה כל הכספים שהועברו לקופת הפירוק במסגרת שני תיקי ההוצאה לפועל.
לבסוף עותרת המבקשת להורות על שינוי פרטי הזוכה בשני תיקי ההוצל"פ הנ"ל באופן שיירשם כי היא הזוכה, ולחילופין, להורות על השבת המצב לקדמותו טרם רישום המפרק כזוכה, או אז היה רשום חשבון הבנק של המבקשת כחשבון אליו יועברו הזיכויים בתיקי ההוצאה לפועל הנ"ל.
טענות המבקשת:
בתאריכים 8/7/99 ו-22/4/04 נפתחו שני תיקי הוצאה לפועל לביצוע פסקי דין שניתנו לטובת החברה, ולפיהם חויבה מועצה מקומית מג'ד אלכרום (להלן: "המועצה המקומית") לשלם לחברה כספים.
המבקשת טוענת כי ביום 19/5/05 המחתה לה החברה את כל זכויותיה המגיעות מהמועצה המקומית, לרבות זכויותיה בשני תיקי ההוצאה לפועל הנ"ל, וביום 8/6/05 נרשמה המחאת הזכות אצל רשם החברות. החברה המחתה את זכויותיה בשני תיקי ההוצאה לפועל למבקשת בעקבות חוב שכר טרחה של החברה למבקשת, אשר עלה בהרבה על סכום יתרות החוב בשני התיקים. המבקשת מציינת כי ביום 24/5/05 הגישה בקשה להחלפת זהות הזוכה בשני תיקי ההוצאה לפועל, בהתבסס על המחאת הזכות, אך רשם ההוצאה לפועל דחה את הבקשה מחוסר סמכות.
המבקשת מציינת כי בהתאם להחלטת בית משפט זה מיום 27/11/07, אשר תוכנה הובא לידיעתה רק ביום 13/1/08, נרשם המפרק כזוכה בשני תיקי ההוצאה לפועל.
אי לכך עותרת המבקשת לרשום אותה כזוכה בשני תיקי ההוצאה לפועל, תחת שמו של המפרק, ולהשיב לידיה כל כספים שהועברו לקופת הפירוק בשני התיקים הנ"ל.
תגובת המפרק:
מנגד, לטענת המפרק יש לדחות את הבקשה הואיל והמחאת הזכות שנעשתה לטובת המבקשת הינה בגדר "העדפת מרמה" בהתאם להוראות סעיף 98(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), ולחילופין, בגדר "הענקה בטלה", בהתאם להוראות סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל.
לטענת המפרק, המחאת הזכות נעשתה לטובת המבקשת 56 יום קודם להגשת הבקשה לפירוק החברה, היינו בתוך שלושת החודשים שקדמו להגשת בקשת הפירוק, כאשר במועד זה ידעה המבקשת אודות מצבה הכלכלי הקשה של החברה, הן על פי האמור בהמחאת הזכות עצמה והן בהתאם להחלטת כב' השופט ממן מיום 24/4/01 בה הורה על ביטול צו הקפאת ההליכים שניתן בעניינה של החברה בקובעו כי חובות הלקוחות אינם מספיקים לכיסוי התחייבויות החברה.
לשיטתו של המפרק, הואיל והמחאת הזכות נעשתה להבטחת חובות עבר של החברה למבקשת (היינו חובות שקדמו למועד עריכת המחאת הזכות) בתוך שלושת החודשים שקדמו להגשת בקשה לפירוק החברה, תוך שדרוג מעמד המבקשת מנושה רגילה לנושה בעלת המחאת זכות, הרי שעל פי ההלכה הפסוקה מדובר ב"העדפה בטלה" מכוח סעיף 98(א) לפקודת פשיטת הרגל.
בטרם סיום טיעוניו, מציין המפרק כי המבקשת לא פירטה די הצורך אודות חוב שכר הטרחה הנטען, בגינו ניתנה למבקשת המחאת הזכות.
דיון והכרעה:
המחאת הזכות נשוא הבקשה דנא נעשתה על ידי החברה לטובת המבקשת ביום 19/5/05 ונרשמה ברשם החברות ביום 8/6/05 וזו לשונה:
"מאחר וחברתנו מנסה כבר תקופה די ארוכה לפרוע את חובה כלפי חב' דלאשה האשם, משרד עורכי-דין, אך אינה מצליחה, ומאחר ואף לא מסתמן בעתיד הקרוב שהיא תצליח לעשות כן, אנו מייפים את כוחך לפנות ליו"ר ההוצל"פ ולבקש כי ימחק שם החברה שלנו כזוכה בשני תיקי ההוצל"פ שבנדון ובמקום כך תירשם חב' דלאשה, משרד עורכי דין ח.פ. 513222208 כזוכה בתיקים הנ"ל, שכן אנחנו ממחים לה את כל הזכויות שיגיעו לנו בתיקים".
ביום 20/7/05 הוגשה לבית המשפט בקשה לפירוק החברה וביום 25/4/06 ניתן צו לפירוקה. קרי: בין מועד עריכת המחאת הזכות לבין יום הגשת הבקשה לפירוק החברה חלפו כחודשיים.
השאלה הדורשת הכרעה בנסיבות אלה היא אם המחאת הזכות הנ"ל מצדיקה החלפת זהות הזוכה בתיקי ההוצאה לפועל כך שיירשם שמה של המבקשת תחת שמו של המפרק, או שמא מדובר בהמחאת זכות שהינה בגדר "העדפת מרמה" ויש לבטלה?
בראש דבריי ראוי להדגיש כי הואיל ועסקינן בהמחאת זכות שניתנה למבקשת על ידי חברה שמאוחר יותר נכנסה להליכי פירוק, הרי שדין הענקה זו להיבחן על פי הוראות סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל בלבד ולא על פי הוראות סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, כטענת המפרק, שכן על פי ההלכה, סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל אינו חל בפירוק חברות (רע"א 86/89 עו"ד אהרון פריצקי נ' עו"ד ש' ברגזון ועו"ד, פ"ד מג(1) 424 (1989); ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שניה, תשס"א-2000) (להלן: "לוין וגרוניס"), בעמ' 310), בעוד שהכלל של העדפת מרמה הקבוע בסעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל חל גם בתחום של פירוק חברות מכוח סעיף 355 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") (ע"א 1740/06 עו"ד נפתלי נשר נ' שמעון אטיאס ואח', תק-על 2008(2) 4264 (2008) (להלן: "שמעון אטיאס"); לוין וגרוניס, בעמ' 329).
סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל שכותרתו "ביטול העדפות" קובע בזו הלשון:
"(א) מי שאינו יכול לפרוע מכספו את חובותיו כשמגיע זמן פרעונם, וכדי לתת עדיפות לנושה פלוני או למי שערב לחובו או מתוך אילוץ או שידול שלא כדין מצא אותו נושה או מטעמו הוא מעביר נכס או משעבדו, או משלם כסף, או נוטל על עצמו התחייבות, או נוקט הליך משפטי או נכנע לו, לטובת הנושה או נאמנו, ועל סמך בקשת פשיטת רגל שהוגשה תוך שלושה חדשים מיום שעשה כן הוכרז פושט רגל, יראו את מעשהו כמעשה מרמה ויהיה בטל כלפי הנאמן.
(ב) סעיף זה לא יגרע מזכויותיו של אדם שרכש קנין בתום לב ובתמורה בת ערך מידי נושה של פושט הרגל או מכוח נושה כאמור.
(ג) ניתן צו כינוס לפי סעיף 180 נגד מי שפסק דין ניתן לחובתו, יחול סעיף זה כאילו הוכרז החייב פושט רגל על סמך בקשת פשיטת רגל שהוגשה ביום מתן הצו".
סעיף 355 לפקודת החברות, קובע כי העדפת מרמה בידי חברה בפירוק כמוה כהעדפת מרמה בפשיטת רגל:
"(א) כל העברה, משכנתה, מסירת טובין, תשלום, הוצאה לפועל וכל פעולה אחרת בנכסים, שאילו נעשו בידי אדם או נגדו היו רואים אותם בפשיטת רגל שלו כהעדפת מרמה, הרי כשנעשו בידי חברה או נגדה יראו אותם, בפירוקה, כהעדפת מרמה של נושיה, ולא יהיה להם תוקף ; לענין סעיף זה, תבוא תחילת הפירוק במקום הגשת בקשת פשיטת הרגל".
המחאת זכות בטלה בגין היותה העדפת מרמה על פי סעיף 98(א) לפקודת פשיטת הרגל במידה והינה עומדת בשלושה תנאים מצטברים (ע"א 315/89 ביאלוסטוצקי בע"מ נ' נייר גרף (תעשיות) בע"מ, פ"ד מה(1) 698 (1991)): ראשית, בזמן העסקה או הפעולה לא היתה לחברה יכולת לפרוע מכספיה את חובותיה בהגיע זמן פרעונם; שנית, הפעולה או העסקה נעשתה כדי לתת עדיפות לנושה פלוני; ושלישית, הפעולה או העסקה נעשתה בתוך תקופת שלושת החודשים שקדמו להגשת הבקשה לפירוק.
בע"א 471/68 יעקב דוד נ' המפרקים במאוחד של מקוף חברה להשקעות בע"מ (בפירוק), פ"ד כג(1) 65 (1969), בעמ' 71 הבהיר כב' השופט זוסמן ביחס למהותו של הסעיף כדלקמן:
"עניינו של הסעיף הנ"ל הוא ביטול פרעון חוב שהחייב היה חב, שעצם תשלומו לא רק אינו פסול אלא אף רצוי. אף על פי כן, ניתנת העיסקה לביטול, אך לא משום שלא היה חוב, אלא הואיל ופרעון לנושה שהחייב חפץ ביקרו מערער את עקרון השוויון בין הנושים, בו נוהגים בפשיטת הרגל".
בעניין שמעון אטיאס הנ"ל קבע כב' השופט גרוניס כי הרציונל הבסיסי של הסעיף הוא למנוע מצב בו החייב יעדיף אחד או יותר מבין נושיו על פני הנושים האחרים, כאשר ייחודו של האיסור האמור בדבר העדפת נושים הוא בכך שאף על פי שהחייב לכאורה מבצע פעולה לגיטימית ופורע חוב קיים, הרי שאותה פעולה ניתנת לביטול מן הטעם שיש בה פגיעה בעיקרון היסוד לפיו במצב של חדלות פירעון יש לשמור על שוויון בין הנושים מאותו סוג.
פרופ' ש' לרנר בספרו המחאת חיובים (תשס"ב-2002) (להלן: "לרנר"), בעמ' 355, עומד אף הוא על התנאים הדרושים לצורך ביטול המחאת זכות בהיותה העדפת מרמה ומציין כי אם המחו מנהלי חברה לאחד מנושיה זכות שיש לחברה כלפי אחר, כדי לפרוע את החוב לנושה, ולאחר מכן הסתבר כי המחאת הזכות נערכה בשלושת החודשים הסמוכים למועד הגשת הבקשה לפירוק החברה, יוכל המפרק להביא לביטול ההמחאה, כך שסכום הכסף שיתקבל מהחייב ייכנס לקופת הפירוק ויעמוד לרשות כלל הנושים, וזאת אם לממחה לא היתה בעת עריכת המחאת הזכות יכולת לפרוע את חובותיו, אם ההמחאה נעשתה כדי להעדיף נושה מסוים של הממחה על פני נושים אחרים, ואם המחאת הזכות נערכה בשלושת החודשים שקדמו לפירוק החברה (בהתקיים שלושת התנאים הנ"ל).
במקרה דנא, אין חולק כי בעת עריכת המחאת הזכות, לחברה לא היתה יכולת לפרוע את חובותיה. כך עולה מפורשות מנוסח המחאת הזכות, שם צוין ברחל ביתך הקטנה כי החברה מנסה לפרוע את חובה כלפי המבקשת מזה זמן ממושך ברם היא אינה מצליחה לעשות כן, ואף נראה כי לא תוכל לעשות כן בעתיד. אשר על כן, מתקיים התנאי הראשון בסעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל.
באשר לתנאי השלישי, המחאת הזכות נוצרה לטובת החברה ביום 19/5/05 ובקשת הפירוק הוגשה ביום 14/7/05, ועל כן יוצא כי המחאת הזכות נערכה בתוך תקופת שלושת החודשים שלפני הגשת בקשת הפירוק, ומתקיים אף התנאי השלישי בסעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל.
בנוגע לתנאי השני שקובע סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל, יש לבחון כאמור אם הפעולה או העסקה נעשתה כדי לתת עדיפות למבקשת על פני יתר הנושים, אם לאו. לעניין זה, אין די בקיומה של העדפה במישור האובייקטיבי העובדתי אלא צריך שההעברה תלווה בכוונה להעדיף נושה מסוים, ובמידה שהוכחה העדפה כזו, כי אז רואים את מעשה ההעברה כמעשה מרמה וניתן לבטלו כהעדפה פסולה (ע"א 5709/99 זיוה לוין נ' גד שילר עו"ד ואח', תק-על 2001(2) 332 (2001), בעמ' 940). כמו כן, די בקיום כוונת העדפה, גם ללא מרמה במשמעותה המקובלת, כדי שהפעולה תהא ניתנת לפסילה או לביטול ע"י בית המשפט, ברם, לצורך הוכחת כוונת ההעדפה הפסולה נדרשת רמת הוכחה גבוהה, כאשר כוונת ההעדפה צריכה להיות המטרה הדומיננטית של החייב בביצוע ההעברה, בעת ביצועה (שם, שם; לוין וגרוניס, בעמ' 333).
יושם אל לב כי במקרה שלפני המפרק הוא זה שנושא בנטל להוכיח מה היתה מטרתה הדומיננטית של החברה בעת שהמחתה את זכותה וכי מעשה החברה נעשה כדי ליתן עדיפות למבקשת, והוא לא יצא ידי חובתו רק אם יראה שבפועל הועדפה המבקשת (ע"א 3911/01 זהר כספי ואח' נ' שלמה נס - רו"ח ואח', תק-על 2002(3) 2721 (2002) (להלן: "כספי"); ע"א 6/89 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' יורם גרוס ואח', תק-על 94(4) 433 (1994); לוין וגרוניס, בעמ' 334).
במקרה דנא לא הוכח כי מטרתה הדומיננטית של החברה שבפירוק - אותה כוונה שביסוד "ליבה" ובמעמקי "נשמתה" - היתה להעדיף את המבקשת דווקא על פני נושים אחרים, ולמעשה, המפרק לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח, בין בראיות ישירות (כגון חקירת נציגי החברה) ובין בראיות נסיבתיות, כוונת העדפה אצל החברה, כנדרש בהתאם להוראות סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל.
אמנם על פי נוסח המחאת הזכות, היתה החברה מודעת למצבה הכלכלי הקשה ולכך שבמשך תקופה ארוכה היא אינה מצליחה לפרוע את חובה למבקשת ולא נראה כי תצליח לעשות כן בעתיד הקרוב, נתון המעיד על כך שיכולה היתה היא לצפות כי המחאת הזכות למבקשת תפחית מהרכוש שיחולק, בסופו של יום, לנושים השונים. עם זאת, דעתי היא, כי לא הוכח שהמחאת הזכות נעשתה על ידי החברה בכוונת העדפה פסולה ולא הוצגו לפני ראיות כלשהן מהן עולה כי המטרה והכוונה העיקרית שביסוד המחאת הזכות היו כוונה להעדיף את המבקשת על פני נושים אחרים, וזאת אף אם בפועל, כתוצאה ממנה הועדפה המבקשת על פני הנושים האחרים.
במקרה לפנינו, אין מחלוקת שהמחאת הזכות, זאת אנו יודעים היום בדיעבד, גורמת להעדפה של המבקשת על פני נושים אחרים. עוד אנו יודעים היום שהתנאי השלישי (שלושת החודשים) אף הוא מתקיים, אך אין בעובדה ששני התנאים האמורים מתקיימים כדי להוות "כרטיס אוטומטי" להתקיימותו של התנאי שעניינו "כוונת העדפה" - לצורך הוכחת העדפה פסולה, על הטוען לחלותו של סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל להוכיח שהחייב (החברה שבפירוק) התכוון, באותה נקודת זמן, בעת ההעברה, התכוון, סובייקטיבית, שההעברה תביא לכך שאותו נושה יועדף לטובה על פני נושים אחרים - ושכוונתו זו היא המטרה הדומיננטית של אותה העברה, ואת אלה המפרק לא הוכיח.
אי לכך לא עמד המפרק בדרישות המחמירות שנקבעו בפסיקה לצורך הוכחת הכוונה הסובייקטיבית להעדיף נושה מסוים ולהוכיח שתנאי זה לחלותו של סעיף 98 מתקיים ולפיכך דין טענותיו להידחות.
יוצא אפוא כי משלא התקיים התנאי השני מתוך שלושת התנאים הקבועים בסעיף 98(א) לפקודת פשיטת הרגל, המחאת הזכות שנעשתה על ידי החברה לטובת המבקשת תקפה ויש להעביר את הכספים שבתיקי ההוצאה לפועל לידי המבקשת ולרשום אותה כזוכה בשני תיקי ההוצאה לפועל הנ"ל.
ככל שהועברו כספים לקופת המפרק, כתוצאה מרישומו כזוכה בתיקי ההוצל"פ יהיה על המפרק להעביר סכומים אלה לידי המבקשת.
סוף דבר:
עפ"י הנ"ל, אני נעתר לבקשה וקובע כי המחאת הזכות תקפה, ועל כן, יש לרשום את המבקשת כזוכה בתיקי ההוצאה לפועל שמספרם 5-04-05956-08 ו-4-04-06323-08 וכן להעביר את הכספים שבתיקי ההוצאה לפועל הנ"ל לידי המבקשת.
המפרק ישלם למבקשת הוצאות בקשה זו ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד תשלומם בפועל.
ניתנה היום, כ' באייר, תשס"ט (14 במאי 2009), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.
|
עאטף עיילבוני, שופט
|
000586/09בשא054 נאוה צוברי
עודכן ב: 09/07/2015
