החמרת ענישה בעבירות של אי הגשת דוחות במועד

			לפני:	כבוד השופט מנחם – אב"ד   כבוד השופט מאיר   כב' השופטת זהבה
		המערערת:			מדינת ישראל ע"י עו"ד גב' ז
נגד
		המשיבים:			1. יוסף שלמה ע"י עו"ד גב' ג 2. יהודה ע"י עו"ד גב' ל
פסק דין

 

 

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופט י' לוי) מיום 25.3.08, בת"פ 2872/05 ו-1653/06. הערעור נסב על קולת עונשיהם של המשיבים.

 

 

1.         נגד המשיבים (ונגד חברה שבבעלותם, שאינה צד להליך הנוכחי) הוגשו שני כתבי אישום נפרדים (שהדיון בהם אוחד). כתבי האישום ייחסו להם עבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן: "חוק מע"מ") ועל פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה").

 

2.         על פי האמור בכתבי האישום, היו המשיבים מנהליה הפעילים של חברה שהפעילה מסעדה ברחובות. בתקופה שבין חודש ספטמבר 2002 לבין חודש אוקטובר 2005, לא הגישו המשיבים במועד 29 דוחות מע"מ תקופתיים. דוחות אלו התייחסו לעסקות בסכום של 8 מיליון ₪, בגינן הגיע מס בסכום של 1,370,000 ₪. המשיבים הואשמו בעשרים ותשע עבירות של אי הגשת דוחות תקופתיים במועד, בניגוד לחוק מע"מ (ת"פ 2872/05).

נוסף על כך, לא הגישו המשיבים לפקיד השומה דוחות על הכנסות החברה לשנות המס 2003, 2004 ו-2005, ואף לא הגישו במועד דוחות על הכנסותיהם: המשיב 1, ביחס לשנים 2003 – 2005, והמשיב 2 ביחס לשנים 2003 – 2004. המשיב 1 הואשם בשש עבירות של אי הגשת דו"ח במועד ושלוש עבירות של אחריות מנהלים, ואילו המשיב 2 הואשם בחמש עבירות של אי הגשת דו"ח במועד ושלוש עבירות של אחריות מנהלים (ת"פ 1653/06).

 

3.         ביום 22.4.07, הורשעו המשיבים בבית משפט קמא על יסוד הודייתם בעבירות דלעיל, וביום 25.3.08 הטיל בית משפט קמא על המשיבים  את העונשים הבאים:

 

א.    ארבעה חודשי מאסר בפועל;

ב.    ששה חודשי מאסר מותנים, למשך שלש שנים;

ג.     קנס בסכום של 12,000 ₪.

כמו כן, הופעלו ארבעה חודשי מאסר מותנים, שנגזרו על המשיב 1 בת"פ (שלום רחובות) 3285/01 ונקבע כי הם ירוצו בחופף לעונש שהוטל. על המשיב 1 הוטלו, אפוא, ארבעה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות.

 

א.    ששה חודשי מאסר בפועל;

ב.    שמונה חודשי מאסר מותנים;

ג.     קנס בסכום של 12,000 ₪.

כמו כן, הופעלו ששה חודשי מאסר מותנים, שנגזרו על המשיב 2 בת"פ (שלום רחובות) 3285/01 ונקבע כי הם ירוצו בחופף לעונש שהוטל. על המשיב 1 הוטלו, אפוא, ששה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות.

 

4.         בגזרו את הענשים דלעיל, הביא בית משפט קמא במניין שיקוליו, בין היתר את התמשכותן של העבירות על פני תקופה של שלוש שנים; מחזורי העסקות הנכבדים; סכומי המס הגבוהים; כמות העבירות והישנותן; אי הסרת המחדל בכל הנוגע לדוחות החברה; הסרה חלקית של המחדל ע"י המשיב 1. בית משפט קמא הטעים כי העבירות שבהן הורשעו המשיבים, נעברו שמונה חודשים בלבד לאחר שנגזר דינם בת"פ 3285/01 הנ"ל, בו הוטל על כל אחד מהם מאסר מותנה. בית המשפט ציין כי אין להתעלם מעברו המכביד של המשיב 2, אשר ריצה בעת ההיא עונש של עבודות שירות.

מנגד, הביא בית המשפט בחשבון הן את הודייתם של המשיבים בעבירות שיוחסו להם והן את מצבם הכלכלי הדחוק ומצבם האישי הקשה. כך, למשל, ציין בית המשפט כי המשיב 1 נאלץ למכור את ביתו לשם פרעון חובותיו השונים, החל לעבוד כנהג משאית ואף נפגע בתאונת דרכים; לגבי המשיב 2, שהוא אב לארבעה ילדים, ציין בית המשפט כי הוא מצוי על סף הליכי גירושין. בית המשפט סבר כי בנסיבות העניין, ומחמת הסתבכויותיהם החוזרות של המשיבים בעבירות מע"מ ובעבירות מס הכנסה אין להאריך את המאסר המותנה שהוטל כאמור עליהם.

בהחלטתו מיום 14.5.08, לאחר שקבע כי עונשי המאסר ירוצו בעבודות שירות ולאחר שנתקבלו חוות דעת הממונה, עיכב בית המשפט את ביצוע גזר הדין של המשיב 1. רכיב המאסר בגזר דינו של המשיב 2 עוכב בהחלטת בית משפט זה (כב' השופטת נ' אהד) מיום 3.7.08.

5.         המערערת סבורה כי יש להתערב בגזר הדין ולהטיל על כל אחד מן המשיבים מאסר משמעותי בפועל וקנס גבוה מזה שהוטל. עיקר חיצי המערערת הופנו לנושא של חפיפת עונשי המאסר שהושתו על המשיבים, קרי: המאסר בגין העבירות בהן הורשעו והמאסר המותנה שהופעל. לשיטת המערערת, היה על בית משפט קמא לבאר על שום מה ראה לנכון לחפוף את שתי תקופות המאסר, במיוחד נוכח הוראת סעיף 58 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, המורה: "מי שהוטל עליו עונש מאסר בשל עבירה נוספת והופעל נגדו עונש המאסר על תנאי, ישא, על אף האמור בסעיף 45, את שתי תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית המשפט שהרשיעו בשל העבירה הנוספת ציווה, מטעמים שיירשמו, ששתי התקופות כולן או מקצתן יהיו חופפות", ונוכח ההלכה הפסוקה, שיישמה את ההוראה האמורה. הנמקתה של חפיפת העונשים התחייבה במיוחד מאחר שהמשיבים עברו עבירות נוספות עת קצרה לאחר הרשעתם הקודמת. במצב דברים זה, לא היה מקום להתחשב באינטרס האישי של המשיבים, והיה מקום ליתן משקל לאינטרס הציבורי. יתר על כן, פעמים, מאזן בית המשפט הטלת עונש מאסר מקל, שירוצה בעבודות שירות, בהטלת קנס משמעותי. לא כך נעשה בענייננו. על כן, סבורה המערערת כי יש להטיל על המשיבים עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית וקנס גבוה מזה שהושת.

 

6.         לעומת המערערת, סבורים המשיבים כי דין הערעור להידחות. המשיב 1 טען כי הקנס שהוטל עליו – שולם; שלושה דוחות שנדרשה החברה להגיש לשלטונות מס ההכנסה, לא הוגשו, מאחר ששלטונות המס אינם מקבלים דוחות בלתי מבוקרים, ואין ביכולת המשיב 1 לפעול להגשת דוחות מבוקרים מפאת חוב החברה לרואה החשבון שלה, המחזיק בספרי חשבונותיה; 27 מתוך 29 דוחות המע"מ נושא כתב האישום בת"פ 2872/05, הוגשו עובר להגשת כתב האישום המקורי והשניים הנותרים – לאחריו, ואילו הדו"ח האישי שלו לשנת 2005, הוגש ימים ספורים עובר לגזר הדין, על אף שגזר הדין ציין אחרת. זאת ועוד, המאסר שהוטל על המשיב 1 ירוצה בעבודות שירות ואף זה עונש קשה עבור המשיב 1, שייאלץ להפסיק את עבודתו השוטפת לתקופה של ארבעה חודשים.

המשיב 2 ביקש להדגיש כי חלק הארי של האישומים בעבירות על חוק מע"מ, נובע מאיחורים בהגשת הדוחות. משך האיחור נע בין 10 ימים לבין כחודשיים ומחצה. לאחר הגשת כתב האישום, הוסר במלואו המחדל הנוגע לחוק מע"מ, וכך גם לגבי דוחותיו האישיים על פי הפקודה. המשיב 2 הסביר כי ההתדרדרות הכלכלית היא שהביאה לביצוע העבירות ולסגירת המסעדה, על אף שבמשך שנים ארוכות, הוגשו הדוחות במועדם. המשיב 2 נטל על עצמו חלק נכבד מחובות החברה ופרע חלק ניכר מהם חרף מצבו הכלכלי הקשה, ועם זאת – מנוהלים נגדו תיקים בלשכת ההוצל"פ בגין חובותיו ותביעות אחדות בגין עסקי החברה תלויות ועומדות נגדו בבית המשפט. העונש שהוטל על המשיב 2 (ששה חודשי מאסר בעבודות שירות) הוא עונש ממשי וקשה, לפי שייבצר ממנו לפרנס את משפחתו, ובפרט שלושה מילדיו שהם קטינים וסמוכים על שולחנו. על כן, אין מקום, לטענתו, להתערב בגזר הדין.

 

 

7.         כזכור, עתרה המערערת להחמרה בעונשים שהושתו על המשיבים. בעניין זה, יש לחזור ולהזכיר את ההלכה הפסוקה, המורה:

 

 

(ע"פ 1323/08 מדינת ישראל נ' פלוני, ניתן ביום 29.10.08, פורסם במאגר נבו; להלן: "פרשת פלוני").

 

אני סבור כי המקרה דנן אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור, והמערערת לא הביאה כל נימוקים שיש בהם כדי לשכנע שדווקא החריג הוא הניצב לפתחי.

 

8.         ועם זאת, דעתי היא כי יש ממש בטענת המערערת באשר להעדר הצדקה לחפיפתם (המלאה) של עונשי המאסר המותנים שהופעלו. להלן אבאר את טעמיי.

 

הלכה פסוקה היא:

 

(פרשת פלוני).

 

בע"פ 3961/08 רוחן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 22.10.08, פורסם במאגר נבו, שנינו:

 

ויהא זה ראוי להביא את שנפסק בע"פ 4517/04 מסראווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (6) 119, 126 – 127 (2005):

 

 

 

 

 

 

 

9.         בית משפט קמא לא ביאר על שום מה ראה לחפוף את המאסרים, ויש אפוא לשקול האם היה מקום לנקוט דרך זו.

העדר הצדקה לחפוף את עונשי המאסר (ובלשון אחר: הצדקה לצבור אותם), נמצא לי בעובדה שהמשיבים הורשעו ביום 2.1.02 בת"פ 3285/01 בשלוש עשרה עבירות דומות על חוק מע"מ והוטל עליהם אף עונש של מאסר מותנה של ארבעה חודשים למשך שלש שנים; אלא שהרשעה זו לא הופנמה כדבעי. שמונה חודשים לאחריה, החלו המשיבים לעבור את העבירות על חוק מע"מ שבהן הורשעו בתיק הנוכחי.

תנא דמסייע לעמדתי, היא מדיניות הענישה בעבירות הנדונות ומחויבותו של בית המשפט לסייע בשירושן של עבירות אלו באמצעות החמרת הענישה (ראו, למשל, רע"פ 6095/06 לוי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 5.11.06, פורסם במאגר נבו; עפ"ג (מחוזי מרכז) 5568-07-08 ארזים נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 25.2.09, פורסם במאגר נבו). חרף כל הטיעונים על אודות מאמצי המשיבים להסיר את המחדלים, חרף הסרת מרבית המחדלים ועל אף נסיבותיהם האישיות של המשיבים, אני סבור כי יש לצבור את עונשי המאסר המותנה לעונשי המאסר שהוטלו על המשיבים, ולו משום שבעבירות כלכליות, נתונה הבכורה לשיקולי ההרתעה על פני הנסיבות האישיות.

 

10.        נוכח קבלת הערעור לעניין עונש המאסר, אציע שלא להתערב בעונשי הקנס.

 

11.        התוצאה היא כי יש לקבל חלקית את הערעור ולהורות כי המשיב 1 ירצה עונש מאסר בפועל לתקופה של שמונה חודשים ואילו המשיב 2 ירצה עונש מאסר בפועל לתקופה של עשרה חודשים. יתר חלקי גזר הדין נותרים בעינם. נמסר לנו כי הקנס שולם במלואו.

המשיבים יתייצבו לרצוי עונש המאסר במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה ביום 1.6.09 בשעה 12:00, כשהם מצויידים בתעודת זהות. אם לא יתייצבו – תוצא פקודת מאסר והם ייאסרו.

כל אחד מן המשיבים יחתום על ערבות עצמית בסכום של 5,000 ₪ להבטחת התייצבותו לריצוי עונשו.

מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד שני המשיבים. המזכירות תטפל בביצוע צו העיכוב.

 

מאיר יפרח - שופט

 

 

השופט מנחם פינקלשטיין, אב"ד:

אני מסכים.

 

מנחם פינקלשטיין - שופט אב"ד

 

השופטת זהבה בוסתן:

אני מסכימה.

 

זהבה בוסתן- שופטת

 

  

התוצאה היא אפוא כי הערעור מתקבל בחלקו. המשיב 1 ירצה עונש מאסר בפועל לתקופה של שמונה חודשים ואילו המשיב 2 ירצה עונש מאסר בפועל לתקופה של עשרה חודשים.

 

ניתן היום, ב' באייר התשס"ט (26 באפריל 2009), בנוכחות הצדדים.

 

מנחם פינקלשטיין - שופט אב"ד		מאיר יפרח - שופט		זהבה בוסתן - שופטת