כאשר בני זוג עם ילדים מתגרשים, על שני ההורים מוטלת חובה לשלם מזונות קטינים, בכפוף לחוק. במידה וההורה שאינו מגדל את הילדים לא משלם את הסכום אותו הוא נדרש, ניתן לפתוח כנגדו בתהליכים לגביית החוב באמצעות הוצאה לפועל. במקביל, גם המוסד לביטוח לאומי יכול להיכנס בנעליו של החייב ולשלם לזוכה את חוב המזונות ולאחר מכן, לגבות את החוב מידי ההורה. יש לציין ששני הליכים אלו יכולים להתנהל במקביל. כלומר, גביית החוב באמצעות לשכת ההוצאה לפועל לצד תשלום תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי. בפסק הדין דנא דוגמא לדרך בה יש לחלק את הכספים שמתקבלים משני הליכים אלו.
במקרה דנן, בית המשפט דן באופן חלוקת תקבולים שהתקבלו בהוצאה לפועל בתיקי מזונות. המסגרת הנורמטיבית לדיון היא בחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב – 1972. בחוק זה נקבע שמקום בו התקבלו כספי מזונות בלשכת ההוצאה לפועל מכוח הליכים שננקטו על ידי המוסד לביטוח לאומי או על ידי הזוכה במזונות, הכספים ישמשו לזכות הזוכה. עוד נקבע שתשלומים שהמוסד משלם לזוכה לפי החוק, דינם כדין מזונות.
על כן, כאשר המוסד לביטוח לאומי נוקט בהליכי גביית מזונות מחייב, במקביל להליכים שננקטים על ידי הזוכה במזונות, הכספים מיוחדים תחילה לאחרון. כמו כן, במידה שהמוסד לביטוח לאומי לא גבה את מלוא סכום המזונות כפי שנקבע בפסק הדין, הזוכה רשאי לנקוט בהליכים לגביית ההפרש. במידה שהזוכה אכן מבצע גבייה מעין זו, הכספים משמשים תחילה לזכותו.
לאור האמור לעיל, כאשר מתקבלים כספים מההוצאה לפועל בגין תיק מזונות, על בית המשפט לבחון האם הזוכה זכאי להם והאם הוא פעל לגביית ההפרשים לסכומים ששולמו בעבר. במידה שכן, יש להעביר את הכספים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי לידי הזוכה. במידה שלא, יש לזקוף את התקבול למוסד לביטוח לאומי. במקרה זה, נקבע שהזוכה לא ביצע גביית הפרשים ולכן התקבולים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי לא יוחדו לו.
