ע"א 64/74 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' נתן מנדלבליט


הבנק המערער הגיש ללשכת ההוצאה-לפועל בקשה לביצועם של חמישה שטרות שנחתמו בידי המשיב בתור ערב, בהתאם לסעיף 81א לחוק ההוצאה-לפועל. המשיב לא התנגד, ולאחר שלא עלה בידי הבנק לגבות את החוב בדרכי הוצאה-לפועל, שיגר למשיב התראת פשיטת-רגל, על-פי סעיף 3 (2) (ז) לפקודת פשיטת-הרגל, 1936.

 

לבקשת המשיב ביטל בית-המשפט המחוזי את ההתראה מהנימוק שהבנק לא "קיבל פסק-דין סופי" נגדו, כאמור בסעיף 3 (2) (ז) נול. מכאן ערעור הבנק על ביטול ההתראה.


האם יש לקבל את הערעור על ביטול ההתראה?


1. על-פי סעיף 81א לחוק הנ"ל, שטר - "ניתן לביצוע כמו פסק-דין של בית-המשפט."


2. אם באים הליכי פשיטת-רגל אחר מתן פסק-דין, ואינם משמשים לביצועו של פסק-הדין, לא ידענו מהי מטרתם. אמרנו, אם באים ההליכים אחר מתן פסק-הדין, הואיל ובעניינים האמורים בסעיף 3 (2) (א)-(ו) לפקודה, פסק-דין אינו תנאי קודם לפתיחת הליכי פשיטת-רגל.


3. סעיף 23 (א) לחוק הבוררות, מורה כי פסק-בורר שאושר - "דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק-דין של בית-המשפט."


4. לפיכך, פסק בוררות שאושר יכול לשמש יסוד להמצאת התראת פשיטת רגל לחייב. החלטתו של ביהמ"ש המחוזי מבוטל, וההתראה ששלח הבנק לחייב תקפה.


לסיכום,

 

יש לקבל את הערעור. פסק בוררות שאושר יכול לשמש יסוד להמצאת התראת פשיטת רגל לחייב.