פסק דין ישראל שיינפלד ואילן ברקוביץ נגד הפועל ת"א והעמותות

בעניין:	1. ישראל שינפלד 2. אילן ברקוביץ
	ע"י ב"כ	עוה"ד דפנה שמואלביץ, תמי עציון-פלץ ורן גפטר חרמש	התובעים
	נ  ג  ד
	1. עמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב מ.ע. 580353191 2. החברה לקידום הכדורסל במילניום השלישי בע"מ ח.פ. 513043166 3. שאול אייזנברג
	ע"י ב"כ	עו"ד עדי ינקלביץ	הנתבעים

 

 

 

1.         בפני שלוש תביעות שהדיון בהן אוחד.

 

התיקים עב 5774/06 ו-עב 5775/06 עניינם תביעות כספיות של התובעים 1 ו-2 כנגד הנתבעים. תביעתו של התובע 1, ישראל שינפלד, הינה לתשלום כספים המגיעים לו לטענתו בגין עונות המשחקים 2003/04 ו-2004/05, יתרת שכר, פיצוי בגין אי הפרשות לביטוח מנהלים, פיצוי בגין נטילת רכב שכור שהועמד לרשותו, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין הפרת הזכות לשויון ולחופש התארגנות. תביעתו של התובע 2, אילן ברקוביץ, הינה להפרשי שכר בגין עונת 2004/05, מענקים, פיצוי בגין אי שכירת רכב, פיצויי פיטורים והחזר הוצאות ניתוח.

 

בתיק 5776/06 נדונה בקשה לביטול פסק  בורר שניתן במוסד לבוררות של איגוד הכדורסל, בעניינו של התובע 1.

 

2.    התובעים (להלן גם: "שינפלד ו"ברקוביץ"), הינם שחקני כדורסל מקצועיים.

 

3.    הנתבעת 1 (להלן גם:"העמותה") ניהלה את קבוצת הכדורסל הפועל ת"א (להלן גם: "הקבוצה") עד שנת 2001 והחל מ-1.9.04.

 

       הנתבעת 2 (להלן גם:"החברה") ניהלה את הקבוצה משנת 2001 ועד 8/04. (החל מ-1.9.04 חזרה העמותה לנהל את הקבוצה).

 

4.    הנתבע 3, שאול אייזנברג (להלן גם:"אייזנברג"), שימש כיו"ר העמותה החל מ-9/04. לטענת התובעים, אייזנברג היה פעיל בקבוצה לאורך כל הדרך, גם בתקופה שקדמה להיותו יו"ר העמותה באופן פורמלי.

 

       בתביעותיהם הכספיות מבקשים התובעים להרים את מסך ההתאגדות בין אייזנברג לבין העמותה ולהורות על חיובו באופן אישי, ביחד ולחוד עם החברה והעמותה, בסכומים הנתבעים על ידם.

 

5.    אין מחלוקת בין הצדדים בדבר תקופת העבודה של התובעים בקבוצה:

שינפלד שיחק בקבוצה 4 עונות רצופות (2001/02 ועד 2004/5, כולל), בעונה האחרונה שימש כקפטן הקבוצה.  ברקוביץ שיחק בקבוצה בעונת 2004/05.

      

6.    העסקתו של שינפלד הוסדרה בשני חוזי עבודה אישיים: חוזה העבודה הראשון, לעונות 2001/02 עד 2003/04 וחוזה העבודה השני לעונה 2004/05. (נספחים ה' ו' לכתב התביעה).

 

       העסקתו של ברקוביץ הוסדרה בחוזה עבודה, נספח ז' לכתב התביעה.

 

7.    התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם וכן את חוות דעתו של רו"ח מיכה שטרנברג, העוסק במתן שירותי חשבונאות לשחקני קבוצות כדורסל בישראל. בנוסף הוגש תצהירו של מר ניר אלון, יו"ר ארגון שחקני הכדורסל בישראל.

 

       הנתבעים הגישו מטעמם את תצהיר עדותו הראשית של הנתבע 3. כן הוגש תצהירו של רו"ח איתן ויינברגר, מי שהיה אחראי על עבודת הרשות לביקורת תקציבים של איגוד הכדורסל.

 

בעלי הדין והעדים מטעמם נחקרו בפני.

 

       בנוסף לכל חומר שהובא בהיקף נרחב, הוסכם כי ההליך הקיבוצי שנוהל בין הצדדים וקדם לתביעות אלו שבפני (ס"ק 219/05), יהווה אף הוא חלק מחומר הראיות לצורך הכרעה בהן.

 

8.    באשר לבקשה לביטול פסק בורר הוסכם כי הליכי המשמעת כנגד התובע 1 (שבהן ביקשה הקבוצה לפתוח בעקבות ובהתאם לפסק הבורר) יעוכבו, עד לסיום הדיון בתביעות (פרוטוקול הדיון והחלטה מיום 7.6.06).

 

 

 

 

9.    בהתאם לחוזה העבודה הראשון, התחייבה הקבוצה לשלם לשינפלד בגין עונת המשחקים 2003/4 שכר בסיס  של 553,388 ש"ח צמוד למדד המחירים לצרכן ממועד תחילת ההסכם ועד למועד תחילת העונה.

 

       סמוך לתחילת עונת 2003/4 הוסכם בעל פה כי שכרו ישולם לו ב-12 תשלומים חודשיים, במקום 10 וכי הקבוצה תכלול בשכר גם את ההפרשות לביטוח מנהלים.

 

       בהתאם לסיכום זה נקבע שכרו החודשי על 46,463 ש"ח ברוטו לחודש (22,558 ש"ח נטו).

 

       לטענת שינפלד, בפועל שילמה לו הקבוצה רק 11 משכורות חודשיות, במקום 12, ואף הן בשיעור מופחת של 16,440 ש"ח נטו לחודש בחודשים ספטמבר 03'-דצמבר 03' ו-17,352 ש"ח נטו לחודש בחודשים ינואר 04'-יולי 04'. לטענתו, משכורתו האחרונה, בגין חודש אוגוסט 04', לא שולמה כלל.

 

       על פי הנטען, שינפלד היה זכאי לקבל בגין עונת 2003/4 שכר יסוד בסך של 270,699 ש"ח נטו, אולם  בפועל ישולם לו סך של 187,223 ש"ח נטו, דהיינו, פער של 83,473 ש"ח נטו.

 

       בנוסף נטען כי גם מענקי ההישגיות שנקבעו בחוזה העבודה לא שולמו לו  כלל ובגינם נותרה הקבוצה חייבת לו סך של 112,619 ש"ח נטו.

 

       לטענתו, ערב סיום עונת 2003/4 נותרה הקבוצה חייבת לו סך של 196,092 ש"ח נטו.

 

10.        לגירסת שינפלד, בתום עונת 2003/4 ומשהשלים שלוש עונות משחק בקבוצה, הגיע חוזה העבודה לסיומו. בתקופה זו (אוגוסט-ספטמבר 04'), בשעה שהנתבעים מכינים את סגל הקבוצה לקראת העונה החדשה, התקיימו מגעים בין אייזנברג לשינפלד, במטרה להמשיך את העסקתו בקבוצה גם בעונה זו. במסגרת זו אף הציע אייזנברג לשינפלד לשמש בתפקיד הבכיר ביותר, קפטן הקבוצה. אלא שכתנאי להמשך עבודתו בקבוצה דרש שינפלד להסדיר תחילה את חוב עונת 2003/4.

 

       על פי גירסת שינפלד, הוא הגיע להסדר מוסכם עם אייזנברג לסילוק חוב 2003/4, לפיו חלק הארי מהחוב יפרע באמצעות 5 המחאות דחויות בסכום כולל של 130,000 ש"ח ואילו חלק נוסף של החוב, בסך 30,000 ש"ח, יפרע על ידי העמדת רכב שכור לרשותו על חשבון הקבוצה, למשך העונה הנוכחית. על יתרת החוב, כ-36,000 ש"ח, הסכים שינפלד למחול במסגרת ההסדר הכולל.

 

לגירסתו, רק לאחר שהוסכם בין הצדדים ההסדר לסילוק חוב עונת 2003/4, חתם על חוזה ההעסקה שלו בקבוצה לעונת 2004/5.

 

       מתוך אמונה ברורה כי ההסדר לסילוק חוב 2003/4 אכן יכובד, חתם שינפלד ביום 12.10.04, הוא יום כינוס מסיבת העיתונאים לשם הכרזתו כקפטן הקבוצה על טופס אישור יתרה, "טופס 0", לעונת 2003/4.

לטענת שינפלד, עבורו, כמו גם עבור שחקני כדורסל רבים אחרים, היה אייזנברג שם דבר בהפועל תל אביב ובכדורסל הישראלי ולמעשה תמיד היה מעורב בקבוצה, אף בשנים שלא היתה בשליטתו. כמי שקיבל את מילתו של האדם המשפיע והדומיננטי ביותר בהפועל תל אביב, אשר על פיו ישק דבר, לא העלה שינפלד בדעתו כי ישנו סיכוי שההסדר שסיכם עימו לא יכובד. זאת, ביתר שאת, נוכח הצהרת הכוונות של אייזנברג כלפיו וההחלטה למנותו כקפטן.

 

כבר למחרת, ב-13.10.04, מילאה הקבוצה את חלקה בהסדר שהושג נכון לאותו שלב ומסרה לידי שינפלד שיקים בסך כולל של 130,000 ש"ח. על גבי הספחים של שיקים אלו נכתב בבירור "גמ"ח עונה 2003/4".  בנוסף, 5 ימים לאחר מכן, ב-17.10.04, התקשרה הקבוצה עם חברת "סילבר סטאר השכרת רכב בע"מ" והעמידה לרשות שינפלד רכב שכור.

 

11.   לטענת שינפלד, הנתבעים התכחשו להסדר האמור והביאו את סך השיקים (130,000 ש"ח) כמו גם את התשלומים החלקיים בגין השכרת הרכב, בחשבון שכרו לעונת 2004/5, כך שבמהלכה הפסיקו לפתע את תשלום השכר, בטענה כי זה כבר שולם לו במלואו.

 

12.  שינפלד טען כי אין לקבל את טענת הנתבעים בדבר היותם של שוברי השיקים מקדמות על חשבון עונת המשחקים 2004/5.

 

       לטענתו, בראש ובראשונה, הכיתוב על גבי השיקים הינו חד משמעי ומהווה הודאת בעל דין. הרישום על גבי שוברי שיקים אלה, "גמ"ח עונה 2003/4" שונה מכל שאר השיקים שהועברו לידיו באותה שנה (כך למשל שיק שקיבל שבועיים קודם לכן, ב-27.9.04 ושיק שקיבל שבועיים לאחר מכן, ב-25.10.04). שינפלד נסמך על העתקי שוברי השיקים, שלא היו מצויים כלל בידיו עד להליך הקיבוצי שהתנהל בין הצדדים, עוד בטרם הוגשה תביעתו הכספית. לטענתו, אייזנברג הודה בתצהירו במסגרת אותו הליך, בהודאת בעל דין, בקיומם של שוברי השיקים הללו, בצורתם הנוכחית ומבלי להביע כל הסתייגות באשר לכיתוב המופיע עליהם.

 

       עוד נטען כי על פי חוזה העבודה השני, לעונת 2004/5 שנחתם ביום 23.9.04, התחייבה הקבוצה לשלם לו סך כולל של 362,268 ש"ח ברוטו, ב-12 תשלומים שווים של 30,189 ש"ח כל אחד. לכאורה, אם היה ממש בטענה בדבר מקדמות, היה על הקבוצה להפסיק לשלם את שכרו עוד קודם לחודש פברואר 2005, שכן במועד הפסקת התשלום כבר שילמה לו הקבוצה (אם מביאים בחשבון גם את חמשת השיקים והתשלום החלקי לחברת השכרת הרכב, כטענת הנתבעים), סך כולל של 417,614 ש"ח, שהם למעלה מ-55,000 ש"ח יותר ממה שסוכם עימו בחוזה. לטענת שינפלד, נתון זה אף אינו מתיישב עם טענת הנתבעים, לפיה בכל מקרה אין הקבוצה יכולה או רשאית לשלם לשחקן מעבר למוסכם בחוזה.

 

       שינפלד טען עוד כי אין בהמחאה הראשונה שהועברה לו (שאינה אחת מחמשת ההמחאות עליהן נכתב "גמ"ח 2003/4") שהיתה ליום 27.9.04, כדי להצביע על כך שחמשת השיקים היו בגדר מקדמות, שכן חתם על החוזה השני עם הקבוצה ביום 23.9.04, לאחר שההסכמות והעקרונות סוכמו בעל פה עם איזנברג ומר אשר סטולר  נשיא הקבוצה ובשעה שכבר התאמן עם הקבוצה. משכך, השיק שקיבל לפקודתו 4 ימים לאחר חתימת החוזה היה בגין משכורתו הראשונה בקבוצה, כשמועד פרעון ההמחאה האמורה היה בתום חודש העבודה הראשון שלו בעונה זו. יתרה מזאת, גם בעונה הקודמת קיבל שינפלד את משכורתו הראשונה כבר ביום 1.9.03, על פי הקביעה המפורשת בחוזה: שכר בסיס 553,388 ש"ח מחולק ל-10 משכורות בסך של 55,338 ש"ח כל אחת, החל מ-1.9.03. עוד נטען כי דוקא הכיתוב על המחאה זו, בשונה מחמשת ההמחאות שהועברו לידיו במסגרת גמ"ח עונת 2003/4, תומך בטענה כי מדובר במשכורת בגין העונה השוטפת, לעומת תשלום גמר חשבון בגין העונה הקודמת, שצויין במפורש בשוברי השיקים ככזה.

 

       עוד טען שינפלד כי התשלומים האמורים לא צויינו כמקדמות בתלושי השכר, כאשר על פי הכללים החשבונאיים המתחייבים, תשלום מקדמה לעובד צריכה לבוא לידי ביטוי מפורש בתלוש השכר שלו. גם כאשר מדובר בשיקים דחויים, על תשלום המקדמה להופיע ככזה בתלוש השכר הרלוונטי למועד פרעונו. לטענתו, הוכח בפני ביה"ד כי הנתבעים מבצעים רישום של מפרעות/מקדמות בתלושי שכר של שחקנים, כך שהיעדר רישום דומה דוקא בעניינו של שינפלד אינו תולדה של אי התנהלות תקינה כוללת, כי אם הוכחה לכך שאכן לא דובר במקדמות.

 

שינפלד טען עוד כי מהות השיקים כגמ"ח עונת 2003/4 אף עולה בבירור מתמליל השיחה בינו  לאייזנברג, כאשר באחת מהשיחות שהוקלטו על ידו, הודה בפניו אייזנברג בבירור כי שילם לו השנה גם את החזר החוב מעונה קודמת.

 

       באשר לטענתו של אייזנברג בדבר הוספת "כיתוב לא אורגינלי", "מחיקות ומשיכות" על גבי השוברים נטען כי מדובר בעדות כבושה, שהועלתה רק בדיון ההוכחות האחרון, במהלך חקירתו הנגדית והחוזרת, בו בזמן שאייזנברג כבר הודה, בהודאת בעל דין, בקיומם של השיקים בצורתם הנוכחית ומבלי להביע כל הסתייגות לכיתוב המופיע עליהם. (במסגרת תצהירו בהליך הקיבוצי).

 

13. שינפלד טען בנוסף כי לא ויתר על חוב העונה הקודמת בחתימתו על "טופס 0" ואף אם ויתר -לאו ויתור הוא על פי מבחני הפסיקה לעניין כתב ויתור תקף . לכן, ויתור כזה, אף אם היה, משולל כל תוקף.

 

שינפלד טען כי לא ויתר על הסדר תשלום חוב עונת 2003/4 וחתם על "טופס 0" רק כאשר ידע שהשיקים צפויים להימסר לידיו תוך זמן קצר ולאחר שהמתין להיווכח כי ההסדר אמנם יוצא אל הפועל. שלושה שבועות לאחר חתימתו על החוזה לעונה 2004/5 ב-12.10.04, ביום כינוס מסיבת העיתונאים על ידי הקבוצה והכרזתו כקפטן, נתבקש לחתום על טופס ה-0 בגין עונת 2003/4. במעמד זה הגיע לסיכום עם אייזנברג בדבר חלוקת הכסף והשיקים שהוא צפוי לקבל והובהר כי בכך "יגמרו את החשבון". מבחינתו, לא היה זה מקרה ראשון של הסדר חובות עונה קודמת עם הקבוצה, במסגרתו מוותר הוא על סכום מסויים מן החוב על מנת לקבל לפחות את יתרתו ובעקבות כך חותם על טופס 0. כך גם אישר רו"ח שטרנברג כי מקובל בענף, אולם בשום אופן לא ויתר על זכויות בשווי כ-200,000 ש"ח, סכום השווה לכל שכרו בעונה העוקבת, נטו.

 

לטענתו, גירסת הנתבעים לפיה ויתר, לכאורה, על סכום נכבד של כ-200,000 ש"ח נטו בלא לקבל כל תמורה מהקבוצה בגין הויתור האמור, מלבד חוזה לעונה נוספת אשר שוויו, כולו, כשווי הויתור, כך שלמעשה התחייב לעבוד עונה שלמה בחינם, די בה כדי לבסס את שלילת תוקפו של הויתור – שנעשה בלא תמורה.

 

14.        שינפלד פירט את הסכומים המגיעים לו בגין עונת 2004/5, כדלקמן:

ביום 27.9.04 או סמוך לכך קיבל שיק בסך 16,875 ש"ח לפירעון ביום 27.9.04, בגין עבודתו בחודש קודם, אוגוסט 04'; ביום 25.10.04 או בסמוך לכך קיבל שיק נוסף בסך 16,875 ש"ח, בגין עבודתו בחודש ספטמבר 04';  ביום 5.12.04 או בסמוך לכך, קיבל שני שיקים נוספים, הראשון בסך 13,507 ש"ח והשני בסך 3,368 ש"ח (שנכתב עליו הפרשי משכורת), אשר מועד פרעונם ליום 5.12.04 (סה"כ 16,875 ש"ח), בגין עבודתו בחודש אוקטובר 04'; ביום 21.12.04 או בסמוך לכך קיבל שיק נוסף בסך 16,875 ש"ח שמועד פרעונו ליום 14.1.05, בגין עבודתו בחודש נובמבר 04'; ביום 31.1.05 או בסמוך לכך קיבל את משכורתו בפעם האחרונה לעונה זו ואף זאת בסכום מופחת של 10,395 ש"ח, בשיק לפרעון ביום 14.2.05 בגין עבודתו בחודש דצמבר 04'.

 

שינפלד טוען איפוא כי הוא זכאי ל-7 משכורות מלאות נוספות בסך של 30,189 ש"ח (ברוטו) כל אחת, בסך כולל של 211,323 ש"ח (ברוטו וכן להשלמת משכורתו האחרונה, כך שתעמוד על סך של 30,189 ש"ח (ברוטו) היינו 10,865 ש"ח ברוטו.

 

סך הכל טוען שינפלד לשכר של  222,188.25 ש"ח ברוטו (קרן), שלא שולם לו בגין עונת 2004/5.

 

 

15.  לטענת הנתבעים, שינפלד לא הוכיח ולא יכול היה להוכיח כל הסדר או התחייבות שניתנה לו בעניין זה על ידי הקבוצה או אייזנברג. לטענתם, לא הביא עדים, מסמכים, או כל ראייה אחרת, פרט לאמירות בעניין ה"הסדר". עוד נטען כי הוא בחר שלא להביא ולו ראשית ראייה לקיומו של "חוב עלום", מזמן שאייזנברג לא היה בתמונה.

 

 

 

16.  הנתבעים טענו כי למרות שנטל ההוכחה רובץ לפתחו של התובע, הביאו דוקא הם ארבעה מקורות מהימנים המהווים ראיות חותכות לעמדתם, לפיה מעולם לא סוכם עם  התובע על "הסדר" כלשהו להסדרת חובות עונה קודמת.

 

ראשית, טופס 0, בו הגיש שינפלד לרשות לביקורות תקציבים אישור יתרה לתום העונה, על גביו הצהיר בחתימתו כי הקבוצה נותרה חייבת לו 0 ש"ח עבור עונת המשחקים לאותה שנה שהסתיימה. מדובר במסמך חתום על ידו מיום 12.10.04, המהווה ראייה חותכת לכך שהקבוצה לא נותרה חייבת לו דבר עבור עונת המשחקים 2003/4. לטענת הנתבעים, שינפלד חתם על הטופס מאחר ולא נותר כל חוב אמיתי כלפיו, ולא בכדי, שכן פרט לאמירה חוזרת כי "חייבים לו", הוא לא הצביע על חוב כזה (בקשר עם איזה רכיב, בגין איזו תקופה), הוא לא פירט ולא הביא כל ראייה או עד בהקשר לכך.

 

לטענת הנתבעים, טופס 0 בענף הספורט אינו עוד כתב ויתור, כי אם מסמך בעל חשיבות עליונה לא רק ביחסים בין הקבוצה לשחקן, אלא גם כלפי הרשות לביקורת תקציבים, נתוני הערבויות ועוד. שינפלד, שחקן ותיק ובקיא ברזי ההתנהלות הענפית, אין ולא ראוי שיטען כי לא הבין את האמור בטופס 0, או שלא הוסבר לו.

 

שנית, חוזה העבודה שנחתם עם התובע לעונת המשחקים 2004/5 ביום 23.9.04, אינו מציין כל חוב עבור כלפי השחקן ולו ברמיזה, אשר סוכם שישולם לו, כדבריו. שינפלד חתם על חוזה עבודה לעונה הבאה מבלי שתהיה התייחסות מבחינתו לחוב כביכול, שהוא טוען המגיע לו מעונה קודמת. התובע גם המשיך לשחק עבור אותה הקבוצה, אשר לשיטתו מגיע לו כסף ממנה, מבלי לדאוג קודם שישולם לו חוב כלשהו. חוזה עבודה חדש הוא הזדמנות מצויינת להסדרי חובות ותשלומים, כך שאילו נכונה היתה טענתו בדבר חוב מעונה קודמת, מצופה היה כי תהיה התייחסות כלשהי לטענה כזו בחודש החדש. שינפלד אף נעזר בסוכן שחקנים אשר סייע לו ויעץ לו במו"מ לחתימת החוזה מול הקבוצה, כך שאין ביכולתו לטעון שלא ידע שיש להסדיר בחוזה העבודה את כל התשלומים, כולל חובות עבר כביכול.

עוד נטען כי במסגרת חוזה העבודה שנחתם ביום 22.9.04 ואשר מהווה ראייה לכך שלא היו כל חובות עבר כלפי השחקן, חתם שינפלד גם על טופס "הצהרת שחקן". במסגרת טופס זה מעיד השחקן והמצהיר בחתימתו כי אין כל הסכם אחר בינו לבין הקבוצה, פרט לחוזה העבודה המצורף לעונת המשחקים 2004/5.

 

בנוסף, ביום 16.3.05 הוציאו הקבוצה ושינפלד (שהיה קפטן הקבוצה), הודעה לעיתונות לפיה כל שחקני הקבוצה קיבלו את כל המגיע להם מבחינת שכרם ולא זו בלבד, אלא שלמספר שחקנים אף הוקדמו תשלומי השכר. הודעה זו מחזקת את עמדת הנתבעים מבחינה ראייתית בקשר עם מקדמות השכר. לטענתם, בסמוך לאחר החתימה על החוזה, פנה שינפלד וסיפר שהוא שקוע בצרות פיננסיות וזקוק לכספים במיידי. לפיכך הסכימה הקבוצה לשלם לו מקדמות על חשבון השכר והמענקים שמגיעים לו. בהודעה לעיתונות מציין זאת שינפלד "ברחל בתך הקטנה".

 

17.  לגירסת הנתבעים, לאחר מספר חודשים הודיע רוה"ח של הקבוצה, יצחק זיגדון, ששינפלד קיבל את כל המגיע לו בגין שכר לעונת המשחקים 2004/5 ואף מעבר לכך, שכן המקדמות ששולמו לו הצטברו עד מעל השיעור שהוסכם בחוזה מבחינת שכר. כך קרה שכבר בתחילת שנת 2005, ביום 15.2.05, שילמה הקבוצה לתובע את כל שכרו לעונה. לנוכח זאת עצרה הקבוצה את התשלומים.

 

18.  הנתבעים טענו כי בהתאם לחוזה ההעסקה בין שינפלד לבין הקבוצה, הוא צריך היה לקבל מידי חודש 30,189 ש"ח בגין שכר ובסה"כ 362,268 ש"ח ברוטו. בהתאם לנספח ב' לכתב ההגנה, התובע קיבל עד ליום 15.2.05 סך של 417,614 ש"ח ברוטו וכל זאת בגין עונת המשחקים 2004/5. משכך, הקבוצה הוכיחה כי קיבל את כל המגיע לו בקשר עם תשלום שכר על פי הוראות חוזה העבודה שלו בגין עונת המשחקים 2004/5.

 

19.  לטענת הנתבעים, הדבר היחיד שמבקש שינפלד להתלות עליו בקשר עם גרסתו לקיומו של "הסדר", היה הכיתוב על ספחי השיקים שקיבל. הנתבעים טענו כי אייזנברג העיד כי אין לו הסבר למה שכתוב על השיקים, כי לא כתב ולא ראה זאת מעולם, עד שספחי השיקים הוגשו לביה"ד.  לדבריו, הכתיבה לא נראית לו "אורגינלית", יש מחיקות ומשיכות והוא מעולם לא כתב על השיק דבר ולא כתב שיק מעולם.

 

לטענת הנתבעים, יכולים להיות מספר הסברים לכיתוב, בין היתר כתיבה אגבית, כתיבה מכוונת או טעות, כפי שעולה מהתאריכים המוקדמים המופיעים בשיקים מאוחרים יותר. מכאן, שאין לייחס כל משקל לאמור על ספחי השיקים, כי אם למועד ששולמו ולנסיבות ששולמו. כן נטען כי אם יתן בית הדין משקל כלשהו לכיתוב זה שעל גבי השיקים, הרי שיש לכך משקל ראייתי קטן מאוד, הואיל ואין בידי התובע דבר כדי לשכנע לעניין קיומו של חוב כלשהו בקשר עם עונת המשחקים 2003/4.

 

20.  עוד נטען כי במסגרת בקשת הצד בסכסוך הקיבוצי שהוגשה בעניינו של שינפלד, הוגש מטעמו נספח יד' אשר כונה "חובות הקבוצה למר שינפלד (מתוקן)" מחודש 4/6. בנספח זה פירט התובע את הנסיבות בהן חתם על טופס 0. בסעיף 7 הוא הסביר כי הסיכום כביכול אליו הגיע עם מר אייזנברג נועד להציג לרשות לבקרה תקציבית מצג שווא לפיו כביכול אין לקבוצה חובות כלפיו. המניע למעשה היה על מנת שניתן יהיה לפתוח את עונת המשחקים הבאה, לדבריו, שכן הרשות לבקרה תקציבית מתירה לפתוח עונה רק בהיעדר חובות עבר לשחקנים.

 

הנתבעים טענו כי גירסת התובע לפיה חתימתו על טופס 0 נעשתה לצורכי חוץ ועל מנת שניתן יהיה להעביר את החוזה החדש שלו ברשות לביקורת תקציבית אינה מתיישבת עם פני המציאות, שכן קודם חתם התובע על חוזה העסקה וזה הועבר לביקורת תקציבים עוד ביום 23.9.04, ורק לאחר מכן חתם על טופס ה-0, ביום 12.10.04.

 

הנתבעים טענו עוד שגירסת התובע כי מר אייזנברג התנה את תשלום החוב בגין העבר על פי הסיכום ביניהם, בחתימתו על טופס 0 ולכן לא נותרה לו כל ברירה אלא לחתום על טופס ה-0, אינה יכולה לעמוד, משום שבהתאם לפירוט של רו"ח הקבוצה (נספח ב' לכתב ההגנה), הוא החל לקבל תשלומים מהקבוצה לפני שחתם על טופס 0. התשלום הראשון שקיבל היה ביום 27.9.04, סמוך לאחר מועד חתימת חוזה העבודה ואילו על טופס 0 הוא חתם רק ביום 12.10.04. היינו, קודם קיבל שינפלד כסף ואחר כך הוא חתם על טופס 0. דבר זה מלמד שלא יכולה היתה להיות כל התניה בסיטואציה כזו.

 

הנתבעים טענו בנוסף כי שינפלד לא הראה ולא יכול היה להראות אינטרס כלשהו של אייזנברג להחתמתו על טופס 0, שכן ככל שהיה חוב כלפי השחקן, חיכו לו ברשות לבקרה תקציבית ערבויות עומדות להסדרת החוב, מכיסם של אחרים.

 

עוד טענו כי במסגרת חקירתו הנגדית בהליך העיקול הזמני סיפר שינפלד לראשונה כי ההסדר לתשלום חובות עבר נעשה על ידו לא רק עם אייזנברג, אלא גם עם נשיא הקבוצה, מר אשר סטולר, כך שכביכול שניים התחייבו בפניו, יו"ר הקבוצה (טענה קודמת) ונשיא הקבוצה (טענה חדשה). אלא שבמסגרת חקירתו הנגדית בתיק העיקרי בהליך זה הדגיש שינפלד כי היה זה רק אייזנברג שכביכול סיכם איתו את ההסדר.

 

21.  הנתבעים טענו לסתירה נוספת בעדותו של שינפלד, שבמסגרת הליכי העיקול הזמני העיד כי הוא חתם על טופס 0 לאחר שקיבל את השיקים לידיו: "... אני קיבלתי שיקים פרוסים ולכן חתמתי", אלא שבתצהיר שהוגש על ידו באותו הליך הצהיר כי הוא חתם על טופס 0 ביום 12.10.04 רק מתוך אמון באייזנברג, מבלי שקיבל קודם את התשלום, שכן רק ביום 13.10.04 נמסרו לו הכספים. לטענתם, גם בחקירתו בתיק העיקרי נשאל והשיב מפורשות:

לא. לא היה". (עמ' 14 לפרוטוקול).

 

הנתבעים טענו בנוסף כי בחקירתו הנגדית בתיק העיקרי העיד שינפלד כי הוא סיגל לעצמו מנהג על פיו חתם מדעת על טופס 0 והצהיר כלפי הרשות לבקרה תקציבית שלא נותר כלפיו חוב כספי מטעם הקבוצה בה שיחק, למרות שלא היתה כל אמת בכך. התובע העיד והודה כי הוא חתם על שני מסמכים ביודעו שתוכנם אינו נכון: טופס 0 מיום 12.10.04 וההודעה לעיתונות מיום 16.3.05. הוא הוסיף כי חתימתו על שני מסמכים אלו היתה תחת לחץ, אלא שכמה דקות קודם לכן העיד כי ביום 12.10.04 לא הפעילו עליו לחץ לחתום (עמ' 14 לפרוטוקול).

 

22.  באשר לעדותו של רו"ח שטרנבג טענו הנתבעים כי לא העיד באופן ספציפי לגבי התובע עצמו, האם הוא טעה או מה גרם לו לחתום על טופס ה-0 מיום 12.10.04 , אלא מדובר בעדות כללית בלבד, סתמית, כביכול מתוך ניסיונו האישי, שלא הוכח, על שחקנים באשר הם.

 

הנתבעים הוסיפו וטענו כי דוקא שינפלד עצמו לא טען שהוא לא הבין את הטופס, או לא ידע כיצד למלא את הטופס, או שלא הבין את משמעות חתימתו.

 

       באשר לעדות של יו"ר ארגון השחקנים, מר ניר אלון נטען כי גם הוא ניסה את כוחו בלסייע לתובע והסביר שכיום קיים טופס חדש, כביכול עם ניסוח ברור יותר ומובן יותר, אלא שגם הוא אישר בעדותו כי בטופס 0 הישן עליו חתם התובע, בדיוק כמו בטופס 0 החדש, יש מקום המיועד לפירוט חובות כלפי השחקנים ושיקים דחויים לפרעון (עמ' 29 לפרוטוקול).

 

הנתבעים הוסיפו כי במסגרת השלמת העדות של מר אייזנברג צורף טופס 0 קודם של התובע, מיום 5.8.03 (בקשר עם עונה קודמת 2002/3) . שם, בניגוד לחתימתו ביום 10.10.04, מילא התובע פרטים בקשר עם שיקים דחויים ברובריקות המתאימות, דהיינו, התובע מכיר את הטופס, יודע שניתן למלא בו חובות לפרעון דחוי, כך שגם ביום 12.10.04, עת חתם על הטופס הנדון, יכול היה לאזכר הסדר או הבטחה לתשלום שכביכול נתנו לו לדבריו. עצם העובדה שחתם על טופס 0 מבלי לציין בו חובות עבר מלמדת כאלף עדים על היעדר כל חוב אמיתי, העדר הסדר בקשר אליו והעדר התחייבות לשלם לו כספים כשלהם בגין עונת משחקים 2003/4.

 

23.  הנתבעים טענו עוד כי שינפלד הכחיש את הקשיים הכלכליים שהיה שרוי בתוכם, לאורם ביקש מקדמות. אלא שבתמליל שהובא מטעמו עולה מפורשות כי הוא מודה וטוען בפני אייזנברג כי הוא שרוי במצב כלכלי רע ולכן הוא מבקש תשלום. אלא שבשלב זה כבר קיבל התובע את כל המגיע לו מבחינת שכר ולכן הסביר לו מר אייזנברג שהוא לא יקבל יותר שכר, שכבר שולם לו במלואו.

 

לטענת הנתבעים, שינפלד פיזר שלל גרסאות, דבר המעיד על חוסר מהימנות ולא ניתן לסמוך על עדותו.

 

24.  הכלל הרגיל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה", אלא שכאשר מדובר בטענת "פרעתי", דהיינו כשאדם אומר שהוא מודה בעצם חבותו אך טוען כי פרע את חובו ושילם – עובר אליו הנטל להוכיח שאכן שילם. (ע"א 298/62 יעקב פנץ נ' אליהו גלומן).

 

       עיקרון זה אף מצא ביטויו לאחרונה בתיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, התשס" ח – 2008.

 

בענייננו, הנתבעים אינם כופרים בחובתם לתשלום שכרו של התובע לעונת המשחקים 2004/5, אלא טענתם היא ששכר זה שולם לו ואף מעבר לכך.

 

בנסיבות אלו מוטל הנטל עליהם להוכיח כי התשלומים שקיבל שינפלד בעונה זו, עד שהופסקו, שולמו לו אכן בגין אותה עונה ולא בגין חובות העונה הקודמת להם טען.

 

25.  טענתו של התובע נתמכת במסמכים בכתב, מזמן אמת. מדובר כאמור בספחי השיקים שנמסרו לו ב-13.10.04, סמוך לאחר שחתם על טופס 0 לתום העונה הקודמת (נספח ט' לכתב התביעה), ביום 12.10.04.

 

כעולה מספחי השיקים, הם נתנו כולם באותו יום, ה-13.10.04, כשמועדי פרעונם נדחים: 1.11.04, 1.12.04, 1.1.05, 1.2.05 ו-15.2.05.

 

על גבי כל הספחים נרשם, באופן ברור ומפורש: "גמ"ח" עונה 2003/4".

 

הכיתוב הברור על ספחי השיקים; סמיכות הזמנים; העובדה שכל חמשת השיקים נתנו לתובע באותו מעמד, סמוך לאחר חתימת טופס אישור היתרה לגבי העונה הקודמת, כל אלו תומכים בגירסת התובע באופן מובהק.

 

26.  הרישום על גבי ספחי השיקים לא נסתר בכל מסמך אחר ואף לא בעדותו של אייזנברג, שאמנם העיד, בעדות בעל-פה, כנגד הכתוב בספחים, אולם עדותו אינה יכולה לבסס ממצא כלשהו, שהרי אייזנברג העיד על עצמו כי לא הוא כתב את השיקים וספחיהם. אייזנברג אישר למעשה כי אין לו ידיעה אישית, ממקור ראשון, לגביהם:

 

(עמ' 38  ש' 33 עד 38, עמ' 39 ש' 1 עד 2. ההדגשות אינן במקור, מ.ל.).

 

 

27.  בדומה לרישום בתלושי השכר, שלגביו כבר נפסק כי חזקה שהוא משקף את המציאות, אלא אם הוכח, בעדויות אמינות, אחרת, גם באשר לשיקים שנתנו לשינפלד בגין עבודתו בקבוצה (בין אם כשכר עבודה לגבי העבר ובין אם כמקדמות שכר, כגירסת הנתבעים), היה על הנתבעים להוכיח בעדויות מהימנות כי הרשום על גבי ספחי השיקים "ברחל בתך הקטנה": "גמ"ח עונה 2003/4", אינו נכון.

 

אלא שהדבר לא נעשה.

 

28.  רואה החשבון של הקבוצה, רו"ח זיגדון, שהוא גם מי שנתן את ההוראה להפסיק את תשלומי השכר לשינפלד – לא הובא לעדות מטעם הנתבעים.

       הלכה היא כי הימנעותו של צד מלהביא ראיות ובפרט הימנעותו מלהביא עד שהוא לכאורה עד טבעי ונחוץ, מעוררת חשד של ממש כי לו היתה מובאת אותה ראייה או עדות, היתה פועלת לחובת הצד שנמנע מלהביאה.

 

ההמנעות מהבאתו של רו"ח זיגדון לעדות פועלת איפוא לחובת הנתבעים.

בנוסף, גירסת הנתבעים בדבר תשלום מקדמות שכר  לא אוששה ברישומי הנהלת החשבונות, כפי שניתן היה לצפות, באופן סביר, שיעשה.

 

מתן המקדמות הנטענות אף לא מצא ביטויו בתלושי השכר של התובע, שלא כפי שתשלום מקדמות מצא ביטויו בתלושי שכרם של שחקנים אחרים באותה עונה (ראה: ת/2). בעניין זה שוב פועלת לטובת התובע ולחובת הנתבעים חזקת התקינות של תלוש השכר והיותו משקף נאמנה את המציאות. אם בתלושי שכרו של שינפלד לא צויין דבר באשר לתשלום מקדמות (ובהיקף נכבד, של 130,000 ש"ח), חזקה שאכן לא נתנו לו מקדמות. המסקנה המתבקשת היא כי אכן מדובר, כפי שנרשם גם על גבי ספחי השיקים, בתשלום בגין חוב העבר.

 

29.  לכל אלו יש להוסיף כי גם הסכומים הנקובים בספחי השיקים תומכים בגירסת התובע בדבר שיעור חוב העבר, יותר מאשר בגירסת הנתבעים בדבר תשלום השכר (בצורת מקדמות כביכול), בגין השנה השוטפת.

 

30.  זאת ועוד, עצם קיומו של חוב בגין עונת המשחקים הקודמת אוששה אף בעדותו של מר אייזנברג עצמו:

       (עמ'  40 ש' 35-37).

     

כן אוששה טענת התובע בתמליל אחת השיחות בין שינפלד לאייזנברג, בה אישר אייזנברג תשלום חוב העונה הקודמת לשינפלד.

 

31.  לפיכך וכפועל יוצא מהקביעה שאין לייחס את הסכומים שקיבל התובע בחמשת השיקים הנדונים לשכר בגין עונת 2004/5, אלא לעונה הקודמת, ברי כי שכרו לעונה האחרונה (שכר שאין חולק כי מגיע לתובע), לא שולם לו במלואו.

 

 

 

32.  הסכומים המגיעים לשינפלד בגין יתרת שכר לעונת 2004/5 הם כדלקמן:

       סך של 10,865 ש"ח (השלמת משכורת דצמבר 2004), בתוספת 7 משכורות בסך של 30,189 ש"ח. (השלמת תשלומי השכר בהתאם להסכם העבודה) סך הכל: 222,188 ש"ח, ברוטו, קרן.

 

 

33.  בסעיף 9 לחוזה העבודה לעונת 2004/5 התחייבה הקבוצה לשלם לשינפלד בונוסים בגין נצחונות הקבוצה במשחקים, בשיעורים הקבועים בסעיף זה. כן הוסכם כי "תשלומי הבונוסים הינם מצטברים וישולמו לשחקן במשכורת הקרובה לאחר הזכייה בבונוס."

 

 

34.  לטענת שינפלד, בהתאם ללוח המשחקים/נצחונות של הקבוצה בעונת 2004/5 בליגה ובאירופה, הצטברו לזכותו מענקים בשיעור כולל של 124,057 ש"ח, אולם הקבוצה לא  שילמה לו אף לא מענק אחד.

 

       לטענת שינפלד, בהיות הבונוסים רכיב קבוע בחוזה העבודה, שאינו מותנה אלא בתנאי אחד בלבד והוא נצחון הקבוצה, הרי שבהתקיים התנאי האמור לא ניתן לשלול את הבונוסים, אלא על פי הליך הקבוע בתקנון המשמעת האחיד ובכפוף לשיעורים המקסימליים הנקובים בו. לפיכך,כל עוד לא התקיים הליך משמעת בהתאם לתקנון, לא היתה הקבוצה רשאית לערוך לו "משפט שדה" ולמנוע ממנו את הבונוסים, לא כל שכן בשיעורים העולים בהרבה על שיעורי המקסימום על פי תקנון המשמעת והמופרזים לטענתו בכל קנה מידה.

 

שינפלד טוען כי ניתן היה להפעיל כנגדו, כמו כל שחקן אחר, אמצעים של ענישה כספית, אולם זאת אך ורק בהתאם להליך משמעתי מסודר הקבוע בתקנון המשמעת האחיד ועל פי ההליכים הקבועים בו.

בנוסף, נקבעה בתקנון תקופת התיישנות קצרה על עבירות משמעת.

 

35.  לחלופין נטען כי משהנימוק היחיד לשלילת הבונוסים היה ביצוע עבירות משמעת לכאורה ומשאין מחלוקת כי העבירה הראשונה בוצעה (לכאורה ובהתאם לכתב התביעה שהוגש למוסד לבוררות) ביום 13.1.05, ממילא היה על הקבוצה לשלם לשינפלד את המענקים שהגיעו לו עד מועד זה,  שכן, בהתאם לחוזה השני זכאי שינפלד למענקים בגין נצחונות הקבוצה, אשר ישולמו לו במשכורת הקרובה לאחר הזכייה בבונוס, היינו, במשכורת הראשונה לאחר הניצחון.

 

 

36.  הנתבעים אינם חולקים על עצם קיומו של רכיב הבונוסים בחוזה ואף לא לגבי שיעורי הבונוסים המגיעים לשינפלד בגין עונת 2004/5.

 

לטענת הנתבעים, הבונוסים נשללו משינפלד בגין עבירות משמעת שביצע לכאורה  במהלך עונת 2004/5 ואשר בגינן אף הוגשה נגדו תביעה במוסד לבוררות של איגוד הכדורסל, ביום 21.12.05.

 

37.  הנתבעים טענו כי במהלך עונת המשחקים 2004/5 ובמעמדו כקפטן, ביצע שינפלד עבירות משמעת רבות, תוך כדי פגיעה ומעילה בתפקידו בקבוצה ובמחוייבות שלו כלפיה. לטענתם, בידי הקבוצה נערמו כ-7 עבירות משמעת חמורות שביצע השחקן כנגד הקבוצה, מאמניה ומנהליה. בנסיבות אלה, רשאית היתה הקבוצה להעמיד את שינפלד לדין משמעתי בהליכים פנימיים על פי הוראות תקנון המשמעת האחיד וכללי ניהול הליכי המשמעת שם. אלא שבתקופה זו, כאשר התגבשה בקבוצה הכוונה להעמיד את שינפלד לדין משמעתי בשל מעשיו, התארגנו השחקן וההסתדרות והגישו כמה חודשים קודם לכן בקשת צד בסכסוך קיבוצי כנגד הנתבעים. באופן כזה, בזמן שמתנהלים הליכים משפטיים כנגד הקבוצה על ידי שינפלד, ברור היה לקבוצה כי קיום הליך משמעתי פנימי כנגדו, עלול יהיה להתפרש כצעד בלתי ראוי שנועד לכאורה להעניש עובד אשר פנה לערכאות ועניינו נדון במסגרת סכסוך קיבוצי. במצב דברים כזה, נקלעה הקבוצה למצב שבין הפטיש לסדן. מחד השחקן עבר עבירות משמעת מובהקות וחמורות ועליו ליתן את הדין על כך, מאידך, העיתוי והאמצעים להעמידו לדין היו בפירוש "POLITICALLY INCORRECT". הקבוצה היתה בדיעה שמראית פני הצדק חשובים לא פחות מהצדק עצמו. לכן, בנסיבות המאוד מיוחדות של הזמן והמקום, בחרה הקבוצה, בפתרון יצירתי, להעמיד את השחקן לדין, אך לא בשורותיה הפנימיים. מסיבה זו בחרה הקבוצה לפנות למוסד לבוררות, מוסד ותיק עם מוניטין ללא רבב, נטול פניות ומשוא פנים, על מנת שגוף חיצוני לה הוא שיטפל בבירור העבירות המשמעתיות שהשחקן מואשם בהן ואף המוסד לבוררות ולא הקבוצה, הוא שיקבע את גובה הקנס, היה וימצא את השחקן אשם באישומים נגדו. לפיכך הוגש כתב התביעה במוסד לבוררות.

 

שינפלד הגיש בקשה לסלק את כתב התביעה מהמוסד לבוררות, בטענה שלבורר אין סמכות לדון בהליכי המשמעת. הבורר קיבל את טענת השחקן באשר להעדר סמכותו לדון בעבירות משמעת והורה לנתבעים להעביר את בירור התלונות בהליכים פנימיים בהתאם לתקנון המשמעת לועדת משמעת בתוך 30 ימים. משפנתה הקבוצה להעמיד את שינפלד לדין משמעתי, הוגשה הבקשה לביטול פסק בורר.

 

38.  לטענת הנתבעים, כתב התביעה הוגש למוסד לבוררות ביום 21.12.05 ואילו החלטת הבורר לפיה מסולקת התביעה על הסף ניתנה חודשים רבים אחר כך, ביום 17.6.06. לטענתם, לא יתכן שרק בגלל שהבורר נתן את החלטתו כל כך מאוחר, ימנע מהקבוצה להעמיד שחקן לדין משמעתי כפי שהיא רשאית לעשות בתקנון המשמעת האחיד, ועוד דוקא בשל התנהלותה הראוייה כלפיו.

 

39.  לטענת הנתבעים, ככל שביה"ד ידחה את התביעה לביטול פסק בורר, הרי שאין לקבוע כי שינפלד זכאי לתשלום המענקים, שכן יש להמתין לתוצאות ועדת המשמעת בקשר עם כתב התביעה כנגד התובע בגין עבירות משמעת ומשכך, יש לאפשר לקבוצה לקזז בהתאם לתוצאות ועדת המשמעת את סכום הקנס (אם וככל שיוטל עליו), מסכומי התביעה ברכיב זה.

 

 

 

 

 

40.  בפסק הבורר, שהוא נשוא הבקשה בתיק עב 5776/06, קבע הבורר, עו"ד אסף הדסי, כי הוא מקבל את טענת הסף שהעלה בפניו שינפלד בדבר אי מיצוי הליכים, לאור הוראות תקנון המשמעת האחיד של איגוד הכדורסל מחודש ספטמבר 2004, המחייב את הקבוצה ואת השחקן. על פי קביעתו, לא מולאו הוראות התקנון, ובפרט הסעיפים המפורטים הנוגעים לרשויות השיפוט, אופן ניהול ההליך וכו'.

 

לקבוצה נתנה בפסק הבורר ארכה של 30 יום על מנת לקיים את ההליכים בהתאם לאמור בתקנון המשמעת ונקבע כי בפרק הזמן שחלף בין הגשת התביעה לבורר (21.12.05), ועד לתום הדיון בהליכים על פי תקנון המשמעת, יעצר מירוץ ההתיישנות הקבוע בסעיף 21 לתקנון.

 

41.  השאלה העומדת להכרעה היא האם חרג הבורר מסמכותו בקביעתו בדבר הפסקת מירוץ ההתיישנות ואם כן, האם יש בכך עילה לביטול חלק זה לפסק הבורר?

 

התשובה לשאלה זו תשליך על זכאותו של שינפלד לבונוסים הנתבעים על ידו.

 

42.  תקנון המשמעת האחיד בין הקבוצה לשחקן מספטמבר 2004, שגם הבורר הכיר בתחולתו על התובע והקבוצה, קובע באופן חד משמעי ושאינו משתמע לשתי פנים, כי על עבירת משמעת "יתן שחקן הכדורסל את הדין בפני רשויות השיפוט כאמור בתקנון זה" (סעיף 4.2) וכי "שחקן אשר הפר הוראה מהוראות כללים אלו יהיה צפוי לעונש כפי שיוחלט על ידי רשויות השיפוט" ( סעיף 4.3).

 

כן נקבע, בסעיף 25 לתקנון, כי הקבוצה "לא תנקוט כנגד השחקן צעדי עונשין בגין עבירת משמעת, אלא על פי החלטה או פסק דין של רשויות השיפוט המוסמכות בהתאם לתקנון זה או לתקנון המשמעת של איגוד הכדורסל או פיב"א".

 

התקנון קובע, בסעיף 21, תקופת התיישנות לגבי עבירות משמעת, של 12 חודשים מיום ביצוע העבירה.

43.  בתקנון לא קבועה כל אפשרות לפנייה ישירה לבוררות בעניין עבירת משמעת ודרישת הקבוצה לקנוס את השחקן בגינה. האפשרות היחידה הקבועה בתקנון לפנייה לבורר היא במקרה של חילוקי דעות בועדת הערעור, שהיא ערכאה הדיונית השנייה על פי התקנון. במקרה של חילוקי דעות כאמור נקבע כי בורר מכריע מתוך רשימת הבוררים המוסמכת בנספח א' לתקנון, או בורר מכריע המוסכם על ידי שני חברי ועדת הערעור, הוא שיכריע בערעור.

 

אין כל ספק כי כתב התביעה שהגישה הקבוצה למוסד לבוררות של איגוד הכדורסל אינו נכנס בגדר אותו נדבך שלישי ואחרון להליכי השיפוט המשמעתי על פי תקנון המשמעת. לפיכך, ברי גם כי אין מדובר במצב של "אי מיצוי הליכים פנימיים", כפי שגרס הבורר, אלא מצב של חוסר סמכות מעיקרא לבורר לדון בענייני עבירות משמעת, שלגביהן הגיעו הקבוצות, איגוד הכדורסל וארגון השחקנים להסכמה מחייבת בדבר סמכות שיפוט בלבדית ואופן השיפוט, על פי ובהתאם לתקנון המשמעת.

 

44.  קביעת הבורר לפיה הליכי המשמעת על פי תקנון המשמעת הינם בבחינת "הליכים קודמים" לפנייה למוסד לבוררות של איגוד הכדורסל מרוקנת הלכה למעשה מתוכן את תקנון המשמעת, שהרי לפי הגיון זה, רשאית לכאורה הקבוצה (או אף השחקן), באופן חד צדדי, לאחר מיצוי כל שלבי הבירור המשמעתי (ועדת משמעת, ועדת ערעור והכרעת בורר מכריע-ככל שנחלקו הדעות בועדת הערעור), לפנות בהליך חדש, באותו עניין, למוסד לבוררות של איגוד הכדורסל.

 

זוהי תוצאה שאינה מתיישבת עם ההגיון.

 

45.  יתרה מכך, הבורר עצמו לא קיבל את טענות הקבוצה בדבר סיבת הפנייה אליו, חלף ניהול הליכי משמעת על פי התקנון.

 

 

 

46.  לפיכך, בהעדר סמכות לבורר לדון בעניין מלכתחילה, לא עולה גם מקור סמכות כלשהיא לבורר להאריך את תקופת ההתיישנות הנקובה בתקנון.

 

גם בעיקרון הקבוע בסעיף 15 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 בדבר עצירת מירוץ ההתיישנות כל עוד תלויה ועומדת תובענה לפני בית המשפט, אין לטעמי כדי לשנות ממסקנה זו. משנוהל ההליך בפני הבורר בחוסר סמכות מעיקרא, לא סברתי כי יש בו כדי להקנות לקבוצה יתרון דיוני שלא היה נתון לה מלכתחילה על פי התקנון, בעצירת מירוץ ההתיישנות הקבוע על פיו.

 

47.        לפיכך הריני מורה על בטלותן של הוראות סעיפים 8.2 ו-8.3 לפסק הבורר.

 

48.  משבטלות הוראות סעיפים 8.2 ו-8.3 לפסק הבורר בדבר עצירת מירוץ ההתיישנות על פי תקנון המשמעת והארכת המועד לקיום הליכי משמעת בהתאם לתקנון ומשחלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בו – אין עוד חולק בדבר זכאותו של התובע למלוא הבונוסים המגיעים לו על פי חוזה העבודה, בהתאם לנצחונות הקבוצה.

 

49.  התובע זכאי איפוא לבונוסים בסך כולל של 124,057 ש"ח ברוטו (בהתאם לפירוט כמופיע בסעיף 145 לסיכומי התובעים, שלא נסתר), קרן.

 

 

50.  לטענת שינפלד, במסגרת ההסדר לסילוק חוב עונת 2003/4 אליו הגיע עם אייזנברג ועם מר אשר סטולר, נשיא הקבוצה, הסכים אייזנברג להעמיד לרשותו, במימון הקבוצה, רכב שכור לעונה הקרובה, כאשר זכות זו הוערכה על ידי הצדדים ב-30,000 ש"ח. ביום 17.10.04, חמישה ימים בלבד לאחר החתימה על טופס 0, התקשרה הקבוצה עם חברת ההשכרה והעמידה לרשותו רכב, לשימושו.

 

       לטענת שינפלד, במסגרת השכרת הרכב התבקש למסור לחברת ההשכרה את מספר כרטיס האשראי האישי שלו לצורכי ביטוח צד ג'. מאוחר יותר נדהם לגלות כי נוכו מחשבונו האישי, באמצעות כרטיס האשראי שנתן לביטחון, שלושה ניכויים בגין השכרת רכב בסך כולל של 12,453 ש"ח (3,800 ש"ח 3,800 ש"ח ו-4,853 ש"ח). לאחר בירור שערך עם חברת ההשכרה גילה כי הקבוצה מסרה לחברה רק 3 שיקים (1,900 ש"ח ליום 5.1.05; 3,800 ש"ח ליום 5.2.05 ו-3,800 ש"ח ליום 5.5.05) ומתוכם אף לא כובד השיק האחרון, מחמת "חשבון מוגבל".

 

       עוד התברר לו כי לאחר שהשיק האמור של הקבוצה לא כובד, הנחה אייזנברג את חברת ההשכרה להוריד תשלום זה מכרטיס האשראי האישי שלו. לטענת שינפלד, ניכויים אלה בוצעו מחשבונו האישי בלא כל התראה מוקדמת ועל כך נודע לו רק בדיעבד.

 

       כאשר פנה שינפלד לחברת ההשכרה בדרישה כי יזכו את חשבונו בגין הניכויים כאמור, סורבה הדרישה, בטענה כי הקבוצה אינה משלמת להם וזו דרכם היחידה להיפרע.            משהנתבעים  הוסיפו שלא לשאת בתשלומים לחברת ההשכרה, נאלץ שינפלד ביום 30.3.05, חודשיים וחצי לפני תום התקופה המוסכמת, להחזיר את הרכב לחברת ההשכרה.

 

51.  לטענת שינפלד, הנתבעים התכחשו להסדר אליו הגיע עם אייזנברג ועם מר סטולר. בעקבות כך ומשעל פי הוראות חוזה העבודה לא היה זכאי לרכב במהלך עונה 2004/5, הביאו הנתבעים את סך התשלומים החלקיים ששילמו בגין השכרת הרכב בחשבון שכרו לעונה זו, כך שבמהלכה הפסיקו לפתע את תשלום השכר בטענה כי זה כבר שולם במלואו. את העובדה כי בכל זאת העמידה הקבוצה רכב לטובת שינפלד הסבירו הנתבעים בכך שנענו לבקשתו כביכול לשכור רכב באמצעות הקבוצה, על חשבונו. אלא שהנתבעים לא הסבירו מהי התועלת שצמחה לו מהשכרת רכב דרך הקבוצה כגורם מתווך, אם ממילא ההשכרה היא על חשבונו ואף לא סיפקו ולו ראשית ראיה או הוכחה לסיכום החילופי הנטען.

 

52.  לטענת שינפלד, אף אם היה ממש בטענת הנתבעים לפיה ההסדר בעל פה שהושג בינו לבין אייזנברג היה בניגוד לכללי הבקרה התקציבית, הרי שאין בכך להעלות או להוריד, שכן בית הדין אינו כפוף לכללים אלו. מעבר לכך, אין מדובר בסכום שלא דווח לבקרה התקציבית, שהרי תשלומי הרכב שולמו לשינפלד כחלק מהסדר חובות שנה קודמת, כששאר סכומי הכסף בגין העונה הקודמת דווחו במלואם לבקרה התקציבית במסגרת חוזה ההעסקה שלו, אשר הוגש ואושר על ידי הבקרה. מכל מקום, אף אם אי הדיווח מהווה עבירה על תקנון הבקרה, יש לכך משמעות אך ורק ביחסים שבין הקבוצה לבין הבקרה התקציבית, אולם אין בכך כדי לגרוע מזכויותיו של שינפלד כעובד.

 

 

53.  הנתבעים טענו כי בהתאם לחוזה העסקה, שינפלד אינו זכאי לרכב על חשבון הקבוצה, שהרי אין כל הוראה בחוזה העבודה שלו המקנה לו זכות לקבלת רכב על חשבון הקבוצה. לפיכך, לא קמה לו כל עילת תביעה חוזית. עוד טענו כי בהוראות החוזה עצמו נאמר כי לא הקבוצה ולא השחקן רשאים לתת או לקבל זכויות ותשלומים מעבר לאמור בחוזה העבודה ומשכך מנוע שינפלד להגיש תביעה ברכיב זה.

 

54.  הנתבעים טענו כי על פי האמור בתצהירו של אייזנברג, שינפלד פנה אליו וביקש כי הקבוצה תשכור עבורו על חשבונו רכב שכור וזאת "לאור היכרות עם חברת ההשכרה". משכך העבירה הקבוצה לחברת ההשכרה שני תשלומים בסך 3,800 ש"ח עבור הרכב שנשכר על ידי התובע ובמקביל נוכה סכום זה מהתשלומים המגיעים לו.

 

       לאחר שהקבוצה סיימה לשלם לו את משכורותיו לעונת המשחקים כבר בתחילת שנת 05', בשל המקדמות, הפסיקה הקבוצה את העברת התשלום לחברת הההשכרה הואיל וכבר לא היה ממה לקזז מהשחקן, שכאמור כבר קיבל את כל שכרו מהקבוצה.

 

55.  לטענת הנתבעים, העובדה שמספר כרטיס האשראי של שינפלד הופקד בחברת השכרת הרכב, מעידה כי לא היה בכוונת הקבוצה לשלם לחברת ההשכרה מכספיה, אלא רק בכפוף לניכויים מאת השחקן. מסיבה זו נדרש להעביר לחברת ההשכרה את מספר כרטיס האשראי שלו. זאת, להבדיל מעניינו של התובע ברקוביץ, אשר על פי חוזה העבודה שלו היה זכאי לרכב על חשבון הקבוצה והקבוצה אכן שכרה עבורו על חשבונה רכב מחברת ההשכרה, מבלי שהיה עליו להפקיד את מספר כרטיס האשראי שלו לחיוב, אף לא לצרכי ביטוח צד ג', אשר אותו כיסתה הקבוצה במקרה הצורך.

 

 

56.  משקיבלתי את גירסת התובע בעניין הסדר תשלום חוב העבר בגין עונת 2003/4, מקובלת עלי גם טענתו כי הסדר השכרת הרכב, על חשבון הקבוצה, היה חלק מהתשלום בגין החוב.

 

       מקובלת עלי גם טענתו של שינפלד כי לא היתה כל רבותה בשכירת הרכב על חשבונו, באמצעות הקבוצה כביכול, "לאור היכרות עם חברת ההשכרה", שהרי לצורך שכירת רכב על חשבונו ודאי וודאי שלא נזקק לשירותי הקבוצה.

 

       דוקא מעניינו של התובע ברקוביץ ניתן ללמוד כי שכירת רכב על חשבון הקבוצה היתה דרך מקובלת לתשלום חלק מהשכר, באופן המאשש דוקא את גירסתו של שינפלד בדבר הסדר תשלום חלק מחוב העבר בגין שכר באמצעות שכירת רכב עבורו על ידי הקבוצה.

 

מובן גם כי נושא שכירת הרכב עבור שינפלד לא נכלל בחוזה השכר לעונת 2004/5, שהרי מדובר היה בתשלום חוב שכר עבור העונה הקודמת, שכר שכבר דווח והוצהר עליו על ידי הקבוצה לרשות לבקרה תקציבית במסגרת חוזה העבודה לעונת 2003/4.

 

גם מועד ביצוע ההתקשרות עם חברת השכרת הרכב, ימים ספורים לאחר החתימה על טופס ה-0, תומכת בגירסתו של שינפלד.

 

57.  משכך זכאי שינפלד לסך של 12,543 ש"ח, סך הניכויים שבוצעו מכרטיס האשראי שלו בגין שכירת הרכב ולסך  של 9,100 ש"ח בגין יתרת התקופה לה היה זכאי לרכב שכור (על פי סעיף 125 לסיכומי התובעים, שלא נסתר), סה"כ: 21,643 ש"ח. הסכום האמור הינו סכום ברוטו, שכן תשלום המס בגין הטבה זו חל על התובע. מדובר בתשלום שהוא בגין שכר עבודה, שהמס לגביו חל על העובד, אלא אם הוסכם על גילום ההטבה על ידי המעביד, דבר שלא הוכח בפני.

58.  שינפלד טען כי על פי  סעיף 7 לחוזה העבודה לעונת 2004/5, כמו גם סעיף 7 לחוזה העבודה הקודם, משכורותיו היו צריכות להיות משולמות לו ב-25 בחודש העוקב לחודש בו בוצעה העבודה, כאשר מועד מוסכם זה מהווה כשלעצמו מועד בלתי חוקי לתשלום השכר.

 

אלא שגם במועד האמור לא הצליחו הנתבעים לעמוד והלינו את שכרו מעבר לכך:  מועד תשלום משכורת חודש אוגוסט 04' נקבע ליום 27.9.04; משכורת חודש ספטמבר 04' הולנה במשך 25 יום, שכן מועד פרעונה נקבע ליום 25.10.04; משכורת חודש אוקטובר 04' הולנה במשך 34 יום, שכן מועד פרעונה נקבע ליום 5.12.04; משכורת חודש נובמבר 04' הולנה במשך 44 יום, שכן מועד פרעונה נקבע ליום 14.1.05; משכורת חודש דצמבר 04' הולנה במשך 44 יום, שכן מועד פרעונה נקבע ליום 14.2.05 ואילו משכורותיו לחודשים ינואר-אוגוסט 05' לא שולמו כלל.

 

            בנוסף, גם המענקים להם היה זכאי בגין עונת 2004/05 לא שולמו לו כלל.

 

59.  על פי הנטען, בתי הדין לעבודה הדגישו לא אחת את החומרה היתרה הטמונה במצב של הלנת שכר חוזרת ונשנית וקבעו כי מדובר בתופעה פסולה אשר יש לעוקרה  מן השורש וביתר שאת, שעה שמדובר בענף בעייתי כמו ענף הכדורסל בישראל, בו מוסר התשלומים ירוד, מרבית השחקנים בשנות ה-20 לחייהם, כך שנסיונם בשוק העבודה דל ויכולת המיקוח שלהם נמוכה יחסית, למעט "טאלנטים" בודדים.

 

לטענת שינפלד, הנתבעים לא הצביעו על טעות כשלהי, לא כל שכן טעות כנה, אשר גרמה לאי תשלום השכר והמענקים במועדם ובכלל. לטענתו, הוכח כי אי התשלום מקורו במהלכים מתוכננים מראש על ידי הנתבעים, במטרה להתחמק מתשלום זכויותיו הכספיות, תוך ניצול יחסי האמון המורכבים בינו ובין אייזנברג ובמטרה להתעמר ולהתנכל לו.

 

 

 

60.  הנתבעים טענו מנגד כי שינפלד קיבל את כל שכרו השנתי לעונת 2004/5. תשלום ראשון שולם לתובע 1 לא לאחר חודש עבודה, כי אם 4 ימים לאחר שחתם על הסכם העבודה לבקשתו, בשל קשיים כלכליים אליהם נקלע. באופן זה הוקדמו כל תשלומי שכרו של התובע.

       במקום לקבל את שכרו הראשון עד ליום 9.10.04, קיבל התובע את שכרו הראשון ביום 27.9.04; במקום לקבל את השכרו השני עד ליום 9.11.04, קיבל התובע את שכרו השני ביום 25.10.04; במקום לקבל את שכרו השלישי עד ליום 9.12.04 קיבל את שכרו השלישי ביום 1.12.04 וכן הלאה, על פי פירוט התשלומים כפי שדיווח רו"ח זיגדון.

 

61.  לטענת הנתבעים, גם רו"ח איתן ויינברגר הסביר בחקירתו הנגדית כי התשלום הראשון שמשולם לשחקנים ישראליים הוא בחודש אוקטובר, עבור עבודתם בחודש ספטמבר ואין אחרת.

 

62.  עוד נטען כי כל התשלומים שקיבל שינפלד הועברו אליו בסכומי נטו ובשיעורים גבוהים מאלו שהוסכם עליהם בהוראות חוזה העבודה, שכן בגין כל תשלום, על פי חוזה עבודה, זכאי היה ל-30,189 ש"ח ברוטו לחודש, אך הוא קיבל סכומי נטו בשיעורים של 25,000 ש"ח, 30,000 ש"ח ו-25,000 ש"ח בפעם אחת. ( מדובר בשיקים הדחויים, שלגביהם נפסק כאמור כי היו בגין חוב העבר).

 

 

63.  בתביעה שבפני התגלעה מחלוקת בין הצדדים בדבר מהות התשלומים שקיבל התובע בעונת המשחקים 2004/5. בשים לב לכך סברתי כי יש מקום להורות על הפחתתם של פיצויי ההלנה בגין הסכומים שלא שולמו לתובע לעונת 2004/5 ולהעמידם על הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בלבד.

 

64.  לעניין זה שקלתי גם את העובדה שהתובע לא הקפיד על מילוי נאות ומלא של טופס 0 עליו חתם ביום 12.10.04, ובמיוחד אמורים הדברים במילוי סעיף 4 לטופס (הסדר תשלום חובות עם הקבוצה).

 

       אין כל ספק כי הקפדה על מילוי נאות של הטופס, כפי שנדרש על פי כללי התאחדות הכדורסל, היה מיייתר את המחלוקת שהתגלעה.

 

       באי כוחו של שינפלד טענו באריכות באשר למערכת הלחצים בה היה נתון במועד החתימה על טופס 0, אלא שגם לגירסתו, שבאותו מעמד כבר הגיע עם אייזנברג לסיכום בדבר פריסת תשלום החוב והשיקים שהוא צפוי לקבל לידיו, שיקים שאכן נמסרו לו למחרת (ראה סעיף 93 לסיכומי התובעים). דוקא במצב דברים זה מצופה היה ממנו באופן סביר, כשחקן בכיר בליגת העל של הכדורסל הישראלי, המשתכר סכומים לא מבוטלים, להקפיד על הכללים של איגוד הכדורסל, שנקבעו דוקא כדי למנוע חילוקי דעות עתידיים שכאלו.

 

65.  אמנם, יש ממש בטענות באי כוחו של שינפלד כי עצם קביעת המועד החוזי לתשלום השכר ב-25 לחודש העוקב שלאחר ביצוע העבודה יש בו, כשלעצמו, כדי להוות הפרה של הוראות חוק הגנת השכר בנוגע למועד תשלום השכר, אלא, שבנסיבותיו של מקרה זה ונוכח המחלוקת העובדתית שהתגלעה כאמור, לא ראיתי לשנות מהמסקנה דלעיל.

 

66.  בהתאם לכך הריני קובעת כי תשלום הפרשי השכר, הבונוסים וההחזר הכספי בגין אי שכירת הרכב ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום ההתקשרות, ה- 15.6.05 ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע.

 

 

 

67.  שינפלד הועסק תחילה על פי החוזה הראשון לעונות 2001/2, 2002/3 ו-2003/4 ובהמשך על פי החוזה השני לעונת 2004/5. לאחריו לא חודשה עוד העסקתו בקבוצה. החוזה השני קבע כי תקופת העסקתו בקבוצה הינה החל מיום 1.9.04 ועד ליום 15.6.05 וזאת מבלי להתיר כל אפשרות למי מהצדדים לסיים את החוזה במועד מוקדם יותר.

לטענת שינפלד, עם הגעת החוזה השני לקיצו, בתום התקופה הקצובה ב-15.6.05, לא הוצע לו לחדש את העסקתו בה (בשונה מההצעה שהוצעה לו בתום החוזה הראשון, לקראת עונת 2004/5). גם עוד קודם לכן, בשיחות שקיים עם אייזנברג, הובהר לו כי לקבוצה אף אין כל כוונה לעשות כן.

 

לפיכך, לטענתו, מששיחק בקבוצה משך 4 עונות ברציפות, בחוזים לתקופות קצובות, ומשלאחר תום העונה הרביעית לא הוצע לו עוד לחדש את חוזהו, הוא פוטר בנסיבות המזכות אותו בפיצוי פיטורים בהתאם לסעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, בגין כל תקופת עבודתו בקבוצה.

 

68.  לחלופין טען כי בהתאם להוראות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963, נוצרו נסיבות בהן לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו בקבוצה, הן לנוכח ההתעמרות וההתנכלות מצד ההנהלה והממונים והן נוכח הלנות שכרו החוזרות ונשנות ואי תשלום זכויותיו הכספיות במלואן ובמועדן. לטענתו, כאשר בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה, עיכוב חוזר ונשנה בתשלום שכרו של העובד מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, המצדיק את התפטרותו תוך קבלת פיצויי פיטורים.

 

 

69.  הנתבעים טענו כי על פי הוראת סעיף 6ב' לחוזה העבודה, שכר העבודה ותנאי העבודה הנלווים שלו חובקים בתוכם דמי הבראה ופיצויי פיטורים ומהווים בכך שכר כולל כמשמעו בסעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים. לטענתם, חוזה העבודה ונוסחו כפופים להוראת איגוד הכדורסל ולתקנון הרשות לביקורת תקציבים והינו פרי משא ומתן בין ארגון השחקנים לבין איגודי הספורט השונים. לטענתם, בשל ייחודו של חוזה עבודה בענף ספורט בכלל ובכדורסל בפרט, לא תמצא הוראות חוזיות המתייחסות לכל תנאי העבודה הסוציאליים במשפט העבודה כגון ימי חופשה, ימי מחלה, דמי הבראה, דמי נסיעות ובכלל זה גם לא פיצוי פיטורים. לטענתם, לא בכדי מורכב שכר העבודה של שחקן בליגה כה גבוהה, ממאות אלפי שקלים, בונוסים ומענקים בשווי נוסף של מאות אלפי שקלים ועוד הטבות נוספות, דיור ורכב.

 

       לפיכך, לטענתם,  אין ולא יכול להיות חולק כי בניגוד לאמור בחוזה העבודה בדבר שכר כולל, יהיה התובע זכאי בנוסף גם לתשלום פיצויי פיטורים.

 

70.  עוד טענו הנתבעים כי בעת שעונת המשחקים 2004/5 הגיע לסיומה, היחסים בין הצדדים לא אפשרו המשך התקשרות או הצעת עבודה. התובע הגיש כנגד הקבוצה וכנגד מר אייזנברג בקשת צד בסכסוך קיבוצי שנמחקה ומייד הוגשה על ידו תביעה כספית ואילו הקבוצה ביקשה להעמידו לדין משמעתי בשל עבירות המשמעת הרבות שלו, ומכאן הגשת התביעה למוסד לבוררות.

 

       עוד נטען כי שינפלד חתם כבר בחודש 7/05 לשחק בקבוצה ביוון, בניגוד גמור לטענתו כי לא שוחרר באופן מידי מהקבוצה, כך שלמעשה החל מתום העונה 2004/5 הוא לא "חיכה" להצעה מהקבוצה, כי אם ניהל מו"מ עם קבוצות ולבסוף חתם עם הקבוצה היוונית.

 

71.  עוד נטען כי שינפלד לא התריע מדוע יש בכוונתו לסיים לשחק בקבוצה, לא ניתן לקבוצה הזדמנות לתקן את הדרוש תיקון מבחינתו, הוא לא התפטר בגלל הנסיבות להן הוא טוען ולא עמד בנטל ההוכחה כפי שנדרש על פי הפסיקה, שכן לא היתה לו כל כוונה להמשיך לשחק בהפועל תל אביב, לאור התנהגותו רווית עבירות המשמעת הרבות שביצע.

 

72.  בנוסף טענו הנתבעים כי ככל שיקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, הרי שאין לקבוע כי הוא זכאי לפיצוי פיטורים בגין כל תקופת ההתקשרות שלו עם הקבוצה, כי אם רק בגין העונה האחרונה 2004/5, ואשר ממילא הוא לא השלים בה שנת עבודה מלאה (שיחק במשך 8 חודשים בלבד מתוכם היה גם פצוע ולא שיחק). לטענתם, בין הצדדים נחתמו שני חוזי העסקה, הראשון לעונת המשחקים 2001/2 –2003/4 והשני לעונת המשחקים 2004/5. בסיום עונת המשחקים 2003/4 ובטרם חתם התובע על חוזה עם הקבוצה לא מדובר היה ברצף של תקופת העסקה בהפועל תל אביב, אלא ההיפך הגמור מכך: בגמר עונת המשחקים 2003/4 לא ראה עצמו התובע קשור עם הקבוצה וחיפש כל קבוצה אחרת, בהתאם למרבה במחיר. שינפלד נשא ונתן עם קבוצות שונות, עם מכבי ראשון, מכבי רמת גן וקבוצות מחו"ל וקיבל הצעות כספיות. לפיכך, לטענתם, יש להתייחס לשתי תקופות העסקתו של שינפלד בנפרד ולא ברצף, תוך הפסקת רצף זכויות של למעלה משלושה חודשים בין סיום עונת המשחקים 2003/4 בחודש 5/04 לבין תחילת עבודה בחודש 9/05 בעונת המשחקים 2004/5, לאחר מו"מ מחודש ולאחר שהתובע נתון היה במו"מ עם קבוצות שונות ורק לבסוף נכרת הסכם עבודה חדש עם הפועל תל אביב.

 

73.  לחילופי חילופין נטען כי בשל העובדה ששחקני כדורסל עוברים מקבוצה לקבוצה בתכיפות (התובע העיד שמאז שהסתיימה עונת המשחקים 2004/5 ועד למועד הדיון הוא הספיק לשחק ב-4 קבוצות), מקובל ונהוג כי במסגרת שכר כולל הם לא יהיו זכאים לזכויות סוציאליות נוספות, ביניהן גם תשלום פיצויי  פיטורים. ארגון השחקנים ואיגוד הכדורסל אף יצרו חוזה עבודה המשקף מוסכמות אלו. מסיבה זו, אין ולא היו שחקני כדורסל אשר תבעו פיצויי פיטורים, לא במסגרת חוק הספורט ולא במסגרת משפט העבודה. יו"ר ארגון השחקנים, שהיה בעצמו שחקן בעברו ואשר העיד מטעם התובעים, לא יכול היה להיזכר ולו בשם אחד של שחקן שתבע וקיבל פיצויי פיטורים, משום שאין שחקן  כזה בישראל.

 

 

74.  דין טענותיהם של הנתבעים להדחות.

 

ראשית, לא הוצג אישור הממונה על יחסי עבודה במשרד התמ"ת לכך שהשכר שנקבע בהסכם העבודה הינו שכר הכולל גם תשלום פיצויי פיטורים, כנדרש על פי סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים.

 

מדובר בהוראת חוק קוגנטית ממשפט העבודה המגן שלא ניתן להתנות עליה. משכך, אין תוקף להוראת סעיף 6ב. לחוזה העבודה, בכל הנוגע לפיצויי פיטורים.

 

       שנית, הטענה כי בעצם קביעת שכר גבוה והטבות נוספות (כגון רכב ודיור), יש כדי לשלול את הזכאות לפיצויי פיטורים אינה ברורה. האם יעלה על הדעת כי מעובד בכיר אחר במשק, המשתכר סכומים גבוהים מהממוצע, תישלל הזכאות לפיצויי פיטורים בנימוק דומה?

75.  על פי המצב המשפטי דהיום (וכפי שנפסק גם בעניין השחקן ג'ו דאוסן בבית דין זה, תיק עב 5987/05, מותב בראשות כב' השופטת עציון), מאחר ומדובר בהסכם לתקופה קצובה וכאשר לא הוכח בכל דרך כי הקבוצה הציעה לשינפלד לחדש את החוזה (ואף הוכח כאמור ההיפך מכך), אין כל רלבנטיות לרצונו או אי-רצונו של שינפלד עצמו להשתחרר אף הוא מההסכם ועל פי סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, מדובר בפיטורים המזכים בפיצויים.

 

76.  באשר לטענה כי אין מדובר ברצף העסקה, הרי שבהתאם לפסיקה הנוגעת לעניין הרצף התעסוקתי בתחום הספורט (עב (ב"ש) 2629/01 אפרים דוידי נ' הפועל ב"ש, ניתן ביום 2.1.06; דב"ע שן/32-3 בני קונפורטי נ' "הפועל", פד"ע כא 494, המובאים בסיכומי באי כוח התובעים), הרי שאף אם חלה בפועל הפסקה של למעלה מ-3 חודשים בין עונת 2003/4 לבין תחילת העבודה בספטמבר 05' בעונת המשחקים 2004/5 ואף אם נכרת חוזה חדש, לאחר שפג חוזה העבודה בתום התקופה המוסכמת, הרי שמשנעשה הסכם חדש בין הצדדים, השב ומחדש את יחסי העבודה ברצף בין סיום עונת המשחקים קודמת לתחילת עונה חדשה – נוצר רצף תעסוקתי אחד לצורך הזכאות לפיצויי הפיטורים, בשים לב לענף העבודה בו מדובר.

 

       מסקנה זו אינה משתנה אף אם מי מהצדדים שקל את צעדיו בין לבין (עד לחתימת ההסכם העוקב), או אף ניהלו מו"מ להתקשרות עם אחרים, כל עוד נחתם בסופו של דבר הסכם עוקב כאמור, כפי שאכן היה.

 

77.  שינפלד זכאי איפוא לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 116,982 ש"ח (30,189 ש"ח שכר אחרון X 3.875 תקופת עבודה), קרן.

          

78.  בשים לב למחלוקת באשר לעצם הזכאות – ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום ההעסקה, 15.6.05 ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע.

 

 

 

 

 

 

79.  שינפלד טען כי במהלך עונת 2004/5 עבר מסכת של התעמרויות והתנכלויות על רקע פעילותו הארגונית לטובת עמיתיו השחקנים, כמו גם לטובתו שלו וזאת, בין השאר, מתוקף מעמדו ותפקידו כקפטן הקבוצה, המשול לטענתו ליו"ר ועד עובדים.

 

לטענתו, יום לאחר הגשת הסכסוך הקיבוצי אליו צורף תצהירו, הוא הושעה מכל פעילות, לרבות מתפקידו כקפטן ולא הוחזר לפעילות סדירה, אלא לאחר שהורה בית הדין בצו על החזרתו כאמור.

 

לטענתו, הוכח במסגרת חקירתו של אייזנברג, כי פעילותו הארגונית כאמור ובכלל זה, פרסומה בכלי התקשורת, הם שהובילו להתנכלויות כלפיו ולהפלייתו לרעה בהשוואה ליתר שחקני הקבוצה. כך למשל, בהתייחס לרישום עבירות משמעת והעמדה לדין משמעתי. עוד נטען כי על פי הפסיקה, במקרים של פגיעה על רקע פעילות בארגון העובדים נטל ההוכחה יעבור לכתפי המעביד והוא שיצטרך להוכיח כי הפגיעה בעבודה לא נעשתה בשל הפעילות האירגונית.

 

לפיכך ביקש לחייב את הנתבעים לשלם לו סך של 50,000 ש"ח כפיצוי ללא הוכחת נזק, מכח סעיף 33א לחוק הסכמים קיבוציים.

 

 

80.  הנתבעים טענו כי בתביעה להפרת הזכות לשיוויון ולפגיעה בחופש ההתאגדות, על התובע להמציא ולו ראשית וקצה של תוואי או דפוס התנהגות כלפיו רק בשל פועלו בהתארגנות כלשהי לקידום זכויות העובדים. הנתבעים טענו כי החל מראשית הגשת בקשת צד בסכסוך קיבוצי וכלה בתצהיר המשלים מטעם התובע בתביעת הפרט שהוגשה על ידו, לא תמצא דבר יותר מאשר תביעה כספית גרידא, בקשר לכספים המגיעים לו. לטענתו, לא מדובר בהתנכלות לעובד שעמד בראש קבוצת עובדים ופעל לקבלה או שימור של זכויות מוקנות, כי אם מדובר בסכסוך כספי מוגדר של התובע עצמו בלבד. לטענתם, לא בכדי נמחקה בקשת הצד בסכסוך קיבוצי והתובענה הועברה על כל רכיביה לבירור במסגרת סכסוך הפרט.

 

       עוד טענו כי התובע עצמו אינו מציג פעילות כשלהי מצידו שנקבע שהיתה כביכול למען השחקנים במסגרת פעילות ציבורית כ"וועד" או כדומה. כל שמציג התובע הוא את הסכסוך הכספי האישי שלו עם העמותה ואשר בסופו של דבר לא הגיע לפתרון מוסכם והועבר לערכאות שיפוטיות.

 

 

81.  סעיף 33י' לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957, קובע:

 

                                    (ההדגשות אינן במקור, מ.ל.).

 

82.  כפי שנפסק בעבר, הרציונל העומד מאחורי סעיף 33י לחוק ההסכמים הקיבוציים, כמו גם מאחורי העקרונות הדומים שנקבעו בפסיקת בית הדין לעבודה אף קודם להוספתו של הסעיף לחוק, הוא שאפליה לרעה של עובד על בסיס חברותו בארגון עובדים או על בסיס פעילותו בוועד עובדים, יש בה משום הפרה של עקרון השוויון ופגיעה בחופש ההתאגדות של העובדים.

 

משכך, הן על פי החוק והן על פי הפסיקה, על בית הדין לפרוש הגנתו על עובדים אשר מתעורר החשש כי מעבידם פוגע בהם במטרה לפגוע בהתארגנות עובדיו.

 

83.  אלא שבענייננו, עיקר הפעילות שבגינה טוען שינפלד כי החלה ההתנכלות אליו, היתה בהגשת הסכסוך הקיבוצי שקדם להליכים אלו שבפני וכן הפרסום שנלווה לכך. אותה בקשת צד עסקה, ברובה המכריע, בתביעתם הכספית של שינפלד וברקוביץ ואכן בסופו של דבר נמחק ההליך הקיבוצי והוגשו התביעות הכספיות שבפני.

 

שינפלד אמנם היה פעיל במסגרת ארגון השחקנים, אולם לא הוכח כי ההתנכלות אליו היתה כתוצאה מפעילות ארגונית, ככזו.

 

אין ספק כי פנייתו לערכאות לא נשאה חן בעיני הקבוצה ומר אייזנברג והיא שהיתה ה"טריגר" המיידי להשעייתו ויתר הפעולות החד-צדדיות שננקטו כלפיו. אלא שכאמור, הפנייה לבית הדין היתה בעיקרה בעניינו האישי, כך שלא הוכחה התנכלות על רקע פעילות ארגונית.

 

84.        דין התביעה ברכיב זה איפוא – להדחות.

 

 

85.  הגם שהתביעה אוזכרה ברישא לסיכומי התובעים, לא דנו בה באי כח התובע עוד בגוף סיכומיהם והדרישה אף לא מופיעה בסיכום תביעות התובע בסיפא לסיכומים (סעיף 436). משכך, נראה כי רכיב תביעה זה נזנח ועל כן, מורה אני על דחייתו.

 

 

 

 

86.  ביום 17.9.04 חתם ברקוביץ על חוזה עבודה עם הקבוצה לעונת המשחקים 2004/5. לחוזה זה צורף הסכם קודם שנחתם בין הצדדים מיום 8.8.04, המהווה חלק בלתי נפרד ממנו.

       בחוזה העבודה התחייבה הקבוצה לשלם לו בגין עונת 2004/5 שכר  בסיס בסך כולל של 212,088 ש"ח ברוטו, בחלוקה ל-12 תשלומים בגובה 17,674 ש"ח ברוטו כל אחד.

בנוסף נקבעו שיעורי הבונוסים/מענקים לתובע, בהתאם להישגי הקבוצה. כן התחייבה הקבוצה להעמיד לרשות התובע דירה ורכב שכור למשך 10 חודשים.

 

87.  לטענת ברקוביץ, כפי שהוכח ולא נסתר, חרף המוסכם, לא שולם לו מלוא שכרו.

 

הוא קיבל שיק על סך 13,342 ש"ח לפרעון ביום 27.9.04 בגין עבודתו בחודש הקודם, אוגוסט 04'. (גם כאן, בדומה לעניינו של שינפלד נטען כי למרות שעל גבי השוברים כתוב שהשכר הינו בגין עבודה בחודש מסויים, הרי שבפועל שיק זה הינו בגין החודש שקדם לחודש הנקוב על גבי השובר). ביום 28.9.04 או בסמוך לכך קיבל מקדמה על חשבון חוזה העבודה בסך של 9,058 ש"ח  שמועד פרעונה ביום 28.9.04. ביום 25.10.04 או בסמוך לכך קיבל התובע שני שיקים נוספים, הראשון על סך 10,913 ש"ח והשני על סך 2,429 ש"ח שנכתב על גביו "הפרשי משכורת" אשר מועד פרעונם ליום 5.12.04 ושוויים הכולל הינו 13,342 ש"ח, בגין עבודתו בחודש אוקטובר 04. ביום 27.12.04 או בסמוך לכך, קיבל שיק נוסף בסך 13,342 ש"ח אשר מועד פרעונו ליום 14.1.05, בגין עבודתו בחודש נובמבר 04'. ביום ביום 31.1.05 או בסמוך לכך, קיבל שיק נוסף בסך 11,070 ש"ח ואשר מועד פרעונו ביום 14.2.05, בגין עבודתו בחודש דצמבר 04'. ביום 16.3.05 או בסמוך לכך, קיבל שיק נוסף בסך11,070 ש"ח אשר מועד פרעונו ביום 10.3.05, בגין עבודתו בחודש ינואר 05'. ביום 14.4.05 או בסמוך לכך, קיבל שיק נוסף בסך 15,614 ש"ח אשר מועד פרעונו ביום 14.4.05, בגין עבודתו בחודש פברואר 05'.

 

88.  ביום 13.3.05 נפצע ברקוביץ במהלך משחק מול קבוצת מכבי חיפה ומאז חדלה הקבוצה לשלם לו את משכורותיו והפנתה אותו למוסד לביטוח לאומי. הוא המשיך להופיע לאימוני ומשחקי הקבוצה עד תום העונה, כאשר מסיבות שאינן תלויות בו לא יכול היה לשחק בקבוצה וזאת מבלי לקבל שכר כלשהו החל מרגע פציעתו (חודשים מרץ-יולי 05').

 

לטענת ברקוביץ, הנתבעים לא תמכו טענתם באשר לאי תשלום שכר לשחקן פצוע ולא הסבירו מדוע לא המשיכו לשלם את שכרו כמתחייב, תוך קיזוז הסכומים שקיבל או שהיה עתיד לקבל מן המוסד לביטוח לאומי.

 

89.  עוד נטען כי גם בחוזה האחיד עליו הוא חתום ואשר לא היתה לקבוצה כל מניעה לכלול בו הוראה מפורשת המסייגת את זכותו לשכר בעת פציעה ו/או בעת קבלת דמי פגיעה מן המוסד לביטוח לאומי – לא קבועה כל הוראה כאמור. נהפוך הוא, סעיף 4(יא) לחוזה מתייחס מפורשות למקרה בו נפצע השחקן וקובע כי "במקרה שנמנע משחקן להשתתף במשחקי קבוצתו בשל פציעה הנובעת מהשתתפותו במשחקים ואימונים של קבוצתו, יחולו ההוראות הבאות ביחס לתשלום פרמיות הקבועות בהסכם זה...", כאשר יש למחוק את המיותר מבין שתי הוראות: " הפרמיות ישולמו כמוסכם" או – "השחקן יהיה זכאי לפרמיות".

 

לטענת ברקוביץ, האפשרות היחידה לשלול כסף משחקן שנפצע מוגבלת אך לזכאותו פרמיות בגין נצחונות ואף זאת, רק בכפוף להסכמה מפורשת של הצדדים, הבאה לידי ביטוי בחתימתם סמוך לסעיף זה,אולם בשום אופן לא ניתן לעשות כן לגבי שכר היסוד של השחקן.

 

90.  עוד נטען כי על האיסור לגרוע משכר היסוד של שחקן, יהיו הנסיבות אשר יהיו, ניתן להקיש גם מהוראותיו של תקנון המשמעת האחיד. בהתאם להוראות אלה, לא ניתן לגרוע כלל משכר היסוד של שחקן, אם הוכח והוחלט כי ביצע עבירות משמעת המצדיקות הטלת קנס כספי, כי אם רק מזכאותו לפרמיות/מענקים בגין נצחונות ואף זאת, בכפוף לתקרות הקבועות בתקנון.

 

91.  לטענת ברקוביץ, גם כאשר נדרש אייזנברג להסביר את פשר הפסקת תשלום שכרו של ברקוביץ, ההסבר היחיד שסיפק היה החשש מסיטואציה בה הכסף מהמוסד לביטוח לאומי יגיע לידיו רק לאחר תום העונה, כשהוא אינו משחק עוד בשורותיה של הקבוצה ואז יקשה על הקבוצה לגבות ממנו החזר דמי הפגיעה כאמור. למעשה, אייזנברג העיד כי שלל מברקוביץ שכר על מנת לחסוך לקבוצה זמן ומשאבים בגביית ההחזר, תוך פגיעה בזכותו הבסיסית לשכר. בנוסף, אייזנברג לא סיפק הסבר לכך שהסכומים שהחסירו מברקוביץ היו גבוהים בהרבה מן הסכומים שקיבל לידיו בסופו של דבר מהמוסד לביטוח לאומי.

 

עוד נטען כי גם פניותיהם המאוחרות של הנתבעים לחברת הביטוח בה בוטח ברקוביץ, במטרה כי זו תישא בתשלום חלקי של עלות הניתוח הפרטי שעבר השחקן ויתכן שאף בהוצאות נוספות הקשורות בפציעתו, מעידה בבירור על אחריות הקבוצה לתשלום שכרו או חלף שכרו, אף לגישתם.

 

92.  על פי הנטען, בהתאם לאמור בחוזה העבודה היה על הקבוצה לשלם לברקוביץ בגין עונת 2004/5 סך כולל של 165,401 ש"ח  בערכי נטו במועד הרלוונטי לתשלומם (13,783.4 ש"ח X 12 תשלומים). סך כל התשלומים ששילמה הקבוצה לתובע 2 בגין עונת 2004/5 עומד על סך של 100,180 ש"ח בערכי נטו, בלבד.

 

לפיכך, נותרה הקבוצה חייבת לברקוביץ סך של 65,221 ש"ח בערכי נטו, כאשר מסכום זה יש להחסיר 24,482 ש"ח בערכי נטו אשר שולמו לתובע  על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין הפגיעה (91 ימים, החל מיום 15.3.05 ועד ליום 12.6.05). לפיכך נטען כי בגין הפרשי שכר לעונת 2004/5 נותרה הקבוצה חייבת לברקוביץ סך כולל של 40,739 ש"ח נטו.

 

 

93.  הנתבעים טענו כי ברקוביץ נפצע ביום 13.3.05 והחל ממועד זה לא שיחק בפועל. הוא היה פצוע תקופה ארוכה ובגין כך קיבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי, בגין 91 ימים.

תשלום שכרו האחרון של התובע מהקבוצה היה ביום 14.4.05. בנוסף קיבל ברקוביץ 26,000 ש"ח נטו בחודש 5/05 עבור הניתוח הפרטי שעבר.

 

לטענת הנתבעים, גם לעדותו של יו"ר ארגון השחקנים, מר ניר אלון, כספי הביטוח הלאומי בגין דמי פגיעה בעקבות פציעתו של שחקן, צריכים היו להגיע לידי הקבוצה ולא לידי השחקן. אלא שהתובע שלשל לכיסו הן את כספי השכר מהקבוצה והן את כספי הביטוח לאומי ואף לא דיווח על כך.

 

לטענת הנתבעים, בכפוף לקבלת התשלום מהקבוצה, היה על התובע לדווח לחברת הביטוח שביטחה את שחקני הקבוצה בביטוח תאונות אישיות לספורטאים בקשר עם פציעתו ולהמציא לה את כל האישורים הנדרשים על מנת שזו תכסה את כל ההוצאות הרפואיות לרבות ניתוחים, הפסד השתכרות וכדומה.

 

לטענת הנתבעים, מאז שקיבל ברקוביץ את התשלום בסך 26,000 ש"ח מהקבוצה בחודש 5/05 ועד לשנת 08' לא טרח להסדיר את הליך קבלת הכספים המגיעים לו מחברת הביטוח והוא אף מבקש לייחס את התשלום שקיבל מהקבוצה בסך של 26,000 ש"ח כתשלום "אקסטרא" שמשום מה מגיע לו לשיטתו, ללא קשר לשכרו.

 

לטענת הנתבעים, התובע כלל לא פעל מול חברת הביטוח המבטחת, מעולם לא יצר עמה קשר, לא העביר אישורים, לא מילא טפסים, לא הגיש תביעה ולא דיווח, אלא "לקח את הכסף והלך".

 

הנתבעים טענו כי אין ולא יכול להיות חולק כי התשלום שקיבל ברקוביץ בסך 26,000 ש"ח בגין הניתוח הינו על חשבון שכר ותנאי עבודתו.

 

94.  עוד נטען כי מבירור שנעשה בחברת הביטוח שביטחה את שחקני הקבוצה בתקופה הרלוונטית לפציעה (AIG), במהלך ההתדיינות בתביעתו של התובע בבית הדין, עלה כי חברת הביטוח אינה מכחישה את חבותה הביטוחית כלפי שחקן שנפצע בעבר, בכפוף לתקופת ההתיישנות. כיוון שכך, פנתה הקבוצה לברקוביץ באמצעות באות כח הצדדים והעבירה לו טפסי תביעה למילוי מיידי והגשתם לסוכנות הביטוח בת"א. הפנייה בכתב נעשתה ביום 6.11.07. משלא התקבלה כל תגובה מטעם ב"כ התובע, פנתה באת כח הנתבעים פעם נוספת בכתב מיום 23.2.08 לב"כ התובע, בצירוף טפסי התביעה פעם נוספת, והתריעה על מילוי הטפסים ללא עיכוב נוסף לאור מועד ההתיישנות הקרב. רק ביום 2.3.08 התקבל במשרד ב"כ הנתבעים עותק מטופס התביעה שהגיש התובע לחברת הביטוח בקשר עם פציעתו.

 

95.        לטענת הנתבעים, בסה"כ קיבל התובע שכר עבודה מהקבוצה בסכומים הבאים:

13,342 ש"ח ביום 27.9.04; 9,058 ש"ח ביום 28.9.04; 13,342 ש"ח ביום 25.10.04; 10,913 ש"ח  + 2,429 ש"ח ביום 5.12.04 ובסה"כ 13,342 ש"ח; 13,342 ש"ח ביום 12.12.04; 11,070 ש"ח ביום 14.2.05; 11,071 ש"ח ביום 10.3.05 ו-15.614 ש"ח ביום 14.4.05.

 

סה"כ קיבל ברקוביץ סך של 150,663 ש"ח נטו וזאת בעוד שבהתאם לתלושי שכרו, זכאי היה לשכר שנתי בסך 10,913 ש"ח בערכי נטו לחודש X 12 חודשים = 130,956 ש"ח לשנה בערכי נטו. באופן כזה קיבל התובע  19,707 ש"ח נטו ביתר ועל חשבון תנאי העבודה הנוספים שלו.

 

לאור האמור, טוענים הנתבעים כי לא ברור כיצד זה טוען ברקוביץ כי מאז פציעתו ביום 13.3.05 הוא לא קיבל שכר, וזאת בזמן שעד לחודש 5/05 כולל, הוא המשיך לקבל שכר מהקבוצה ובחודש 2/06 הוא אף קיבל דמי פגיעה בשיעור עשרות אלפי שקלים בגין התקופה שלאחר פציעתו.

 

 

96.  מטענות הנתבעים עצמם עולה כי למעשה לא חלקו, בסופו של דבר, באופן ממשי על זכאותו של התובע ליתרת שכרו, אלא שלטענתם שכר זה היה צריך להיות משולם לו במישרין באמצעות חברת הביטוח.

 

97.        תשלום דמי הפגיעה על ידי המוסד לביטוח לאומי היווה חלף שכר לתקופת אי-כושרו של התובע, אך זאת לתקופה מוגבלת של 90 יום, על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995.

 

באשר ליתרת שכרו החוזי המוסכם לעונה, אין הוראה בחוזה המקנה לקבוצה אפשרות לאי תשלום השכר במקרה פציעה.

 

       סעיף 4א לחוזה, המתייחס לפציעתו של שחקן כתוצאה מהשתתפותו במשחקים ואימונים של הקבוצה קובע אפשרות (בהתאם למוסכם בין הצדדים), לאי תשלום פרמיות על פי ההסכם, בלבד. המסקנה המתבקשת היא כי על שכר העבודה המוסכם להיות משולם על ידי הקבוצה.

 

98.  לפיכך זכאי התובע ליתרת שכרו החוזי לעונת 2004/5.

 

99.  בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לערכה של כל משכורת במושגי נטו. התובע טוען כי כל תשלום על פי החוזה עמד בערכי נטו על 13,783 ש"ח. הנתבעים טענו כי מדובר ב-10,913 ש"ח. לגירסת התובע נמצא חיזוק בסכומים ששולמו לו על ידי הנתבעים (עד הפציעה) והמתיישבים יותר עם גירסתו.

 

100.      לפיכך זכאי התובע ליתרת שכר עבודה בסך של 40,739 ש"ח  נטו (בהתאם לפירוט בסעיף 281 לסיכומי התובעים).

 

למען הסר ספק, המס הנובע מערכי הברוטו של סכום זה – חל על התובע.

 

 

101.      סעיפים 7 ו-9 לחוזה העבודה, התחייבה הקבוצה לשלם לברקוביץ בונוסים/מענקים בגין נצחונות הקבוצה במשחקים, בהתאם לשיעורים הקבועים בסעיפים אלה.

 

לטענת ברקוביץ, הגם שבהתאם ללוח המשחקים/נצחונות של הקבוצה בעונת 2004/5 בליגה ובאירופה הצטברו לזכותו מענקים בשיעור כולל של 90,485 ש"ח, לא שילמה לו הקבוצה אף לא מענק אחד. הנימוק היחיד שהעלו הנתבעים להגנתם היה כי אינו זכאי למענקים, נוכח פציעתו.

 

102.      ברקוביץ טען כי בהיות המענקים רכיב קבוע בחוזה העבודה, שאינו מותנה אלא בתנאי אחד בלבד, נצחון הקבוצה, הרי שבהתקיים התנאי האמור, לא ניתן לשלול ממנו את המענקים. באופן חילופי נטען לזכאות שעד מועד הפציעה, ביום 13.3.05, היה על הקבוצה לשלם לו את המענקים שהגיעו לו ואף הנתבעים אינם חולקים על כך.

 

סעיף 4(יא) לחוזה, המתייחס מפורשות למקרה בו נפצע השחקן, עשוי להגביל את זכאותו של שחקן לקבלת מענקים בעת פציעה, אולם זאת רק בכפוף להסכמה ברורה ומפורשת של הצדדים בעת חתימתם על החוזה, הבאה לידי ביטוי בבחירתם בחלופה זו, תוך חתימתם בכתב ידם בסמוך לה.

 

בענייננו, משהמענקים הינם רכיב קבוע בחוזה, ומשהצדדים לא החליטו באופן מפורש על אי תשלומם במקרה של פציעה, לא היה כל צידוק ענייני לשלול מהתובע את תשלום המענקים כאמור, לא כל שכן כאשר הוסיף ונכח במשחקי הקבוצה, חרף פציעתו.

 

 

103.      הנתבעים טענו כי הדרישות הכספיות של השחקן בגין מענקים לפי נצחונות שעה שהיה פצוע ולא שיחק, אינן חוקיות. בהקשר הענפי, שחקן שלא שיחק אינו זכאי למענקים על פי נצחונות.

       לטענתם, גם יו"ר ארגון השחקנים, מר ניר אלון, לא התכחש לכך ששחקנים שאינם משחקים בעונה בגלל פציעה, אינם זכאים לתשלום בונוס, כי אם רק לתשלום שכר. (עמ' 30 לפרו').

 

 

104.      הגם שלא סומנה הרובריקה המתאימה בחוזה, סברתי כי על פי הגיונם של דברים והואיל והתובע לא חזר עוד לשחק עד תום העונה לאחר הפציעה, יהא זכאי התובע למענקים בגין הנצחונות שעד למועד פציעתו, קרי: 13.3.05.  למסקנה זו הגעתי גם בשים לב לעדותו של מר אלון בעניין זה:

            "ש. האם שחקן פצוע שלא שחק מקבל בונוסים?

             "שכר כולל בונוסים?

       (עמ' 30 לפרוטוקול).

 

105.      לפיכך זכאי התובע לתשלום מענקים בסך של 83,210 ש"ח ברוטו. (על פי הפירוט בסעיף 293 לסיכומי התובעים, שלא נסתר).

 

106. נוכח המחלוקת שהתגלעה בדבר הזכאות לעצם תשלום שכרו של התובע לאחר הפציעה, ישאו סכומי יתרת השכר והמענקים הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד סיום ההעסקה (15.6.05) ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע.

 

 

 

107.      במסגרת ההסכמות אליהן הגיעו ברקוביץ והקבוצה במועד חתימתו על החוזה, התחייבה הקבוצה להעמיד לרשותו  דירה ורכב שכור למשך 10 חודשים. בהתאם להתחייבות זו, נמסר לו ביום 6.9.04 רכב שכור מדגם פורד פוקוס, אשר היה אמור להשאר ברשותו משך 10 חודשים, עד ליום 5.7.05, אולם ביום 20.6.05, בהעדר כל הצדקה או הסבר ובניגוד להוראות החוזה, נלקח הרכב השכור מידי התובע על ידי חברת ההשכרה.

 

מבירור שנערך עם חברת סוכנות להשכרת רכב התברר כי עלות השכרת רכב מסוג פורד פוקוס ליום הינה  200 ש"ח ועל כן שווי ההטבה למשך 16 יום עומדת על סך של 3,200 ש"ח. זאת, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהמועד בו היתה ההטבה אמורה להנתן ועד למועד תשלום פדיונה בפועל.

 

 

 

 

108.      הנתבעים טענו כי הקבוצה העמידה לרשות ברקוביץ על פי חוזה העבודה שלו רכב שכור ונשאה בכל הוצאות האחזקה שלו פרט לדלק והכל במשך כ-10 חודשים. התובע נפצע ביום 13.3.05 ומאז ועד תום העונה לא שיחק, לא התאמן ולא תרם את חלקו על פי התחייבותו בהתאם לסעיף 3 לחוזה העבודה.

 

בהתאם לנספח טו' לכתב התביעה, עונת המשחקים הסתיימה ביום 6.6.05. למרות שהתובע לא שיחק במדי הקבוצה מאז פציעתו ולא השתתף באימונים, הושאר הרכב השכור ברשותו עד ליום 20.6.05, קרי, שבועיים לאחר תום העונה.

 

בהתאם לתקופת ההתקשרות עם התובע בחוזה העבודה, סיום ההתקשרות היינו ביום 15.6.05. אף על פי כן, הושאר בחזקתו הרכב על חשבון הקבוצה עוד 5 ימים, עד ליום 20.6.05. לפיכך, תביעתו של השחקן ל-16 ימים נוספים של שימוש ברכב הינה בלתי סבירה ואינה מתיישבת עם תקופת ההתקשרות בין הצדדים.

 

109.      עוד נטען כי התובע מבקש סך של 200 ש"ח בגין שימוש ברכב מושכר ליום, אלא שהתובע לא השכיל להביא ראיות בקשר עם כך, לפרט באיזו חברת השכרה מדובר, באיזה רכב מדובר, מה כוללים דמי השכירות היומית בשיעור זה ועוד פרמטרים רלוונטיים לשיעור עלות ההשכרה ליום.

 

110.      באשר לטענת התובע כי הואיל ועלות אחזקת הרכב היא על חשבון הקבוצה, הרי שגם שווי המס על ההטבה מתגלגל לפתחה של הקבוצה, טענו הנתבעים כי כל הסכומים להם זכאי התובע על פי ההסכם, הינם בסכומי ברוטו בלבד, בעטיים עליו לשאת בעלות המס על פי חוק.

לטענתם, רו"ח שטרנברג, עד התובעים, אישר בעדותו כי רכב שמקבל עובד לשימושו מהווה הטבה שחייבת במס ואם לא נקבע אחרת, יש לזקוף לעובד שווי רכב למס על פי חוק.

 

 

 

111.      על פי חוזה העבודה, התחייבה הקבוצה לשלם לתובע "רכב שכור ל-10 חודשים".

 

תוקפו של החוזה מיום 1.9.04. לפיכך זכאי התובע לרכב שכור עד ליום 1.7.05.

 

התובע זכאי לפיכך לפיצוי בגין אי העמדת הרכב השכור לזכותו בתקופה של 10 ימים, בגובה של 200 ש"ח ליום (הנתון בדבר עלות של 200 ש"ח ליום לא נסתר על ידי הנתבעים בנתון אחר), כפול 10.

 

112.אשר למס:  הואיל ולא הוסכם על גילום ההטבה על ידי הקבוצה – חובת המס חלה על התובע.

 

113.      התובע זכאי איפוא לסך של 2,000 ש"ח ברוטו בגין רכיב זה, נכון למועד סיום העסקה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום ההעסקה (15.6.05) ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע.

 

 

114.      כפי שנפסק בעניינו של שינפלד, מאחר שבסיום עונת 2004/5 לא הוצע לברקוביץ לחדש את חוזהו הקצוב בקבוצה, זכאי הוא לתשלום פיצויי פיטורים בגין עבודתו בעונה זו בסך של 17,674 ש"ח ברוטו (כגובה משכורתו האחרונה).

 

115.בשים לב למחלוקת בדבר עצם הזכאות יופחתו פיצויי ההלנה כך שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום ההעסקה (15.6.05) ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע, בלבד.

 

 

 

116. טענות הצדדים בעניין זה כבר הובאו לעיל, בהקשר לתשלום יתרת שכרו.

 

117.      בעניין זה הריני קובעת כי אין להביא בחשבון את הסכומים ששולמו לתובע בגין הניתוח שעבר כתוצאה מפציעתו בגדר הסכומים שנפסקו לזכותו בפסק דין זה.

 

חובתה של הקבוצה לבטח את התובע מפני פציעות עולה הן מהסכם ההעסקה והן מכח סעיף 7 לחוק הספורט התשמ"ח-1988.

 

חובה זו היא נפרדת ועצמאית לחובת תשלום השכר.

 

גם הנתבעים הכירו למעשה בחובתם זו, הגם שבאיחור, וחבל שכך.

 

118.      אוסיף גם כי החתמתו של התובע על מסמך הויתור, בהתאם לדרישתו של מר אייזנברג, לא רק שעמדה בניגוד להתחייבות החוזית של הקבוצה, אלא אף נעשתה בנסיבות של  "Take it or  leave it", כחצי שעה לפני שעת ההתייצבות בביה"ח וכשעתיים לפני מועד הניתוח, באופן שלא הותיר לברקוביץ כל ברירה אלא לחתום על המסמך.

 

119.      לטענת התובעים, בשנת 1992 בעקבות סכסוכים פנימיים בתוך ההסתדרות ובינה לבין מרכז הפועל, התפטרו שני מנהלי הקבוצה דאז, מר אברהם פלדה ומר ידידיה רפופורט ומר אייזנברג לקח על עצמו לראשונה את הפעלת הקבוצה. זאת ככל הנראה, באמצעות עמותה בשם העמותה לקידום הכדורסל בהפועל תל אביב (העמותה הראשונה). לטענתם,        ניהולה הכושל של הקבוצה על ידי מר אייזנברג הוביל את גרעונה הכספי לשיאים חדשים וכתוצאה מכך בשנת 1995 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת שחקן זר ששיחק בקבוצה, והורה על העברת הקבוצה לידי כונס הנכסים הרשמי, שמינה את עורך דין יעקב אמיתי (ז"ל) כמפרק זמני לקבוצה. בשנה זו פורקה גם העמותה הראשונה. בד בבד נפתחה חקירה של סגן הכנ"ר, מר עזרא חבשה, לצורך חקירת התמוטטותה הכלכלית של הקבוצה.

 

עוד באותה שנה,1995, קנה תאגיד בשם החברה לניהול ספורט העידן החדש בע"מ, אשר היה בשליטתם של מר גברי לוי ומר שלומי גרונר, את זכויות הניהול של הקבוצה מידי המפרק הזמני. במסגרת זו החזיר מר גברי לוי את מר אייזנברג לנהל את הקבוצה. אלא שנוכח כשלונות הקבוצה בליגה בעונה זו, 95/6, ערך גברי לוי שינוי גברא בהנהלת הקבוצה והחליף את מר אייזנברג במר אלי אפרתי. השינוי הניהולי האמור לא ארך זמן רב וכבר בקיץ 1996 החזירו מר גברי לוי ומר שלומי גרונר את זכויות הניהול של הקבוצה לידיו של מר אייזנברג, הפעם באמצעות עמותה חדשה שהוקמה על ידו ושמה "עמותת הפועל כדורסל בתל-אביב 1996" (העמותה השניה). על פי הנטען, מאז ועד היום, למעט כשלוש שנים בהן שלט בקבוצה מר גוסינסקי, נמצאת הקבוצה בבעלותו ובניהולו של מר אייזנברג, באמצעות תאגידים שונים שבשליטתו.

 

בסוף שנת 2000 רכש מר גוסינסקי מידי אייזנברג את מרבית הזכויות המקנות את הפעלת הקבוצה, כאשר יתר המניות נשארו בידי קבוצת מיעוט, שבראשה עמד מר אייזנברג. לצורך ניהול הקבוצה הקים גוסינסקי את החברה, היא הנתבעת 2, ומינה את עו"ד צביקה חפץ ליו"ר הקבוצה והאחראי על פעילותה.

 

תחילה נשאר מר אייזנברג הגורם המקצועי הבכיר בקבוצה, אך לאט לאט נדחק מתפקידיו הניהוליים בקבוצה ולבסוף, עם בואו לקבוצה של רני כהנא, איש אמונו של מר חפץ, פינה מר אייזנברג את מקומו, אולם נשאר מורשה חתימה מטעם הקבוצה באיגוד הכדורסל וה"בוס" בתודעת בכלל.

 

בחודש אוגוסט 04', או בסמוך לכך, הודיע גוסינסקי באמצעות חברת מוסט ספורט, כי החליט להפסיק לחלוטין את תמיכתו בקבוצה. לאור הודעה זו החליט מר אייזנברג להפעיל את הקבוצה בסיועו של מר אשר סטולר. לצורך כך עשה שימוש בעמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל אביב, היא הנתבעת 1, אשר מצוייה בשליטתו כבר משנת 2000.

 

לטענת התובעים, הנתבעת 1 היא חליפתה של העמותה השניה, שכן כנגד זו האחרונה ניתן צו פירוק ביום 23.12.03, כונס הנכסים הרשמי מונה כמפרקה הזמני ועו"ד שאול קוטלר מונה לתפקיד המנהל המיוחד (נספחים 2א ו- 2ב לבקשה לצו עיקול זמני).

 

במהלך עונת המשחקים 2004/5 הוקם תאגיד נוסף הקשור בקבוצה, בשם "צלחת האליפות בע"מ", אשר בעל מניותיו היחיד ומנהלו היחיד הוא מר אייזנברג, אשר נושא בהתחייבותיה של הנתבעת 1 (נספחים יב' ו-ד' לבקשה לצירופו של אייזנברג להליך הקיבוצי).

 

120.      על פי הנטען, מאז שנת 1992 שולט איזנברג בקבוצה, במישרין או בעקיפין, מאחורי הקלעים או לפניהם והינו הדמות המזוהה ביותר והמשפיעה ביותר בקבוצה, על פיה יישק דבר.

 

לטענת התובעים, חיובו האישי של מר אייזנברג בתביעותיהם האישיות הוא מחוייב המציאות  והעדר חיוב אישי יותירם בלא כל אפשרות להיפרע.

 

121.      התובעים טוענים כי כפי שהוכח בתצהירים ובכתבי הטענות, קיים ערפול רב ומכוון בכל הקשור לשאלה מיהו המעביד של התובעים, או במילים אחרות, מיהו "בעל הבית" של מועדון  הכדורסל בהפועל תל אביב, בעבר מועדון מפואר ובהווה מועדון כושל השקוע בחובות וכל רכושו זכרונות העבר.

 

הקבוצה עצמה אינה מאוגדת בכל דרך משפטית שהיא, היא אינה אישיות משפטית ולפיכך נטולה כשרות משפטית להיות בעל זכויות וחובות ובכלל זה, נטולת יכולת להעסיק עובדים.

 

לטענת התובעים,כאשר מנסים להתחקות אחר "בעל בית" של הקבוצה נתקלים ברשת סבוכה של תאגידים שונים ומשונים, חלקם חברות לא פעילות, אשר לובשים ופושטים את זכויות וחובות הניהול של קבוצת הפועל תל אביב חדשות לבקרים ואשר מוקמים "אד הוק", במטרה אחת ויחידה-התחמקות מנושים ורמייתם, ובין אותם נושים, שחקני הקבוצה, מאמניה וגם התובעים.

 

לטענת התובעים, המכנה האחד והמשותף לכל התאגידים האלה ובכלל זה הנתבעות 1 ו-2, הוא בזהות העומד מאחורי כולם בדרך זו או אחרת, מר אייזנברג. שליטתו המוחלטת של אייזנברג בקבוצה הינה כה מרכזית ודומיננטית, עד כי למעשה לא ניתן להפריד בין המותג "הפועל ת"א" בכדורסל ובין האיש.

 

122.      לטענת התובעים, הצער שבדבר הוא, שמר אייזנברג מנצל את עובדת היותו ה"רוח החיה" מאחורי המועדון, והאיש שעל פיו ישק דבר בכל התאגידים השונים על מנת להתחמק מחובותיו כלפי הגורמים השונים עמם התקשר, תוך שהוא מותיר אחריו קורבנות רבים במעלה הדרך.  כך, ותוך עירוב נכסיהם הנפרדים של התאגידים: שימוש בתאגיד אחד לצורך תשלום התחייבויות של תאגיד שני; הקמת תאגיד שלישי נוכח קריסתו של התאגיד השני, וחוזר חלילה, יצר לעצמו מר אייזנברג פרקטיקה נוחה לעצמו והרסנית לבריות, המשמשת כל כולה להתחמקות מתשלום חובות. את התנהגותו האמורה ופעולותיו האסורות "עוטף" אייזנברג בעטיפה של "רוח ההתנדבות הספורטיבית" ובטענה כי כלל אין מדובר ברווח אישי, כי אם רווח חברתי וציבורי אשר אך מתי מעט מוכנים להיות שותפים ביצירתו. לטענת התובעים, טענה זו הינה שקרית וכוזבת ואין מטרתה אלא לספק "מניע" והכשר לפעולות אסורות ופסולות.

 

התובעים טוענים כי רשת התאגידים כה סבוכה, עד כי לא עלה בידיהם להתחקות אחר כל התאגידים השונים והגופים השונים שהקים אייזנברג החל משנת 1992 ועד היום. פעילות מכוונת זו מצד אייזנברג מובילה למסקנה אחת ויחידה, כי יש להטיל עליו אחריות אישית למעשיו ומחדליו. זאת הן מכח דוקטרינת הרמת המסך והן מכח דיני השליחות.

 

123.      התובעים טוענים כי הפסיקה הכירה בכך שהעובדה כי מדובר בעמותה אינה מונעת מבית הדין להרים את מסך ההתאגדות מעליה, היה ובית הדין ישתכנע כי בנסיבות הענין ראוי לעשות כן. לטענתם, מר אייזנברג הינו ה"רוח החיה" מאחורי העמותה ומאחורי הקבוצה/מותג "הפועל ת"א" ואחת מהעילות אשר שמשה את בתי הדין לעבודה בשורה של פסקי דין בהם הרימו את מסך ההתאגדות, היתה הזהות המוחלטת של החברה/העמותה לבעל המניות ו/או המנהל בה, והיותו ה"רוח החיה" מאחורי החברה/העמותה כאמור.

 

לטענת התובעים, רבות  העדויות והראיות שהובאו לפיהן היה מר אייזנברג "הרוח החיה" מאחורי העמותה, האחראי המרכזי לקיומה ולפעולתה והשולט באופן מוחלט בנעשה בה, עד אשר לא ניתן להצביע על הפרדה כלשהי בינו ובינה. מר אייזנברג עצמו, בעדותו, לא הכחיש את מידת מעורבותו ושליטתו בנעשה בעמותה ומתוקף כך בקבוצה. בהתאמה, גם השחקנים ראו בו כאיש המפתח היחידי, על פיו ישק דבר.

 

לטענת התובעים, גם בתמליל השיחה הטלפונית בין אייזנברג לשינפלד העיד על עצמו באופן גלוי וספונטני כי הוא המחליט והקובע: "אני אביא לך כסף, עד שאני אחליט...שלמתי אגב את הכסף ששנה שעברה הם לא שילמו לך... קיבלת ממני השנה גם את  השנה שעברה..." לטענת התובעים, דברים אלה, אשר הוקלטו ב"זמן אמת" ומבלי שמר אייזנברג ידע על כך, משקפים בבירור את אומד דעתו באשר למידת מעורבותו בעמותה ובקבוצה ומהווים את הראיה הטובה ביותר על כך. זאת, בניגוד גמור למצג שניסה מר אייזנברג להציג במודע, במהלך חקירתו הנגדית בפני בית הדין, כאילו הוא אינו יודע ומעורב כלל בנעשה ואינו אלא עושה  דברם של אחרים (רו"ח או מנכ"ל).

 

התובעים טענו כי מצג שווא זה נסתר בפסיקת בית משפט השלום בת"א בשני עניינים שונים; בדו"ח המנהל המיוחד שמונה לעמותה הקודמת שבבעלות מר אייזנברג; בכתבות עיתונות ואף בדבריו של אייזנברג עצמו. כך למשל, במהלך חקירתו הנגדית השיב מר אייזנברג:

 

124.      עילה נוספת להרמת מסך לטענת התובעים הינה בגין מספר מעשי תרמית שביצע כלפי שחקני הקבוצה ואשר ככאלה מצדיקים בבירור את הרמת המסך בענייננו. כך למשל, סכום שנוכה משכרו של שינפלד בגין הפרשה לביטוח מנהלים ומעולם לא הועבר לחברת הביטוח, מהווה לטענת התובעים עילה עצמאית ומספקת להרמת מסך ההתאגדות, אף אם לא מתקיימת כל עילה אחרת המצדיקה זאת.

 

125.עילה נוספת הנטענת היא כי משך כל תקופת העסקתם של התובעים, שמרו הנתבעים, ובראשם אייזנברג, על ערפול מכוון בשאלת "מיהו המעביד", תוך הימנעות מהמצאת תלושי שכר לעובדים, נסיבה שהוכרה כמסייעת בערפול זהותו של המעביד. כך, ביום 7.4.05, במסגרת הסכסוך הקיבוצי בין הצדדים, ניאותו הנתבעים להמציא לידי התובעים את תלושי שכרם.

 

בנוסף הפנו התובעים לדברי אייזנברג בחקירתו הנגדית, כאשר התבקש להסביר מדוע בזמן שהחברה לכאורה מנהלת את הקבוצה, העמותה היא זו שחתומה על הטפסים המועברים לאיגוד הכדורסל ורשומה בו, לא היה למר אייזנברג הסבר ל"חלוקת התפקידים" בין העמותה לבין החברה.

 

126.לטענת התובעים, מר אייזנברג היה מעסיקם בפועל של התובעים וכך גם הציג עצמו לכל אורך הדרך עד תחילתו של ההליך המשפטי. על כן, יש להורות על מסך ההתאגדות בינו ובין העמותה, תוך חיובו באופן אישי בחובותיה.

 

127.      סממן נוסף לו טענו התובעים, המעיד על קיומו של שימוש לרעה במסך ההתאגדות ומתקיים באופן מובהק בענייננו, הינו הקמת "שרשרת תאגידים", כשמטרת כל תאגיד להתחמק מחובותיו ומנושיו של התאגיד הקודם.

 

התובעים טענו כי מר אייזנברג הודה במסגרת הליך אחר במפורש בקיומה של "שיטה" להקמת תאגידים חדשות לבקרים:

"ת. הקבוצה היא אותה קבוצה מזה שנים רבות והיא כל פעם בבעלות משפטית אחרת... אלה שיש להם גב של מיליונים שורדים. אלה שבדרך עושים עליהם את כל התרגילים כמו המפרק בסיפור הזה, הם שורדים (צ"ל. – לא שורדים)  ומתמוטטים. זה התורה של הספורט. ההוצאות הן פי כמה מההכנסות, בגלל זה חוק העמותות קובע אסור לה לקחת התחייבות מהעבר, אלא גם אסור לה לשלם חובות מהעבר". משנשאל האם בשל כך כדאי להקים כל שנה עמותה חדשה, השיב: " זה בלית ברירה, אם גוף התמוטט והוא חדל פירעון, אין ברירה. אחרת לא יהיה ספורט". (סעיף 70 לפסק דינה של כב' השופטת ריבה ניב מיום 30.10.06, בת"א (ת"א) 47367/96, אסמכתא 28 לסיכומי התובעים).

 

לטענת התובעים, הודאתו של מר אייזנברג, שהינה הודאת בעל דין, בדבר ניצול לרעה של האישיות המשפטית הנפרדת על ידי הקמת תאגיד, הבאתו לחדלות פרעון, הקמת תאגיד חדש הנהנה מזכויות התאגיד הקודם, אולם אינו חסר בחובותיו וחוזר חלילה, הינה הצהרה ברורה בדבר התקיימות הנסיבות המובהקות להרמת מסך ההתאגדות בינו לעמותה ומחייבת את בית הדין לפעול בהתאם.

 

128. התובעים טענו כי הסתירות הרבות בעדויותיו של מר אייזנברג והיות עדותו בפני בית הדין עדות סלקטיבית, מיתממת ורצופת התחמקויות, בפרט בכל הנוגע להיבטים הכלכליים ("לא זוכר, לא יודע, לא התעסקתי ולא מתמצא") מחזקים את החשד, החזק מלכתחילה, בדבר ניצול לרעה של מסך ההתאגדות על ידו ומחייבים אף הם את הרמת המסך.

 

129.      עוד טענו התובעים לעירוב נכסים על ידי מר אייזנברג, כדרך התנהלות מקובלת מזה שנים.

התובעים הפנו לפסקי דין שנתנו בהליכים שונים בערכאות שונות בעניינו של מר אייזנברג (אסמכתאות 28, 31, 32 לסיכומי התובעים) ועל פיהם השקיע מכספו האישי בקבוצה.

 

 

130.      הנתבעים טענו כי התובעים לא הצליחו להראות בכל צורה שהיא כי מר אייזנברג עשה שימוש כלשהו, ובוודאי לרעה, באישיות המשפטית של העמותה או החברה או התנהג בחוסר תום לב כלפי כל אחד משני התובעים. לטענתם, גם התובעים בעצמם לא ייחסו למר אייזנברג אף לא אחת מן הפעולות המגדירות את המונח "שימוש לרעה" באישיות המשפטית של התאגיד.

 

       לטענתם, גם התובעים עצמם, לשיטתם, אינם מודעים כלל למערכת הקשרים בין הנתבעות 1 ו-2 והיא אינה ברורה להם, ומכאן שגם מעורבותו של מר אייזנברג, מבחינתם, בפעילות התאגידים אינה ברורה ולכל היותר הוא נתפס ביניהם כמי שהיה הגורם המקצועי הבכיר בקבוצה.

 

131.      עוד נטען כי גם אם נכונים הפרטים הנטענים על ידי התובעים עצמם בכתב התביעה, אין בהם כדי להקים עילת תביעה כנגד מר אייזנברג.

 

132.כן נטען כי בכל תצהירי העדות מטעם התובעים, בהליכים השונים בסכסוך, לא נמצא כל התייחסות מכלי ראשון, של התובעים בעצמם, בקשר עם הפעולות המגדירות שימוש לרעה באישיות המשפטית של התאגיד כנגד מר אייזנברג. לא שינפלד ולא ברקוביץ טענו, באף לא אחד מכתבי בית דין מטעמם, כי מר אייזנברג ביצע מעשה תרמית או עירב נכסים של בעלי עניין עם נכסי העמותה, או הבריח נכסים. כל שהדגישו שני התובעים היה כי מר אייזנברג ניהל את הקבוצה ופעל בכובעו כיו"ר הקבוצה, היינו  כאורגן שלה.

 

זאת ועוד, הוכח כל ההתקשרויות הכספיות של הקבוצה לא היו בתחום האחריות של מר אייזנברג, כי אם בוצעו על ידי רו"ח, מנהל הקבוצה ונשיא הקבוצה וכי אין ולא יכול להיות ספק כי ההתייחסות למר אייזנברג היא מתוקף תפקידו כדמות מקצועית בהנהלת הקבוצה.

 

133.      הנתבעים טענו כי מר אייזנברג פועל עשרות שנים בכדורסל למען הקהילה ומעולם לא קיבל תמורה, כפי עדותו. מר אייזנברג פעל בהתנדבות מלאה והתובעים לא הראו ולא יכלו להראות שהיה זה מר אייזנברג שביצע מעשי תרמית, עירוב נכסים, הברחת נכסים ועוד, כדי שניתן יהיה להורות משפטית על הרמת מסך ההתאגדות.

 

134.      עוד נטען כי אם יפסקו סכומים כלשהם לזכות התובעים, הרי שהיחידה שחבה בסעדים כספיים כלשהם היא העמותה, מי שהעסיקה את התובעים וניהלה את הקבוצה החל מעונת המשחקים 2004/5, לגביה מתייחסות תביעות התובעים וכי אין כל עילות תביעה בקשר עם עונת המשחקים 2003/4, שאז ניהלה החברה את הקבוצה, שהרי בעונת המשחקים 2004/5, נשוא התביעות, אין חולק כי העמותה היא שניהלה את הקבוצה.

 

 

135.עיקרון יסוד המעוגן בשיטתנו המשפטית הינו כי לתאגיד אישיות משפטית נפרדת מבעלי  מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין.

 

מידת הזהירות והצמצום בחיובו של בעל מניות או מנהל בחובות החברה נעוצה ברצון לשמר את היתרונות החברתיים והכלכליים הגלומים בעקרון הקובע את האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. עם זאת, עדיפותם של יתרונות אלה נמוגה משעה "שמושכי החוטים" בחברה מנצלים את ההפרדה בינם לבין החברה לשם השגת מטרה בלתי כשרה הכרוכה בפגיעה בזולת או בציבור.

 

הרמת מסך ההתאגדות תעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים. דהיינו, כאשר החברה מנצלת את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת למטרות תרמית, מצב בו אישיות החברה משמשת כסות לא חוקית לבעליה, או כאשר בפועל לא היתה אישיות משפטית נפרדת, שכן בעלי המניות ערבבו את נכסיהם הפרטיים עם נכסי החברה. 

 

המקרים החריגים בהם רשאי בית המשפט להיעתר לבקשת בעל דין להרים את מסך ההתאגדות וליתן זכות לנושה של חברה להיפרע מכיס העושר הפרטי של בעל מניות בחברה, קבועים כיום בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, כפי שתוקן בתיקון מספר 3, התשס"ה – 2005. בעקבות התיקון האמור, אשר החמיר את הקריטריונים להרמת מסך, נפסק כי יש להשתמש בדוקטרינה של הרמת מסך בזהירות רבה, תוך כיבוד אלמנט ההסתמכות של בעלי המניות והנושים האחרים, כאשר לא מתקיימים התנאים הקבועים בחוק להרמת המסך. (ר' ע"ע 34/03 אסנת שפרן נ' יוסף אלוש ואח', ניתן ביום 14.5.2006).

 

נטל השכנוע והבאת הראיות מוטל על התובע (ע"ע 300023/98 אלדד קונשטוק נ' נאווה דגן, עבודה ארצי, כרך לג (5), 25).

 

136.      מפסק הדין נספח 31 לסיכומי התובעים (א 95303/99 מיום 23.8.04, כב' השופטת ריבה ניב), עולה כי מר אייזנברג נקט בעירוב  כספים בין חשבונו הפרטי לחשבון חברה אחרת שהיתה בבעלותו – אייזנביט. (ראה: סעיף 11 לפסק הדין). מדובר אמנם באירועים משנת 1997, שקדמו לאירועים נשוא תביעה זו שבפני (שנת 2004-2005) והנוגעים לתאגיד אחר, שאינו בעל דין בהליך זה שבפני. אולם ניתן ללמוד מקביעותיו של פסק הדין על דרך התנהלותו של מר אייזנברג בהקשר לתאגידים שבבעלותו או בשליטתו.

 

       התנהלות זו נמשכה גם במהלך השנים שלאחר מכן, כפי שעלה גם בהליכים אחרים שנדונו בפני הערכאות השונות.

 

       בפסק דין בעניין אחר, (ת"א (ת"א) 47367/96 שצוטט עיל), הביאה כאמור כב' השופטת ניב תיאור ברור ובהיר (מפיו של מר אייזנברג עצמו), בדבר אופן הקמת תאגידים ועמותות ו"זניחתם" ככלי ריק, באופן מכוון, על מנת שלא ישאו בחובותיהם. מר אייזנברג  הגדיר זאת, לשיטתו, כהתנהגות נדרשת, בלית ברירה, בתחום הספורט-שאחרת "לא יהיה ספורט" כדבריו.

 

דרך התנהלות זו והשימוש שנעשה על ידי מר אייזנברג לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת עולה במלוא עוזה בדו"ח המנהל המיוחד שהוגש לבית המשפט המחוזי במסגרת הליכי הפירוק של עמותת הפועל כדורסל בתל-אביב 1996 (תיק פש"ר 2077/03, בפני כב' השופטת אלשייך, נספח ב2 לבקשה לעיקול זמני).

 

בדו"ח נאמרו דברים קשים וברורים אלו:

 

 

........

 

 

137.      כפי שנפסק על ידי מותב בראשותי בעניין אחר (עב' 8502/02 מאיר תורג'מן נ' ישראל וטרין ואח', פסק דין מיום 4.9.07), שליטה מובהקת בתאגיד של אדם שהוא בבחינת הרוח החיה מאחוריו יש בה, בנסיבות מסויימות, כדי לבסס עילה מספקת להרמת מסך, במיוחד כאשר  בזכויות מתחום משפט העבודה מדובר, כגון שכר עבודה ופיצויי פיטורים.

 

       אין  ספק, כעולה מכל מסכת העדויות בתביעות אלו שבפני ובהליכים קודמים שנוהלו, כי מר אייזנברג הוא הגורם הפעיל והדומיננטי בניהולה של הקבוצה (למעט תקופת הבעלות על ידי גוסינסקי) ואין כל ספק, כי הוא "הרוח החיה" העומד מאחורי פעילותה.

 

עוד אין ספק, כעולה מעדותו של מר אייזנברג עצמו בהליכים אחרים בפני בתי המשפט, בדבר שיטת ניהול הקבוצה באמצעות הקמת "רצף" תאגידים שאינם נושאים זה בחובותיו של זה, באופן שמותיר את שחקני הקבוצה, עובדיה, בפני "שוקת שבורה", עת באים הם לממש זכאותם לשכר עבודה ויתר הזכויות המגיעות להם בגין עבודתם, על פי חוק ובהתאם להסכם העבודה.

 

       לתוצאה זו אין להסכים.

 

138.לפיכך, הריני מורה על הרמת מסך ההתאגדות מעל העמותה וחיובו של מר אייזנברג, יחד ולחוד איתה, בכל החבויות על פי פסק דין זה.

 

 

139.      החבויות שנקבעו בפסק דין זה מתייחסות כולן לעונת 2004/5, שבה מוסכם כי החברה (הנתבעת 2) לא ניהלה עוד את הקבוצה.

 

אף תלושי השכר וכן השיקים שנמסרו לתובעים לשנה זו בגין שכר (ולשינפלד – גם בגין חוב העבר), היו של העמותה – הנתבעת 1, בלבד.

 

       גם באשר לתשלום פיצויי פיטורים לתובע 1, הרי שהחבות לתשלומם על פי החוק היא על המעסיק האחרון, קרי הנתבעת 1, יחד ולחוד עם הנתבע 3.

לפיכך העמותה, הנתבעת 1, היא שחבה, ביחד ולחוד עם מר אייזנברג, בתשלום כל הזכויות המגיעות לתובעים על פי פסק דין זה.

 

התביעות כנגד הנתבעת 2, החברה – נדחות.

 

 

140.      התביעות כנגד הנתבעת 1, עמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב, מ.ע. 580353919 וכנגד הנתבע 3, מר שאול אייזנברג ת.ז. 07772148 מתקבלות, ברובן המכריע.

 

בהתאם לכך ישאו הנתבעת 1 והנתבע 3, יחד ולחוד, בתשלום הסכומים הבאים לתובעים:

 

       לתובע 1, מר ישראל שינפלד:

       א.  סך של 222,188 ש"ח ברוטו בגין יתרת שכר עונת 2004/5.

       ב.   סך של 124,057 ש"ח ברוטו בגין בונוסים לעונת 2004/5

       ג.   סך של 21,643 ש"ח ברוטו בגין רכב שכור.

ד.   סך של 116,982 ש"ח ברוטו בגין פיצויי פיטורים.

כל הסכומים דלעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.6.05 ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע.

 

לתובע 2, מר אילן ברקוביץ:

א.    סך של 40,739 ש"ח (נטו) בגין יתרת שכר עבודה לעונת 2004/5 (המס הנובע מערכי הברוטו של סכום זה – חל על התובע).

       ב.   סך של 83,210 ש"ח בגין מענקים לעונת 2004/5.

       ג.   סך של 2,000 ש"ח ברוטו בגין רכב שכור.

ד.   סך של 17,674 ש"ח ברוטו בגין פיצויי פיטורים.

      כל הסכומים דלעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.6.05 ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע.

 

141.      הבקשה לביטול פסק בוררות (עב 5776/06) – מתקבלת, באופן שהוראות סעיפים 8.2 ו-8.3לפסק הבוררות בטלות.

 

142.      תביעות התובע 1 לפיצוי בגין פגיעה בחופש ההתארגנות ולפיצוי בגין אי הפרשה לביטוח מנהלים – נדחות.

 

143.התביעות כנגד הנתבעת 2 – נדחות במלואן.

 

144.הנתבעת 1  והנתבע 3 ישאו, יחד ולחוד, בשכ"ט עו"ד לטובת התובעים בסך של 35,000 ש"ח  בתוספת מע"מ כחוק וכן בסך של 5,000 ש"ח בגין הוצאות משפט, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק דין זה  ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעים.

 

145.      הנתבעים 1 ו-3 ישאו, יחד ולחוד, במישרין בתשלום אגרה נדחית, ככל שחלה.

 

            בשולי פסק הדין:

ההוכחות בתביעה נשמעו בפני כראש המותב, בהעדר נציגת ציבור.(ראה החלטות בעמ' 2 ו-24 לפרוטוקול הדיון). לפיכך ניתן פסק הדין על ידי ראש המותב בלבד. (ראה: דב"ע נו/2-2  לוג'יק בע"מ נ' וולנשטיין. פד"ע כט 560).

 

 

                                                                               

מיכל לויט,  שופטת

 

קלדנית: צביה אברהם