חוקי לשכת עורכי הדין מגדירים את מהות תפקידם של עורכי הדין, הדרך בה עליהם לייצג את הלקוחות, איסורים שונים שמוטלים עליהם ועוד. לעיתים, מכוח חוקים אלו בית המשפט מורה על ביטול פעולה זו או אחרת שננקטה על ידי עורך הדין המייצג לקוחו. לחלופין, בית המשפט מתבקש על ידי עורך הדין שמנגד לבטל את הפעולה שננקטה. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לך שאלה?
פורום יזמות עסקית
פורום גישור ובוררות

 

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה לפסול תצהיר של עורך דין. על פי עובדות המקרה, המבקש, שהיה סוחר בדים במקצועו, רכש מהמשיבה בדים. על מנת להבטיח את התשלום, המבקש מסר למשיבה שישה שיקים בסכום של 340,000 ₪. אולם, לאחר שהבדים הגיעו למבקש, הוא גילה שהם היו פגומים ולכן סירב לפרוע את השיקים. על מנת ליישב את המחלוקות, הצדדים ניהלו משא ומתן, ויוצגו על ידי עורכי דין. הצדדים החליפו נוסחים של הסכמי פשרה, אך לבסוף ההסכם לא נחתם. המבקש טען שבפועל, נעשה חוזה בין הצדדים על פי העקרונות שהתקבלו בנוסח של הסכם הפשרה.

 

טיעוני הצדדים באשר לכריתת החוזה


מנגד, המשיבה טענה שבין הצדדים לא התגבשו הסכמות מחיבות. תשובתה לתובענה נתמכה בשני תצהירים מטעם עורכי הדין שטיפלו בה. עורך הדין הראשון הוא שייצג אותה במשא ומתן והשני היה עורך הדין של המשיבה בהמשך הדרך, לאחר שהראשון עזב את המשרד שטיפל בייצוג הכולל. כלומר, עורך הדין השני החליף את עורך הדין הראשון בתפקידו.


אולם, עורך הדין של המבקש התנגד להגשת התצהיר של עורך הדין השני של המשיבה, מאחר והוא ייצג את האחרונה גם בתובענה זו. זאת מכוח סעיף 36(א) לכללי לשכת עורכי הדין לפיו, עורך דין לא יכול לייצג אדם בהליכים משפטיים, לרבות ערעור, אם הוא עומד להעיד מטעם אותו אדם בשלבי ההליך.


מצד שני, המשיבה טענה שבהליך זה, היא יוצגה על ידי עורך דין אחר מטעם המשרד עמו עבדה. אמנם, עורך הדין שמסר את התצהיר עבד גם הוא באותו משרד, אך סעיף 36 לחוק חל רק על עורך דין שמייצג את לקוחו בדיון. קרי, לא על עורכי דין אחרים באותו משרד. בנוסף, נטען שעדותו של עורך הדין הייתה טכנית וככזו, היה ניתן לקבלה מכוח החריג שנקבע בסעיף 36 לחוק. לפיו, הוראות הסעיף לא יחולו על מסירת עדות בעניין טכני, או כשעורך הדין נקרא להעיד על ידי בעל דין יריב.


החלטה


באשר לטענה השנייה של המשיבה, השופט דחה אותה. שכן, נקבע שעדותו של עורך הדין שהתייחסה לשיחותיו עם עורך הדין השני ונציגי המשיבה בעניין המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, לא הייתה בגדר עניין טכני. על כן, החריג בסעיף 36 לחוק לא חל במקרה זה.
לאחר מכן, השופט קבע שפרשנות נכונה של האיסור הקבוע בסעיף 36 לחוק לשכת עורכי הדין מחייבת את החלת הכלל גם במקרה בו עורך הדין המייצג את הלקוח הוא עובד של עורך הדין המעיד מטעם הלקוח. זאת מאחר ועורך הדין המייצג, כפוף במידה זו או אחרת להנחיות מעבידו, שמעיד במשפט. על כן, חובתו של עורך הדין לייצג את לקוחות בנאמנות, מסירות ותוך שמירה על הגינות וכבוד המקצוע ובית המשפט, עלולה להיפגע.


כאמור, זה היה המצב במקרה זה. חרף זאת, השופט דחה את בקשת פסילת העדות של עורך דין המשיבה. לשיטתו, גם אם העדות לעיל לא הייתה בגדר עניין טכני גרידא, היא הייתה צדדית וטפילה לעדותו של עורך הדין הראשון שייצג את המשיבה – עדותו של הראשון הייתה בקשר למשא ומתן שהתקיים בין הצדדים, בעוד שעדות עורך הדין השני הייתה לעניין ההתדיינות הפנימית שבין נציגי המשיבה. כלומר, בעדות זו היה בכדי ללבן את המחלוקת ולהבהיר אותה, אך באופן נלווה בלבד. לאור האמור לעיל, ומאחר ועורך דין שלישי הוא שייצג את המשיבה בהליך דנן, השופט פסק שהיה ראוי לקבל את עדות עורך הדין השני לצורך בירור האמת ולדחות את בקשת הפסילה.