בית המשפט בוחן את הענישה אשר הוא מטיל על כל נאשם באופן אינדיבידואלי. כך, במקרים שונים נעשה איזון שונה בין שיקולי הענישה השונים. במקרה שלפנינו, השופטת שמה דגש בעיקר על סיכויי השיקום של הנאשמים.
יש לך שאלה?
הנאשמים, אוהדי קבוצת בית"ר ירושלים, נסעו בחזרה לעיר ירושלים לאחר משחק של קבוצתם בקריית שמונה, בו הקבוצה הפסידה. בסמוך לעפולה, החלו מספר כלי רכב, ובהם אוהדי בית"ר, לנסוע בסמוך לאוטובוס אשר הסיע את שחקני הקבוצה, תוך שהם צעקו מתוך כלי הרכב לעבר האוטובוס אמירות בגנות ההפסד במשחק. בתוך כך, הנאשם 1, צעיר כבן 24, חסם את הנתיב של האוטובוס באמצעות הרכב בו נהג, ולא אפשר לו להמשיך בנסיעה רגילה. מספר כלי רכב נוספים, בהם אוהדי הקבוצה, הפריעו אף הם לנסיעתו של האוטובוס.
בנוסף, כאשר השיירה הגיעה לרמזור אדום, ירדו האוהדים, וביניהם יתר הנאשמים, מהרכבים, כשהם אוחזים במקלות של דגלים, דפקו על צידי האוטובוס, וקיללו את השחקנים.
בשלב מסוים, נהג האוטובוס הצליח לתמרן בין כלי הרכב אשר חסמו את נתיב נסיעתו, והחל בנסיעה. כאשר חלף על פני הנאשם 3, צעיר שאך מלאו לו 18 שנים, האחרון יידה אבן על האוטובוס, ובכך גרם לפגיעה בו. בהמשך, ניידות משטרה ליוו את האוטובוס בנסיעתו, וזאת בכדי למנוע את המשך הפגיעה בו וביושביו.
כתב האישום ייחס לנאשם 1 עבירות רשלנות והתנהגות פוגעת ומסוכנות בכביש, ולנאשם 1 עבירה חמורה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. הנאשמים הודו במיוחס להם והורשעו. בשלב הטיעונים לעונש, המאשימה התייחסה לכך שתופעת האלימות בספורט הפכה להיות "מכת מדינה", ולכן היה מקום למגרה באמצעות ענישה מכבידה.
תסקיר אשר נערך לנאשמים מצא כי הנאשם 1 היה מעורב בעבר בפלילים, והיה נתון במעצר בית. קצין המבחן היה סבור כי הרקע לעבירה היה נעוץ בקווי האישיות של הנאשם 1, ונטייתו לפעול באופן אימפולסיבי באירועי ספורט. לאור זאת, קצין המבחן המליץ להטיל עונש מוחשי של מעצר קצר בעבודות שירות, וכן הטלת חובת השתתפות בהליך קבוצתי שימתן את תגובותיו ושליטתו בכעסים, אותו כבר התחיל.
תסקיר אשר נערך לנאשם 3 מצא כי הייתה זו מעורבותו הראשונה בפלילים, ורקעו היה נורמטיבי. נאשם זה הודה במעורבותו בביצוע העבירה ונטל אחריות מלאה על התנהגותו. קצין המבחן התרשם כי נאשם 3 הבין היטב את חומרת מעשיו, ואף התבייש בהם. לפי קצין המבחן, נסיבות אלה הקטינו באופן משמעותי את הסיכוי להישנות ההתנהגות העבריינית מצידו. לפיכך, קצין המבחן המליץ לא להרשיעו בדין, אלא להסתפק בענישה חינוכית כביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור, בהיקף של כ-150 שעות.
גזר הדין של בית המשפט
השופטת ביקשה להדגיש את חומרת תופעת האלימות בספורט, והצורך למגרה. במקרה הקונקרטי, השופטת ביקשה להבדיל בין הנאשמים השונים הן בשל גילם, עברם הפלילי, והשונות בעבירות שבגינן הועמדו לדין, וזאת למרות שהיה מדובר באותה מסכת עובדתית.
השופט ציינה כי הנאשם 3 ביצע עבירה חמורה אשר הצריכה ענישה מחמירה, הן מבחינת השיקול ההרתעתי, והן מבחינת הצורך בהגנה על שלום הציבור ומיגור תופעת האלימות בספורט. מנגד, השופטת הדגישה כי הנזק לו גרם נאשם זה בפועל היה מזערי, ואת נסיבותיו האישיות החיוביות. מכיוון שכך, השופטת ראתה לנכון לאמץ את המלצת התסקיר בעניינו, אולם חייבה אותו בעבודות לשירות הציבור בהיקף של כ-250 שעות. כמו כן, השופטת הרחיקה את הנאשם ממגרשי הספורט לתקופה של כ-3 שנים.
באשר לנאשם 1,השופטת קבעה כי העבירות שיוחסו לו היו פחות חמורות. גם במקרה זה התנהגותו הפסולה של הנאשם לא גרמה לנזק מעבר לעיכוב של האוטובוס. לכן השופטת סברה כי לא היה מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל. לפיכך, השופטת פסקה כי הנאשם יחויב בשישה חודשי מאסר אשר ירוצו בעבירות שירות בהתאם להמלצת הממונה. בנוסף, השופטת הטילה על נאשם זה 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, והרחיקה אף אותו ממגרשי הספורט לתקופה של כ-3 שנים.
לסיכום, לאור נסיבות המקרים בית המשפט בחר לשים את הדגש על סיכויי השיקום של הנאשמים, ולכן הטיל עליהם עונשים קלים באופן יחסי.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
