קיזוז משכר עובד שכיר שלא כדין

מרתה סייעת לרופא שיניים ושיננית מדופלמת, עבדה בחברה גדולה שסיפקה שירותי רפואת שיניים ללקוחות קבועים ומזדמנים. מרתה עבדה כעובדת שעתית ושכרה שולם לה לפי מס’ הלקוחות שטופלו והזמן שהשקיעה בכל לקוח. משכורתה שולמה בכל 1 לחודש באמצעות תלוש שכר שכלל את מרכיבי השכר והוצאות נסיעה.

מרתה לא הקדישה זמן ללימוד והכרת תלוש השכר שלה. כך גם לא הבחינה כי משכרה נוכה מע"מ. באקראי, הבחינה מרתה כי בכל חודש, לא שולם לה בגין הטיפול שביצעה בחלק מהלקוחות. בבירור שערכה, התברר כי חשבת החברה קיבלה הנחיה שלא לשלם למרתה בגין לקוחות מסוימים בטענה ,כי לא טופלו על ידה ולא דווחו בדו"ח החודשי.

מרתה התפטרה מעבודתה בחברה בגין הרעת התנאים וקיבלה רק חלק מהפיצויים שהגיעו לה מהחברה. חלק אחר של התשלומים בגין שכר עבודתה, פדיון חופשה והחזר כספים שניגבו ממנה שלא כדין כדוגמת מע"מ לא שולמו לה, על אף שעבדה כשכירה. לאחר סדרת התכתבויות עם סמנכ"ל החברה והגשת תביעה לבית הדין לעבודה, נאותה הנהלת החברה לנהל מו"מ לסיום הסכסוך בדרכי פשרה. לפי ההסכם שקיבל תוקף פס"ד, קיבלה מרתה את כל זכויותיה הכספיות מהחברה בתמורה לביטול התביעה כנגד החברה.

המסקנה המתבקשת היא, שהמעוניינים להוכיח את זכאותם בבית המשפט, מוטב להם להתייעץ עם עורך דין המומחה בתחום הספציפי וזאת על מנת שיהיה להם סיכוי מעשי להתמודד עם התביעה.

הערה: מדובר במאמר כללי, שאינו מהווה תחליף ללשון החוק והפסיקה. המאמר אינו מהווה חוות דעת משפטית ואינו משמש תחליף לייעוץ משפטי.