זיכוי בעבירה של גניבה ממעביד [הום סנטר]

ע"פ - 9437/05

בית המשפט מזכה מחסנאי של הום סנטר מעבירות גניבה ממעביד. המערער יוצג על ידי עו"ד דוד הלוי

פסק דין

המערער הורשע בשלוש עבירות של גניבה ממעביד, וזוכה מעבירה אחת.

מדובר בשלוש מערכות לקולנוע ביתי, אותן גנב המערער כשעבד כמחסנאי ברשת החנויות "הום סנטר", לפי מה שנקבע בהכרעת הדין בבית המשפט קמא (כבוד השופט ד' מינץ).

לטענתו, תיווך בין סוכני המכירות לבין מספר לקוחות. מכירה באמצעות הסוכנים נעשית בהנחה ניכרת, אך היא אסורה על עובדים ברשת "הום סנטר".

בית המשפט קמא ביסס את הרשעתו של המערער על שורת ראיות נסיבתיות: חוסר ב 6- מערכות לקולנוע ביתי במלאי; אספקת מערכת לחברו של הנאשם, דוד לולו, אשר העיד כי זו נעשתה ללא התערבות סוכן; הוצאת המערכת ואספקתה במוצאי-שבת, זמן שבו הסוכנים אינם מגיעים לחנות; סתירות בגירסת המערער לגבי התמורה שקיבל מאת הסוכן, או שלא קיבל, כדמי-תיווך, וכן לגבי הסבריו על אפשרות אספקת הסחורה על ידי הסוכן לידי מכריו.מרבית הראיות הנסיבתיות הללו, הוכחו כדבעי. לגבי מקצתן, ישנו ספק.

עוד בחקירתו במשטרה, מסר המערער שמותיהם של שני סוכנים. אחד מהם אותר, אך הם לא נחקרו. היה זה תפקידה של המשטרה, בהיותה הרשות החוקרת, לחקור את הסוכנים. לנאשם אין כלים לעשות כן. הימנעות המשטרה מלעשות זאת, לאור גירסתו של הנאשם, פגעה בהגנתו.

בית המשפט קמא ביסס את הרשעתו, כאמור, גם על טפסי תנועות המלאי (ת/ 10 ). אלו מלמדים על ירידה בכמות המלאי מיום 27.11.01 עד יום 22.1.02 משמונה פריטים לששה, אך לא נשללה אפשרות להיווצרות החוסר במלאי בדרך אחרת - חוקית או לא חוקית – זולת הדרך של גניבה ע"י המערער.

בנוסף, הספירה השנייה נעשתה ביום 22.1.02 , בשעה שהגניבה נעשתה על פי כתב האישום במהלך שנת 2001 ועד לתאריך 23.12.01 , כשבמשפט הוכח שהמערער סיפק את מערכות הקולנוע ביוני או ביולי 2001 . במובן זה, ספירת המלאי שנעשתה על פי ת/ 10 , מבחינת מועדיה, אינה רלבנטית.

על ספירת המלאי העיד באופן כללי הקב"ט, מקצת מעדותו הינה עדות על דברים ששמע מאת מנהל הסניף ועובדים שביצעו את הספירה, והוא לא ידע להעיד באופן מפורט. מכאן הקושי הן לגבי מועדי הספירה, והן לגבי אי-שלילת האפשרות שהחוסר נבע מסיבות אחרות ולא מחמת גניבה של המערער.

המשמעות היא, שנוצר ספק בדבר קיומו של חוסר במועד הרלבנטי בכלל, ובייחוסו למעשה גניבה מצידו של המערער, בפרט.

בטיעונו לפנינו, הסכים ב"כ המאשימה, למעשה, כי אין ניתן להסתמך על טפסי ספירת המלאי,כראיה לחובתו של המערער. נתון נוסף שלגביו אנו מסופקים, הינו קביעת בית המשפט קמא, כי במוצאי שבת אין הסוכנים עובדים ולא מגיעים לחנות. המערער העיד, כי סוכני מכירות מגיעים לחנות בכל ימות השבוע, בהם גם שישי ומוצאי שבת (עמודים 69-68 ; הציטוט המובא בהכרעת הדין בעמוד 10 , שורה 21 , הינו משאלה שהופנתה אל המערער בחקירתו הנגדית (עמוד 69 , שורה 5), ואין אלו דבריו-שלו).

הפועל היוצא מן האמור הוא, כי נותר ספק סביר בגירסתו של המערער. זאת להזכיר, כי גם לפי גירסתו-שלו, תיווך באמצעות סוכנים, הוא מעשה אסור. אומנם האיסור איננו פלילי, אבל זה איסור מצידו של המעביד, איסור חמור, אשר מעמיד עובד שעבר על האיסור, בסכנת פיטורין.

בכך יכול שיימצא הסבר לסתירות אחדות בגירסתו, ביחס לדברים שאמר לקב"ט "הום סנטר", אשר עליהן הצביע בית המשפט קמא, וכן בדברי עד התביעה דוד לולו, גם הוא עובד ב"הום סנטר". לפיכך, משלא נשללה גירסת המערער והגם שגרסת התביעה סבירה יותר, אך אין בה כדי לשכנע מעל לספק סביר, החלטנו לזכות את המערער מחמת הספק.