שיחרור בעבירת אונס - תלונות על רקע סכסוכים בין בני זוג

בית משפט השלום בירושלים
מ"י 37448-07-10 מדינת ישראל נ' פלוני

23 יולי 2010

בפני כב' השופטת תמר בר-אשר צבן

המבקשת
מדינת ישראל

נגד

החשוד
פלוני

<#2#>

נוכחים: נציג המבקשת רס"ר גיא מוצן

ב"כ המשיב עו"ד דוד הלוי

המשיב - בעצמו

 

<#3#>

 

 

1. לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בחמישה ימים, כדי לאפשר הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, כפי שעולה מהצהרת התובע לפי סעיף 17(ד) בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), התשנ"ו-1996, שהוצגה בפני בית המשפט והסנגור.

 

 

2. המשיב חשוד בכך שעבר עבירת איומים (סעיף 192 בחוק העונשין), עבירה של תקיפת בן-זוג (סעיף 382(ב)(1)), עבירה של בעילה שלא בהסכמה (סעיף 345(א)(1)) ועבירה של חבלה במזיד לרכב (סעיף 413ה). על-פי הנטען בבקשה, כל העבירות נעברו כלפי אשתו בנפרד של המשיב, אשר על פי תלונתה, המשיב תוקף אותה פיזית זה תקופה ארוכה, מאיים שירצח אותה אם תתלונן במשטרה, קיים איתה יחסי מין בניגוד לרצונה ואף גרם לנזק ברכבה.

 

 

3. המשיב והמתלוננת נשואים מאז חודש פברואר 2010, והמתלוננת בהיריון מתקדם. לשניהם אלו נשואים שניים, ולכל אחד מהשניים בת כבת חמש מנישואים קודמים. בתקופה האחרונה שקדמה להגשת התלונה, גרה המתלוננת בירושלים, ואילו המשיב גר עם אמו בפתח-תקווה. לפני כחודש פתח המשיב בהליכי גירושין.

 

 

4. שמעתי את הצדדים באריכות רבה, ואף קראתי את כל אשר מצוי בתיק החקירה. בכלל זה גם את קטעי תמלילי ההקלטות שהקליט המשיב את המתלוננת ואת תמליל העימות שנערך בין השניים. בשל מגבלות זמן, נבצר ממני לשמוע את הקלטת העימות ואת ההקלטות שהקליט המשיב את המתלוננת.

 

 

כל המצוי בחומר החקירה לחובת המשיב, נשען כולו על דבריה של המתלוננת. גם נחקרים נוספים שמסרו הודעות שיש בהן לכאורה מידע הפועל לחובתו של המשיב, נשען כולו על דברים ששמעו אותם נחקרים מהמתלוננת. איש מהם לא מסר מידע על אודות אירועים שלכאורה אירעו בין המשיב לבין המתלוננת שאותם ראה בעיניו, או שמע באוזניו בעצמו.

 

 

לעומת זאת, יש בחומר החקירה לא מעט ראיות המחזקות את גירסתו של המשיב, אשר מכחיש את כל המיוחס לו, ואף תמך חלק מטענותיו בראיות אובייקטיביות, כמו למשל, הקלטות של שיחות שבהן נשמעת המתלוננת, מכתב התאבדות שהיא כתבה ועוד מסמכים המתעדים עובדות שונות. בנוסף לכך, הנחקר היחיד שנחקר כדי לאמת את גירסתו של המשיב, חיזק את דברי המשיב באשר להתנהגות של המתלוננת באירוע שבו התפרצה כלפי המשיב, בנוכחותו של אותו נחקר. כך גם אדם שנשאל בשיחת טלפון באשר לאירוע שלכאורה נכח בו במקום עבודתה של המתלוננת, לא תמך בדבריה.

 

 

5. לכך גם יש להוסיף כי האירוע שבעטיו מיוחסת למשיב העבירה של בעילת המתלוננת שלא בהסכמתה, אירע באמצע חודש יולי. לטענתה סירובה למשיב נבע רק מבעיה רפואית של פטרת שממנה היא סובלת. אולם לתמיכה בכך צורף מסמך רפואי מיום 8.6.2010, למעלה מחודש קודם לכן. גם אם הבעיה הרפואית לא נפתרה קודם לאותו אירוע, ספק אם די באותו מסמך כדי לתמוך בטענת המתלוננת, או כדי לחזק את גירסתה.

 

 

בדומה, פרט לדברי המתלוננת עצמה, אין בחומר החקירה כל ראייה לעבירה של גרימת חבלה במזיד לרכבה. גם דברים אלו, ספק אם די בהם כדי לבסס את העבירה. לטענתה, מכשיר הרדיו-דיסק שברכבה נדחף פנימה, אך לא ניזוק, ולטענתה המשיב הוא שאחראי לכך, הגם שלא ראתה אותו גורם לנזק זה. אפילו כך הדבר, ספק אם די בדחיפת מכשיר הרדיו-דיסק, שלא ניזוק, כדי לבסס את העבירה. כך בייחוד שהמשיב הכחיש זאת בתוקף, ואף הסכים שתיערך בדיקה אם טביעות אצבעותיו מצויות על גבי המכשיר. דבר אשר לא נבדק.

 

 

6. מחומר החקירה גם עולה, כי בעוד שלא מעט נחקרים הם קרוביה של המתלוננת, או אנשים ששמעו ממנה את גרסתה, רק נחקר אחד נמנה עם אלו שהוזכרו על-ידי המשיב ככאלו שעשויים היו לתמוך בגרסתו. כך גם איש מבני משפחתו לא נחקר על-ידי המשטרה, בעוד ששניים מבני משפחתה של המתלוננת נחקרו.

 

 

מסמכים נוספים המצויים בתיק החקירה מלמדים על מאבקים בין המתלוננת לבין אמו של המשיב, שהגיעו לידי כך שבין השתיים התנהלו הליכים הדדיים בבית משפט השלום בפתח-תקווה, לפי סעיף 3א בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991. ההליך הראשון נפתח בחודש יוני, לבקשת אמו של המשיב (ה"ט 41735-06-10), ואילו השני נפתח ביוזמת המתלוננת, בחודש יולי (ה"ט 937-07-10). ביום 12.7.2010 ניתנו צווים הדדים האוסרים על האחת להטריד את השנייה. כך שגם בהליכים אלו אין כדי לתמוך דווקא בגרסתה של המתלוננת.

 

 

7. עובדה חשובה נוספת, ואולי החשובה מבין כל אלו שעליהן עמדנו בקצרה עד כה, הוזכרה בפתחה של ההחלטה, והיא שהמשיב פתח בהליכי גירושין בבית הדין הרבני בפתח תקווה ביום 14.6.2010. הליכים שהם, כך נראה, למורת רוחה של המתלוננת, שאף אמרה זאת בהליך הנזכר, לפי החוק למניעת אלימות במשפחה. באותו דיון אמרה היא, "אני גרה בפתח תקווה. אנו פרודים בעל כורחי" (פרוטוקול מיום 4.7.2010 בתיק ה"ט 937-07-10). מכאן שאין לשלול גם את העובדה שהתלונה של המתלוננת באה על רקע פתיחת המשיב בהליכי הגירושין.

 

 

בכל העובדות שעליהן עמדתי, גם אם בקצרה, יש כדי להציב סימני שאלה, על שום מה, חרף העובדה שגם המתלוננת נחקרה באזהרה בהיותה חשודה בכך שעברה עבירות של תקיפה ואיומים שכוונו כלפי המשיב, נראה כי החקירה כוונה דווקא בכיוון אחד.

 

 

התופעה הקשה והמצערת של פגיעות בני-זוג בבנות זוגן, אכן מחייבת בדיקת תלונות על רקע סכסוכים בין בני זוג ברצינות וביסודיות. אך יחד עם זאת, דווקא אותם סכסוכים בין בני זוג צריכים גם להציב תמרורי אזהרה, שמא אותן תלונות מונעות ממניעים זרים. אני ערה לכך שבמקום שהמשטרה נדרשת לבדוק תלונות על רקע זה, קשה לעתים קרובות לדעת אם התלונה היא אמיתית, או כזו המונעת ממניעים זרים. אך דווקא בשל העובדה ששתי האפשרויות קיימות, שומה על המשטרה לנהוג במשנה זהירות.

 

 

8. בתום הדיון בבקשת המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב, שהתקיים ביום 20.7.2010 בפני הנשיאה, כבוד השופטת שולמית דותן, החליטה הנשיאה להאריך את המעצר עד יום 22.7.2010. הנימוק להחלטה היה שיש לאפשר את ניהול החקירה בצורה תקינה, מן הטעם ש"אין ספק שזה מקרה בו חייבת המשטרה מהצד האחד לחקור עד תום את תלונותיה של המתלוננת, ומנגד את תלונותיו של החשוד, לרבות בדיקת מצבה האישי של המתלוננת ומניעיה".

 

 

המשטרה אכן חקרה את המתלוננת באזהרה ביום 21.7.2010, ואף ערכה עימות באותו יום בין המשיב לבין המתלוננת. בנוסף לכך, ביום 20.7.2010 בשעות אחר הצהריים, נעשה ניסיון לאמת את טענות המתלוננת בדבר אירוע שאירע לכאורה, במקום עבודתה, אולם תוצאתו של אותו בירור חיזק דווקא את גרסת המשיב, כפי שכבר הוזכר קודם לכן.

 

 

9. מכאן אפוא, שככל שיש ראיות לכאורה לחובת המשיב, ישנן גם ראיות המפריכות את אותן ראיות או למצער, פוגמות בהן בצורה ממשית. בדומה, ישנן ראיות לכאורה, באותה מידה, התומכות בטענותיו של המשיב באשר לחשדות המיוחסים למתלוננת.

 

 

בשלב זה איני נדרשת להכריע בשאלת משקלן של הראיות, ונראה שניתן לומר, הגם שרק בדוחק, שיש בחומר החקירה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב.

 

 

עוד אציין, כי לא נעלמה ממני העובדה שלמשיב הרשעות קודמות, אולם לא די בכך כדי ללמוד על התנהלותו של המשיב.

 

 

10. משהגעתי למסקנה האמורה בדבר הראיות המצויות בידי המבקשת, גם אם לא בלי היסוס, הרי שלאור העבירות המיוחסות למשיב, המצביעות על מסוכנות לכאורה, ישנה עילה למעצרו. למסקנה זו הגעתי, חרף הסתירה הפנימית הקיימת בין העובדה שמסקנתי כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת החשדות המיוחסים למשיב אינה נקייה מספקות, לבין הקביעה הנשענת על מסקנה זו, כי ישנה עילת מעצר, ולמרות הקושי המשפטי הנובע מכך.

 

 

יחד עם זאת, את מטרת המעצר ניתן להשיג גם בחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו של המשיב פחותה. אפילו נשקפת סכנה מהמשיב, הרי שאין חולק כי סכנה שכזו, ככל שישנה, נשקפת רק למתלוננת. לפיכך די בכך שהמשיב לא יגיע לביתה של המתלוננת או לכל מקום אחר שבו היא רגילה לשהות, ואין הכרח להותירו במעצר.

 

 

לאור האמור, המשיב ישוחרר מן המעצר בתנאי שלא יגיע לביתה של המתלוננת, למקום עבודתה או לכל מקום שהיא רגילה לשהות בו בקביעות.

 

 

להבטחת תנאי השחרור, ימציא המשיב ערבות עצמית וערבות של צד שלישי, כל אחת על סך של 3,000 ₪.

 

החתימה על הערבויות יכולה להיעשות גם בפני קצין משטרה או קצין שב"ס המוסמך לכך.

 

 

ניתנה והודעה היום י"ב אב תש"ע, 23/07/2010 במעמד הנוכחים.

 

 

תמר בר-אשר צבן, שופטת
 

 

 

ב"כ המשיב: אני מבקש שעל ערבות צד ג' יוכל לחתום בן משפחה של המשיב.

 

נציג המבקשת: מסכים ובלבד שמדובר בבן משפחה שלא נחקר בתיק הנדון.

 

החלטה

 

 

הערבות של הצד השלישי תוכל להיחתם על ידי בן משפחה של המשיב שלא נחקר.

השב"ס יאפשר למשיב שלוש שיחות טלפון כדי לארגן ערב.

אם המשיב לא יעמוד בתנאים הוא יובא לפני שופט מחר בערב.
 

 

 

עודכן ב: 05/06/2024