תביעות ע"י מטפלים זרים

הח"מ ייצג 2 קשישות כנגד מטפלות זרות.

האחת מהן קשישה סיעודית, אשר נזקקה לשירותי מטפלת זרה בה ופוטרה לאחר שהחתימה את הקשישה על מסמך בו ביקשה חופשה בת חודשיים ולא הסכימה לקצרה ופוטרה משכך. העובדת לא הסכימה לקבל את מלוא זכויותיה והגישה תביעה כנגד הקשישה ובניה, אשר שילמו את שכרה בחלק ניכר מתקופת עבודתה, בטענה שאף הם היו מעבידיה.

תביעה זו הייתה על סך כ-110 אלף ש"ח. בית הדין האזורי לעבודה דחה את רוב סעיפי התביעה ובמיוחד את התביעה כנגד הבנים, תוך התייחסות רבה לזהות מיהו המעביד וקבעה כי על הקשישה לשלם סך של 17.500 ש"ח בלבד וללא הוצאות משפט.

תביעה זו הייתה ברובה סחטנות לשמה וזאת לאור העובדה כי הקשישה ובניה רצו לשלם לה את זכויותיה , ברם זו חשבה כי בבית הדין תקבל הרבה יותר.

התביעה השנייה, הייתה מצד עובדת זרה אשר בביתה התגוררה אצל הקשישה בביתה והגישה תביעה הזויה כנגד הקשישה על סך של כ-220 אלף ש"ח.

מיותר לציין, כי מרבית סעיפי התביעה נדחו על הסף, התובעת זכתה בסך של 11,000 ש"ח בלבד שמתוכם העבירה כהוצאות משפט 4,000 ש"ח (קיבלה בסה"כ 7,000 ש"ח בלבד).

מיותר לציין כי בשתי התביעות שניהלו העובדות הזרות כל מטרתן הייתה סחיטה ותו לא כנגד קשישות הזקוקות לעזרה. בשני התביעות נוהלו דיוני הוכחות ונסיונות הסחיטה כשלו