בתום יום עבודתו, נהג אסמעיל אזברגה באוטובוס שבבעלותו לכיוון ביתו. לפתע, בקטע הדרך שבין המושבים סלעית לצור-נתן, פרץ בעל חיים לנתיב נסיעתו. מתוך אינסטינקט, הסיט אזברגה את ההגה ימינה והתדרדר עם האוטובוס לתעלה.
זמן קצר לאחר שאזברגה חולץ פצוע מהאוטובוס, הגיע קצין הביטחון של סלעית למקום התאונה, הרגיע אותו וסייע לו להתפנות באמבולנס לבית החולים. למחרת דיווח אזברגה על התאונה לסוכן הביטוח שלו בחברת איילון. עוד באותו היום, הגיע נציג איילון למקום התאונה וראה את האוטובוס בתעלה.
חלפו שבועיים. חוקר ביטוח מטעם איילון חקר את המבוטח. כעבור חודשיים וחצי קיבל מכתב דחייה בו הואשם על ידי איילון במרמה ובביום התאונה.
המבוטח לא ויתר ופנה לבית משפט השלום בכפר סבא. התביעה הונחה על שולחן השופטת חגית בולמש.
איילון הביאה לעדות את החוקר. השופטת הבחינה כי אין בידיו ממצאים אלא טרוניות בלבד: המבוטח לא סיפק את המסמכים הרפואיים של טיפוליו בבית החולים. לא המציא את היסטוריית הטיפולים של הרכב. סרב למסור את שמות הנהגים האחרים המועסקים על ידו. לעומת זאת, החוקר נמנע מלחקור את קצין הביטחון של סלעית למרות שמדובר בעד ניטרלי שהיה במקום התאונה בזמן אמת.
השופטת שמעה את המבוטח והתרשמה כי סירובו למסור פרטים ומסמכים נבע רק מתוך "חשדנות ברף הגבוה".
עם זאת, בכל הנוגע לנסיבות התאונה – לב ליבו של העניין – מסר אזברגה עדותו אמינה.
עדותו זכתה לחיזוק משמעותי גם מעדות קצין הביטחון של סלעית, שזומן לעדות על ידי המבוטח.
קצין הביטחון העיד כי הוא מכיר היטב את האזור מתוקף תפקידו. מדובר בסיבוב מסוכן שבו מתהפכים רכבים רבים. הוא הוסיף כי לאחר שאזברגה חולץ מחלון האוטובוס, הוא היה "כולו נרגש ונסער, אמר דברים לא ברורים. הבאתי לו מים לשתות וניסיתי לבדח אותו שייצא מההלם, הוא יצא מהלחץ טיפה ולקח בין 5-7 דק' עד שהאמבולנס הגיע". קצין הביטחון שלל אפשרות כי היה משהו מחשיד בהתנהגותו.
ראיה אובייקטיבית נוספת המאמתת את גרסת המבוטח מצאה השופטת בעדות חוקר איילון שהאוטובוס נקלט במצלמות האבטחה של סלעית, במקום ובשעה שנמסרו על ידי המבוטח.
"הטענה שהמבוטח חטא במרמת ביטוח", הסבירה השופטת, "היא טענה חמורה, וטענה זו חמורה במיוחד כאשר המבטחת טוענת כי המבוטח ביים את מקרה הביטוח". לאור כך, עליה להביא ראיות כבדות משקל להוכחת המרמה והביום. הראיות חייבות להתייחס לתאונה עצמה, למניע, למודעות המבוטח, למסירת עובדות כוזבות ולכוונה להוציא מחברת הביטוח כספים שלא כדין על יסוד העובדות הכוזבות.
הסתרת מידע בלבד אינה מוכיחה כוונת מרמה, הדגישה השופטת.
איילון גם לא הוכיחה כל מניע למרמה ולביום. החוקר שלה הודה בכך. הרכב היה במצב תקין וטופל בטרם התאונה, דבר המעיד כי המבוטח לא רצה להיפטר ממנו. החוקר גם הודה שבשחזור התאונה הוא לא מצא ממצאים שלא תואמים את גרסת המבוטח.
לאור כל אלה, פסקה השופטת, איילון לא עמדה בנטל הנדרש להוכחת מרמה וביום.
לעומת זאת, סירבה השופטת להטיל על איילון את הסנקציה של ריבית מיוחדת. השופטת נימקה את סירובה בקושי בו נתקלה איילון בקבלת מידע מהמבוטח. אמנם, הודתה השופטת, "החוק אינו מאפשר לחברת הביטוח לקבל מידע שאינו קשור לאירוע. מנגד, יש להבין את איילון שעה שמצאה עצמה מול מבוטח שמערים קשיים בקבלת פרטים ותשובות לשאלות שנשאלו על ידי חוקרים מטעמה-גם בנושאים פשוטים שנשאלו כחלק מסדרת שאלות רגילה". לכן הייתה הצדקה בהבאת העניין להכרעת בית המשפט.
חלקו הראשון של פסק דינה של השופטת בולמש, מעורר תקווה. רבים משופטינו לא היו מנתחים ברגישות כה רבה את העובדות. חלקם אף היה מטיל במבוטח כתם של מרמה.
דווקא לאור זאת, החלק השני של פסק הדין מאכזב. גם אם סירוב המבוטח למסור פרטים, כדעת השופטת, מצדיק את הבאת העניין להכרעת בית המשפט, הסירוב לא מצדיק לטעון כלפיו שהוא רמאי מבלי שיהיה בדל ראיות לכך. הרי ראינו שהמבוטח במקרה זה לא סירב למסור פרטים אלא מתוך אופיו החשדני. אפשר היה לסרב לשלם את התביעה בגלל חוסר שיתוף פעולה ולהמתין שהמבוטח ימציא את הפרטים החסרים, אך לא להטיל בו דופי.
מצער שדווקא השופטת בולמש, שהיא ללא ספק בעלת "לב שומע" כמאמר שלמה המלך, נותנת הכשר לחברות הביטוח להשתמש בכל אי שיתוף פעולה, מכל סיבה שהיא, כנשק יום הדין נגד מבוטחיהן.
.jpg)
