מוניר מטאנס הלך לעולמו בטרם עת. שנתיים לפני פטירתו, רכש המנוח ביטוח חיים בחברת איילון. אולם איילון סירבה לשלם לאלמנתו את סכום הביטוח. בלית ברירה, פנתה האלמנה לבית משפט השלום בעכו. התביעה הונחה על שולחנה של השופטת דנה עופר.
מדוע אתם לא משלמים לאלמנה, הקשתה השופטת עופר.
שבע שנים לפני הכניסה לביטוח, השיבו נציגי איילון, המנוח עבר צנתור, בו אובחנה הפחתה בהובלת החמצן לשריר הלב. המנוח לא גילה לנו עובדה זו. לו ידענו, לא היינו מבטחים אותו.
השופטת עופר עיינה בטופס שאלון הבריאות שמולא לקראת עשיית הביטוח וראתה כי לצד השאלה אם המועמד לביטוח "סובל או סבל ממחלת לב וכלי דם, לחץ דם גבוה, שומנים בדם" סומנה התשובה "כן".
לפי התשובה בשאלון הכתוב, המנוח ענה בחיוב לשאלה אם עבר מספר מחלות וביניהן מחלת לב, אמרה השופטת לנציגי איילון.
נכו, הודו נציגי איילון, אבל יש בידינו שתי קלטות המעידות שהסימון "כן" התייחס ללחץ דם גבוה ממנו סבל המנוח, לא למחלת לב.
השופטת הקשיבה ברוב קשב לשתי הקלטות. הקלטת הראשונה, הכילה את שיחת המכירה הטלפונית בין פקידת סוכנות ביטוח לבין המנוח.
הקלטת השנייה הכילה שיחת טלפון שהתקיימה מספר ימים לאחר מכן, עם סוכן הביטוח בכבודו ובעצמו. שיחה זו כונתה על ידי איילון "שיחת שיקוף". בשיחת המכירה נשמע המנוח אומר לפקידה כי יש לו לחץ דם גבוה. מחלת הלב, לא אוזכרה בשתי השיחות.
השופטת פנתה אל האלמנה וביקשה הסברים. אכן, הודתה האלמנה, שבע שנים לפני עשיית הביטוח עבר בעלי צנתור. אולם בעקבותיו הוא לא קיבל כל טיפול רפואי. בשיחת המכירה ובשיחת השיקוף, שאלו את בעלי על מחלותיו בהווה. לא בעבר. מבחינתנו היה מדובר באפיזודה חולפת. אחריה בעלי תפקד ועבד ברציפות עד למותו.
השופטת האמינה לאלמנה. בעדותה "הפשוטה והמהימנה", כלשון השופטת, תמכה גם העובדה שאין בנמצא כל מסמך רפואי המעיד על כך שלאחר הצנתור המנוח היה במעקב קרדיולוגי, או כי נדרש לבדיקות תקופתיות.
עוד קבעה השופטת, כי קיים פער בין השאלות בשאלון הבריאות הכתוב, לבין השאלות שפקידת הסוכנות הציגה בפני המנוח בשיחה בעל פה. בשאלון הכתוב נדרשת התייחסות למחלות בהווה ובעבר. לעומת זאת, בשיחה בעל פה, פקידת הסוכן שאלה אך ורק על מחלות בהווה.
פערים אלה, ציינה השופטת, מוכיחים עד כמה חשוב שאנשי הביטוח יקפידו על קיום החובה המוטלת עליהם בחוק: להציג בפני המבוטח את שאלון הבריאות שבכתב. הקראת השאלות שבטופס שאלון הבריאות ומילוי הטופס על ידי נציג חברת הביטוח מעברו השני של קו הטלפון מנוגדים לחוק. חברת הביטוח לא רשאית לדחות תביעה על בסיס תשובה לא נכונה שניתנה בדרך זו, גם אם השיחה הוקלטה.
אבל לפי פסיקת בתי המשפט, התעקשו נציגי איילון, די בכך שנקליט את התשובות שסוכן הביטוח קיבל בטלפון.
החוק דורש לא רק שהתשובות לשאלון הבריאות תינתנה בכתב אלא גם ששאלון הבריאות בכתב יונח בפני המבוטח בעת מתן התשובות, הבהירה השופטת. דרישה זו באה להשיג שתי מטרות. האחת, להסיר ספק בדבר תוכן תשובות המבוטח. לשם כך, לפי הפסיקה, די בהקלטת השיחה. אולם לדעת השופטת עופר, קיימת מטרה נוספת: שהמבוטח ידע בדיוק מה שואלים אותו. לצורך זה, חברת הביטוח חייבת להניח את שאלון הבריאות שבכתב בפני המועמד. רק אז הוא רואה לנגד עיניו את כל השאלות. אילו הדבר היה נעשה כאן, המנוח יכול היה להיווכח שהוא נדרש לפרט גם מחלות בהווה וגם בעבר. לעומת זאת, הקראת השאלות המורכבות שבשאלון הבריאות מהעבר השני של הטלפון, עלולה להכשילו במתן תשובה שאינה מלאה וכנה.
מעבר לכך, הזכירה השופטת, חברת הביטוח חייבת להזהיר את המועמד לביטוח כי תשובה לא נכונה, עלולה לשלול מאלמנתו, בקרות אסון, את תגמולי הביטוח. אזהרה זו לא נשמעת לכל אורך שיחות המכירה והשיקוף. זאת למרות שהמנוח היה אדם פשוט ותמים, עוזר חשמלאי במקצועו, לא אדם שבקיא בנושא הביטוח. כך מתקבל הרושם מהשיחות המוקלטות. הוא גם לא יזם את רכישת הביטוח. לא זו בלבד, הסוכן נשמע אומר למנוח כי הוא לא יעבור עמו על כל השאלות. "אחסוך ממך. נעשה את זה במהירות".
לסיכום, קבעה השופטת עופר, איילון וסוכן הביטוח כשלו כאשר לא הציגו את שאלון הבריאות שבכתב בפני המנוח אלא הקריאו לו את השאלות בעל פה מהעבר השני של הטלפון. הקלטת השיחה מגלה פערים בין השאלון שבכתב לבין השאלות שהוצגו בעל פה בפני המנוח. נוסף על כך, במהלך שתי השיחות הטלפוניות לא הובהרה למנוח החשיבות של מתן מענה מלא ואמתי לכל השאלות, והוא לא הוזהר כי אם יענה לא נכון על השאלות, הביטוח שלו יהיה מרוקן מכל תוכן.
בסופו של יום, השופטת דנה עופר חייבה את איילון לשלם לאלמנה את מלוא תגמולי הביטוח בפסק דין המשלב חוש צדק, ידע משפטי בביטוח, ראייה מפוקחת של חוסר השוויון בין הצדדים לחוזה הביטוח, רגישות חברתית ותכונות נדירות נוספות שהקורא הנבון בוודאי יבחין בהם.
.jpg)
