באחד הימים, החלה דליפת מים מצנרת כיבוי אש, המותקנת על קיר חיצוני בבית משותף באילת.
וועד הבית דיווח על התקלה לעירייה. זו תיקנה את הצנרת. את עלות התיקון גבתה העירייה מכל דיירי הבית המשותף, במסגרת חשבונות הארנונה השוטפים.
הדליפה בצנרת כיבוי האש, גרמה לנזקי רטיבות וטחב באחת מדירות הבית המשותף. הדירה הייתה מבוטחת בחברת מגדל. זו האחרונה שילמה למבוטחיה את עלות תיקון הנזקים.
חוק חוזה הביטוח קובע, כי לאחר תשלום תגמולי הביטוח, עוברת לחברת הביטוח זכות המבוטח לתבוע את גורם הנזק. תביעה זו קרויה בחוק "תביעת תחלוף" ובלשון אנשי הביטוח "תביעת שיבוב". עם זאת, החוק אוסר להגיש תביעת תחלוף נגד אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצויים. החוק מביא שתי דוגמאות למבוטח סביר: מעביד ובן משפחה. הראשון לא סביר שיתבע את עובדו והשני לא סביר שיתבע את בן משפחתו. קיימת תמימות דעים בין השופטים שהדוגמאות אינן רשימה סגורה. הן רק מבהירות את כוונת האיסור.
והנה, בחלוף שנתיים, הגישה מגדל לבית משפט השלום בבאר שבע, תביעת תחלוף נגד וועד הבית של מבוטחיה. בתביעתה טענה מגדל שהוועד התרשל בתחזוקת צנרת כיבוי האש. סכום התביעה: 22,500 שקל. התביעה הונחה על שולחנו של הרשם הבכיר אורי הדר.
האם תביעת מגדל נגד וועד הבית אינה מנוגדת לאיסור להגיש תביעת תחלוף נגד מי שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצויים? האם מבוטחי מגדל, כדיירים באותו בית משותף, היו מגישים תביעת רשלנות נגד וועד הבית שלהם בסכום של 22,500 שקל? הרי חברי הוועד מבצעים את תפקידם בהתנדבות בשליחות כל דיירי הבית ובכללם מבוטחי מגדל. שלא לדבר על המתיחות שתביעות מסוג זה יוצרות בין השכנים באותו בית משותף. מעבר לכך, כל תשלום שיושת על וועד הבית, יעלה את דמי הוועד שמבוטחי מגדל משלמים. יוצא שמגדל תובעת למעשה את מבוטחיה על מה ששילמה להם.
ושאלה מטרידה נוספת, האם ראוי שתאגיד, המרוויח מליארדים בשנה, יגזול "מזמנו היקר של בית המשפט", כפי שהשופטים נוהגים לומר ויעסיק את מערכת המשפט בתביעה על סכום כה פעוט? האם האגרה בסך 753 שקל ששילמה מגדל לבית המשפט במקרה זה, מצדיקה התדיינות על פני חמש שנים, שבמהלכם הועסק שופט בשמיעת עדים בשני ימי דיונים ובכתיבת פסק דין מלא?
כדי לייעל את עבודת בתי המשפט, הוקמה וועדה לרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי. בראשה ישב שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית. השופט עמית התעקש להוסיף לתקנות החדשות "עיקרון יסוד". על פי עיקרון זה, מותר לשופט לסרב לדון בתביעות השואבות ממערכת המשפט משאבי זמן ועלויות בלתי פרופוציונליים.
למרות זאת, השופטים נמנעים מלעשות שימוש בעיקרון היסוד אל מול הצפת בתי המשפט בתביעות תחלוף של תאגידי הביטוח בסכומים זעומים, אפילו יותר זעומים מסכום התביעה הנוכחית של מגדל. כמו כן השופטים לא נמנעים לדון בטענות סרק המועלות על ידי חברות הביטוח ב"שיטת מצליח".
חלק גדול מהשופטים, מטיל למרבה הצער אימה דווקא על האדם הפשוט, כדי שיסגור עניין ויתפשר על זכותו לתרופות מצילות חיים, לתגמולי סיעוד, לפיצויים על מות המפרנס וכיוצא באלה זכויות ששיעורן גבוה אלפי מונים מהסכום שבו העסיקה מגדל את בית המשפט במקרה זה.
גם הרשם הבכיר אורי הדר, לא דן בחוסר ההגיון והצידוק להפעיל את מערכת המשפט לטובת 22,550 השקלים של מגדל. במשך חמש שנים הוא ערך בירור אם וועד הבית אחראי לליקויים בצנרת כיבוי האש, שמא עיריית אילת, או אולי הרשות הארצית לכבאות והצלה.
בפסק דין מפורט, מנומק לעילא ולעילא עם אסמכתאות משפטיות, דן הרשם הבכיר אורי הדר בתביעת מגדל ביסודיות ובכובד ראש. בפתח הדברים הגיע הרשם הבכיר למסקנה כי צנרת כיבוי האש היא באחריות וועד הבית. לאחר מכן, דן וקיבל חלקית את טענת הוועד, לפיה מגדל השתהתה בהגשת תביעתה ובכך לא אפשרה לוועד לאסוף ראיות כדי להתגונן כראוי. לבסוף, פסק למגדל סכום של 14,629 שקל, לאחר שקיצץ 35 אחוז מסכום תביעתה בגלל הנזק הראייתי שגרמה לוועד.
הרשם הבכיר גם הקפיד לזכות את מגדל בהוצאות משפט בסך 3,753 שקל.
למרבה הצער, יש אינסוף דיונים בתביעות תחלוף כאלה. רק לאחרונה, ניתן פסק דין המשתרע על פני 24 עמודים בתביעת שיבוב של מנורה נגד פיתוח בגן על סכום של... 12,370 שקל.
במקום לפנות משאבים לסייע למוכי הגורל הזקוקים באסונם לעזרתם כמו אוויר לנשימה, השופטים נאלצים להתעסק בזוטי דברים של תאגידי הביטוח החזקים. כמה עצוב שהשופטים מעדיפים להפעיל עיקרון יסוד דווקא כנגד מבוטחים, אך חוששים להפעילו כנגד התאגידים החזקים כדי לקצר את התורים האינסופיים בבתי המשפט.
