סכסוכי שכנים - התקיפה שלא היתה

בבניין מגורים התגוררו שני דיירים בשכנות זה לזה, כאשר הדייר בקומה התחתונה סבל מרטיבות קשה שהגיעה מדירתו של הדייר בקומה שמעליו. פניות רבות של הדייר הסובל אל השכן שמעליו לא נענו ונזקי הרטיבות רק הלכו והחמירו לאחר שני חורפים עזים.

החליט הדייר המוטרד אשר אינו יכול לישון בחדר השינה שלו בגלל קילופי טיח על מיטתו לפנות אל בית המשפט לתביעות קטנות אשר יחייב את השכן שמעליו לתקן הנזקים. הגם שנגרמו לו הוצאות כספיות בגין חוות דעת על היקף הנזקים וחרף החלטה שיפוטית אשר חייבה את השכן לתקן הנזקים בדירתו שלו כדי שלא יהיו מטרד לדייר שמתחתיו, החליט האחרון להתעלם כליל מהחלטת בית המשפט ולהמשיך ולהתעמר בדייר שחש לחלוטין חסר אונים.

לאחר שהחיש פעמיו אל בית המשפט בפעם השנייה אל מחלקת ההוצאה לפועל כדי לעמוד על זכויותיו בשאלה איך לאכוף פסק דין שכזה, נענה כי עליו להגיש תביעה לביזיון בית המשפט שנחשבת צעד קיצוני ביותר כלפי השכן המתחמק בשל סנקציית המאסר שבצידה.

תמים ועדיין עם חמלה מסוימת כלפי השכן שלו, צלצל הדייר אליו והודיע לו כי אם לא יתקן את נזקיו לאלתר עפ"י החלטת בית המשפט הוא יפעל נגדו שוב ויממש את זכויותיו הדיוניות, לרבות תביעת בזיון בית המשפט. השיחה התלהטה בין השניים, היו בה האשמות, העלבות וקללות וסופה הגיעה עם ניתוק השיחה באופן חד צדדי ובוטה ע"י השכן מלמעלה.

הדייר אשר נותר המום מהתנהגותו של שכנו, שעדיין לא קיבל שום תשובה לשאלה שלו מתי יתוקן הנזק, החליט לעלות לדירתו כדי לסיים את השיחה שנותקה ולנסות לשוחח עימו פנים מול פנים כדי ליישב המחלוקת ביניהם.

מנקודה זו הפכו חייו של הדייר האומלל לסיוט בלהות, המדינה החליטה על סמך ראיותיה להגיש כתב אישום כנגדו בגין תקיפת השכן מלמעלה, גרימת חבלה חמורה, השגת גבול וגרימת נזק במזיד לרכוש- עבירות חמורות שהעונש בצידן יכול להצטבר לשנות מאסר ארוכות.

הנאשם הוא כמובן הדייר שסבל מנזקי הרטיבות והתיאור בחלק העובדתי שבכתב האישום תיאר אותו כמי שהגיע אל דירת השכן כעוס וזעוף פנים כדי להזיק לשכן, לפגוע בו ולגרום לנזקים גופניים והחמור שבהם קרע ברצועות הברך.

הנאשם עמד על חפותו מרגע חקירתו וידע לחזור רק על גירסתו האחת והיחידה לאורך כל ההליך הפלילי נגדו ולכן גם החליט לנהל משפט.

הנאשם יוצג ע"י עו"ד שני דבש אשר בזכות עבודתה המשפטית והמקצועית זוכה הנאשם לחלוטין ובאופן גורף מכל העבירות שמנה כתב האישום.

בצעד אמיץ של כב' השופטת רבקה גלט מבית משפט השלום ברמלה, אימצה את הגנתו של הנאשם במספר היבטים ופסקה כי הגיעה להחלטתה לזכות את הנאשם בשל טענות ההגנה הבאות:

א. אין לתת ייחוס משקל יתר לגרסאות המתלונן ואשתו על פני גרסת הנאשם העומדת לבדה למול שתיהן. כן פסק בית המשפט כי יש להיזהר בעדויותיהם של קרובים התומכות זו בזו.

ב. תיאום גרסאות - השוטרים אשר הגיעו לזירת האירוע לא הקפידו על הפרדה בין המתלונן לרעייתו ובתו בטרם מסרו את עדויותיהם לחוקרים.

ג. כאשר נחקרו המתלונן ואשתו בחקירה נגדית העידו לראשונה כי המתלונן הוא אשר נגע ראשון בנאשם כאשר ניסה להדוף אותו מחוץ לביתו. פסק בית המשפט כי "קשה להבין מדוע בחר המתלונן להתגונן מפני הנאשם, כטענתו, דווקא ע"י לפיתת צווארו שהיא פעולה המקרבת ביניהם במקום להדפו בדחיפתו בגבו או בחזהו".

ד. כדי לגבש עבירה של הסגת גבול נדרש שהמסיג יבין באופן שאינו משתמע לשני פנים כי אינו רצוי במקום וויכוח שהחל בין השניים לא מאפשר למתלונן להשתמש בכוח כנגד הנאשם.

ה. ביהמ"ש פוסק כי נותר ספק האם החבלה שנגרמה למתלונן אכן נגרמה כתוצאה מהאירוע. המתלונן הסביר את עצמו בכך שבכלל לא התכוון להתלונן נגד הנאשם במשטרה ולכן לא העביר את המסמכים אבל רק משום שהנאשם התלונן נגדו ופתח את התיק פגש בתובע והעביר לו את המסמכים המעידים על החבלה החמורה.

כמו כן פסק בית המשפט שהתרשם מכנות עדותו של הנאשם ולכן נותר בליבו ספק בדבר אשמתו בהסלמת האירוע ובעבירות המיוחסות לו.