מזונות לילדים הנולדים כתוצאה מהסכמים בין הוריהם

ירון הגיע אלי לייעוץ לאחר ששירה חברתו הטובה משכבר הימים הציעה לו להביא איתה ילד לעולם...

ירון הגיע אלי לייעוץ לאחר ששירה חברתו הטובה משכבר הימים הציעה לו להביא איתה ילד לעולם...
ירון ושירה מכירים מזה כ - 10 שנים. הם החלו את היכרותם כחברים טובים ובמהלך השנים התפתח ביניהם רומן שנמשך כשנתיים. לפני כשלוש שנים החליטו ירון ושירה שטוב יהיה אם ייפרדו ויישארו חברים טובים. מאז ועד היום נותרו ירון ושירה חברים טובים.
שירה נושקת לשנות הארבעים לחייה וירון לשנות החמישים לחייו. לשניהם אין ילדים והם מעולם לא התחתנו.
שירה הגתה רעיון והציעה לירון ששניהם יביאו ביחד ילד לעולם, שהרי שניהם רווקים, יש להם היסטוריה ארוכת שנים ביחד והם חברים מאוד טובים. ירון תחילה התלהב מהרעיון אך לאחר לילה של מחשבות החליט לפנות אלי לייעוץ על מנת לבחון את הנושא הזה לעומק.
אם כן, מהם החובות והזכויות של הורה שילדו נולד כתוצאה מהסכמים בין ההורים?

בפתח הדברים יודגש, כי על פי המשפט העברי, ילד אשר נולד לבני זוג שלא נישאו על אף שיכלו, הינו כשר לכל דבר ועניין וזכויותיו הם כשל קטין אשר נולד לבני זוג נשואים. יודגש כי מאמר זה מתייחס למשפט העברי בלבד.

הסכמי מזונות קטינים שנחתמו בין ההורים אינם מחייבים את הקטינים

הוראת סעיף 12 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק לתיקון מזונות"), שלפיה הסכם בדבר מזונות של קטין ו/או ויתור על מזונות כאלה אינו קושר את הקטין כל עוד לא אושר הסכם זה על ידי בית המשפט, נועדה להבטיח את טובת הקטין. הנחת היסוד העומדת בבסיס סעיף זה, היא כי אין להסתפק בהסכמה שאליה הגיעו הורי הקטין וכי יש צורך שבית המשפט יבדוק את ההסכם ויוודא שהוא אכן תואם את טובת הקטין ומבטא באופן הולם וראוי את צרכיו.

בע"א 5464/93 ערער גבר על חובתו לזון את בנו מכיוון שקיום יחסי המין היה תוצאה של פיתוי על ידי האישה. בית המשפט העליון פסק, כי גבר המקיים יחסי מין עם אישה, בין בעקבות פיתוי ובין בלעדיו, אחראי לתוצאות הטבעיות של מעשהו.
במקרה דנא, החתים הגבר את האישה על כתב התחייבות לפיו היא מתחייבת שלא לתבוע ממנו מזונות לקטין. בית המשפט העליון פסק, כי התחייבותה של האישה כאמור בטלה מטעמי תקנת הציבור.

כאמור, סעיף 12 לחוק לתיקון מזונות מבטא את דאגתה של החברה לטובתו של הקטין ולהבטחת זכויותיו, ואם יש צורך בכך, גם ביחסיו עם הוריו. חוזה בין ההורים הפוטר הורה מכל אחריות כלפי ילדו בכל הנסיבות על שינוייהן האפשריים וכאשר תוצאתו היא פגיעה משמעותית בזכויות הקטין, יכול שיפסל מטעמים שבתקנת הציבור.
הורה חייב לשאת במזונות על פי הדין האישי ו/או על פי הוראות חוק לתיקון מזונות (במידה שהדין האישי אינו חל עליו), והוא אינו יכול לפטור עצמו מחובה זו לפי חוזה.
במאמר מוסגר יודגש, כי הסכם שנחתם בין בני זוג שהיו נשואים, לפיו האישה מתחייבת לשפות את הגבר על כל סכום מזונות שייתבע לשלם לילדיהם, אינו מחייב את הילדים הקטינים, והגבר התובע בהסכם השיפוט פטור מחובתו לזון את ילדיו, מציב למעשה דרישה לא ראויה הסותרת את הדין, ועל כן לא ייהנה מפירותיה.
הסכם שיפוי כזה כאשר אין המדובר בזוג נשוי אלא בפנויה העומדת ללדת למי שהוא בחזקת אביו של הילד העתיד להיוולד, הינו הסכם המבקש לנצל את מצוקת האישה וככזה הוא נוגד את תקנת הציבור ועל כן הוא חסר תוקף.

כך יוצא, כי אף אם יחתמו ירון ושירה על הסכם לפיו ישלם ירון מזונות בגובה מסוים וכי שירה תתחייב שלא לתבוע את ירון לשינוי גובה המזונות ואם כן היא תתחייב לשפותו - הסכם שכזה יהיה חסר תוקף ושירה תוכל לתבוע את ירון בשם הקטין למזונותיו.

הסכמי שיפוי בין הורים

מהו הסכם שיפוי? המדובר באדם המתחייב לשפות אדם אחר על הפסדים שייגרמו לו בשל אי קיום חיובו של אותו אדם כלפיו.
במקרה דנא, הציעה שירה לחתום על הסכם שיפוי, בו התחייבה לשפות את ירון אם וכאשר תוגש נגדו תביעה למזונות בניגוד לסכום המזונות שהוסכם ביניהם בהסכם.

במספר פסקי דין נקבע, כי הסכם שיפוי שכזה ראוי שיבוטל תוך טענה, שהסכם כשזה פוגע לטובת הילד.

במאמר מוסגר יצוין, כי בעבר היה מקובל, כי בהסכמי מזונות העניק האב כתב שיפוי כלפי האם, שלא לתבוע הקטנת מזונות. עד היום כתב שיפוי שכזה תקף, ובמקרים בהם האבות תבעו להקטנת מזונות, גם אם התקבלה תביעתם, נדירים המקרים בהם נמצאה דרך לבטל את כתב השיפוי לו התחייבו כלפי האם.

בפועל נוצר מצב , לפיו לרוב, אב התובע הקטנת מזונות שהתחייב לשפות בעבר את האם בגין תביעה שכזו – ברוב רובם של המקרים יפסיד בתביעה להקטנת המזונות כאמור בשל הצורך לשפות את האם. לעומת זאת, אם האם התחייבה לשפות את האב בגין תביעת מזונות, לרוב הסכם שיפוי זה יבוטל מפאת טובתו של הקטין.

ערבות לשיפוי והתחייבות עצמאית לשיפוי

אפשרות נוספת העומדת להורים עובר לחתימה על הסכם, הינה התחייבות לשיפוי עצמאי.
בית המשפט העליון נזקק לשאלת האבחנה בין ערבות לשיפוי ובין התחייבות עצמאית לשיפוי בע"א 4262/96 סער וואיה קטין ואח' נ' רפאל וואיה (להלן: "פרשת וואיה"). וזה עיקרו של המקרה:
בין האם לבין האב נחתם הסכם גירושין, שאושר ע"י בית הדין הרבני, לפיו התחייבה האם לשאת בכל הוצאות גידול שלושת ילדי הזוג, כשהאב ישא בתשלום חודשי קבוע בסך 300 ?. כחלק מן ההסכם שאושר, התחייבו אחיותיה של האם, כי האב רשאי לגבות מהן כל סכום שייתבע לשלם על ידי האם, על ידי הילדים ועל ידי כל אדם אחר.
הילדים הגישו תביעת מזונות נגד האב וזה האחרון שלח הודעת צד שלישי לאם ולאחיותיה.

בית המשפט המחוזי קבע, כי התחייבות האם בטלה וחייב את האב לשלם לילדים מזונות בסכום של 1,600 ? לחודש. כמו כן חייב בית המשפט המחוזי את האחיות לשפות את האב בגין כל סכום עודף על 300 ? לחודש, משנקבע שהתחייבויותן הינה התחייבות עצמאית לשיפוי האב. האחיות הגישו ערעור לבית המשפט העליון בשאלת חיובן כלפי האב.

בית המשפט העליון פסק, כי אם מדובר בערבות, הרי משנמצא כי החיוב של המתחייב העיקרי - היא האם, בטל, בטלה גם הערבות להבטחתו. לא כך אם המדובר בשיפוי עצמאי. זו, כהתחייבות ישירה, אינה תלויה בהתחייבות החייב העיקרי - האם, והתחייבות זו נשארת בתוקפה גם אם ההתחייבות העיקרית בטלה.
נסביר:
בחוזה ערבות מתחייב הערב לקיים חיובו של אחר כלפי אדם שלישי. לעומת זאת, בהתחייבות לשיפוי, מתחייב אדם לשפות נושה על הפסדים שייגרמו לו בשל אי קיום חיובו של החייב כלפיו, אך התחייבות זו אינה לקיים את חיובו של החייב העיקרי כלפי הנושה.
בערבות, חיובו של הערב טפל לחיובו של החייב העיקרי ונסמך עליו. לא כך הם פני הדברים כאשר המדובר בהתחייבות לשיפוי - המדובר בהתחייבות עצמאית ונפרדת לחלוטין לכל דבר ועניין, במסגרתה מתחייב אדם בחבות העיקרית כלפי הנושה (הוא האב).

לעניין סיווג ההתקשרות בין ערב לנושה כערבות או כהתחייבות לשיפוי קבע בית המשפט העליון, כי הדבר צריך להיעשות על פי מידת התלות של אותה התקשות בקיומו של חיוב שני חיצוני לה כלפי הנושה. אם עולה ממכלול תנאי ההתקשרות וממרכיבי ההתקשרות, כי כוונת הצדדים הייתה להתלות את חיובו של הערב כלפי הנושה בחיובו של החייב - משמעות הדברים שמדובר ביחס של ערבות.

בפרשת וואיה קבע בית המשפט העליון, כי ההתחייבות של האחיות היא ערבות להתחייבות האם ואין המדובר בהתחייבות עצמאית לשיפוי. הדבר עלה מלשון ההסכם בין האב לאם אשר התייחס לכך שהאם תביע "ערבות" לשיפוי האב. אשר על כן, התקבל הערעור של האחיות וחיובן כלפי האב התבטל.

לאור קביעתו זו של בית המשפט העליון, היה והצדדים מעוניינים באמצעי שיפוי, עליהם לערוך התחייבות עצמאית לשיפוי, אשר לא ישתמע ממנה כאילו היא ערבות לשיפוי.

סוף דבר

הפסיקה האזרחית קבעה, כי הסכמים בין גבר לאישה בנוגע להולדת ילד משותף ו/או בנוגע להימנעות מכניסה להיריון אינם משפיעים על מזונותיו של הקטין. עד היום רוב רובם של ההסכמים שנחתמו בין הצדדים ביחס לתנאים להולדת ו/או להימנעות מהולדת ילדים נדחו ע"י בתי המשפט.

במקרה של ירון ושירה, בו לא מתעוררת שאלה האבהות, די בקיומם של יחסי אבהות כדי לחייב את ירון במזונות ילדו. המדובר בזכות עצמאית וישירה של הקטין כלפי האב.

במאמר מוסגר יצוין, כי אף במקרים בהם נטען ע"י האב, כי הילד אמנם נולד לו מאישה פנויה, אך נולד בדרך שאינה הוגנת מצד האם - אין הדבר פוגע בזכותו של הקטין למזונותיו אך יכול להוות עילה לתביעה נזיקית נגד האם.

בכל מקרה, האב יחוב במזונותיו של הקטין, בהתאם לדין האישי - הוא המשפט העברי, החל עליו.
בנוגע לחבותה של האם הפנויה כלפי בנה הקטין - ניתן יהא לחייבה במזונות הקטין רק מדין צדקה.


עודכן ב: 24/07/2013