בש"א 12254/08 קונג`י נ` טלרד נטוורקס - בית המשפט צמצם את צו העיקול הזמני

בבית משפט המחוזי בתל-אביב בש"א 12254/08
בפני כב' הרשם אבי זמיר

בעניין:
קונג'י בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד
גיא גיסין גיסין ו - עו"ד יואל פרייליך
המבקשת

נ ג ד

טלרד נטוורקס בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד
פרי וזליכה
המשיבה

החלטה
(בש"א 11643/08).

עיקרי העובדות הרלוונטיות מתוארות בבש"א 11643/08 באופן הבא:

על פי הנטען, עד לחודש פברואר 2006 היתה חברת קונג'י בע"מ (המבקשת) חברת בת של טלרד נטוורקס בע"מ (המשיבה), ונקראה בשם טלרד-קונג'י בע"מ. בשלהי שנת 2005, חיפשה המשיבה קונה לחברת טלרד-קונג'י, ואיתרה את מר אבי וינריב, שהתחייב בפניה כי רכישתה של חברת טלרד-קונגי' תהיה לשם ניסיון להבריאה ולהחזירה למסלול רווחי, תוך שהוא יפעל לפירעון חלק מחובותיה של המבקשת למשיבה.

ביום 8/2/06 התקשרו המשיבה וחברת Wens Electronics Ltd. (חברה פרטית בבעלותו של מר וינריב), בהסכם לרכישתה של חברת טלרד-קונג'י (נספח ב' לבקשה). במסגרת ההסכם נקבע, כי סכום של 11,400,000$ יומר לשטר הון, והיתרה בסך 2,500,000$ נותרה כחוב עצמאי ונפרד, המכונה בהסכם- Remaining Debt .

המשיבה טענה, כי על פי סעיף 2.3(a) להסכם, התחייבה המבקשת לפרוע למשיבה את יתרת החוב, בסך 2,500,000$, בתשלומים שווים ורצופים, כל אחד בסך 30,000$ בצירוף ריבית LIBOR במשך 12 חודשים, החל מיום 1/3/08 ועד לפירעון המלא של החוב הנותר.

המשיבה ציטטה בבקשתה את נוסח הסעיף לפיו-

The Remaining Debt shall be treated as a debt of Connegy IL to Telrad and shall bear interest at the 12 month LIBOR rate for dollar amount and shall be repaid in monthly installments of 30,000$ plus interest each, commencing on March 1 , 2008. It is hereby clarified that the Remaining Debt does not include debts incurred by Connegy IL to

1.

Telrad subsequent to December 31, 2005 which shall be repaid as further provided in section 14 below.

המשיבה טענה, כי ביום 18/2/08 , כשבועיים לפני שנדרשה המבקשת לשלם את התשלום החודשי הראשון על חשבון החוב שנותר, היא שלחה למבקשת מכתב תזכורת בדבר התשלומים החודשיים הנדרשים, וזאת לאור שמועות בדבר ההתדרדרות במצבה הכלכלי של המבקשת. לאחר שהמבקשת לא נענתה לפנייה זו, וגם לא לפנייה נוספת, ומשחלפו המועדים לתשלומים הנוספים, שלחה המשיבה למבקשת מכתב נוסף ובו העמידה בפניה שתי אפשרויות- תשלום הסכום של 120,000$ באופן מיידי (עבור ארבעת התשלומים החודשיים האחרונים) או ניהול בוררות בנוגע לחיובה של המבקשת לפרוע למשיבה באופן מיידי ובתשלום אחד את מלוא החוב הנותר בסך 2,500,000$ (המכתב צורף כנספח ו' לבש"א 11643/08).

המשיבה טענה, כי עד למועד הגשת הבקשה הנוכחית, לא פרעה המבקשת את ארבעת התשלומים החודשיים הראשונים (בגין חודשים 3/2008-6/2008), המסתכמים ב-120,000$ בצירוף ריבית לייבור (וסה"כ 379,697 ₪ ), וגם לא השיבה לפניותיה בעניין.

בנוסף, טענה המשיבה, כי מפרסומים שונים התברר לה, שהמבקשת מכרה את כל מערך השירות שלה והעבירה אותו מחברת אלדור בע"מ לטובת חברת אורד בע"מ (אחת הכתבות צורפה כנספח ז' לבקשה). לטענת המשיבה, על פי סעיף 2.3 (c)(b)(2) להסכם, נדרשה המבקשת לפרוע 50% מחובה למשיבה מייד לאחר העברת מערך השירותים שלה בישראל, אלא שהיא לא עשתה כן, ואף לא דיווחה על מכירת מערך השירותים כאמור.

המשיבה טענה, כי ההוראה בהסכם המחייבת את המבקשת לפרוע את חובה למשיבה, היא הוראה מהותית ויסודית, שכן מלכתחילה, הסכמת המשיבה למכור את המבקשת לחברת Wens היתה מבוססת על הצהרתה של חברת Wens כי ביכולתה להבריא את המבקשת, וכי המבקשת תפרע את החוב שיוותר. לטענתה, התמורה ששילמה חברת Wens היתה סמלית, ועמדה על סך 1$ בצירוף אופציות, כך שלמעשה, התמורה לה זכאית המשיבה עבור רכישת המבקשת היא פירעון החוב שנותר, ואי פירעון החוב כמוהו כאי תשלום התמורה.

לפיכך, טענה המשיבה כי התעלמות המבקשת מפניותיה של המשיבה בדבר תשלומי החוב, וכן העדר דיווח אודות העברת מערך השירותים לישראל, מעידים על כך שהיא אינה מעוניינת לקיים את ההסכם ולפרוע את החוב הנותר, בהתאם למודל התשלומים המעוגן בהסכם.

לטענת המשיבה, עובדות אלה מצדיקות את פירעונו המיידי של מלוא החוב הנותר בסך 2,500,000$ בצירוף ריבית לייבור, וזאת בהתחשב בדוקטרינת ההפרה הצפויה.

2. המשיבה טוענת, כי המבקשת נתונה במצב כלכלי קשה, היא אינה משלמת את משכורות עובדיה ופיטרה מספר רב של עובדים. בנוסף, חלק ניכר מהנכסים שמבוקש לעקלם הם נכסים נזילים, ויש להניח כי אם לא יינתן צו העיקול, תפעל המבקשת להברחתם.

בנוסף, לטענתה, סכום התביעה בסך 9,000,000 ₪ , מהווה בפני עצמו אינדיקציה להכבדה.

לטענת המשיבה, לאור הפרת ההסכם ואי פירעון החוב, ובהתחשב בקיומו של חשש להכבדה על ביצוע של פסק דין עתידי, הרי שמאזן הנוחות נוטה לטובתה.

הבקשה להטלת עיקול נתמכה בתצהירו של מר רן לאור, סמנכ"ל הכספים של המשיבה.

ביום 11/6/08 נעתרתי לבקשה והוריתי על מתן צו עיקול כמבוקש, עד לסכום של 8,161,239 ₪ .

בבקשה לביטול עיקול, טוענת המבקשת כי לא קיימת עילת תביעה מבוססת, וזאת מפאת מספר טעמים-

(א) המבקשת טוענת, כי קיימת לה זכות קיזוז של סך 120,000$, וזאת לאור העברה בנקאית מוטעית בסכום של 100,000$ לחשבונה של המשיבה. לטענתה, המשיבה סירבה להשיב את הכספים בטענה שלה עצמה קיימת זכות קיזוז, בגין תשלום דמי הרישיון של ספק התוכנה SAP בגובה של 50,000$ ובגין התחייבותה של המבקשת לרכוש "מלאים שונים" מאת המשיבה. המבקשת טוענת, כי סעיף 14.3 להסכם בין הצדדים קובע כי רכישות המלאים והתזמון שלהם נתון לצרכיה ושיקול דעתה הבלעדיים, ולכן אין כל הצדקה לכך שהמשיבה דורשת ממנה כעת לשלם את סכום החיוב האמור. בנוסף, טוענת המבקשת, כי הצדדים הסכימו ביניהם, שהם ישאו בחלקים שווים בחיובי המס שהוטלו עליה (בסך 140,000$), אלא שעד כה היא לא קיבלה מהמשיבה שיפוי של מחצית הסכום.

(ב) המבקשת טוענת, מר אבי ויינריב ומר עומר ויינריב השקיעו בה את הכספים להם הם זכאים כדמי ניהול, על מנת לסייע במימון פעילותה, ולפיכך, על פי סעיפים 2.3(b) ו-14.2 להסכם, טרם התגבשו התנאים לתחילת העברת התשלומים.

(ג) לטענת המבקשת, בהסכם בין הצדדים אין סעיף "האצה", כלומר אין סעיף הקובע כי במידה שלא ישולם אחד התשלומים, יועמד מלוא הסכום לפירעון מיידי, כך שלא ברור כיצד המשיבה עתרה לעיקול זמני כנגד כל הסכום.

(ד) המבקשת טוענת, כי בניגוד לטענת המשיבה, סעיף 2.3(c)(b)(2) להסכם קובע כי אם המבקשת תמכור את מערך המכירות שלה בישראל (ולא מערך השירותים, כטענת המשיבה), היא תעביר 50% מתמורת המכירה לידיה של המשיבה (ולא 50% מגובה החוב, כטענת המשיבה). המבקשת טוענת כי בכל מקרה, מערך המכירות בישראל לא נמכר ולא התקבלה בגינו תמורה, ולכן היא אינה מחוייבת בהקדמת תשלומים כלשהם על חשבון החוב.

סוף עמוד 3

בנוסף, טוענת המבקשת כי המשיבה לא הוכיחה כי מתקיים בענייננו יסוד החשש להכבדה על ביצוע פסק דין עתידי, שכן קיומם של נכסים נזילים אינו מעיד על חשש כאמור, והטענה בדבר שמועות לפיהן המבקשת נתונה במצב כלכלי קשה, לא נטענו מידיעה אישית, ולא ברור מהו המקור לאותה שמועה. בנוסף, מתנגדת המבקשת לטענת המשיבה בדבר אי תשלום משכורות או תנאים סוציאליים לעובדיה. המבקשת מאשרת כי היא פיטרה עובדים, אך טוענת כי הדבר נעשה כחלק מתהליך ארגון מחדש שהיא נתונה בו, במסגרתו, בין היתר, נמכרה חברת זולטיס, שהיתה בבעלותה, וזאת לשם שיפור תזרים המזומנים של המבקשת.

המבקשת טוענת, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן אין באפשרותה לפרוע באופן מיידי סכום של 8,000,000 ₪, וגם אין בחובתה לעשות כן. לטענתה, הותרת העיקול בסך של כ- 8,000,000 ₪ , תוביל לקריסתה, ובהעדר תשתית ראייתית כאמור, אין לכך הצדקה. לטענת המבקשת, בעקבות צווי העיקול שהוטלו, נגרמים לה נזקים כספיים משמעותיים, והבנק החזיר צ'קים שמסרה, בסכום העולה על 500,000 ₪ , ובעקבות כך, נגרמה פגיעה קשה למוניטין שלה.

בתגובתה, מתייחסת המשיבה לטענותיה העובדתיות של המבקשת, תוך פירוט גירסתה בעניין, באופן נרחב הרבה יותר בהשוואה לטענותיה בבש"א 11643/08 (התגובה נתמכה גם היא בתצהירו של מר לאור). המשיבה טוענת, כי היא שלחה למבקשת הזמנה לבוררות (נספח ד'3 לתגובה), אך המבקשת התעלמה מהזמנה זו, ולכן המשיבה פנתה ללשכת עורכי הדין בבקשה למנות בורר (נספח י"ב לתגובה).

מסיכומי הצדדים עולה, כי הליך הבוררות צפוי להתנהל בקרוב, ולהימשך פרק זמן קצר, כך שלמעשה, המחלוקת בין הצדדים, על כל היבטיה, צפויה להידון תוך זמן לא ארוך.

בנוסף, חשוב לציין, כי המשיבה הציעה בתגובתה, באופן פרקטי למדי, כי העיקול שהוטל על חשבון הבנק של המשיבה יומר בערבות בנקאית בסכום מופחת, וזאת בשים לב לכך, שסכומי החיוב מסתכמים, לכל הפחות, ב- 550,000$.

בסיכומיה, טוענת המשיבה כי היא דבקה בהסכמתה, להמרת העיקול בערבות בנקאית בסכום שבין 2,000,000 ₪ - 5,000,000 ₪ , בהתחשב בסכום החיוב האמור ובכך שפסק הבוררות צפוי להינתן בתוך פרק זמן קצר יחסית.

כידוע, על פי תקנה 362 ו-374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקריטריונים למתן צו עיקול זמני הם קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (בין היתר, בשל הברחת נכסים פוטנציאלית מצד הנתבע) והטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש העיקול.

בנוסף, נקבע כי במקרים מסויימים, כאשר מוכח שאמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים לצורך תשלום החוב הנטען, הרי שגם גובה סכום התביעה נחשב לשיקול רלוונטי למתן הצו (רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ (5/12/07) והאסמכתאות המובאות שם). ברע"א 8420/96 מרגליות נ' בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789 נקבע כי לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

סוף עמוד 4

, עבר הדגש במתן צו העיקול מהצורך לייחד נכסים לשם הבטחת ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע את שינוי מצבו של מבקש העיקול לרעה עד למועד פסק הדין. מבחינה זו, קיימת רלוונטיות לשאלה, האם הנתבע עומד להבריח את נכסיו או לבצע פעולה כלשהי שיש בה בכדי להכשיל ביצוע עתידי של פסק הדין, וזאת במסגרת בחינת מאזן הנוחות בין הצדדים.

בנוסף, לעיתים קיימת חפיפה בין יישום יסוד קיומן של ראיות לכאוריות לביסוס עילת התביעה לבין יישום יסוד החשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, וזאת בנסיבות בהן התביעה מעלה תהיות לא פשוטות בדבר אופן התנהלותו של הנתבע (בש"א (תל אביב-יפו) 10873/07, ת"א 2426/06 Newsco Investors LLC נ' בן צבי, תק-מח 2007(3) 8759).

שאלת קיומו של חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין

בענייננו, המשיבה טוענת כי אופן התנהלותה של המבקשת "מציירת אותה כאחרון החייבים המתחמקים מפירעון חובותיהם" (כך להגדרתה, סעיף 67.1 לסיכומים), שכן המבקשת לא השיבה לשלושה מכתבים שהופנו אליה, וביניהם המכתב בעניין הפנייה לבוררות (המכתבים האמורים צורפו כנספחים ד'1-ד'3 לבש"א 12254/08).

המשיבה מפנה לדבריו של מר וינרייב, המצהיר מטעם המבקשת, במסגרת חקירתו הנגדית-

"ש: האם קונג'י התחייבה לשלם דמי שימוש חודשיים בגין תוכנת הסאב

ת: כן.

ש: האם קונג'י הפסיקה לשלם עבור התוכנה בחודש ספטמבר 2006

ת: אני לא יודע בדיוק את התאריך, אבל בשלב מסויים היא הפסיקה לשלם.

ש: במסגרת אותו הסכם משנת 2006, האם קונג'י התחייבה להעביר לטלרד דוחות בנושאים מסויימים

ת: כפי שטלרד תבקש וכפי שהוגדר בחוזה

ש: העברתם דוחות כאלה?

ת: אני לא בטוח שטלרד ביקשה דוחות ספציפים למעט דוחות כספיים, לא זוכר הגדרה של דוחות לפי החוזה.

...

ש: לא לענות לשלושה מכתבים באותו ענין שנשלחים בתקופה של ארבעה חודשים, זו התנהלות סבירה

ת: קצה נפשי מהתנהלותה של חברת טלרד מול חברת קונג'י. טלרד חתמה עיסקה איתנו שהאלטרנטיבה האחרת היתה לסגור את החברה, דרשה בחוזה שנטפח את החברה והיא לא נסגרת במשך שנתיים. ובנוסף, כל התנהלותה של חברת טלרד מאז הרכישה היה להקשות על קונג'י ולהקשות עלינו להבריא את החברה, לא סיפקה דברים דרשה מאיתנו, באותה לשון ניסתה לגבות מאיתנו כסף...".

(עמ' 5-6 לפרוטוקול).

סוף עמוד 5

לטעמי, העדר מענה מצד המבקשת לפניות מפורשות שהופנו אליה (ואין מחלוקת לגבי העדר המענה), מטיל ספק בדבר תקינות התנהלותה כלפי המשיבה. בנוסף, גם אי תשלום דמי השימוש החודשיים של המבקשת, למרות התחייבותה לכך, מטיל פגם באופן התנהלותה ומגבש חשש לגבי פירעון התחייבויותיה בהמשך הדרך. מסקנה זו אינה מושפעת מסיכויי טענות המשיבה בבוררות או מקיומן של ראיות לכאוריות להוכחתן, וגם אינה משליכה עליהן.

כלומר, גם אילו המבקשת פטורה מהחיובים הכספיים שמייחסת לה המשיבה, הרי שעדיין ייתכן, כי התנהלותה אל מול המשיבה אינה תקינה לחלוטין, ומגבשת חשש כי בעתיד, תתקשה המשיבה לגבות את פסק הבוררות, ככל שייפסק לטובתה.

כמו כן, קיימים נתונים נוספים המעידים על קיומו של חשש להכבדה על ביצוע עתידי של פסק הבוררות, ככל שייפסק לטובת המשיבה-

(א) בתגובתה לבקשה לביטול עיקול, טוענת המשיבה, כי מספר המחאות מחשבון הבנק של המבקשת לא כובדו על ידי הבנק, וזאת מפאת אי כיסוי מספיק. המבקשת צירפה לתשובתה לתגובה העתקים של המחאות וכן דו"ח חשבון, המעיד על כך שהסיבה להחזרת ההמחאות היא אי כיסוי מספיק. לפיכך, ובהעדר אינדיקציה ראייתית אחרת, נראה כי הסיבה לאי כיבוד ההמחאות אינה נובעת בהכרח מהעיקולים, וכל טענה אחרת שהעלתה המבקשת בעניין (סעיפים 69-72 לסיכומי המבקשת) אינה אלא טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. מעבר לכך, כפי שטוענת המשיבה בסיכומי התשובה, לכאורה, כל שהיה על המבקשת לעשות על מנת להפריך את עמדת המשיבה בעניין אי החזרת ההמחאות ללא כיסוי, הוא להציג אישור מהבנק לפיו אי כיבוד ההמחאות נובע מהעיקולים, ואין לו כל קשר למצב החשבון, ואי הצגת מסמך מעין זה, נזקף לחובת המבקשת.

(ב) בחקירתו הנגדית, נשאל מר ויינריב (המצהיר מטעם המבקשת) האם המבקשת מסוגלת לפרוע כיום 500,000$, והשיב כי המבקשת פורעת בכל חודש סכומים גדולים יותר, אך הוא בספק האם היא מסוגלת לפרוע את הסכום האמור מעבר לפעילות העסקית הרגילה (עמ' 8 לפרוטוקול). בסיכומי התגובה, טוענת המבקשת, כי בעת מכירתה על ידי המשיבה, היא היתה נתונה בקשיים כלכליים, ולא היה באפשרותה לפרוע את סכומי החיוב בפירעון מיידי. בעניין זה, מפנה המשיבה לדבריו של מר לאור בחקירתו הנגדית (עמ' 2 לפרוטוקול). בנוסף, טוענת המבקשת כי מכירת חברת זולטיס נועדה לשפר את יכולת הפירעון של המבקשת, ומפנה לדברים מסויימים שנאמרו בחקירתו הנגדית של מר לאור-

"ש: כמה היו ההפסדים של קונג'י בשנת 2005 בטרם נמכרה?

ת: לא זוכר, להערכתי היו כמה מיליונים.

ש: אני אומר לך שהם הפסידו 10 מיליון דולר?

ת: יכול להיות.

ש: הדוח של 2006 יצא לך לעיין בו?

6.
ת: לא.

ש: ההפסדים של קונג'י בשנת 2006 היו בסך של 3.3 מיליון דולר בלבד, תאשר לי בבקשה שהנתונים האלה מצביעים על שיפור ביכולת הפרעון של קונג'י?

ת: אני לא ראיתי את הדוח, ההפסד לא מרמז על יכולת החזר. אם יש הפסד של 10 מיליון דולר והבעלים מזרימים 13 מיליון דולר, השורה של ההפסד לא מרמזת את יכולת ההחזר. זו שאלה שאי אפשר לענות עליה בטח לא כך".

(עמ' 1-2 לפרוטוקול).

אני מסכים עם טענת המבקשת, לפיה תשובה זו של מר לאור אינה לחלוטין ברורה, ואינה מפריכה את הרושם שמתקבל, מהגיונם של דברים, כי צמצום הפסדיה של המבקשת מוביל באופן ישיר למדי לשיפור יכולת הפירעון שלה. לפיכך, בניגוד לטענת המשיבה בסיכומי התשובה מטעמה, איני סבור כי המבקשת לא הוכיחה שיפור ביכולת הפירעון שלה, ראשית, מאחר שנטל השכנוע מוטל על המשיבה (ועליה להוכיח כי לא חל שיפור ביכולת הפירעון), ושנית, מאחר שהשיפור ביכולת הפירעון של המבקשת נלמד באופן הגיוני מצמצום הפסדי המבקשת לאחר ההסכם בין הצדדים (בהשוואה להפסדיה לפני ההסכם). לפיכך, מבחינה זו, מסקנתי היא, כי מצבה הכלכלי של המבקשת כיום, בייחוד בהשוואה למצבה בטרם עריכת ההסכם, אינו מעיד על חשש כלשהו לכך שהמשיבה תתקשה לגבות מהמבקשת את הסכומים שייפסקו לטובתה בפסק הבוררות (ככל שייפסקו).

(ג) המשיבה טוענת, כי כנגד המבקשת תלויות ועומדות תביעות שונות שהוגשו מטעם גורמים שונים, בסך של כ-10,000,000 ₪ , והדבר מעיד על כך שהמבקשת עשויה להיות מחוייבת בתשלום סכומים ניכרים. המשיבה הפנתה לדברים שנאמרו בהקשר זה, בחקירתו הנגדית של מר וינריב-

"ש: האם תלויה ועומדת כנגד קונג'י תביעה בסכום של כ-600,000 ₪ , שהגיש מר צביקה בר (?)

ת: הוגשה תביעה.

ש: האם עומדת גם תביעה על סך 6 מיליון ₪ של חברת פלקסטרוניקס (?)

ת: כן יש תביעה כזו ויש תביעה נגדית שלנו.

ש: האם עומדת תביעה כנגד קונגי על סך 2 מיליון דולר שהוגשה על ידי חברת טלדור (?)

ת: כן היא מצויה בהליך גישור".

(עמ' 7-8 לפרוטוקול).

לטעמי, תביעות אלה, שאכן נסבות על סכומים ניכרים, עשויות לגרוע מיכולתה הכלכלית של המבקשת בעתיד, ובכך מגבירה את החשש להכבדה עתידית על ביצוע פסק הבוררות, ככל שבמסגרתו יוטל חיוב כספי כלשהו על המבקשת. לכך מתווספת העובדה, שעל פי הנטען בסיכומי התשובה של המשיבה, ניתן ביום 8/7/08 צו עיקול זמני כנגד המבקשת, בסך של

סוף עמוד 7

2,189,935 ₪, במסגרת הליך מקביל המתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום בפתח תקווה (בש"א 2543/08, ת"א 4519/07, צו העיקול צורף כנספח א' לסיכומי התשובה). צו העיקול ניתן על רקע טענת המשיבה, לפיה הגיע לידיה מידע בדבר כוונת המבקשת למכור את פעילותה העסקית בתחום המכירות והשירותים, מאחר שהיא מצויה בקשיים כלכליים ממשיים, ואינה משלמת לספקים אלא אם כן היא חייבת לעשות כן (בקשת המשיבה למתן צו עיקול צורפה כנספח ב' לסיכומי התשובה). המשיבה טוענת, כי מידע זה נמסר לה במסגרת פגישה שהתקיימה בין נציגי הצדדים, ובה נאמר למנהלי המשיבה, כי המבקשת מצויה בשלב בדיקת הנאותות עם אחד מהגורמים שהסכימו לרכוש את פעילותה. לפיכך, טוענת המשיבה כי נוצר חשש ממשי להברחת נכסים או לכל הפחות, מכירתם לצד שלישי, והדבר יקשה על מימוש פסק הבוררות לכשיינתן.

המבקשת מיהרה והגישה בקשה להגשת תגובה לטענה זו, בהיותה טענה חדשה שלא נתמכה בתצהיר ולא הועמדה לחקירה נגדית. המשיבה הודיעה כי היא מתנגדת להתרת הגשת סיכומי תגובה. מתן צו העיקול במסגרת ההליך המקביל והטענות שנטענו במסגרת הבקשה למתן צו עיקול, הם סוגיות עובדתיות, וכל טענה בעניין היא אינפורמטיבית לחלוטין, כך שאיני רואה כל הצדקה להתיר הגשת סיכומי תשובה (מה גם שעלול שלא להיות לדבר סוף), ולפיכך הבקשה נדחית.

לעצם העניין, אני שותף לעמדת המשיבה, וסבור כי צו העיקול שניתן במסגרת ההליך המקביל אכן מגביר במידת מה את החשש להיווצרות קושי במימושו של פסק הבוררות, ככל שיינתן לטובת המשיבה. לחשש זה שני היבטים- ראשית, עצם העובדה שקיים צו עיקול נוסף התלוי ועומד כלפי המבקשת, והוטל על סכום משמעותי, מעידה על כך שמבחינה כלכלית, ייתכן שהמבקשת תתקשה לפרוע את חיוביה כלפי המשיבה, ככל שיוטלו עליה בהמשך. בנוסף, צו העיקול שניתן, מעיד על כך שלכאורה, קיים יסוד מסויים לטענה בדבר כוונת המבקשת למכור את פעילותה, באופן שעלול להתפרש (לפחות כלפי חוץ) כהברחת נכסים פוטנציאלית.

(ד) המבקשת טוענת, כי לפני כשנה חולט כתב אשראי דוקומנטארי בסך של 500,000$ , שמסרה המבקשת לחברת פלקסטרוניקס בע"מ, כבטוחה לקיום חיובים כספיים, ומאחר שהמבקשת לא פרעה את חובה לחברת פלקסטרוניקס, נאלצה חברה זו לממש את כתב האשראי הדוקומנטרי. לטענה זו לא מצאתי התייחסות בסיכומי התגובה של המבקשת.

(ה) המשיבה טוענת בתגובתה לבש"א 12254/08 כי רק לאחרונה, סיימה המבקשת לפרוע זכויות סוציאליות של עובדיה שלא שילמה להם במשך תקופה ארוכה. לטענתה, המבקשת לא הראתה כי החוב לעובדים נפרע בפועל. בתשובתה לתגובה, טוענת המבקשת כי המשיבה מתעלמת מכך שמדובר בחברה הפעילה בהיקף של 1,500,000$- 2,000,000$ בחודש, ומעסיקה עשרות עובדים, ומכל מקום, טוענת המבקשת כי גם הסכומים שנדרשו שולמו

(ו) 8

(ז) לבסוף לעובדים, ולמעשה לא נטען אחרת. לטעמי, כפי שטוענת המבקשת, אכן לא ניתן לבסס את יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין על טענה ערטילאית בדבר זכויות סוציאליות של עובדים, שהסכומים בגינן שולמו באיחור.

הרושם שמתקבל הוא, שאכן חל שיפור במצבה הכלכלי של המבקשת, לעומת מצבה בתקופה שלפני רכישתה על ידי המשיבה, וכן חל שיפור ביכולת הפירעון שלה.

עם זאת, אי כיבוד המחאות מסויימות, חילוט אשראי דוקומנטרי בסכום ניכר, העדר מענה כלשהו (גם אם שלילי) לפניותיה של המשיבה והטלת צו העיקול במסגרת ההליך המקביל, הן עובדות המעידות כולן על כך שקיים חשש מסויים, שככל שיוטלו על המבקשת חיובים כספיים במסגרת פסק בוררות עתידי, ייתכן כי לא יהיה ביכולתה הכלכלית לפרוע את חיוביה, או שהיא לא "תמהר" לעשות כן.

לפיכך, מתקיים התנאי שבתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בדבר קיומו של חשש להכבדה על ביצוע עתידי של פסק הדין (בענייננו, פסק בוררות), ולכן, באופן עקרוני, קיימת הצדקה להטלת עיקול.

עם זאת, מובן כי ההצדקה להיוותרותו של העיקול כפופה לכך שקיימת עילת תביעה המבוססת בראיות לכאוריות, כנגד סכום העיקול שהתבקש וניתן.

ראיות לכאוריות לקיומה של עילת תביעה
בענייננו, נראה כי המבקשת משיגה על הטלת עיקול על נכסים ששויים 8,161,239 ₪ (בנוסף לעצם הטלתו) והמשיבה לעומת זאת, מחלקת את רכיבי החיוב ל"דרגות" שונות-

(א) המשיבה טוענת, כי השליטה במבקשת הועברה מחברת WENS לחברת סלדור, ועל פי סעיף 2.3(c)(a)(2) להסכם, מוקנית בנסיבות אלה למשיבה זכות לפירעון מיידי של מלוא החוב. בסעיף זה נאמר-

Notwithstanding anything to the contrary in subsections 2.3(a) and 2.3(b) above, the Remaining Debt shall (a) become immediately payable upon the occurrence of the earlier of (i) the liquidation of Connegy IL , or (ii) the transfer of control in Connegy IL, or (b)be repaid from up to 50% of the net proceeds received by Connegy IL from (i) the sale of all or substantially all assets of Connegy IL or all of the assets of Connegy US, (ii) the sale of the services activity in Israel of Connegy IL; or (c) be repaid by Connegy IL from up to 15% of the net proceeds

9

received from the initial public offering of Connegy IL or of the Buyer or a private offering of Connegy IL.

בחקירתו הנגדית של מר וינריב נאמרו הדברים הבאים-

"ש: האם אתה בעל שליטה בחברת סלוודור (?)
ת: כן.

ש: מי מחזיק היום במניות קונגי (?)

ת: חברת סלדור.

ש: האם דיווחת לטלרד על העברת המניות (?)

ת: אני אישית לא מדווח"

(עמ' 7 לפרוטוקול).

בסיכומי התשובה, טוענת המבקשת כי המשיבה מסתירה את העובדה לפיה ביום 8/2/06 חתמו הצדדים על הסכם תוספת לפיו חברת סלדור נכנסת בנעלי הרוכשת- חברת WENS לכל דבר ועניין, כך שהעברת השליטה לחברת סלדור אינה משנה מתנאי ההסכם המקורי, ואינה מגבשת את התנאי המעוגן בסעיף 2.3 בדבר העמדת מלוא החוב לפירעון מיידי, שכן על פי ההסכם האמור, יש לראות בחברת סלדור כ"רוכשת" על פי תנאי ההסכם המקורי.

בהסכם שצורף כנספח א' נאמר-

1. It is hereby agreed that the contracting party: Wens Electronics Ltd, will be replaced for all purposes under this Agreement and the trnsactions contemplated hereby by the contracting party: Cell dor Ltd, a company fully owned by Mr. Avi Weinrib and that for all purposes under this Agreement Cell Dor Ltd, shall be deemed Buyer in place of Wens Electronics Ltd.

2. Except as otherwise specifically stated herein, the Asset Sale

Agreement shall remain in full force and effect.

בסיכומי התשובה טענה המשיבה, כי הסכם זה הוגש במסגרת הסיכומים שלא באמצעות תצהיר כדין, לא ניתנה לה שהות מספקת לבחון אותו או להעמידו בחקירה נגדית. לפיכך, מבקשת המשיבה להוציא הסכם זה מתיק בית המשפט.

לטעמי, עצם קיומו של הסכם זה הוא נתון עובדתי שכפי הנראה, אינו שנוי במחלוקת (באופן דומה להטלת צו העיקול בהליך המקביל, שבעקבותיו ביקשה המבקשת להתיר הגשת סיכומי תשובה) מבסס, באופן לכאורי, את עמדת המבקשת בעניין מעמדה של חברת סלדור. בהעדר תגובה עניינית

סוף עמוד 10

מצד המשיבה בסוגייה זו, ולצורך בקשה זו בלבד, מקובלת עלי עמדתה העובדתית של המבקשת לפיה חברת סלדור "קיבלה על עצמה" את התחייבויות חברת WENS על פי ההסכם המקורי, ולכן עילה זו, כשהיא בפני עצמה, אינה מבססת את צו העיקול, בהיקפו המקורי. אמנם, תיתכן גם פרשנות שונה של מצב הדברים, לפיה העובדה שחברת סלדור קיבלה על עצמה את התחייבויות חברת Wens אינה גורעת מההתחייבויות על פי סעיף 2.3(c)(a)(2) האמור. עם זאת, פרשנות זו אינה מצדיקה את הותרת העיקול (בהיקפו הנוכחי) על כנו, על סמך עילה נטענת זו.

(ב) המשיבה טוענת, כי היא רשאית לדרוש את פירעון מלוא החוב על יסוד עילת ההפרה הצפויה, ולחלופין לדרוש העמדת בטוחה מספקת לצורך פירעון מלוא החוב, וזאת לאור גילוי דעתה של המבקשת, בדבר אי כוונתה לפרוע את יתר התשלומים שטרם הגיע מועד פירעונם. לטענתה, אין המדובר רק בהפרת החיוב לפירעון החוב, אלא גם בהפרות נוספות של ההסכם מצידה של המבקשת ובכללן- אי תשלום דמי שימוש עבור תוכנת ה- SAP , אי רכישת מלאי שהמבקשת התחייבה לרכוש מהמשיבה ואי העברת דוחו"ת למשיבה כמתחייב על פי סעיף 11.4 להסכם. בהקשר זה, מפנה המשיבה לדבריו של מר ויינרוב בחקירתו הנגדית, שאישר, כביכול, כי המבקשת הפסיקה לשלם את התשלומים עבור התוכנה בחודש ספטמבר שנת 2006 (עמ' 5 לפרוטוקול).

המקור הנורמטיבי לטענת המשיבה, מעוגן בסעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע- "גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שבית המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו".

אני שותף לעמדת המבקשת, לפיה לאור מהותו של סעיף זה, המשיבה אינה זכאית לקבלת צו עיקול זמני בגובה סכום של כ-8,000,000 ₪ , שכן היא אינה יכולה לקבל במסגרת סעד זמני יותר מהסעד הראשי שיכול להיפסק בתביעה הראשית.

המשיבה טוענת בסיכומיה, כי יש להחיל בנסיבות העניין את "דוקטרינת הערבות המספקת" שמקורה במשפט האמריקאי, ולפיה צד החושש מפני הפרה צפויה של ההסכם, רשאי לבקש ערובה נאותה לקיום החיוב. לטענתה, ניתן להחיל דוקטרינה זו בנסיבות העניין ולחייב את המבקשת להמציא למשיבה ערובה מספקת שתבטיח את ביצוע ההסכם, כדוגמת ערבות בנקאית פוחתת.

איני רואה כיצד בקשה לביטול עיקול ניתנת לדיון על פי עקרונות הלקוחים מהמשפט האמריקאי.

לפיכך, ובהתחשב בסעיף 17 האמור ובכך שאין מחלוקת שבהסכם בין הצדדים אין סעיף המקדים את מועד פירעון ההתחייבות, הרי שגם קבוצת טענות זו אינה מבססת את צו העיקול, בהיקף ובסכום שבו ניתן.

(ג) מכירת חברת Zultys Technologies תמורת 800,000$ באופן המקנה למשיבה זכות לדרוש פירעון מיידי של מחצית התמורה (400,000$) על חשבון החוב –

סוף עמוד 11

עובדת מכירתה של חברת זולטיס תמורת סכום של 800,000$ אושרה על ידי מר ויינריב בחקירתו הנגדית (עמ' 6 לפרוטוקול).

המשיבה מסתמכת על סעיף 2.3(c) להסכם לפיו-

Notwithstanding anything to the contrary in subsections 2.3(a) and 2.3(b) above, the Remaining Debt shall (a) become immediately payable upon the occurrence of the earlier of (i) the liquidation of Connegy IL, or (ii) the transfer of control in Connegy IL; or (b) be repaid from up to 50% of the net proceeds received by Connegy IL from (i) the sale of all or substantially all assets of Connegy IL or all of the assets of Connegy US , (ii) the sale of the services activity in Israel or the distribution activity in Israel of Connegy IL; or (c) be repaid by Connegy IL from up to 15% of the net proceeds received from the initial public offering of Connegy IL or of the Buyer or a private offering of Connegy IL.

המשיבה טוענת, כי במועד מכירתה היוותה חברת זולטיס חלק מהותי מנכסיה של המבקשת, שכן המבקשת לא טענה כי יש ברשותה נכסים שווי ערך לשווייה של חברת זולטיס, וכן מאחר שמר ויינריב העיד בחקירתו הנגדית כי למבקשת אין רכוש קבוע (ובכך "הודה" כי הנכס המהותי היחידי שהיה בבעלותה של המבקשת היו מניותייה של חברת זולטיס). לטענת המשיבה, ככל שהמבקשת טוענת כי חברת זולטיס לא היוותה חלק מהותי מנכסיה, הרי שמדובר בטענת הגנה שיש לבררה בהליך הבוררות ולא במסגרת בקשה למתן סעד זמני.

מעיון בסיכומי התגובה של המבקשת ובסיכומי התשובה של המשיבה, ניתן להיווכח, כי למעשה, הצדדים חלוקים ביניהם לגבי אופן הפרשנות הראוי של המונח האנגלי- Substantially all assets- המבקשת סבורה כי התרגום הראוי של המונח הוא- "חלק מהותי מהנכסים", כלומר "מרבית הנכסים", בעוד שהמשיבה סבורה כי המשמעות היא כי הנכס שנמכר הוא נכס מהותי מבחינת ערכו, ללא קשר לחלקו היחסי במצב הנכסים. כלומר, מבחינת המבקשת תחולת הסעיף נבחנת מבחינה כמותית, בעוד שמבחינת המשיבה, מדובר בבחינה איכותית, של טיב ומהות הנכס הנמכר.

מבחינה מילולית, מקובלת עלי עמדת המבקשת. המילה "Substantially", כשם תואר, מיוחסת למונח "all assets", וככזו, משמעותה היא מרבית הנכסים, ולא חלק מהותי בנכסים, מבחינת איכותם.

לשם ההשוואה, אילו המונח שאוזכר היה-" all substantial assets“, הרי שמשמעותו הברורה היא- "כל הנכסים המהותיים", ללא קשר לחלקם היחסי בכלל נכסיה של המבקשת, ואז היה מקום ליישם את פרשנותה המוצעת של המשיבה.

סוף עמוד 12

מכל מקום, מנוסח הדברים בסעיף 2.3(c) (שאין מחלוקת כי הוא הרלוונטי לענייננו), ניתן להסיק כי לכאורה, עמדת המבקשת היא הנכונה מבחינה מהותית, ולכן אין רלוונטיות לשאלת היותה של חברת זולטיס "נכס מהותי" של המבקשת.

בנוסף, מר ויינריב טען בתצהירו, כי חברת זולטיס הכבידה על תזרים המזומנים של המבקשת, ובכל חודש נדרשה המבקשת להפנות כ-50,000$-100,000$ על מנת לקיים אחר התחייבויותיה של חברת זולטיס. טענה זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית של מר ויינריב ולפיכך, ההנחה היא, כי מבחינה "איכותית", חברה זו לא היתה בגדר נכס מהותי או רווחי של המבקשת.

מכאן נובע, שעל פני הדברים, לא מתגבשות בענייננו הנסיבות המחייבות את המבקשת לשלם את מחצית התמורה (400,000$) עבור המשיבה (על פי סעיף 2.3(c) האמור), ולכן אין הצדקה גם להטלת עיקול כנגד סכום זה.

(ה) המשיבה טענה בבקשתה להטלת עיקול, כי על פי סעיף 2.3(c)(b)(2) להסכם, התחייבה המבקשת להעביר לה 50% מהתקבולים שיתקבלו אצלה ממכירת מערך השירותים שלה בישראל. לטענתה, המבקשת מכרה את מערך השירותים שלה לחברת אורד בע"מ, אך לא דיווחה על כך למשיבה, וממילא גם לא העבירה לה מחצית מהתמורה שהתקבלה עבור המכירה.

הסעיף האמור צוטט קודם לכן, והמונח הרלוונטי בו הוא-

The sale of the services activity in Israel or the distribution activity in Israel of Connegy IL.

בבקשה לביטול עיקול, טענה המבקשת, כי סעיף זה מתייחס לאפשרות מכירתו של מערך המכירות שלה בישראל, ומערך המכירות לא נמכר, אלא כל שנערך הוא הסכם להחלפת קבלן משנה שבאמצעותו ניתנים שירותי תחזוקה ללקוחות המבקשת. בתגובתה, טוענת המשיבה כי מדובר בהתחייבות למכירת מערך השירותים בישראל, ולא למכירת מערך המכירות, והמבקשת גם אינה מסבירה האם היא קיבלה תמורה בשל העברת מערך השירותים.

בסיכומי הצדדים, לא מצאתי התייחסות ממשית נוספת לטענה זו, ומסקנתי היא, כי המשיבה לא הראתה שהמבקשת אכן מכרה את מערך השירותים שלה, ובמילים אחרות, אין בנמצא ראיות לכאוריות לביסוס עילת התביעה הנסמכת על טענה ראשונית זו.

(ו) בבקשה להטלת עיקול, טענה המשיבה כי אין מחלוקת, שהמבקשת אינה משלמת את התשלומים החודשיים, וחובה המצטבר בגינם מסתכם ב-120,000$, שעל פי שער הדולר כיום ובצירוף ריבית לייבור שנתית, מסתכם ב-379,697 ₪ . לטענת המשיבה, המבקשת כלל לא השיבה לפניותיה בדבר פירעון תשלומים אלה. בבקשה לביטול עיקול, טוענת המבקשת כי היא למעשה מצויה ביתרת זכות בסך 120,000$ , שכן עקב טעות בהעברה בנקאית, הועבר לחשבונה של המשיבה סכום של 100,000$, והמשיבה סירבה להשיבו למבקשת, בטענה שקיימת לה זכות קיזוז בגין תשלום דמי רישיון של תוכנה

13

מסויימת (SAP) והתחייבות לרכוש מלאים שונים מאת המשיבה. לטענתה, המשיבה הפרה את התחייבותה לשאת בחלקים שווים בחבויות המבקשת כלפי רשויות מס הכנסה בארה"ב. בנוסף, טוענת המבקשת, כי על פי סיפת סעיף 2.3 (b) להסכם, טרם התגבשו התנאים לתחילת ביצוע התשלומים.

סעיף 2.3(b) האמור עוסק בתנאים הרלוונטיים לתשלום חיובי המבקשת, ובסיומו נאמר-

Notwithstanding the aforesaid, in the event that the Buyer shall transfer to the Companies any amount in excess of the Buyer's Investment Amount (as defined), those amounts shall be repaid to Buyer prior to any repayment of debt under the Agreement.

כלומר, במקרה שבו המשקיע (חברת Wens שבבעלות מר ויינריב) משקיע סכומים העולים על סכום ההשקעה כפי שהוגדר בהסכם, הרי שעל המבקשת להשיבם לו לפני כל תשלום חוב על פי ההסכם.
המבקשת טוענת, כי במהלך התקופה שלאחר רכישת המבקשת, השקיע מר ויינריב והחברות שבשליטתו, סכומים ניכרים מעבר ל- 1,500,000$, וזאת על דרך ויתור כמעט גורף על תשלום דמי הניהול שרוכשיה זכאים לקבל ממנה.
לטענת המבקשת, זכאותה של המשיבה לדמי הניהול מעוגנת בסעיף 14.2 להסכם הקובע- Connegy IL may pay Mr. Weinrib up to 10,000$ per month in consideration for his services.

בתגובתה, מדגישה המשיבה, כי רק סכומים שהושקעו במבקשת מעבר לסך 1,500,000 $ קודמים לפירעון חובותיה על פי ההסכם, ועל פי הצהרתו של מר ויינריב, הושקע רק סכום של 1,500,000$.

אני מסכים עם המשיבה בכך שעל פני הדברים, השקעתו הישירה של מר ויינריב במבקשת הסתכמה בסך 1,500,000$ (כך לדוגמה עולה מסעיפים 29-31 לתצהירו בבש"א 12254/08), ולכאורה, אין מקום להתחשב בסכומים שלא נגבו על ידו כדמי ניהול.

מסקנה לכאורית זו נלמדת מהיגיון הדברים, והיא נתמכת גם בדבריו של מר לאור בחקירתו הנגדית-

"ש: תאשר לי בבקשה שעל פי תנאי ההסכם לאבי יש זכות שווה לקבל החזר הלוואות עד לגובה השקעה של 1.5 מיליון דולר.

ת: לא להבנתי, להבנתי יש לו את היכולת למשוך דולר מול דולר, על הסכום העודף, וגם זה לא מונע את התשלום. אם אבי משך או לא משך את ההשקעה העודפת שיש לו זה לא מונע את התשלום.

ש: אני מפנה לסעיף B 2.3 (מקריא לך) הסעיף כאן קובע שיש זכות להחזר לאבי ולטלרד.

ת: ההשקעה היתה אמורה להיות בדרך של השקעה, השקעה זו לא הלוואה. שלטלרד היה השקעה בסכום שאני לא זוכר אותו בוודאי הוא גדול מאפס, ובכלל זה לא בא בחשבון של מחיקה כי זו השקעה. מעבר לזה, אני מוכן לעיין בהסכם עד כמה אני זוכר כל סכום שעודף על מיליון וחצי דולר מתחלק ביחסים שווים".

14

(עמ' 3 לפרוטוקול).

לפיכך, לצורך הבקשה הנוכחית, אין שום אינדיקציה לכך, שסכומים מסויימים שלא נגבו מצד מר ויינריב, ניצבים לזכות המבקשת כעת, ו"מופחתים" מהתחייבותה הלכאורית כלפי המשיבה.

באופן דומה, גם טענות המבקשת בדבר אי השבת הסכום שהועבר למשיבה בטעות והפרת ההתחייבות לחלוקה שווה של הוצאות המיסים, הן טענות הגנה שאינן מייתרות את התחייבותה הלכאורית של המבקשת כלפי המשיבה.

בהקשר זה, נקבע בבש"א (תל אביב-יפו) 10873/07, ת"א 2426/06 Newsco Investors LLC נ' בן צבי, תק-מח 2007(3) 8759-

"כידוע, בקשה להטלת עיקול נבחנת בהתאם לראיות לכאוריות בלבד, בעוד שבחינת היקף הראיות לכל רוחבו שמורה לשלב הבאת הראיות, בו נדונה התביעה לגופו של עניין. מסיבה זו, באופן רגיל, קיומן של טענות הגנה טובות אינו מצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה להטלת עיקול, שכן גם אם אותן טענות הגנה הינן בעלות משקל של ממש, אין בהן בכדי לייתר את עילת התביעה הלכאורית, ככל שקיימת".

בהחלטה זו, נקבע כי קיימות שתי עילות תביעה נגדיות, המרוקנות מתוכן זו את זו, ולכן קיימת רלוונטיות לעמדתה העובדתית של מבקשת העיקול (כלומר מדובר היה במעין חריג לעיקרון לפיו טענות הגנה טובות אינן מצדיקות כשלעצמן את דחיית הבקשה להטלת עיקול).

בענייננו, לעומת זאת, לא התרשמתי כי מדובר בשתי גירסאות עובדתיות המייתרות זו את זו, באופן המצדיק מתן משקל של ממש לטענות ההגנה של המבקשת (שכאמור, נושאות אופי של טענת קיזוז).

במילים אחרות, טענות ההגנה של המבקשת, טובות ככל שתהיינה, רלוונטיות לשלב בירור ההליך לגופו (במסגרת הבוררות) והן אינן מפחיתות מהצורך הלכאורי בעיקול על סכום החוב הנטען.

למעשה, המבקשת אינה מכחישה לרגע את עובדת אי תשלום סכום התחייבויותיה על פי ההסכם (לתשלום סכום חודשי של 30,000$), אלא שלשיטתה, מתקיימות נסיבות המייתרות חיוב זה מעיקרו (בכך שהן מגבשות את זכות הקיזוז).

נסיבות אלה מגבשות את טענות ההגנה של המבקשת וכאמור, מאחר שהן אינן מייתרות את חיוביה הלכאוריים כלפי המשיבה, הרי שאין בהן בכדי לייתר את הצורך בעיקול, ככל שהוא נסב על סכום זה.

אציין, כי בסיכומי הצדדים לא מצאתי התייחסות משמעותית נוספת לרכיב חיוב זה, ובהעדר כל עמדה מהותית מצד המבקשת (לעניין עצם החיוב או לעניין סכומו), יש להתיר את העיקול על הסכם הנובע ממנו, בסך 379,697 ₪ .

15

אדגיש, כי הצורך בביטול העיקול על מרבית הסכום, מתקיים למרות החשש הקיים להכבדה על ביצוע פסק הדין, וזאת מאחר שאין ראיות לכאוריות לביסוס מרבית עילות התביעה הנטענות על ידי המשיבה, כמשמעו בתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.

כפי הנראה, הצעתה של המשיבה להמרת עיקול בערבות בנקאית הותנתה בכך שהיא תוכפף לסכום של 2,000,000 –5,000,000 ₪ ולאור תוצאת הבקשה הנוכחית, ובהתחשב בעמדת המבקשת, נראה כי לא נותרה לכך רלוונטיות.

לפיכך, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כך שהעיקול יוותר אך ורק על סכום של 379,697 ₪, ויבוטל לגבי יתרתו. כל צד ישא בהוצאותיו.

ביצוע החלטה זו מעוכב עד ליום 27.7.08.