בית המשפט דחה בקשה למתן צו עיקול זמני שהגישה פלקסטרוניקס נ` קונג`י

בעניין:
פלקסטרוניקס (ישראל) בע"מ
 

ע"י ב"כ
עו"ד סנדר רוני
התובעת-המבקשת

נ ג ד

1 . קונג'י בע"מ
2 . מולטיסורס בע"מ

ע"י ב"כ
עו"ד גיסין גיא
עו"ד יואל פרייליך
הנתבעות-המבקשות

החלטה

1. לפני

2. המבקשת הינה תאגיד העוסק, בין היתר בייצור מוצרי טלפוניה. המשיבה עוסקת בשיווק מוצרים האמורים ושני אלו התקשרו בהסכם בחודש אפריל 2006 (להלן: "ההסכם"), אשר מכוחו הוצאו למבקשת הזמנות למוצרים.

3. המשיבה 2 הינה חברה קשורה לחברה המשיבה, ושתי אלה מצויות בבעלותו של מר אבי ויינריב (להלן: "ויינריב") .

4. נשוא הסכסוך הינה טענת המבקשת לפיה חייבות לה המשיבות סכומים שונים בקשר עם מוצרים וחומרי גלם שסופקו על ידה ואשר תמורתן לא שולמה לפי הפירוט הבא:

4.1 עבור ייצור מוצרי טלפוניה שסופקו, את הסך 3,578,591 ₪ וזאת לאחר הפחתת חוב של המבקשת למשיבה, ולרבות ריבית פיגורים לפי החשב הכללי (סעיף 33 לכתב התביעה).

4.2 בגין חומרי גלם שסופקו לשתי המשיבות, מגיע סך 1,111,013 ₪ לרבות ריבית פיגורים.

4.3 בגין חומר גלם שהוזמנו ולא נלקחו מגיע למבקשת מהמשיבה סך של 1,449,143 ₪ שכולל אף הוא ריבית פיגורים.

צירוף סכומים אלה, מהווה את הסך 6,138,749 הוא סכום התביעה.

5. המבקשת משתיתה את בקשתה בין היתר על הסכמה בין הצדדים ביום 26.3.07 (להלן: "ההסדר"), אשר בו הסדירו את הצדדים את ההתחשבנות המגיעה אחד למשנהו. בהסדר פורטו ההתחייבויות השונות של הצדדים, כאשר בסעיף 5 לו נקבע כי על המשיבה להמציא למבקשת 12 שיקים, ע"ס כולל של 1,789,000 דולר וזאת בתשלומים חודשיים החל מיום 1.5.07. התשלום יבוצע באמצעות שיקים שיחתמו ע"י ויינריב אישית וכן ינתן על ידו מכתב התחייבות שהשיקים יכובדו ויפרעו כמוסכם (להלן:"מכתב ההתחייבות"). בהתאם להסדר, התחייבה המבקשת להעביר את יתרת המוצרים והציוד לידי המשיבות.

6. כל אחד מהצדדים טוען שמשנהו הפר את ההסכם. לעניין זה טוענת המבקשת, בין היתר שויינריב סרב לחתום על מכתב ההתחייבות, לא חתם על השיקים כמות שהיה עליו לעשות וכי המשיבות לא נענו להתראה לתקן את ההפרות. לפיכך, מימשה המבקשת מכתב אשראי בנקאי שניתן לה ע"י המשיבות, כאשר ניסיון המבקשות למנוע את המימוש בהליך שהוגש לבית משפט השלום בנצרת במסגרת תביעה שהוגשה ע"י האחרונה לא צלח (בש"א 3787/07). המבקשת טוענת כי לאחרונה הוחמר מצבן הכלכלי של המשיבות, קיים סיכון שהיא לא תוכל להיפרע עת ינתן פסק דין לטובתה, וכי התקיימו התנאים הקבועים בדין להטלת עיקול אשר הבקשה להטלתו הוגשה כאמור רק בחלוף מספר חודשים מאז הגשת תביעתה. בין היתר נטען להברחת רכוש המשיבה, אי עמידה בהפרשות סוציאליות לעובדיה ועוד.

7. המשיבות מכחישות את טענות המבקשת. לדידם האחרונה גרמה להן לנזקים כבדים ולפיכך אף הוגשה נגדה תביעה אשר במקורה בעת הבקשה לסעד לצו מניעה זמני היא הוגשה לבית המשפט השלום בנצרת, והועברה בהמשך לבית משפט זה (ת.א. 2598/07). בתביעה עתרה המשיבה לחייב את המבקשת בתשלום בגין הנזקים שגרמה לה לטענתה בסך של 7,513,000 ₪.

המשיבות טוענות, בין היתר כי הפרות של המשיבה באו לידי ביטוי באיחור באספקת מוצרים, אי העברת מידע במועד, משלוח מידע מוטעה ובאופן שגרם לנזקים כבדים. כל זאת נעשה אף קודם להסדר אשר נחתם על ידן בלית ברירה. זאת ועוד, גם את ההסדר הפרה המבקשת, כך לגירסת המשיבות שעה שהעלתה דרישות שאינן דרות בכפיפה אחת עם האמור בהסדר וזאת למשל בדרישה לקבל שיקים ללא מועד פירעון ועוד. המשיבה מוסיפה וטוענת כי לא התקיימו התנאים להטלת העיקול ובהקשר זה מצביעה על העדר הכבדה, שיהוי בהגשת הבקשה,

8. שעה בית המשפט נדרש להטלת עיקולים זמנים על נכסי נתבע עליו לבחון קיומם של מספר תנאים מצטברים וכפי שנקבע בהחלטה שניתנה ברע"א 9736/07 קראוס נ' הראל

בית השקעות בע"מ ([פורסם בנבו] 5/12/07), בה נדונו בין היתר התנאים הרלוונטיים לצו עיקול, בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ-ד –1984:

"תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד. עוד קובעת התקנה, כי על המבקש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". 'ההוראה המיוחדת' הנוגעת לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב), ולפיה על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת איפוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789 (1997). לעניין זה רלבנטית האפשרות שהמשיב יבריח את נכסיו או יעשה מעשה אחר העלול להכשיל את ביצוע פסק הדין (ראו עניין מרגליות, וכן רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) נ' ICC Industries [פורסם בנבו], שם פורטו שיקולים באשר להכבדה. לעתים אף גובה סכום התביעה ייחשב כשיקול רלבנטי למתן הצו, זאת "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק-חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס [פורסם בנבו] (השופט גרוניס)). למותר לציין, כי שיקולים אלה יש לבחון בהקפדת יתר שלא לפגוע מעבר להכרחי בזכות הקניין של המשיב (גורן, 543, וראו להרחבה פרשת כפרית)".

מן הכלל אל הפרט:

9. לאחר ששמעתי את חקירת מר ויינריב ובחנתי את כתבי הטענות ויישמתי את ההלכה, הגעתי למסקנה שאין מקום, למיצער בשלב זה, להיעתר לבקשה מחמת שאינה עומדת בכל המבחנים הדרושים.

10. אפתח במבחן הראשון של קיום ראיות מהימנות לכאורה בעילת התביעה, כנדרש בהלכה. לטעמי, עומדת המבקשת במבחן זה אך זאת רק באשר לסך של 1,789,000 דולר, הנקוב בהסדר. עסקינן באישור מפורש של המשיבות בחוב המגיע מהן למבקשת, לאחר הפחתות וקיזוזים, תוך הסתייגות באשר לסכומים, שאינם משמעותיים. אמנם, המשיבות טוענות כי המבקשת הפרה את ההסדר בעיקר בעניין דרישתה לקבלת שיקים נעדרי מועד פירעון, אך לא ראיתי בכך כדי לפגוע במשקל שיש ליחס להסדר לצורך היותו ראיה מהימנה לכאורה לעילת התביעה. עסקינן במסמך שנחתם לאחר מו"מ בין הצדדים, הכולל התייחסות לכל אחד ואחד מרכיבי החוב, התמורה המגיע בגינו ולכאורה עולה כי הצדדים נתנו לו את דעתם במודע. כמו כן, עולה מההסדר שהמשיבות, שעה שסברו שיש מחלוקת בינן לבין המבקשת בפריט זה או אחר, דאגו להעלות ההסתייגות על כתב ובגוף ההסדר. כך היא טענת המשיבות המופיעה עלי ההסדר בקשר להפרש בנוגע להזמנת הרכש,

וכאמור בסעיף 3) להסדר. המשיבות ומר ויינריב בעדותו לא שיכנע, ולמצער בשלב זה של ההליך, כי ההסכם נעשה תחת לחץ ודי בכך שאם כך אכן ארע, לא היתה מופיעה גם ההסתייגויות האמורות שבהסדר. במיוחד נכון שעה שהמבקשת, כך עולה, לא התנגדה להכללתן של הסתייגות מצד המשיבות לחיובים שבהסדר.


זאת ועוד, המשיבות הסכימו לפרוע את החוב באמצעות שיקים שהיה עליהן למסור למבקשת, לא כל שכן אלה היו אמורים להינתן באופן אישי ע"י מר ויינריב שאף אישר בחקירתו שאמור היה להיות ערב באופן אישי לפירעון השיקים (עמ' 5 ש' 8 לפרוטוקול). לו סברו המשיבות שלא מגיעה תמורה למבקשת לא היתה ניתנת התחייבות כה מפורשת על ידן לשלם את הסכום האמור, לא כל שכן, נקבעה פריסה של התשלומים, מנגנון להבטחת פירעונן ועוד.

נתתי דעתי לטענות המשיבות בדבר ההפרות המבקשת את ההסדר המתמקדת בעיקר בדרישת המבקשת באשר לשיקים, אך סבורני כי בשלב זה אין בטענות האמורות, לרבות הנטען בהקשר זה בסיכומי באי כוח המשיבה (עמוד 5 ואילך), כדי להפריך את היות ההסדר בגדר ראיה מספקת. גם לעניין זה לא שיכנע מר ויינריב בעדותו ודי אם אציין כי לו סבר שדרישת המבקשת לקבלת שיקים ללא תאריך פירעון אינה בהתאם להסדר, עדיין לא היה בדבר כדי למנוע מהמשיבות למסור את השיקים, שכן אם המבקשת היתה מציגה את השיקים לפירעון שלא במועדים המוסכמים,לא היה בידה כל קושי להורות על ביטול השיקים האמורים. לכך לא היה בפי מר ויינריב הסבר (עמ' 5 ש' 7-8)

מעל ומעבר, אם סברו המשיבות שההסדר נעשה תחת כפיה כאמור בסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג –1973, היה עליהן להודיע על ביטולו של זה, זמן סביר לאחר הסרת הכפיה וכקבוע בסעיף 20 לחוק האמור, אך המשיבה לא עשתה כן. בדומה, לו סברה המשיבה כי המבקשת מפרה את ההסדר, היה עליה להודיעה על ההפרה ואף כזאת לא עשתה. לפיכך, לא עלה בידי המשיבה לסתור את הראיות המהימנות לכאורה שהציגה המבקשת כתנאי למבחן הראשון להטלת העיקול הזמני.

עם זאת לא ראיתי עם זאת כי המבקשת עמדה בנטל הדרוש מבחינת מבחן קיומן של ראיות מהימנות לכאורה באשר לסכומים מעבר למתחייב על פי ההסדר. לעניין זה אין לפני בית המשפט, בשלב זה ראיות מספקות שכן אין בחשבוניות עצמן די כמו גם חיובי ריבית שאינם לפי חוק פסיקת רבית והפרשי הצמדה, ככל שהרבית חושבה אחרת.

11. בחנתי את קיומם של מבחן ההכבדה, ולא בלי לבטים הגעתי לידי מסקנה כי הכף נוטה לטובת המשיבה ואבהיר:

11.1 התובענה הוגשה בינואר 2008 ואילו הבקשה להטלת עיקול, הוגשה רק בחלוף מספר חודשים. לא שוכנעתי כי במהלך החודשים הספורים מאז הוגשה התביעה ועד הגשת

הבקשה התרחשו נסיבות מהסוג שיש בהן כדי לבסס את ההכבדה, ומכל מקום במידה שיש בה כדי ליתן צו עיקול זמני.

11.2 מר ויינריב בחקירתו העיד על פעילות המשיבות, להן משרדים ומפעלים בפתח תקווה, הרצליה, וכן בקצרין. עוד הרחיב בנושא היקפי הפעילות של קבוצת החברות המשיבות (עמ' 8 ש' 14-2). מדבריו עולה כי לקבוצת החברות השלובות במשיבות הועמדו אשראים ניכרים על ידי הבנקים, כי החברות אינן חורגות ממסגרות האשראי שניתנו להן, הבנקים מכבדים את ההתחייבויות החברות וכדומה. בנוסף, הבהיר מר ויינריב כי חלה ירידה בהפסדים במהלך השנים האחרונות ובאופן שמסתמן כי תצלח דרכן של המשיבות.

11.3 מועד הגשת בקשת העיקול הזמני עומד בעוכרי המבקשת שכן זו הוגשה כאמור רק בנקוף מספר חודשים מאז הגשת התביעה. אם חששה המשיבה לגורל רכושה מחמת עיקול צפוי לבקשת המבקשת, יש להניח כי הייתה פועל להברחתו, ובכך לסכל את יכולת המבקשת לעקלו. לא שוכנעתי כי המשיבה כך פעלה, כך גם בנוגע למכירת נכסי חברה זרה כפי שיפורט בהמשך הדברים. ההלכה מורה כי שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני, עומדת בעוכרי המבקש. אפנה לרע"א 8113/00 שפר נ. תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה (4) 433 בעמ' 445, נקבע כי השיהוי בהגשת הבקשה:

"יש בו משום ראיה להשלמת המבקשים עם קיום מצב שבו תמשיך תרבות לעם בהפצת המילונים עד לחיסול המלאי שנרכש על ידיה לפני מתן פסק הדין".

בדומה נקבע ברע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ ואח', פ"ד מז 44:נ

"צו כזה, ככל סעד ביניים כדוגמתו, איננו ניתן כדבר שבזכות, אלא תלוי הוא בהתקיימותן של נסיבות מיוחדות, שיצדיקו לתת למבקש עוד בטרם נתבררה תובענותו ובטרם הוכחה צדקתה, מטרתו השכיחה של צו זמני הוא לשמור על מצב קיים ולמנוע את שינויו בעוד ההליך תלוי ועומד... ברם, השאלה המנחה, הניצבת בפתחו של כל הליך שעניינו במתן צו ביניים, והוא, אם מתן הצו הוא הכרחי במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם ולפני בירור התביעה...נמצא, שעל המבקש צו ביניים מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת.ב

מבקש שהשהה את בקשתו איננו יוצא ידי חובה זו, ... בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו, שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי. ודוק: אינני אומר ששיהוי כשלעצמו יביא, בכל הנסיבות, להשבת פני המבקש ריקם; אך למצער ניתן לומר, שבהעדר נימוקים כבדי משקל להיפוכו של דבר כך בדרך כלל יש לנהוג".(שם עמ' 50).ו (ההדגשה אינה במקור – א.א.)

לאור ההלכה דלעיל, על בית המשפט להשתכנע כי לאחר הגשת התובענה, התרחשו נסיבות חריגות המצדיקות הטלת העיקול הזמני, למרות שלא הוגשה בקשה לעיקול בד בבד עם הגשת התביעה, אלא רק בחלוף פרק זמן.

לאחר יישום ההלכה על המקרה שלפני, לא שוכנעתי כי התקיימו אותם תנאים חריגים.

בראש וראשונה נתתי דעתי לטענת המבקשת בקשר לעיסקה של המשיבה לרכישת נכסיה של חברה זרה בשם "זולטיס", ובהמשך מכירת נכסים אלה שנעשתה זמן קצר לאחר הבקשה, אשר יש בכל אלה להצביע לדעת המבקשת על הברחת רכוש כמו גם מצב רעוע של המשיבה, אך לאחר בחינת הראיות והעדויות שוכנעתי שאין בידי לקבל את טעמה. ראשית, התברר מפי מר ויינריב ולא נסתר כי עסקת רכישת "זולטיס", מומנה בסך של 650,000 דולר מכסף שהיה במשיבה שלא נזקקה למימון בנקאי לצורך כך, דבר שיש בו כדי להעיד על יציבות (עמוד 6 שורה 2). שנית, עיקר תמורת המכירה הופקדה בקופת המשיבה (עמוד 5 שורה 26) ומבלי שהובאו ראיות או נשאלו שאלות בנוגע ליתרת התמורה, ומכל מקום העד הבהיר ודבריו לא נסתרו כי היה טעם עסקי למכירת הנכסים (עמוד 5 שורה 20). עוד הבהיר העד כי העסקה תרמה למשיבה, מעבר לתמורה הכספית כגון טכנולוגיה ועוד. מכל אלה, לא שוכנעתי כי היה בעסקה כדי להבריח מרכוש המשיבה מחמת החשש לעיקול על נכסיה, גם אם זו נעשתה במועד שלאחר הבקשה לעיקול זמני כאשר יש לזכור שהעיסקה אמורה לקבל את אישור הבנקים להם שיעבוד על נכסי החברה כך שיש להניח שנעשתה במהלך רגיל וללא הברחת רכוש.

11.4 קיומה של תביעה על סך של 2 מיליון ₪ שהוגשה על ידי חברת טלדור נגד המשיבה, אינו מהווה בהכרח אינדיקציה ליכולת ההכבדה ובמיוחד כל עוד לא הוכרעה התביעה האמורה. גם קיום דפוס התנהגות בקשר לתביעות שונות אליהן הופנתי על ידי באת כוח המבקשת אינו מלמד כי קיים חשש להכבדה בנסיבות העניין במיוחד שלדברי מר ויינריב, הושגו ברובן הסכמות.

11.5 נתתי דעתי לטענת המבקשת באשר לקשיים בהם נתונה המשיבה שעה שעיכבה הפרשות סוציאליות של עובדיה, ואכן יש בכך כדי להצביע על קשיים בהם נתון עסק, וכאמור בדברי מר ויינריב בעניין, במיוחד אם תתקבל הבקשה לתיקון הפרוטוקול שהוגשה על ידי המשיבה ולפיה נאמר על ידי העד בעניין זה כי נדרשה פריסה של תשלומי ההפרשות עד לחוד יוני מחמת בעיית תזרים (סעיף 5 לבקשה האמורה). נחה דעתי שאין בדבר זה כדי לשנות את המסקנה מאחר והוצג לפני אישור לפיו העניין הוסדר וניתנו המחאות לפירעון ההפרשות האמורות, אשר רובן המכריע כבר נפרע (עמוד 8 שורה 30-31). פירעון חוב ההפרשות מצביע דווקא על התגברות המשיבה על הקשיים התזרימיים אליהן נקלעה, במיוחד שהשיקים שניתנו נפרעו ולמעשה רוב הפיגור סולק.

11.6 לפי דוחות חברת דן את ברדסטריט עליהן נסמכת המבקשת, אין מצבה של המשיבה על כרעי תרנגולת ושיש בו כדי לבסס את ההכבדה במידה הדרושה. אמנם, קיימת ירידת מה באיתנות של המשיבה בין הדו"ח הקודם לדו"ח הנוכחי, אך אין עסקינן בירידה דרסטית. מכל מקום, גם בדו"ח האחרון אין כדי להביאני לידי מסקנה שונה. די אם אציין כי בדו"ח העדכני צוין בין היתר כי סיכון ההתקשרות עם החברה הינו סביר, כי חברת האם מדורגת

בסיכון התקשרות נמוך ולכי ספקים מדוחים על תשלומים מצביעים בדרך כלל בדייקנות, מבלי שהתעלמתי על כך שבדו"ח פירוט על פיגורים מסויימים בתשלומים לספקים, לא כל שכן בסכומים לא גבוהים.

11.7 בחנתי את תשובת מר ויינריב כי אם ינתן פסק דין על מלוא סכום התביעה, לא תוכלנה המשיבות לשלם את הסכום האמור (עמ' 8 ש' 19), אך לא ראיתי בכך כדי לשנות מסקנתי. ראשית, סכום העיקול המגובה בראיות מהימנות לכאורה, הינו נמוך מסכום התביעה, ולכן לא ניתן לראות בקושי של המשיבות לשלם את מלוא סכום התביעה משום רלבנטיות לעניין ההכבדה. שנית, יש להביא בחשבון את הירידה בהפסדי המשיבות במהלך השנים האחרונות, עניין שלא נסתר, כך שלא ניתן לשלול שאם תצלחנה דרכן של המשיבות, אזי גם אם ינתן פסק דין לטובת המבקשת על אותו סכום שלטעמי הובאו לגביו ראיות מהימנות, היא תוכל להיפרע הימנו. במיוחד נכון הדבר לאור דברי העד כי מכירת "זולטיס", תקל על תזרים המזומנים של המשיבה.

12. גם מבחן מאזן הנוחות נוטה בבירור לדחיית הבקשה. הוברר כי הטלת העיקול הזמני על נכסי המשיבות משמעו כליה על עסקיה, וסגירת האשראים וכפי שאישר זאת מר ויינריב בעדותו. מכאן, החשש לגורלה של המשיבה במתן צו עיקול כמבוקש. במיוחד נכון הדבר שלא יהיה בכך כדי כל תועלת למבקשת שכן עיקר נכסיה של המשיבה אינם מוחשים ולא ניתן יהיה להיפרע מהם את חובה הנטען ומכל מקום רק לאחר התשלום לנושים המובטחים. מכאן שאין בידי לקבל את טעמיה של באת כוח המבקשת בסעיף 47 ואילך לסיכומיה לפיהם מאזן הנוחות נוטה למבקשת שכן האחרונה תתקשה ביותר לקבל את חובה אם יוטל העיקול נוכח המצב החמור אליו תקלע המשיבה.

13. בשולי הדברים, המבקשת עתרה במסגרת הבקשה למנות כונס נכסים למשיבה. נימוקי באשר לדחיית הבקשה לעיקול זמני, וודאי טובים הם גם לסעד הדרסטי של כינוס נכסים ולא ראיתי צורך להוסיף ולהרחיב בעניין ודי אם אציין כי לא שוכנעתי בדבר הברחת הנכסים כדי לדחות את הבקשה שאינה עומדת בתנאים בתקנה 387ב לתקנות ואין בה כדי להוות את הנסיבות החריגות בהן נעתר בית המשפט לסעד כאמור וראה רע"א 9911/01 טלפז תדלוק והשקעות בע"מ נ' פז חברת נפט בע"מ.

14. אציין כי המבקשת הגישה בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון, בש"א 1077/08, אשר טרם הגיע העת של המשיבה להגיב עליה. הואיל ובין לבין הוגשו הסיכומים לא ראיתי לעכב את מתן ההחלטה, שכן גם בהינתן והפרוטוקול יתוקן כמבוקש, לא יהיה בכך כדי להשפיע על ההכרעה בבקשה.

54678313

ממכלול הטעמים האמורים הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪ בצירוף מעמ לפי התוצאות בתיק העיקרי.

ניתנה היום, ה' בסיון, תשס"ח (8 ביוני 2008), בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום.

איתן אורנשטיין, שופט