לא מזמן נפל דבר בישראל. הכנסת אישרה את חוק זכויות הסטודנט (ראה חוק זכויות הסטודנט, תשס"ז-2007, פורסם ס"ח תשס"ז מס' 2097 מיום 7.6.2007 עמ' 320). את משמעותו המלאה של החוק, מוקדם להעריך. ייתכן והחוק טומן בחובו "מהפכה". ייתכן גם שאין בחוק ולו משוב רוח! אנסה בשורות הבאות לזהות, לפי השקפתי, את התרומה של החוק בחלק מהנושאים החוקתיים הקשורים בזכויות הסטודנט.
מטרת החוק, לפי לשונו עצמו ולפי דברי ההסבר שעמדו ביסודו, הינה להבטיח את זכות הגישה להשכלה הגבוהה, את זכויות הסטודנט ואת הזכות לשוויון הזדמנויות בהשכלה גבוה. לצורך כך, קבע החוק מספר עקרונות והסדרים. בין היתר, עיגן החוק את זכותו של כל אזרח או תושב ישראלי לשוויון הזדמנויות בקבלה ללימודים במוסד להשכלה גבוהה לצורך רכישת השכלה גבוהה והשכלה על תיכונית.
החוק אסר גם על מוסד להשכלה גבוהה להפלות סטודנטים או מועמדים, ברישום ללימודים ובקבלה למוסד, בין השאר, מטעמים עדתיים, רקע חברתי-כלכלי, טעמי דת, לאום, מין או מקום מגורים. ודוק: החוק אינו אוסר בצורה מפורשת על מוסד להשכלה גבוהה להפלות תלמיד בעניינים אחרים מלבד אלו שהזכרתי לעיל, אפילו היה העניין כה יסודי וכה חיוני לצורך מימוש זכות הפרט להשכלה גבוהה. למשל, האם מותר למוסד להשכלה גבוהה לתת עדיפות בחלוקת מעונות למשוחררי צה"ל, תוך אפליית ערבים שלא שירתו בצה"ל? החוק סתם ולא פירש (ראה נא למשל פסק דין שניתן ביום 17/8/2006 בהפ(חי) 217/05 נעאמנה חנין נ' אוניברסיטת חיפה, תשס"ד (2) 652, קבע בית המשפט כי הוספת קריטריון של שירות צבאי בחלוקת מעונות מפלה את התלמידים הערבים באוניברסיטה).
עת התמודד עם הזכות לחופש ביטוי, ראה החוק להכיר בזכות הסטודנט להביע את עמדותיו והשקפותיו רק לגבי תוכנו של חומר הלימוד. לא ברורה לי תרומת החוק בעניין זה להעצמת זכותו של הסטודנט להביע את דעתו אודות חומר הלימודים. מימלא, זכות זו עמדה לכל סטונדט גם בעבר כנגזרת מהזכות לחופש ביטוי, אשר הוכרה במקומותינו מכבר הימים כזכות יסוד וכזכות חוקתית. לא ברורה לי גם תרומת החוק בכל הנוגע לזכות להפגין ולהתארגן. אומנם, קובע החוק כי לכל סטודנט החופש להתארגן ולהפגין בכל תחום ונושא. יחד עם זאת, קבע החוק כי גבולותיו של חופש זה יהיו כמוסדר בתקנון מוסד הלימודים. לא זו בלבד, החוק אף שומר את סמכותו של מוסד הלימודים להסדיר את אופן הבעת הדעות, העמדות או ההשקפות לצורך שמירה על מהלך הלימודים התקין. "מה עשו חכמים בתקנתם": מהי תרומת החוק בפועל אם גם היום מימוש הזכות לחופש ביטוי, להפגנה ולהתארגות יישאר כפוף לכללי מוסד הלימודים. אמת, החוק אינו גורע מזכותו של כל תלמיד לחופש ביטוי לפי כל דין, אולם הייתי רואה תרומה יותר גדולה אילו קבע החוק כי מוסד הלימודים יקבע את תקנון הלימודים בצורה שתיתן ביטוי נאות לזכות לחופש ביטוי, להפגנה ולהתארגנות העומדת לכל תלמיד. מלאכה זו השלים בית המשפט. בפסיקה שניתנה לאחרונה פסל בית המשפט המחוזי בבאר שבע את אחת התקנות הנהוגות באוניברסטית בן גוריון בנגב, לפיה נאסר לקיים בתחומי האוניברסיטה אסיפות והפגנות בנושאים פוליטיים ושאינם בגדר הקונצנזוס הלאומי-ציבורי, אלא אם יתקיימו באולמות סגורים. בית המשפט פסל כלל זה מן הטעם שכלל זה, לדבריו, סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ואת חוק זכויות הסטודנט בו עסקינן (ראה הפ 2085/07 דויטשר עמית נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, (מחוזי באר שבע- פס"ד מיום 16/4/2008) (פורסם בנבו).
מימוש נוסף לעקרונות שחרט החוק על דגלו היה בחיוב כל מוסד להשכלה גבוהה (עליו חל החוק) למנות "נציב קבילות סטודנטים" אשר מוסמך לפי החוק לברר תלונות מטעם תלמיד על פגיעה בזכויות המוגנות בחוק. יחד עם זאת, החוק אינו מפרט מהם הסעדים שיכול נציב הקבילות להעניק לנפגע במידה והתברר כי תלונתו צודקת. שתיקה זו עלולה להתפרש לרעת התלמיד הנפגע, שכן, גם במקרה שראוי יהיה להעניק לתלמיד הנפגע סעד כספי בגין הנזק שנגרם לו, יהיה מי שיטען כי אין לנציב הקבילות לפי החוק הסמכות לעשות כן, ויהיה על התלמיד לפנות לבית המשפט בהליך מתאים על כל הטרחה וההוצאות הכרוכות בכך.
אם כן, חשיבות החוק טמונה יותר, בעיני, במשמעות הסמלית הציבורית שיש בו. החוק העלה על נס את חשיבות זכות הפרט בארץ להשכלה גבוה ולשוויון הזדמנויות במימוש זכות זו. החוק מהווה גם כלי להגברת המודעות הציבורית לחיה הנקראת "זכויות סטודנט". למרות הביקורת לעיל, ולביקורת הנוספת שניתן להשמיע לגבי ההסדרים שנקבעו בחוק, אינו סבור שמוסדות ההשכלה הגבוהה בארץ יתנערו מהעקרונות שנקבעו בחוק וימאנו להפנים אותן בתוך מערכת הכללים שאימצו לעצמן. יתירה מזו, אם התלמידים בעבר היו מבקשים לקבל את זכותם לשיוויון או לחופש ביטוי מכוח החובות המוטלות על מוסד להשכלה גבוהה כייצור כלאיים, החוק דנן נותן להם במידת מה תחמושת נוספת: דין ספציפי שמכיר בזכות התלמיד לשוויון, לחופש ביטוי, להפגנה ולהתארגנות. בה בעת, ובהתקיים תנאים מסוימים, נתן החוק לתלמיד שנפגעה אחת מזכויותיו המוכרות בחוק תרופה נוספת: סעד בגין עוולת "הפרת חוקה חקוקה", והחיקוק לצורך העוולה הינו חוק זכויות הסטודנט, תשס"ז-2007.

מחבר המאמר: עו"ד קייס נאסר, מועמד לתואר שני מחקרי במשפט ציבורי, מתמחה במשפט המינהלי, ומרצה מנחה באוניברסיטה העברית לצדק חלוקתי בדיני התכנון והבניה.