החלטה על שינוי בתכנית הקמת הגדר באזור קלנדיה בירושלים

בתי המשפט



וע 614/06
ועדת ערעור לפי חוק להסדר תפיסת מקרקעים בשעת חירום, תש"י-1949

שליד בית משפט השלום בתל אביב – יפו



11/09/2008

כב' השופטת עינת רביד, יו"ר

עו"ד רות הורן, חברה

עו"ד יהודית ארבל, חברה
בפני:









מועצת הכפר קלנדיה ואחרים
בעניין:

המערערים
נאסר ג'יאת
ע"י ב"כ עו"ד



נ ג ד



1. מנכ"ל משרד הבטחון

2. משרד הבטחון

3. מנהלת קו התפר (הגדר)

4. המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון


המשיבים
ניצן בן ארויה, עו"ד אלון יפרח ועו"ד לימור חלד-רון
ע"י ב"כ עו"ד




החלטה


1. ענינו של ערעור זה בדרישת המערערים, כי יבוטל צו התפיסה שמספרו צת-06-65 (להלן: "צו התפיסה") מיום 26.3.06, אשר הוצא על פי חוק להסדר תפיסת מקרקעים בשעת חירום, תש"י – 1949 (להלן: "החוק"). המקרקעין, שנתפסו על פי צו התפיסה נושא הערעור, הם באזור הכפר קלנדיה (להלן:"המקרקעין") ומהווים חלק ממכשול קו התפר, הידוע בכינויו "גדר הבטחון" (להלן:"הגדר" או "המכשול") והם מהווים חלק ממכשול "עוטף ירושלים".

2. טענת המערערים היא כי תוואי גדר הביטחון שנקבע על ידי המשיבים (להלן: "התוואי") נשוא צו התפיסה מבוסס על שיקולים זרים ופסולים, נגוע באפליה, פוגע בזכויות יסוד רבות של תושבי המקום ובמרקם חייהם ואינו עומד בדרישת המידתיות.

3. טענת המשיבים היא כי הקמת המכשול וההגנה על חייהם של תושבי מדינת ישראל הם שעומדים בבסיס צו התפיסה שהוצא כחלק מבניית גדר הביטחון. מטרת הגדר היא מניעת מעבר בלתי מבוקר של תושבי האזור לתחומי ישראל, ומשכך השיקול במיקום הגדר הוא שיקול בטחוני – מבצעי וכי הקמת הגדר היא פרויקט בעל חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה. יחד עם זאת טוענים המשיבים כי במסגרת בחירת תוואי הגדר ניתן משקל לאינטרסים של התושבים במטרה לצמצם את הפגיעה בהם ככל הניתן ולכן צו התפיסה עומד במגבלות הדין ובמבחני המידתיות.



הכפר קלנדיה

4. אין מחלוקת כי הכפר קלנדיה מחולק לשני חלקים כך שהגבול המונציפאלי של ירושלים חוצה את הכפר. חלק קטן של הכפר ממוקם בתוך התחום המונציפאלי של עירית ירושלים, וכפועל יוצא מכך בתוך מדינת ישראל, בעוד שחלק הארי של הכפר ממוקם באזור, מחוץ לשטחה של מדינת ישראל ומחוץ לשטחה המונציפאלי של ירושלים, בשטח B, בו האחריות הביטחונית בידי ישראל והאחריות האזרחית בידי הרשות הפלשתינית וחלק קטן נוסף ממוקם בשטח C.

5. הוועדה ביקרה בקלנדיה ביום 1.2.07 וניתן היה לראות כי מרכז הכפר, המסגד, בית הקברות ומוסדות חינוך ממוקמים בשטח הרשות הפלשתינית, לעומת זאת בתחום שיפוט ישראל מצויים כ- 13 בתים של הכפר, אשר על פי התוואי המתוכנן מרביתם ישארו בצד הפלשתיני של הגדר. גם מועצת הכפר קלנדיה פועלת בתחום הרשות ומשרדיה ממוקמים בתחום האזור.

6. אין מחלוקת כי בכפר מתגוררים גם תושבים בעלי תעודות זהות כחולות וגם תושבי האזור, בעלי תעודות זהות כתומות. בא כח המשיבים מוכנה להניח, לצורך הדיון, כי מדובר בכפר שאוכלוסייתו כוללת מאות תושבים המחזיקים בתעודות זהות כתומות לצד מאות תושבים המחזיקים בתעודות זהות כחולות. על פי חלוקה זו תושבי ירושלים, בעלי תעודות זהות הכחולות יכולים, וחלקם גם מקבלים, שירותים מישראל, כגון בריאות ולימודים בעוד שתושבי האזור, בעלי תעודות זהות כתומות, מקבלים שירותים אלו באזור. כך יש תלמידים תושבי הכפר הלומדים בירושלים ותלמידים תושבי הכפר הלומדים בבתי ספר בביר נבאללה.

7. מעדות מוח'תאר קלנדיה, מר יוסף עוודאללה עולה כי כ- 400 תושבי קלנדיה מקבלים שירותים רפואיים בקופות החולים בירושלים: הרוב בקופת חולים כללית במרכזי הקופה בבית חנינא, שיח' ג'ראח, שועפאט וחלק בקופת חולים מאוחדת במרכזיה בשועפאט ובירושלים. אשר לבתי ספר העיד מר עוודאללה כי 83 ילדים לומדים בבתי ספר של עיריית ירושלים או בבתי ספר פרטיים בירושלים. כמו כן 135 מפרנסים מקלנדיה עובדים בתחום ירושלים.

8. לפיכך הועדה מצאה כי אכן קיימים מאות תושבים בקלנדיה הנושאים תעודות זהות כחולות ואשר מרכז חייהם, הכולל בריאות, לימודים ועבודה, נמצא בירושלים והם צריכים להיכנס לישראל יום יום בשעות הבוקר ולחזור ממנה לבתיהם לעת צהרים או ערב.

9. יחד עם זאת, אין גם מחלוקת כי קיימים מאות תושבים בקלנדיה, שהם בעלי תעודות זהות כתומות ומרכז חייהם באזור והם אינם רשאים להיכנס לתחום ישראל, אלא בהיתר מיוחד, ובודאי לא נכנסים לישראל בשגרת יומם.



התוואי המוצע על ידי המשיב והחלופות המוצעות על ידי המערערים

10. תוואי הגדר המוצע על ידי המשיב הינו לאורך של כ- 2.7 קילומטרים והוא משתרע ממזרח לכפר קלנדיה, בחלקו במקביל לכביש מספר 45, בקרבה לאזור התעשייה, לשדה התעופה עטרות ולמפעל ביטחוני הממוקם שם. תוואי הגדר מורכב משלושה מקטעים:

10.1. מקטע A של הגדר – מקטע זה ממוקם בצמוד לכביש מספר 45. המשיב מציין כי אחת ממטרות הגדר באזור היא להגן על כביש מספר 45 שהוא ציר תנועה המתפצל מכביש 443 והמוגדר כציר אסטרטגי באזור. הכביש מוביל תנועה לאזור התעשייה עטרות, שם מצויים, בין היתר, שדה התעופה עטרות ומפעל בטחוני, המצויים בתוך תחום השיפוט של העיר ירושלים, כך שגדר הביטחון תחצוץ בינם לבין האזור. לפיכך טוענים המשיבים כי לא ניתן להעביר את הגדר בתוואי בו ימצא הכביש בצד של האזור שכן יש הכרח שהכביש המשמש לתעבורה של אזרחים ותושבים של ישראל יהיה מצידה הישראלי של הגדר.

10.2. מקטע B של הגדר – במקטע זה הגדר ממוקמת על בסיס דרך עפר ודרך סלולה הקיימות נכון להיום, כאשר לטענת המשיב זהו אזור דליל מתושבים של הכפר ובצמוד להם לא קיימים שטחים מעובדים ולכן היקף הפגיעה תהיה הנמוכה ביותר.

10.3. מקטע C של הגדר – במקטע זה ממוקמת הגדר בצמוד למפעל הביטחוני הקיים ובהמשך היא חוצצת בין האזור ובין שדה התעופה עטרות.

11. תוואי הגדר כפי שהוא מוצע על ידי המשיבים מחייב את המערערים לנסוע כל יום כ- 20 דקות, מקלנדיה למעבר עטרות וזאת כאשר אין פקקים ומחסומים, או כמובן זמן ארוך בהרבה, כאשר יש פקקים ומחסומים. חשוב לציין, כי כבר כיום קיימת גדר זמנית, אשר סגרה בפני תושבי קלנדיה בעלי תעודות הזהות הישראליות את הכניסה הישירה לישראל. כיום הם יכולים להכנס לישראל רק דרך מעבר עטרות, שאליו הם יכולים להגיע רק דרך כביש המכונה "כביש מרקם החיים". כביש זה אשר מתחבר לכניסה לכפר הפונה למרחב ביר נבאללה, ודרכו נוסעת כל התנועה ממרחב ביר נבאללה ומרחב בית סוריק לכיוון רמאללה ולכיוון מעבר עטרות. במרחב ביר נבאללה ובית סוריק קיימים כשישה עשר ישובים ( כ-11,000 תושבים). בין קלנדיה לבין מעבר עטרות קיימים מספר כבישים. לטענת המערערים, אשר המשיבים הודו בה חלקית, מצב הכביש הקצר ביותר שמחבר בין קלנדיה לבין מעבר עטרות, ואשר אורכו כשישה וחצי קילומטרים, אינו טוב כלל בשל בורות רבים בכביש; ואילו מצב הכביש הארוך יותר המחבר בין קלנדיה לבין מעבר עטרות, שאורכו כשמונה עשר קילומטרים, טוב יותר, ולפיכך מוצאים עצמם המערערים נאלצים לנסוע כשמונה עשר קילומטרים עד המעבר או נאלצים לנסוע בכביש הקצר, שבו מסתכנים בנסיעה משובשת מאד. יש לציין כבר בשלב זה, כי קלנדיה נמצאת במרחק כחצי קילומטר בלבד מ"מעבר עטרות", המכונה, ולא בכדי, גם "מעבר קלנדיה", כאשר כביש אחד של כחצי קילומטר מפריד בין הכפר לבין מעבר עטרות, אולם כביש זה נמצא בתחום ירושלים ולפיכך מעבר לגדר. לכן ולמרות הקרבה הגדולה של הכפר למעבר, נאלצים תושבי הכפר לצאת מצידו השני של הכפר ולנסוע אותה נסיעה ארוכה עד להגעתם למעבר עטרות.

12. המערערים מציעים שלוש חלופות לתוואי המוצע על ידי המשיב. לטענת המערערים הפגיעה העיקרית הנגרמת לכפר הינה בעצם חלוקתו ולכן החלופה הראשונה המוצעת היא קביעת התוואי מאחורי הכפר, סמוך לכביש המכונה "כביש מרקם החיים". יש לציין לעניין חלופה זו כי בעדותו של תת אלוף ברק לשאלת ב"כ המערערים האם יש בעיות ביטחונית בכפר קלנדיה עצמו, דהיינו מבחינת תושבי הכפר, שניסו לבצע פיגועים או השתתפו במעשים כנגד המדינה או פגיעה בחיילי צה"ל, הרי שתת אלוף ברק השיב כי לא היו מעשים שכאלה מצד תושבי הכפר עצמם (ראו בדיון עמ' 147 ש' 6-12), אולם בהמשך הוגשה חוות דעת של השב"כ המציגה את הדברים באור שונה ואליה נתייחס בהמשך.

13. החלופה השנייה שהציעו המערערים לתוואי היא להציב שער בין שני חלקי השכונה באופן שיאפשר מעבר ברגל ומעבר כלי רכב בין שני חלקי השכונה וכן בין השכונה לבין ירושלים.

14. החלופה השלישית שהציעו המערערים היא שהכביש היוצא מן הכפר ושאורכו כחצי קילומטר והמגיע למעבר עטרות, יכוסה בשרוול כך שלא תתכן כניסה ממנו לישראל אלא דרך מעבר עטרות, אולם הדרך למעבר עטרות תהיה מהירה וקלה לאין ערוך ולכן פוגענית פחות ומידתית יותר.



המסגרת הנורמטיבית

15. צו התפיסה נשוא הערעור הוצא מכוח החוק ועל פי סעיף 3ב' לחוק. המטרות, שעל צו התפיסה למלא הן, בין היתר, "הגנת המדינה" ו"בטחון הציבור". על פי סעיף 18א' לחוק "וועדת הערעור לא תאשר צו תפיסה, אלא אם כן היא משוכנעת שהצו דרוש לכל תכלית מן התכליות הנזכרות בסעיף 3ב'".

16. בהתאם למסגרת הנורמטיבית הזו יש לבחון האם תוואי הגדר מבוסס מבחינה צבאית ומגשים את המטרה של "הגנת המדינה" או "בטחון הציבור", כאמור בסעיף 3 ב' לחוק. ראו לעניין זה את פסק הדין בבג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ. ממשלת ישראל פ"ד נ"ח (5) 807 (להלן: "עניין בית סוריק"). בנוסף יש לבחון האם התוואי נשוא הערעור הוא מידתי, וזאת תוך בחינת היחס בין המטרה אותה מבקשים להגשים באמצעות הקמת הגדר, לבין האמצעים הננקטים לשם הגשמתה (ראו לעניין זה, עניין בית סוריק (פיסקה 44) ובג"ץ 7957/04 מארעבה נ. ראש ממשלת ישראל, לא פורסם, 15.9.05, להלן: "עניין אלפי מנשה").

17. בפסיקה נקבעו שלושה מבחנים, אותם יש לבחון על מנת לקבוע האם התוואי הוא מידתי:

א. האם התוואי מבוסס מבחינה צבאית, היינו האם יש קשר רציונאלי בין מיקום התוואי לבין השגת המטרה המונחת ביסוד הקמת גדר הביטחון.

ב. האם מבין תוואים שונים של הגדר שיש בהם כדי להגשים את מטרתה נבחר האמצעי שפגיעתו פחותה.

ג. האם התועלת הביטחונית שצומחת מן הגדר בתוואי שנקבע היא ראויה אף ביחס לפגיעה שנגרמת לתושבים המקומיים.



השיקולים הביטחוניים לגבי התוואי

18. על פי תצהירו של תת אלוף יעקב ברק, ראש מטה פיקוד מרכז, מטרת גדר הביטחון בקטע הנדון למנוע כניסת גורמים עוינים מהאזור בכלל וממרחב רמאללה בפרט לאזור ירושלים. האזור הרלבנטי שימש לא אחת בעבר לכניסת מפגעים לתחומי ישראל. על פי הנתונים שהוצגו בפני הועדה, בשנים האחרונות בוצעו מספר פיגועים או ניסיונות לפיגועים בשטח ישראל על ידי מפגעים אשר יצאו לדרכם מאזור צפון ירושלים, ביניהם מקרה שבו ביום 17.7.06 נתפס מפגע, אשר נשא חגורת נפץ בכיכר צה"ל בלב ירושלים, כאשר נמצא כי הוא הגיע מרמאללה וחדר לישראל דרך אזור ביר נבאללה.

19. לטענת המשיב, התוואי נשוא הערעור מונחה, בנוסף לצרכים הביטחוניים, המורכבים מהסיכונים למפגעים, לחוליות חמושות ולפיגועי ירי, גם על פי צירי התנועה הקיימים באזור, כאשר המטרה היא לאפשר תנועה חופשית לכביש מספר 45 המוביל תנועה לאזור התעשייה עטרות.

20. הועדה מצאה כי התוואי אכן עומד בדרישה הבטחונית וממילא בעניין זה שיקול הדעת העיקרי מצוי בידי המשיבים והועדה לא תמהר להתערב בו.



מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה

21. השאלה העיקרית עליה יש לדון בערעור זה היא האם יש תוואי חלופי, אשר יעניק אותה תוצאה ביטחונית תוך גרימת פגיעה קטנה יותר בתושבים.



החלופה הראשונה המוצעת על ידי המערערים- התוואי מאחורי הכפר קלנדיה, אשר ישאיר את הכפר כולו בשטח ירושלים

22. המערערים טוענים שעל מנת למנוע את חלוקת הכפר על ידי הגדר, שבו כרוכות מספר רב של פגיעות הן במרקם החיים של התושבים והן בחייהם החברתיים מן הראוי לבנות את הגדר מאחורי הכפר סמוך ל"כביש מרקם החיים". משמעות הדבר היא, שהכפר כולו ישאר בצידה הישראלי של הגדר. לטענת בא כח המערערים הכפר עצמו על תושביו אינו מהווה כל סיכון ביטחוני ולא יצאו ממנו מפגעים או כל סוג אחר של פגיעה למדינה או לחייליה.

23. המשיבים טוענים בעניין זה כי השארת הכפר בתוך הגדר בתחומי ישראל לא תהווה מענה ביטחוני הולם, שכן היא טומנת בחובה סיכונים ביטחוניים והיא גם מגדילה את היקף הפגיעה במרקם החיים של תושבי הכפר המחזיקים בתעודות זהות כתומות. יתר על כן יש קושי מדיני בהקמת גדר הביטחון בתוואי המשאיר שטחי B בצידה הישראלי של הגדר.

24. לעניין זה מפנה ב"כ המשיבים לחוות דעת מטעם השב"כ מפברואר 2007 שהוגשה בדיון ביום 25.3.07 ובסעיף 4 נכתבו, בהתייחס לכפר קלנדיה, הדברים הבאים:

"1. כאמור מכפר קטן בתפר הצפוני של ירושלים יצאו במהלך 3 השנים האחרונות 3 פעילי פח"ע, ששניים מהם מחבלים שביצעו או תכננו לבצע פיגועים קשים.

2. מיקומו של הכפר בעוטף הצפוני של ירושלים, כדוגמת כפרים אחרים על התפר, הופך אותו לכפר פוטנציאלי בעיני תשתיות פח"ע בשומרון ובאזור רמאללה לשמש בסיס קדמי להוצאת מפגעים לפיגועים בירושלים ובשטח ישראל.

3. המדובר בנקודת תורפה ביטחונית, שיש להשאירה מחוץ לגדר הביטחון במסגרת מתן מענה הגנתי לעיר ירושלים מפני תשתיות פח"ע".

25. יש לציין כי מפקד החטיבה המרחבית אלוף משנה אמיר אבולעפיה תיאר בפני הוועדה בסיור ביום 1.2.07 כי "קלנדיה הינה נקודת זינוק נוחה לציר 45 – 443, מתעסקים עם נתיבים של שבחי"ם. קל לפתוח את הגדר".

26. עוד ציינה בא כח המשיבים כי הימצאותו של כפר פלשתיני שלם בצידה הישראלי של הגדר יאלץ את מערכת הביטחון להכריז על הכפר כ"מרחב תפר" המאפשרת כניסתם של תושבי האזור אל הכפר במסגרת מתן היתרי כניסה למרחב התפר, אשר קבלתם פשוטה יותר בהשוואה לקריטריונים הנדרשים לתושבי האזור המבקשים להכנס לישראל. בעניין זה ציינה בא כח המשיבים כי מן הניסיון שנלמד במצטבר, לאחר הפעלת הגדר במקטעים אחרים בהם נוצר מרחב תפר, מעדיפה מערכת הביטחון להשאיר כפרים פלשתינים בצד הפלשתיני של הגדר וזאת כדי למנוע סיכון ביטחוני הנוצר בכפר במרחב תפר עם מספר רב של תושבים. לדוגמא מובא הכפר בית איכסא.

27. עוד טוענת בא כח המשיבים כי הפגיעה שתגרם לבעלי תעודות הזהות הכתומות במסגרת החלופה המוצעת על ידי המערערים היא פגיעה גדולה מידי שאינה מידתית. כאשר מוקמת גדר בתוואי, שבו יוותרו תושבי שטחים והגדר חוצצת בין תושבי השטחים לבין האזור, המשמעות היא יצירת מובלעת במרחב התפר שבין גבול השיפוט של ישראל לבין הגדר. במצב כזה התושבים המחזיקים בתעודות זהות כתומות אינם רשאים להכנס לתוך שטח ישראל אלא בהיתר מיוחד כנהוג בכל תושבי השטחים ואילו ביתר שטחי האזור הם יוכלו לעבור רק דרך המעברים וגם תושב האזור, אשר ירצה לבקר בן משפחה המתגורר בקלנדיה, יאלץ לקבל היתר מיוחד. בנסיבות אלה נוצרת הכבדה על בעלי תעודות הזהות הכתומות שהיא קשה יותר מהפגיעה במרקם חייהם של בעלי תעודות זהות כחולות אשר יגורו באזור.

28. בהתאם לפסיקת בג"ץ יש לצמצם ככל הניתן את מספרם של התושבים נושאי תעודות זהות כתומות במרחב התפר וזאת בהיבט של השמירה על מרקם חייהם של התושבים. לעניין זה מפנה בא כח המשיבים לפסיקת בג"ץ בעניין שכונת אל מאווחל, אשר נדון בבג"ץ 4289/05 מועצה מקומית ביר נבאללה נ' ממשלת ישראל, לא פורסם 26.11.06 (הלן: "בג"ץ ביר נבאללה"). בבג"ץ ביר נבאללה קבע בית המשפט העליון לעניין שכונת אל-מוואחל כך:

"לטענת העותרים בבג"ץ 3139/06 (עתירת תושבי שכונת אל-מוואחל), הכללת שכונת אל-מוואחל בתוואי הגדר בקטע המזרחי פוגעת פגיעה קשה באופן בלתי מידתי במרקם חייהם. לטענתם, השכונה מוקפת חומה מכל עבריה, ומנותקת מסביבתה. בכך נגרמת פגיעה אנושה למרקם חייהם של תושביה. לפיכך, יש להורות על הותרת השכונה בצידה ה"ישראלי" של הגדר. אין בידנו לקבל טענה זו. הותרת שכונת אל-מוואחל מצידה ה"פלסטיני" של הגדר מאפשרת את הותרת הכביש המוביל מביר נבאללה אל השכונה פתוח. בכך מתאפשרת תנועתם של תושבי השכונה אל מרחב ביר נבאללה ללא הפרעה. אמנם, התוואי הנוכחי מכביד על הישראלים תושבי השכונה ועל בעלי היתרי הכניסה לישראל ופוגע בזכויותיהם, שכן כעת מעברם לירושלים יכול להתבצע דרך מעבר קלנדיה בלבד. אולם זכויות אלה אינן מוחלטות. ניתן להגבילן על מנת להגן על זכויותיהם של אחרים. בשכונת אל-מוואחל מתגוררים, לצד עשרות המשפחות הישראליות, גם עשרות משפחות פלסטיניות. מקובלת עלינו עמדת המשיבים לפיה הותרת השכונה מצידה ה"ישראלי" של הגדר הייתה פוגעת פגיעה קשה במרקם חייהם של המשפחות הפלסטיניות. לולא הקיף קטע הגדר המזרחי את שכונת אל-מוואחל, היה נוצר הצורך הביטחוני לחסום את כביש ביר נבאללה-א-ראם ממערב לכביש בגין צפון. בכך היה נחסם הכביש המחבר את שכונת אל-מוואחל אל ביר נבאללה. קשרי היומיום שמקיימים תושבי השכונה הפלסטינים עם מרחב ביר נבאללה היו נקטעים. מעברם לירושלים היה נמנע, והיה נוצר הצורך להחיל עליהם את משטר ההיתרים. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שתנועתם של פלסטינים במחסומים קשה מתנועתם של ישראלים, לא מצאנו עילה להתערב באיזון שערך המפקד הצבאי בין הזכויות המתנגשות של תושבי השכונה (השוו: פרשת טנא, פיסקה 13)."

29. ולעניין זה ניתן להביא גם את החלטת בג"ץ 3680/05 ועד הישוב טנא נ' ראש ממשלת ישראל (טרם פורסם) (להלן:"פרשת טנא") ובה נדון עניינו של הישוב טנא, שהינו יישוב ישראלי בדרום הר-חברון. הישוב טנא נבנה שלושה קילומטרים מצפון לקו הירוק, בתוך אזור יהודה ושומרון (להלן:"הישוב"). גדר ההפרדה שנבנתה באזור הישוב מותירה את הישוב מצפון לגדר. עניינה של העתירה היה בבקשת העותרים כי בג"ץ יורה להכליל את יישובם בצידה הדרומי, "הישראלי", של גדר הביטחון. הישוב טנא הוקם בשנת 1984. הוא מונה כחמש מאות תושבים. מרביתם עובדים בבאר שבע, ומקבלים מהמרחב העירוני של באר-שבע שירותים חיוניים שונים. מרבית ילדי הישוב מתחנכים במוסדות חינוך הנמצאים בשטח ישראל. העותרים טענו בפני בג"ץ כי הותרת היישוב בצידה הפלשתיני של הגדר פוגעת פגיעה קשה ובלתי מידתית בביטחונם של תושביו ובמרקם חייהם. לטענתם, הותרת הישוב מצפון לגדר הביטחון חושפת אותו ואת תושביו לפיגועי טרור. סכנה זו גבוהה במיוחד ככל שמדובר בנסיעה על כביש הגישה ליישוב. בהקשר זה ציינו העותרים כי בארבע הזדמנויות שונות בין השנים 2005-2003 בוצעו פיגועי ירי לעבר כלי רכב בכבישים הסמוכים ליישוב. אשר לפגיעה במרקם החיים, טענו העותרים כי מרבית תושבי היישוב עובדים בבאר שבע; ילדי היישוב מתחנכים בבתי ספר שבשטחי מדינת ישראל; מרבית השירותים החיוניים – כגון שירותי בריאות, תרבות, וקניות – ניתנים במרחב באר שבע. לפיכך, הקמת הגדר תחייב את תושבי היישוב לעבור בדיקות ביטחוניות מדי יום, בדרכם לבאר שבע וחזרה. לסיכום העותרים טענו כי הפגיעה בהם אינה מידתית.

30. בג"ץ דחה את עתירת תושבי הישוב טנא בציינו כי הוא מקבל את תשובת המשיבים לעתירה כי לנושא בטחון התושבים ניתן מענה הולם (ראו סעיף 12 לפסק הדין). אשר לפגיעה ב"מרקם החיים" קובע בג"ץ טנא בסעיף 13 כך:

"הקמת הגדר בתוואי הנוכחי אינה פוגעת אך בביטחונם של העותרים. היא פוגעת גם במקורות פרנסתם ובנגישותם למוסדות חינוך ובריאות. היא תחייב את תושבי טנא לעבור בדיקות ביטחוניות מדי יום בדרכם אל מרכזי התעסוקה והשירותים בעיר באר שבע ובדרכם חזרה. בכך נפגע חופש התנועה של תושבי טנא ונוצרת הכבדה על מהלך החיים התקין. אלא שהעתקת הגדר צפונה תחייב את הפלסטינים החיים במרחב התפר לעבור דרך מחסומים, ובכך תיפגע זכותם לחופש תנועה ולתעסוקה. גם בעניין זה לא מצאנו עילה להתערב בהחלטתו של מפקד האזור לפיה האיזון בין הפגיעה בחופש התנועה ובמרקם החיים של תושבי הישוב לבין הפגיעה בחופש התנועה ובמרקם החיים של התושבים המקומיים מצדיק את בניית הגדר בתוואי הנוכחי, וזאת במיוחד בהתחשב בעובדה שמעברם של ישראלים במחסומים הוא קל ופשוט יחסית למעברם של פלסטינים, המחייב בידוק קפדני וארוך יותר."

31. עוד עלינו לבחון את בג"ץ 940/04 עבד אל רחמן אברהים אבו טיר ואח' נ. המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון ואח' פ"ד נ"ט 2 320 (להלן: "עניין אבו טיר"). גם בבג"ץ זה שעסק בתוואי גדר הבטחון, המוקמת בסמוך לכפר צור-באהר השוכן בתחומי ירושלים, ביקשו העותרים להביא לשינוי תוואי הגדר באופן שמבנים ואדמות השייכים לעותרים יימצאו ממערב לגדר ולא ממזרח לה, כאשר מטרתם ליצור רצף טריטורילי בין המיבנים והאדמות של העותרים לבין חלק הארי של המבנים והקרקעות של תושבי כפר צור-באהר, המצויים ממערב לתוואי הגדר, דהיינו בתחום ירושלים. העותרים בעניין אבו טיר היו תושבי שני כפרים (צור באהר ואום טובה) השוכנים בתחומי ירושלים, אך הם מחזיקים באדמות המצויות מחוץ לתחום השיפוט של ירושלים. לעתירה צורפו כמשיבים גם תושבי צור באהר שהתנגדו לתוואי שהציעו העותרים משום שהתוואי יפגע באדמותיהם, בכך שהוא יעבור בתוך אדמותיהם, באופן שחלקן תימצאנה ממערב לגדר וחלקן ממזרח לו.

32. לטענת המערערים, למרות שהעתירה בעניין אבו טיר נדחתה מפאת שיהוי, הרי שנדון שם תוואי הגדר בהיבט של מידת הפגיעה בתושבי המקום ובג"ץ שם מחייב את המשיב לשקול את השיקול ההומינטרי ולבחור בתוואי אשר יסב את הפגיעה הקטנה ביותר לתושבי המקום. המערערים מפנים בעיקר לסעיף 12 לפסק הדין בו נכתב:

"בהערכת מידתיות התוואי הראוי, יש להתחשב הן במספר בעלי הזכויות העשויים להיפגע והן בעוצמת הזכויות הנפגעות. נדרש שיקלול בין מרכיבים אלה על פי משקלם היחסי כדי להגיע לגיבושו של תוואי אשר, בראייה כוללת, יסב את הפגיעה הקטנה ביותר לציבור התושבים במקום. בחינת מספרם של בעלי הזכויות הנפגעים בכל חלופה אינה מספקת. בלא הערכת עוצמת זכויותיהם הצפויות להיפגע לא ניתן יהיה להעריך את מידתיות החלופה הנבחרת. כך, למשל, נראה כי פגיעה בזכויות מגורים של תושבים עשויה להיחשב פגיעה קשה יותר מפגיעה בזכויות עיבוד של קרקע חקלאית, ופגיעה בזכויות עיבוד, כאמור, עשויה להיחשב קשה יותר מפגיעה בזכויות מחזיק בקרקע טרשית בלתי מעובדת. באופן זה, הערכת עוצמת הזכויות הנפגעות צריכה להיעשות בד בבד עם התחשבות במספר התושבים הנפגעים, תוך שיקלול ראוי ביניהם. בחינה, כאמור, עשויה לחייב הגדרת מספר בעלי הזכויות הנפגעים בכל חלופת-תוואי, בצד הגדרת אופי ועוצמת הזכויות של הנפגעים הפוטנציאליים - בין קרקעות חקלאיות, מעובדות, או טרשיות, בין מיבנים למגורים, ובין מיבנים המשמשים מישלח יד, וכיוצא באלה. וכך, בצד ההיבט המספרי של הנפגעים בכל חלופה אפשרית, נדרש לתת משקל למהות הזכויות הנפגעות, ומשקל זה עשוי להיות שונה בהתאם לאופייה של הזכות ומהותה. בבחירת התוואי, ראוי לקחת בחשבון גם נתונים רלבנטיים נוספים ובהם נתוני שטח כגון השפעת התוואי על כבישים ודרכי גישה, ולהתחשב גם בהיבט מיקומם של שערי יציאה ומעברים מתוכננים מהגדר, המרחק בינם לבין מקום מגוריהם ועבודתם של תושבי המקום, וההשפעה העשויה להיות לכך על נגישותם וחופש התנועה שלהם באיזור. שיקלול משקלם היחסי של מכלול נתונים אלה חשוב לצורך עמידה בחובת ההתחשבות בעניינם של תושבי המקום, לענין בחירת תוואי גדר אשר יענה על מבחן המידתיות."

33. עוד קובעת כבוד השופטת פרוקצ'יה באותו פסק דין כך:

"במישור העקרוני, בבחינת התוואי החלופי הראוי היה מקום להתחשב בפגיעה היחסית של תוואי זה או אחר בתושבים, בין היתר, על פי היקפם המספרי של הנפגעים הפוטנציאליים, ובהתחשב בעוצמת הזכויות הנפגעות. בהתאם לקו זה, אפשר, ואילו נמצאנו בתחילת הדרך, ובטרם נקבע תוואי הגדר המקורי או, למיצער, לפני ההסדר בענין התוואי החדש, היתה שורת המידתיות מצדיקה קביעת תוואי אשר יותיר את חמשת המבנים של העותרים מערבה לגדר. זאת, מתוך הנחה כי התכלית הבטחונית מתיישבת עם אפשרות כזו.ב

אין לשלול אפשרות כי במסגרת שורת המידתיות, בהתמודדות שבין הפגיעה הצפויה בעותרים, השקולה במידה רבה כפגיעה בציפייתם לחיות במקום במבני המגורים שלהם,לבין מידת הפגיעה בזכויות המשיבים 2 עד 5 לגבי החלקות החקלאיות שבהחזקתם, היה מקום לתת משקל רב יותר לפגיעה של הראשונים."

34. המערערים טוענים שהמקרה שלהם דומה לעניין אבו טיר, כיוון שהזכות העיקרית עליה נלחמים המערערים היא זכות המגורים שלהם בכפר באופן סביר. המערערים טוענים שלאחר בניית הגדר יהיה זה בלתי אפשרי לגור בכפר שלהם, שינותק מירושלים ולמעשה ממרכז חייהם (ראו עמוד 105 עד 108 לסיכומי המערערים).

35. איננו מוצאים כי מקרה אבו טיר מסייע למערערים שבפנינו לעניין השארת הכפר כולו בתחום ירושלים. מדובר במקרה מסוג אחר. בעניין אבו טיר כל המערערים, שהיו עשרה במספר, החזיקו תעודות זהות כחולות, אך חלקם התגוררו או עבדו באזור שימצא מחוץ לגדר, כאשר ההחלטה הבטחונית הייתה שהכפר צור באהר יהיה בתוך תחום ירושלים של הגדר. במקרה שבפנינו לא מדובר על הכנסת עשרה תושבים ובתים לתחום ירושלים, אלא על הכנסת הכפר כולו, על תושביו כ- 2,500 במספר, חלקם בעלי תעודות זהות כחולות וכ- 300 בעלי תעודות הזהות הכתומות לתחום ירושלים, דבר שמבחינה בטחונית על פי הערכות המשיב, אשר הועדה מקבלת, פוגע בבטחון, כפי שפורט לעיל.

36. יתר על כן, גם אם יש רק 300 מחזיקי תעודות זהות כתומות ורוב תושבי קלנדיה מחזיקים בתעודות זהות כחולות, הרי הכנסת 300 מחזיקי תעודות הזהות הכתומות למשטר של "מרחב התפר", כאשר לבעלי תעודות הזהות הכחולות קל יחסית לעבור במעברים, היא דרך בלתי מידתית שאינה מתחשבת במכלול חיי התושבים בקלנדיה. לעניין זה יש אכן ללמוד מפסק הדין טנא, שבו נלקח בחשבון שהטרחת בעלי תעודות זהות כחולות לעבור במעברים עדיפה על יצירת מרחב שבו בעלי תעודות זהות כתומות המתקשים מאד לנוע וכן יש ללמוד מפסק הדין ביר נבאללה שגם בו עובדת היותם של תושבים בעלי תעודות זהות כתומות היא שהכריעה את הכף לעניין השארת שכונת אל-מאווחל מחוץ לשטח הישראלי של הגדר.

37. יחד עם זאת יש לבחון האם התוואי המוצע על ידי המשיבים, אשר קובע כי קלנדיה תהיה בצדה הפלשתיני של הגדר, הוא התוואי היחיד שפגיעתו פחותה או שניתן למנוע את הפגיעה בתושבים באמצעים שישמרו על הבטחון, יוציאו את קלנדיה מתחום ירושלים, אך יהיו פוגעניים פחות לחיי התושבים.



השפעת התוואי על מחזיקי תעודות הזהות הכחולות- בדיקת המעבר, המחסום והכביש והאם זוהי האפשרות המידתית ביותר

38. אין ספק שהגדר מחייבת את תושבי קלנדיה, הרשאים להכנס לישראל, לנסוע דרך ארוכה בהרבה מזו שבה היו רגילים על מנת להגיע לכיוון ירושלים. כיום על מנת לצאת מהכפר יש לצאת לכביש לכיוון רמאללה למרחק של כ- 18 קילומטרים בכביש שמצבו הבטיחותי סביר או כ- 6 וחצי קילומטרים בכביש משובש, ולעבור במעבר עטרות (המכונה גם "מעבר קלנדיה") וכן במחסום זמני המוצב ביציאה מקלנדיה, "מחסום ביר נבאללה". על שני המעברים והכביש נרחיב בהמשך.

39. יש לציין כי הועדה, במסגרת הסיור שערכה במקום, ראתה גם את מעבר עטרות, מחסום ביר נבאללה (במקומו הקודם. על פי סיכומי הצדדים, מאז הסיור הוזז המחסום מעט צפונה) ואף נסעה בכביש "מרקם החיים", אך בחלק קטן מאד ממנו, כאשר לגבי יתרת הכביש לא ניתן היה לבצע סיור מטעמי בטחון. אולם הצדדים טרחו וצלמו את הכביש גם בסרטונים והביאו עדויות לגביו. עוד יש לציין כי בנוסף למראית העיניים, הביאו המערערים בפני הועדה, מלבד עדים תושבי קלנדיה, גם שתי עדות, מתנדבות בארגון "מחסום וואטש", השם לו למטרה לפקח ולהקל על מעבר במחסומים, האחת גברת תמר פליישמן (להלן: "פליישמן") והשנייה, גברת נטע עפרוני, וכן כאמור הוצגו בפני הועדה תמונות וסרטונים על מצב הכבישים המובילים מקלנדיה לכיוון מחסום עטרות.

40. להלן נבחן את הדרך שעושה מי שמבקש לצאת מקלנדיה לכיוון ירושלים.



מחסום ביר נבאללה- המחסום ביציאה מכפר קלנדיה לכיוון כביש "מרקם החיים"

41. מאז חודש ספטמבר 2006 מוצב מחסום ביציאה מהכפר קלנדיה לכיוון ביר נבאללה ולכיוון רמאללה. המחסום מצוי כיום (שלא כמו במועד הסיור של הועדה) על כביש המגיע מביר נבאללה לכיוון צפון קרוב לכפר רפאאת (להלן: "מחסום ביר נבאללה"). אין מחלוקת כי זו תחנתם הראשונה של תושבי קלנדיה בדרכם לירושלים. עדי המערערים הצהירו כי המתנה במחסום ביר נבאללה עומדת על 20 דקות עד חצי שעה בממוצע ולעיתים אף יותר, גם אם אינם נבדקים, וזאת בשל לחצי התנועה ושאר המכוניות ממרחב ביר נבאללה הנבדקות (ראו סעיפים 11-16 לתצהירו של הקמת עוודאללה מיום 16.1.07, סעיפים 12-16 לתצהירו של יוסף שחאדה עוודאללה וסעיף 11 לתצהירה של פלישמן). כביש זה מרכז עומס תנועה של לפחות שנים עשר כפרים של מרחב ביר נבאללה ועוד ארבעה של מרחב בית סוריק. ההמתנה במחסום זה היא ביציאה וגם בחזרה.

42. לעניין מחסום זה, המשיבים טוענים כי אינם נסוגים מהתחייבותם לבג"ץ ולפיה כביש "מרקם החיים" אמור להיות חף ממחסומים ולאפשר זרימת התנועה ללא הפרעה בין מרחב ביר נבאללה לרמאללה ולאזור. אל"מ עופר הינדי בתצהירו מיום 22.3.07 כתב כי המחסום הינו במהותו זמני "והוקם בעקבות פיגוע ירי שהיה על כביש 443 בו נהרג תושב ישראל. עם השלמת גדר הביטחון באזור זה, ההערכה היא כי לא יהיה עוד צורך בחסם והוא יוסר." (סעיף 10 לתצהיר- ההדגשה הוספה- הועדה) כך גם העיד תת אלוף ברק בעדותו בפני הועדה בעמוד 125 שורות 21 ואילך.

43. הועדה מקבלת את עמדת המשיבים, כפי שבאה לידי ביטוי בעדויות מטעמם, כי כוונת המשיבים אכן לפעול כך שלא יהיו מחסומים בכביש "מרקם החיים", אולם המציאות הביטחונית בשטח מוכיחה כי כבר למעלה משנתיים המחסום קיים. כמובן שהמציאות הביטחונית היא הקובעת וכך צריך להיות, אולם כאשר בונים גדר שעתידה להשפיע על חיי התושבים לשנים לא מעטות עם תהפוכות בטחוניות כאלה ואחרות הצפויות בעתיד, נראה שיש להביא בחשבון את האפשרות שידרשו למערכת הבטחון גם לאחר הקמת הגדר מחסומים בדרך למרחב ביר נבאללה ומרחב בית סוריק, אשר יהיו על כביש זה ויש לנסות לתכנן את התוואי בצורה אופטימלית תוך התייחסות ריאלית לעתיד. כאן יש לציין כי אין התחייבות של המשיבים להסיר את המחסום עם השלמת הגדר, אלא "הערכה" בלבד שהיא תסתמך על המצב הבטחוני שישרור בבוא היום.

44. דוגמא טובה לכך, שהמצב הביטחוני הוא שקובע את המצב בשטח מן העבר הקרוב היא, נושא השער, אשר אמור היה להיפתח בגדר לטובת התלמידים של קלנדיה הלומדים בירושלים, כך שתלמידים אלה יוכלו לעבור לירושלים ללא צורך לנסוע עד מעבר עטרות ולעבור דרכו לירושלים, כפי שנאמר בבג"ץ על ידי המשיבים. אולם בשל "קיומם של סיכונים בלתי סבירים, שהיו כרוכים בהפעלת השער במתכונתו הזמנית" (ראו סיכומי המשיבים סעיף 156), לא הופעל השער. אמנם המשיבים התחייבו כי במסגרת גדר הבטחון הקבועה ניתן יהיה לפתוח שער לתלמידים וחקלאים, אולם ברור הוא ששער כזה יהיה גם הוא כפוף לנסיבות ביטחוניות.

45. לפיכך, אין מנוס מלהביא בחשבון כי מחסום ביר נבאללה לא יפורק באופן תמידי וכי יתכן שהוא יופעל על פי הצרכים הביטחוניים המוצדקים, ולכן חשוב למצוא פתרון שיביא בחשבון גם אפשרות כי מחסומים ימשיכו להיות גם לאחר בניית הגדר כולה. יש לזכור כי נסיעת מכוניות מקלנדיה דווקא בכביש זה מכבידה על המחסום ועל הכביש עצמו ומוסיפה לו תנועת כלי רכב, שניתן לווסת אותה לכיוון אחר, כפי שעולה מן המוצע על ידי המערערים.

46. לכן הועדה מביאה בחשבון כי נסיעה דרך מחסום ביר נבאללה מוסיפה לנסיעה לפחות 10 דקות בממוצע ובשעות העומס כמובן הרבה יותר.



כביש "מרקם החיים"

47. כביש "מרקם החיים" הוא הכביש המחבר בין מרחב ביר נבאללה ליתר שטחי האזור (רמאללה וצפונה) וכן בין מרחב ביר נבאללה לירושלים דרך מעבר עטרות. הכביש נסלל על ידי מערכת הביטחון והוא מתחבר למערכת כבישים קיימת. מכביש מרקם החיים יכולים הנוסעים מקלנדיה להגיע למחסום עטרות דרך מספר כבישים. בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי איכות הכבישים ובאילו כבישים ניתן להשתמש בשל איכותם הגרועה.

48. העד מטעם המשיבים, מר אהרון צברי העיד כי נסע בנתיב הנסיעה הקצר ביותר בין קלנדיה למעבר עטרות ומדובר בכביש שאורכו 6.7 קילומטרים ואשר הנסיעה בו עומדת על כ- 15 עד 20 דקות בממוצע. מר צברי העיד כי לא מדובר בכביש משובש מאד, כפי שהראו עדויות המערערים, אך גם הוא הסכים כי בכביש יש בורות וכי הוא לא כביש שניתן לנסוע בו במהירות (ראו עדותו בדיון בעמוד 256 שורות 16 ואילך).

49. המשיבים מציינים, בנוסף, כי בכוונתם להסדיר בזמן הקרוב את הצומת המוביל לכיוון מעבר עטרות כך שהנוסעים לכיוון א-ראם כלל לא יגיעו לכיכר אלא יעקפו אותה ובכך צפוי להעלם עומס נוסף שקיים כיום.

50. גם מעדות המשיבים עולה, כי ממחסום ביר נבאללה ניתן לנסוע בכביש הקצר ביותר, אשר ללא תנועה כבדה ופקקים הנסיעה בו תקח 20 דקות. אולם בזמני הלחץ של הבוקר או החזרה בערב יש להוסיף עוד כעשר דקות לפחות וכך מגיעים לחצי שעה נסיעה לצד אחד בנסיעה בכביש "מרקם החיים" לאחר מעבר מחסום ביר נבאללה.



מעבר עטרות

51. מעבר עטרות הינו המעבר הגדול ביותר כיום בעוטף ירושלים. תפקידו לאפשר מעבר בזמן סביר לאוכלוסיה, שמכורח המציאות נשארה מחוץ לגדר, ובמקביל לשמור על בטחון תושבי ירושלים. מעבר עטרות פתוח 24 שעות ביממה, והוא משמש לתנועת כלי רכב והולכי רגל הן לאוכלוסיה הפלשתינאית והן לאוכלוסיה הישראלית. אזרחים ותושבי ישראל נושאי תעודת זהות כחולה רשאים לעבור במעבר לתוך ישראל ללא צורך בהיתר נוסף בכפוף לבדיקה בטחונית.

52. במעבר עטרות עוברים מידי יום כ- 8000 תושבים בעלי תעודות זהות כחולות הן במעבר ברגל והן במעבר ברכב. כמו כן עוברים כל יום במעבר עטרות כ- 1000 פלשתינאים, בעלי היתרי כניסה לישראל. שעות הלחץ במעבר הן בין השעות 5:30 עד 8:00 בימי א' עד ו'. בשעות האלה עוברים כל יום במעבר כ- 2500 ישראלים ופלשתינאים .

53. בשעות הלחץ מופעלים במעבר עטרות חמישה שרוולים רגליים ושלושה רכובים, כאשר אחד השרוולים הרגליים מופעל כמסלול הומניטרי המשרת מורים, תלמידים, חולים וכו'. על פי תצהירי המשיבים בשעות הלחץ זמן המעבר ברכב וברגל הינו כ- 30 דקות וזמן המעבר במסלול ההומינטרי הוא עד 10 דקות. מחוץ לשעות הלחץ זמן המעבר הוא 15 דקות.

54. הועדה מקבלת את עמדת המשיבים כי המעבר של תושבי קלנדיה לירושלים חייב להתבצע דרך מעבר עטרות וזאת למרות ההכבדה הברורה שיש בכך על חיי התושבים, משום שמעבר בידוק בטחוני בדרך לירושלים הינו מחוייב במציאות שבה קיימים ארועי טרור מסוגים שונים וסכנה לאירועים שכאלה שלא חלפה.



פתרון השרוול בכביש בין קלנדיה למעבר עטרות

55. לאחר שבוחנים את הדרך שעושה מכונית מקלנדיה לירושלים דרך מחסום ביר נבאללה, כביש "מרקם החיים" ומעבר עטרות עולה כי בזמן הלחץ אי אפשר לעבור את הדרך הזו (למי שאינו תלמיד ומי שאינו עובר במעבר ההומינטרי) בפחות משעה וניתן להניח כי בדרך כלל הזמן אף ארוך יותר. לפיכך מן הראוי במקרה של תושבי קלנדיה החיים למעשה כל כך קרוב למעבר עטרות לחשוב על פתרון אחר, שיהיה מידתי וסביר יותר כלפיהם.

56. במסגרת זו, המערערים מציעים חלופה נוספת שהיא, כי אחד הכבישים המובילים מקלנדיה למעבר עטרות ייסגר בשרוול, כך שתושבי קלנדיה המרוחקים מהמעבר רק כ- 500 מטרים יוכלו להגיע למעבר עטרות (לתוך השטח הפלשתיני) דרך הכביש הזה במרחק קצר מאד ולא יאלצו לנסוע כשבעה קילומטרים לפחות (אם לא 18 קילומטרים כטענת המערערים) ואת הזמן הרב שלוקחת הדרך כיום העוברת, כאמור, במחסום ביר נבאללה ובכביש "מרקם החיים" המנקז אליו את כל תושבי מרחב ביר נבאללה ומרחב בית סוריק. לכן יש לבחור בתוואי שהוא סביר, נוח ומידתי גם לזמנים שיאלצו את המשיבים להפעיל את המחסום שוב, לאחר השלמת הגדר וגם בהתחשב בעומסי התנועה וטיב הכבישים.

57. המשיבים מתנגדים להצעה זו בטענה שמדובר בהצעה בעייתית מאד מבחינה בטחונית והנדסית, שמעלה בעיות הכרוכות בתפיסת מקרקעין נוספים ובשל כך בעלות תקציבית נוספת. לטענת המשיבים ההצעה אינה ישימה. לעניין זה העיד אלוף משנה עופר הינדי, ראש מינהלת "קשת צבעים" בפיקוד מרכז בתצהירו מיום 22.3.07 כך:

"א. מבחינה ביטחונית, משמעות ההצעה היא יצירת מובלעת הכוללת את שדה התעופה עטרות והמתקן הביטחוני, אשר יהיו מוקפים מכל העברים בתנועות של תושבים המתגוררים מחוץ לגדר הביטחון. הדבר יצור איום ביטחוני מכיוונם של מפגעים פוטנציאליים שיוכלו לנוע בחופשיות רבה מכל עברי השדה והמתקן הביטחוני, אשר הינם כמובן מתקנים חיוניים.

ב. מבחינה הנדסית, הקמת ציר כאמור, תשנה את כל הסדרי התנועה במרחב. הקמת הציר תחייב יצירת מעברים עיליים או תת קרקעיים, כדי לאפשר תנועה חופשית לתוך השדה והמתקן הביטחוני. יצירת כביש כאמור מעוררת גם קשיים הנדסיים של ממש בהתחברות למעבר עטרות, ותחייב את שינוי המעבר ודרכי הגישה אליו (המעבר בנוי לתנועות מכיוון צפון- דרום).

ג. הקמת ציר כאמור... יחייב תפיסת מקרקעין נוספים שלא לצורך, וכן נטילת שטחים משטח שדה התעופה....

ד. לכל אלה יש כמובן משמעויות תקציביות אדירות וממילא ידרש פרק זמן ניכר ביותר לביצוע ציר כאמור..."

58. בתשובה לטענות המשיבים טוענים המערערים, כי לא הובאה כל ראייה לעלות התקציבית שחלופה כזו מציגה ולא הוצגו סכומי הכסף שחלופה כזו תעלה בפני הועדה. עוד טוענים המערערים כי לא בהכרח השיקול התקציבי אמור למנוע פתרון הומינטרי. עוד טוענים המערערים כי פתרון דומה יושם ליד בית עור אלפוקא, בסמוך לבית חורון, כאשר שירוולו כביש, שהוא ארוך יותר מ- 500 מטרים הנדרשים בקטע כביש קלנדיה-מעבר עטרות, משני צדדיו, כדי שתלמידי בית הספר של תושבי בית עור אלפוקא יוכלו להגיע לבית הספר שליד בית חורון. תושבי בית עור אלפוקא נכנסים לכאורה לישראל דרך כביש זה ואולם הכביש המשורוול משני צדדיו אינו מאפשר כניסה לישראל, אלא רק למתחם בית הספר של התלמידים. עוד מציינים המערערים כי אם בבית חורון מדובר היה במבצע הנדסי מורכב בשל השטח ההררי, הרי שבמקרה שבפנינו הכביש שטוח ואינו מעורר בעייה הנדסית מורכבת.

59. הועדה מוצאת כי פתרון זה של המערערים הינו הפתרון המידתי והראוי לבעיית תושבי קלנדיה, באשר הוא נותן את התוואי שגם שומר על הבטחון וגם פוגע באופן הפחות ביותר במרקם חייהם של התושבים בעלי תעודות הזהות הכחולות. כך תבנה הגדר במלואה בתוואי שהציעו המשיבים, אך יתווסף שרוול לכביש שמוביל מקלנדיה למעבר עטרות.

60. הועדה אינה מוצאת כי הבעיה הבטחונית של שדה התעופה והמפעל יכולים למנוע את ביצוע הכביש המשורוול, שהרי אם הכביש יהיה משורוול באופן שלא יאפשר מגע, אין חשש מן האוכלוסיה שתעבור דרכו.

61. אשר לסוגייה התקציבית, הרי לא הוצגו לנו על ידי המשיבים נתונים לעניין זה ולכן ממילא איננו יכולים לשקול סוגייה זו לגופה. אולם השתכנענו מן הנתונים לגבי בית חורון כי הדבר אפשרי ומתאים לביצוע בנסיבות מסויימות, ואכן בבית חורון התוואי הינו קשה יותר לביצוע מבחינה הנדסית ולכן מן הסתם עלותו הייתה גבוהה, אך הדבר לא מנע את שירוול הגישה.

62. הועדה מוצאת כי הפתרון של שרוול הכביש הוא הפתרון המידתי ביותר אשר לוקח בחשבון גם את צרכי תושבי הכפר נושאי תעודות הזהות הכתומות וגם את צרכי תושבי הכפר נושאי תעודות הזהות הישראליות. בעלי תעודות הזהות הכתומות לא יחיו במרחב תפר, ואילו בעלי תעוודת הזהות הכחולות שמרכז חייהם בירושלים, לא יזדקקו לנסיעה הארוכה על מנת להגיע למעבר עטרות, כאשר גם שם עדיין מחכה להם ההמתנה במחסום. במקום נסיעה זו יוכלו התושבים לנסוע במעבר של 500 מטרים ולהגיע תוך דקותיים למעבר עטרות, דבר שיחסוך להם בכל יום כחצי שעה לכל כיוון. יש לציין שסוג זה של מעבר יקל גם על כביש מרקם החיים ועל מחסום ביר נבאללה, באשר כמות הנוסעים בו, הגדולה ממילא – תופחת ותהיה אפשרות נוספת להגיע למעבר עטרות שלא בדרך משובשת וארוכה התלויה במחסומים. קיומו של שרוול יקטין את החיכוך בין האוכלוסיה לבין החיילים במחסומים, באשר הנסיעה או ההליכה ברגל תהיה ישירות לתוך המעבר.



פתרון שער לתלמידים

63. בעניין זה קיימת הסכמה בין המשיבים למערערים כי יש לפתוח שער שכזה, אך בעיות הביטחון הקיימות כיום וחוסר היכולת למגן את החיילים שיהיו בשער זה באופן הראוי מונע את פתיחתו. לטענת המשיבים כאשר תסתיים בניית הגדר באיזור ניתן יהיה לפתוח שער זה.

64. פתרון זה של שער ייחודי לתלמידים נראה לוועדה פתרון שאין בו תשובה לבעיות של מכלול האוכלוסייה המתגוררת בקלנדיה, שמרכז חייה ירושלים, כמו חולים הנזקקים לשרותי רפואה בירושלים או מבוגרים העובדים בירושלים. יתר על כן שער שכזה תלוי בהסדרים שאליהם יגיעו הגורמים השונים ויצור נקודת חיכוך נוספת בין חיילים לבין האוכלוסייה ולכן הועדה סבורה שעדיף ליצור פתרון כללי שיוכל לפעול בכל שעות היממה ואינו דורש הפעלה על ידי חיילים.


סוף דבר

65. הועדה מאשרת את תוואי הגדר, כפי שנקבע על ידי המשיבים, אולם מוסיפה לו על פי הצעת המערערים, כי כביש הגישה הקיים היום בין קלנדיה לבין מעבר עטרות ייסגר בשרוול, כך שהעוברים בו יוכלו לנסוע ישירות למעבר עטרות מבלי אפשרות לצאת ממנו, ומבלי שיוכלו להיכנס לישראל ללא הבדיקה במעבר עטרות.

66. אין צו להוצאות.

67. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.











ניתנה היום ח' באלול, תשס"ח (8 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים





עו"ד רות הורן

חברה

עינת רביד, שופטת

יו"ר הועדה

עו"ד יהודית ארבל

חברה