פיטורי עובד אשר נחשד בגניבה

א. השאלות המשפטיות

1. האם ניתן לפטר את העובדים מבלי לשלם להם פיצויי פיטורים ו/או דמי הודעה מוקדמת.

2. האם ניתן לשלול מעובדים אלה, במסגרת פיטוריהם, זכויות נוספות להן הם זכאים, לרבות דמי הבראה ופדיון ימי חופשה.



ב. המסגרת המשפטית



ב(1). שלילת פיצויי פיטורים



הזכות לשלול מעובד פיצויי פיטורים

3. סעיף 1 (א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") קובע כי מי שעבד שנה אחת ברציפות – אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד – ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים.

4. חוק פיצויי פיטורים אינו כולל הוראה מפורשת על פיה ניתן לשלול מעובד, אשר עונה לקריטריון המפורט לעיל, פיצויי פיטורים, במקרה ופיטוריו נעשו על רקע עבירה פלילית שביצע, ובוודאי שלא חשד לביצוע עבירה כזו.

5. כלומר – עצם הפיטורים מחייבים מעביד לשלם פיצויי פיטורים. שלילתם או הפחתתם של הפיצויים יכול שתבוא רק מכוח סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים[1], המפרטים שתי סיטואציות, כדלהלן:

5.1 מכוח הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד – סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים קובע, כי עובד לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, כאשר הפיטורים נעשים מכוח נסיבות, אשר מוגדרות בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד (ובהיעדר הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף) כנסיבות אשר מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.

5.2 מכוח פסק דין – סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים קובע, כי בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים.

6. חשוב לציין, כי סעיף 16 וסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים אינם משלימים זה את זה ואינם פועלים במצטבר, אלא שבאים הם זה במקום זה, כך שרק אם אין לפעול מכוח סעיף 16 – פועלים מכוח סעיף 17.[2]

7. לשם דוגמא, ככל שמדובר בעובדים השייכים לענף החקלאות, ניתן להחל, מכוח סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, את ההוראות הרלוונטיות בתקנון העבודה בענף החקלאות (להלן: "תקנון העבודה"), אשר נחתם בין התאחדות האיכרים בישראל ובין הסתדרות הפועלים החקלאיים, ואשר משמש בסיס להסדר יחסי העבודה וכן מורה דרך למעסיקים ולועדי העובדים לבירור עניני של חילוקי דעות ולהגברת סדרי משמעת בעבודה.

8. הוראת סעיף 1 של תקנון העבודה הינה כדלהלן:



"הסכם קיבוצי זה יחול על כל העובדים שבחקלאות ובאריזת פרי הדר ועל כל נותני העבודה בחקלאות"



9. ניתן לפנות אל ההוראות הרלוונטיות בתקנון העבודה, בין אם הוא חל, במישרין, על עובדים כלשהם בענף החקלאות, ובין מעצם היותו ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים בענף החקלאות.

10. סעיף 49 לתקנון העבודה קובע כדלהלן:

"49. עשה עובד אחד מאלו: -

...

(ג) גנב, או מעל, חיבל במהלך התקין של העבודה;

...

יהיה צפוי: -

...

(ב) לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים;

(ג) לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים."

11. כלומר – על פי תקנון העבודה, עובד המבצע גניבה יכול שיהיה מפוטר תוך שלילת תשלום חלק/כל פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי.



מהות ההפניה אל ההסכם הקיבוצי/תקנון העבודה

12. חשוב לציין, כי הסכמים קיבוציים, דוגמת תקנון העבודה, יתכן ויכללו הוראות באשר לאופן פיטורי העובד אשר עבר עבירה, דוגמת עבירת גניבה, לרבות הפניית המחלוקת בין עובד ומעביד בדבר הפסקת עבודתו והתשלומים המגיעים לו (ככל שלא הושגה הסכמה בעניין זה) לוועדה פריטטית/לבוררות.

13. עם זאת, בפסיקת בתי העבודה בישראל נקבע כבר, כי הפניית חוק פיצויי פיטורים אל הסכם קיבוצי, מהווה הפניה לכללים המהותיים שבהסכם הקיבוצי, אך לא לכללים הפרוצדוראליים שבהסכם, בדבר פניה לוועדה פריטטית/לבוררות.[3]

14. כלומר – הוראות הפרוצדורה שבתקנון אינן מהוות תנאי להחלת הפטור מפיצויי פיטורים על פי סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים. עם זאת, ועל מנת למנוע טענה של עובד כי נפגעו זכויותיו לצדק טבעי, יש להקפיד לתת לעובד זכות טיעון, במסגרת שימוע.

שלילה מלאה או חלקית של פיצויי הפיטורים

15. בפסיקת בתי הדין נקבע, כי יש להפעיל שיקול דעת באשר להחלטה האם לשלול את כל פיצויי הפיטורים או רק את חלקם. כלומר – את הדיבור "ללא פיצויים" יש לפרש כ"התווית גבול עליון לסמכות הענישה, גבול שאינו דוחה אפשרויות של ענשי ביניים, לפי שיקול דעת".[4]

16. בעניין זה יש לזכור, כי פיטורים, כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש קשה לעובד.[5]

17. פסיקת בתי הדין היא, כי לשם קביעת מידת שלילת פיצויי הפיטורים, יש לבחון את נסיבות המקרה, לרבות – חומרת הנזק שנגרם למעביד, משך תקופת העבודה, טיב היחסים בין הצדדים, תרומתו של העובד למפעל וכן ההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים.[6]

הוכחת טענת המעביד בדבר העבירה אותה ביצע העובד

18. עוד יצוין, כי טענת המעביד בדבר עבירה, דוגמת גניבה, אותה ביצע עובד, אינה מחייבת כי טענה זו תהיה מגובה בקביעה של בית משפט מוסמך בהליך פלילי. רצוי, עם זאת, כי יהיה מדובר בטענה אשר תהיה ניתנת להוכחה ברמת סבירות גבוהה.

19. זאת ועוד; ככל שעניינו של העובד יגיע לדיון בבית הדין, חובת ההוכחה בדבר ביצוע עבירה פלילית על ידי העובד, תהיה מוטלת על כתפי המעביד.

20. בכל הנוגע למידת ההוכחה המוטלת על המעביד, פסיקת בתי הדין קבעה דרגת ביניים, קרי – מידת ההוכחה שנעה בין מידת הוכחה הנדרשת בדין האזרחי (= מעבר למאזן ההסתברות – מעבר ל – 50%) ובין מידת ההוכחה הנדרשת בדין הפלילי (= מעבר לכל ספק סביר).



ב(2). הודעה מוקדמת

21. סעיף 2(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת") קובע כי מעביד המבקש לפטר עובד ייתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים.

22. סעיף 6(א) לחוק הודעה מוקדמת מקנה למעביד את הסמכות להודיע לעובד, כי הוא מוותר על נוכחותו ועל עבודתו בפועל, במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, ובלבד שישלם לו את שכרו במהלך תקופה זו.

23. עם זאת, סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת קובע, כי ההוראות בדבר מתן הודעה מוקדמת לעובד, לא יחולו:



"10(2) על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת, אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי."



24. כלומר, באותם מקרים בהם למעביד קמה הזכות לפטר עובד מבלי לשלם לו פיצויי פיטורים, עומדת לו גם הזכות שלא ליתן לו, בפועל ולחילופין בתשלום, הודעה מוקדמת.



ב(3). פדיון ימי חופשה ודמי הבראה

25. סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית"), קובע כי כאשר עובד חדל לעבוד לפני שניתנה לו מלוא החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד, ישלם המעביד לעובד פדיון ימי חופשה, בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעבוד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד.

26. חוק חופשה שנתית אינו כולל הוראות בדבר שלילת זכאותו של עבוד לפדיון ימי החופשה, במקרה בו פיטוריו נעשו בשל ביצוע מעשה פלילי, כגון גניבה.

27. על כן אנו סבורים כי גם במקרה של פיטוריי עובד, בנסיבות שבענייננו, יש לשלם לעובד את פדיון ימי החופשה, ככל שנותרו לו ימי חופשה שלא נוצלו על ידו.

28. בדומה, אין לשלול מעובד, גם בנסיבות שבענייננו, את דמי ההבראה להם הוא זכאי.



ג. מסקנות והמלצות לדרכי פעולה

29. לאור כל האמור לעיל, וככל שבידי המעביד ראיות מוצקות בדבר עבירת גניבה שבוצעה על ידי עובד, המעביד רשאי לפטרו תוך שלילה חלקית או מלאה של פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי.

30. בדומה, המעביד רשאי לשלול מהעובד שפוטר את תקופת ההודעה המוקדמת, ולחילופין את דמי ההודעה המוקדמת, במידה והחליט להפסיק, לאלתר, את העסקתו בפועל של העובד.

31. עם זאת, אין לשלול מהעובד שפוטר את פדיון ימי חופשה ודמי הבראה להם הוא זכאי במועד פיטוריו.

32. בנוסף, יש לקיים לעובד הליך של שימוע, בנוכחות מספר נציגים של המעביד, כאשר הליך זה מתועד בכתב.

33. במהלך השימוע יש לנמק בפני העובד את סיבת הפיטורים וכן לציין בפניו את הכוונה לשלול ממנו או להפחית את פיצויי הפיטורים וכן לשלול ממנו את ההודעה המוקדמת. כן יש ליתן לעובד להשמיע דברים ולטעון טענות. גם דבריו צריך שירשמו וישקלו.

34. ניתן גם לציין, במהלך השימוע, כי המעשים המיוחסים לעובד מהווים עבירה על פי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 – גניבה בידי עובד – שדינה מאסר של שבע שנים.




--------------------------------------------------------------------------------

[1] דב"ע מב/3-73 רחל ג'רבי נ' מרגלית טוכשניידר, פד"ע יד 16.

[2] דב"ע לו/3-2 מיכל חלפון נ' מדינת ישראל [לא פורסם].

[3] דב"ע נד/196-3 חיים חי (עייש) נ' עזבון ישראל דיין [לא פורסם].

[4] דב"ע לז/3-33 חברת נוימן בע"מ נ' עמר מסראווה, פד"

[5] דב"ע לא/3-3 רים בע"מ נ' נסים יוסף, פד"ע ב215

[6] עע 300080/96 אבלין (מימון) אליה נ' בן ציון קליין [לא פורסם].