חלוקת הרכוש המשפחתי

חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג -1973 קובע את ההסדר הרכושי, שיחול על בני הזוג שנשאו לאחר שנת 1974, במהלך נישואיהם ובעת פירוד, בשל גירושין או מוות.

על זוגות שנשאו לפני מועד זה חלה "חזקת השיתוף" שכלליה שונים מהכללים שהוצבו בחוק. אנו נתמקד בחוק שכן מטבע הדברים,
רב הזוגות המגיעים לבתי המשפט כיום, נשאו לאחר שנת 1974.

בהתאם לחוק יחסי ממון קיימת הפרדה ברכושם של בני הזוג, כלומר, מה שרשום על שם האישה שייך לאישה ומה שרשום על שם האיש, שייך לאיש. בפטירת אחד מבני הזוג או בעת גירושין או פירוד יערך איזון כולל של הרכוש שנצבר במהלך הנישואין ויחולק בין בני הזוג שווה בשווה.

בני זוג שאינם רוצים שחוק יחסי ממון יחול עליהם יכולים לערוך הסכם ממון ולקבוע הסדר רכושי כאוות נפשם.

מהו הרכוש שיאוזן?

באופן כללי ניתן לומר כי האיזון נערך על כל הרכוש שנצבר במהלך הנישואין, ע"י כל אחד מבני הזוג וע"י שניהם ביחד ובכלל זה כל החסכונות, קופות הגמל וההשתלמות, נכסי מקרקעין, זכויות פנסיה פיצויים וכיוצ"ב. גם מוניטין שהתהווה לאחד מבני הזוג בעת תקופת הנישואין הינו נכס שיש לאזנו.

הרכוש שלא יאוזן

הרכוש שאינו בר איזון הוא ירושות ומתנות שקיבלו בני הזוג במהלך הנישואין ואין הם אמורים לחלוק בהם עם בן הזוג השני.
גם קצבה של המוסד לביטוח לאומי וכן גמלה או פיצוי עבור נזק גוף או מוות אינם נכנסים ל"סל האיזון".
בן זוג שהיו בידו נכסים קודם לנישואין לא אמור לחלוק אותם עם בן הזוג השני.

היוצאים מן הכלל

כמו לכל כלל, גם בענייננו יש יוצאים מן הכלל. לעיתים בני זוג מערבים בחייהם המשותפים נכסים שאמורים להיות שלהם בלבד עם הנכסים המשותפים ועל כן בית משפט עשוי להחליט כי הנכסים ברי איזון. כך לדוגמה אם הירושה נכנסה לחשבון המשותף, יתכן מאוד כי בית המשפט יקבע כי יש לאזנה או דירת מגורים שאחד מבני הזוג הביא אותה לנישואין אך שני בני הזוג גרו בה 30 שנה וגדלו בה את ילדיהם במשותף, יתכן כי תחולק בין שניהם.

יש לבדוק כל אחד מהנכסים לגופו ולעיתים קשה לנבא מה יחליט בית המשפט בעניין ספציפי.

שיקול דעת של בית המשפט

חוק יחסי ממון מקנה לבית המשפט שיקול דעת לקבוע, בנסיבות מיוחדות, כי נכסים מסויימים לא יאוזנו, יאוזנו שלא מחצה על מחצה ועוד.
שיקול הדעת מגביר את העמימות סביב איזון המשאבים אך עשוי להוביל לתוצאות צודקות יותר במקרים מסויימים..

מתי נערך איזון המשאבים?

עד לפני כשנתיים ניתן היה לערוך איזון משאבים רק בעת פקיעת הנישואין כשמשמעות הדבר הייתה שהאיזון יחול בעת גירושין או מוות.
עובדה זו גרמה לעוולות קשות כאשר אחד מבני הזוג, בעל הממון, סירב להתגרש וסחט את בן זוגו על מנת שיוותר על הרכוש המגיע לו על פי דין.

לאחר שנות מאבק רבות תוקן החוק וכעת ניתן לערוך איזון גם טרם התגרשו הצדדים.

החוק אומנם, אינו מאפשר איזון מיידי שכן תמיד קיים חשש כי אחד מבני הזוג בגחמה פתאומית יחליט כי ברצונו להתגרש ולחלוק את הרכוש,בעוד ששהות מספקת תאפשר לו לשקול את רצונו בצורה רצינית יותר.

החוק מאפשר איזון משאבים לאחר פרק זמן כפי שיפורט:

*שנה לאחר פתיחת הליך להתרת נישואין או לגירושין.
*שנה לאחר שנפתחה תביעה רכושית.
*קיים קרע בין בני הזוג והם חיים בנפרד (גם אם באותו הבית) במשך תשעה חודשים מתוך שנה.

בית המשפט רשאי לקצר את התקופה כאשר הייתה אלימות במשפחה ומנגד רשאי לעכב את איזון המשאבים כאשר נוכח לדעת כי אחד
הצדדים מעכב את הגירושין בחוסר תום לב.

שיקולים בעניין האיזון

כאשר קובע בית המשפט כיצד יאוזנו נכסי בני הזוג עליו להתחשב במקורות פרנסתו של כל אחד מבני הזוג, כך למשל לא סביר יהיה לפרק עסק שבבעלות אחד מבני הזוג ומהווה את מקור פרנסתו, כאשר ניתן לאזן את הנכסים מבלי לפגוע בעסק. כמו כן יש להתחשב בפגיעה בצבירת זכויות סוציאליות של כל אחד מבני הזוג ופגיעה ברווחת ילדיהם של בני הזוג.

הבעיה בחלוקת הפנסיה והצעת החוק בעניין

בעניין איזון הפנסיות קיימת בעייתיות רבה. גם אם בהסכם הגירושין או בפסה"ד מצויין כי בעת גמילת הפנסיה יועבר מחצית החלק שנצבר בעת החיים המשותפים לבן הזוג השני, קרנות הפנסיה עצמן אינן מחוייבות לכך אלא לתקנון שלהן ולעיתים התקנון אינו מאפשר העברת כספים לצד שלישי.

ניתן לנסות לעקוף בעייה זו בדרכים שונות.

בימים אלה שוקדים במשרד המשפטים על חקיקה שתסדיר נושא זה ותאפשר את חלוקת הפנסיה בין בני הזוג בצורה ברורה ומוסדרת.
לא נותר אלא לקוות כי הצעת החוק תעבור וכי אכן תחול רפורמה בנושא בעייתי זה.