לפני שבועות אחדים קבל בית המשפט העליון את תביעתה של חולה שסבלה מפגיעה מוחית חמורה עקב מיפרצת שגרמה לדימום תוך מוחי, והפכה לנכה בשיעור 100% לצמיתות.
תחילתה של הפרשה לפני כ- 10 שנים, בחורף 1998. התובעת סבלה מכאבי ראש חזקים. היא הגיעה ארבע פעמים לקופת חולים, אך הרופאים סברו שמדובר בסינוסיטיס, ב"מחלת חורף" רגילה, ורשמו לה תרופות בהתאם.
ימים אחדים לאחר מכן התעלפה התובעת, הועברה לבית חולים, ושם אובחן הדימום. אלא שבשלב זה הנזק המוחי היה כבר בלתי הפיך, והתובעת נותרה נכה לצמיתות.
בית המשפט קבל את עמדת קופת חולים, לפיה האבחנה של רופאי הסניף לא היתה מופרכת. הכאבים יכלו להעיד על סינוסיטיס, ולא כל כאב ראש צריך לעורר חשד לדימום במוח.
יתר על כן, בית המשפט גם הסכים, שאפילו היה הדימום מאובחן במועד מוקדם, כשהתלוננה התובעת על כאבי הראש, הסטיסטיקה מראה שמרבית החולים המגיעים לבית חולים במצב זה סובלים מנזק בלתי הפיך.
למרות זאת הטיל בית המשפט את האחריות המלאה לפגיעתה של התובעת על קופת חולים, בשל התרשלות רופאי המשפחה.
בית המשפט העליון קבע, שלמרות סבירותה של האבחנה בדבר סינוסיטיס, לא די בכך. היה צורך לבסס את האבחנה הזו באמצעות רופא אף-אוזן-גרון, ומצד שני לשלול את האפשרות שמדובר בסיבה אחרת לכאבי הראש.
בית המשפט נתן משקל לעובדה, שלא היה מדובר באשה המרבה לפקוד את קופת חולים, ולכן ההתייחסות לתלונותיה על כאבי ראש חזקים שאינם פוסקים, היתה צריכה להיות בהתאם לכך.
בלשון בית המשפט: "אכן, לא כל כאב ראש מצדיק חריגה מדל"ת אמותיו של רופא המשפחה אל בדיקות רחבות יותר, וברי כי הדבר תלוי בנסיבות כל מקרה; אך תופעות אשר חוזרות על עצמן תוך ימים אחדים, מאת חולה ש"לא הרבתה לפקוד את קופת חולים", כדברי בית המשפט קמא - מצדיקות בירור נוסף. ובמקרה דנא – בירור נוירולוגי לשם קבלת תשתית מלאה. חולה שאינה "בת בית" בקופת חולים, מצדיקה תשומת לב מיוחדת לתלונותיה החוזרות ונשנות."
באשר לטענה בדבר העדר קשר סיבתי, כלומר שהתובעת לא הצליחה להוכיח שאילו נשלחה מיד לבדיקות שהיו מגלות את הסיבה האמיתית לכאבי הראש, היה ניתן למנוע את התוצאה הקשה, בית המשפט העליון הצדיק את סטייתו של בית המשפט המחוזי מהעקרונות הסטאטיסטיים, בין השאר משום שסבר, כי מי שנמנע מביצוע בדיקות מדוקדקות, לא ראוי שיישמע בטענה, כי מבחינה סטטיסטית הסיכוי שהיו מונעות את הנזק הוא נמוך. לדעת בית המשפט העליון, לא תמיד הסטיטסטיקה היא הכלי המתאים, ובמקרה זה ראוי להעדיף את נסיבות המקרה המיוחדות.
מכך, כמובן, לא ניתן להסיק שבמקרים אחרים תהיה הקביעה דומה. כל מקרה ונסיבותיו.
(ע"א 10302/05 יפה לוי נ' מכבי שירותי בריאות, ניתן ביום 2.12.2008 בבית המשפט העליון)
עודכן ב: 30/01/2011