עובדת משק בית שנפלה מסולם בבית מעסיקתה הגישה תביעת פיצויים, אך נדחתה על ידי בית המשפט. התאונה התרחשה בדצמבר 2015, כאשר העובדת עלתה על סולם ביתי במטרה לנקות תריסים. לטענתה, הסולם היה לא תקין, התנדנד ואיבד את יציבותו, וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה. העובדת פנתה לטיפול רפואי וטענה שנגרמו לה נכויות משמעותיות בגב ובברך. למרות שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, בית המשפט קבע כי לא הוכחה רשלנות מצד המעסיקה שעשויה להקנות לעובדת זכות לפיצוי נוסף.
פערים בחוות דעת רפואיות ומשמעותם המשפטית
חשוב להבין את ההקשר הרפואי והמשפטי בתיק זה, שכן הוא מדגיש את מורכבות התביעה. העובדת צירפה לתביעתה חוות דעת אורטופדית שקבעה כי נותרה לה נכות רפואית בשיעור משוקלל של 28% (20% בגב ו-10% בברך ימין). מנגד, המעסיקה הגישה חוות דעת נגדית שטענה כי לא נותרה לעובדת כל נכות רפואית בקשר סיבתי לתאונה. בשל הפער המשמעותי בין חוות הדעת, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, אשר קבע נכות של 5% בלבד בגין ברך ימין וקבע שתלונות הגב אינן קשורות לתאונה. במקביל, הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי הכירה בנכות משוקללת של 19%. חשוב לציין שהעובדת סבלה גם מבעיות רפואיות שאינן קשורות לתאונה, ומוכרת בנכות כללית של 56% במוסד לביטוח לאומי בשל מחלות שונות כגון סכרת, בעיות בבלוטת התריס והשמנת יתר. פערים אלו בהערכות הרפואיות השפיעו על התיק, אך בסופו של דבר, השאלה המכרעת נותרה האם התובעת הצליחה להוכיח רשלנות מצד המעסיקה, ללא קשר להיקף הנזק.
האם נפילה מסולם מקימה אחריות אוטומטית של המעסיק?
שאלת המפתח בתיק הייתה האם עצם העובדה שעובדת נופלת מסולם בבית מעסיק מטילה אחריות על המעסיק באופן אוטומטי. בית המשפט הבהיר שהתשובה שלילית, וכי רק במקרה שבו הוכח שהסולם היה פגום או שהמעסיק התרשל באופן אחר, ניתן לחייבו בפיצויים. בית המשפט הפנה לפסיקה קודמת שקבעה כי "עליה על סולם וירידה ממנו אינה מעשה מקצועי או טכני או מסוכן כשלעצמו. זו פעולה יומיומית פשוטה ורגילה" וכי "כל בר דעת אמור לדעת כי בעלותו על סולם הוא לוקח סיכון של נפילה ממנו". נקבע שסיכונים יומיומיים כמו נפילה מסולם ביתי אינם מחייבים הדרכה מיוחדת או אמצעי זהירות יוצאי דופן.
העובדת לא הצליחה להוכיח את הטענה המרכזית
בית המשפט קבע שאמנם העובדת הצליחה להוכיח את עצם קרות התאונה, אך כשלה בהוכחת הטענה המרכזית שלה - שהסולם היה פגום או לא תקין. מספר גורמים הובילו למסקנה זו: ראשית, העובדת לא הציגה כל ראיה לתקלה או פגם בסולם. היא לא צילמה את הסולם ולא ביקשה לבדוק אותו במשך תשע השנים שחלפו מאז התאונה, למרות שהסולם עדיין היה בידי המעסיקה. שנית, המעסיקה הציגה תמונות של הסולם שנראה תקין לחלוטין. שלישית, בחקירתה הנגדית הודתה העובדת שהיה לה ניסיון קודם בשימוש בסולמות במסגרת עבודתה כעובדת משק בית וכי ניקוי תריסים בעזרת סולם הוא חלק שגרתי מעבודתה.
עובדות נוספות שחיזקו את עמדת המעסיקה
פרט נוסף שהשפיע על החלטת בית המשפט היה תיאור התובעת עצמה את התאונה. לדבריה, כאשר הסולם התנדנד, היא ניסתה להיאחז בזרוע הטלוויזיה שהייתה תלויה על הקיר. הזרוע התנתקה מהקיר, והטלוויזיה נפלה יחד עם התובעת. בית המשפט קבע כי התובעת אינה יכולה לבוא בטענות למעסיקה בשל העובדה שנשענה במלוא משקל גופה על זרוע שנועדה לשאת טלוויזיה ולא משקל אדם. כמו כן, בית המשפט התייחס לכך שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר, כארבעה חודשים בלבד לפני תום תקופת ההתיישנות, עובדה שהקשתה על בירור העובדות.
השלכות פסק הדין על יחסי עובד-מעביד במשק בית
פסק הדין מבהיר את גבולות האחריות במערכת היחסים בין מעסיק בעבודות משק בית לבין העובד. בעוד שלמעסיק יש חובת זהירות כלפי עובדיו, אין זה אומר שכל תאונה שמתרחשת בביתו תטיל עליו אחריות אוטומטית. על העובד מוטל לנהוג בזהירות ובשיקול דעת בעת השימוש בציוד ביתי שגרתי כמו סולם. לעובד המבקש להטיל אחריות על המעסיק יש את הנטל להוכיח שהיה פגם בציוד או שהמעסיק התרשל בדרך אחרת. המוסד לביטוח לאומי נועד לפצות עובדים במקרים של תאונות עבודה גם כאשר אין אשם מצד המעסיק, ואכן במקרה זה העובדת קיבלה הכרה ופיצוי מהמוסד לביטוח לאומי.
הלקח: יש לתעד ולהוכיח רשלנות כדי לזכות בתביעה
המסר העיקרי העולה מפסק הדין הוא חשיבות התיעוד והראיות בתביעות נזיקין. עובד שנפגע בתאונת עבודה צריך לדאוג לתעד את נסיבות התאונה, לצלם את המפגע הנטען, ולשמור ראיות שיוכלו לתמוך בטענותיו. בהיעדר ראיות לרשלנות או למחדל מצד המעסיק, סיכויי התביעה קלושים. בית המשפט הדגיש כי "לא כל נפילה או החלקה תקים חבות אוטומטית" וכי "עצם העובדה שהתובעת נפלה, אינה מלמדת על רשלנות מצידו של המעביד". במקרה זה, בית המשפט הגיע למסקנה כי "מדובר בתאונה עצמית ומצערת בשל אובדן שיווי משקל" באשמתה הבלעדית של העובדת.
ת"א 15027-05-21
.JPG)
