תכנון אחזקות בעלי מניות בחברה- חלק ד' -יצחק פוגל
לאחר שבחנו בחלק א' של הרשימה את המס החל בצורות השונות של ההתאגדות שנבחרה, ובחלק ב' לאחר שהגענו למסקנה, כי בהתאם להנחות והעדפות יחיד החברה, עדיפה אחזקת מניות באמצעות חברה, החלנו לדון בהיבטי המס בעת העברת המניות מהיחיד לחברה בצורה של מכירה חיבת, ובחלק ג' זה דנו באופציה של "העברה פטורה", יעסוק חלק זה, האחרון ברשימה, במעמדם של הוצאות הניהול שתשלם חברת הניהול.
הוצאות דמי ניהול שתשלם חברת הניהול
לגבי התרת הוצאות דמי הניהול בחברה הניהול, אם תחליט זו לשלם דמי ניהול לחברות האחזקות, יש לוודא עמידה בתנאים שנקבעו בפסיקה.
מסקנתנו זו מבוססת על שני פסקי דין שניתנו לאחרונה ע"י בית המשפט העליון.
בעניין דיאמנט נדון העניין הבא. המערערת, חברת דובינסקי את דיאמנט בע"מ, העוסקת ביבוא צמיגים ובמסחר בהם, הוחזקה בחלקים שווים על ידי בני משפחת דובינסקי ובני משפחת דיאמנט. בבעלות משפחת דיאמנט היו שתי חברות נוספות העוסקות אף הן בסחר ובשיווק של צמיגים (להלן – "חברות פז"). המערערת ערערה על השומה שנקבעה לה לשנים 1989-1991. בין השאר טענה המערערת כנגד אי התרתן בניכוי של הוצאות דמי הניהול אותן שילמה לטענתה לאחים דיאמנט באמצעות חברות פז בתקופה הרלוונטית.
בית המשפט העליון קבע, כי אין לקבל את גרסתו הגורפת של בית המשפט המחוזי, שאין להתיר לנישום הוצאות שהוציא לשם יצור הכנסה, אם אלו הועברו בסופו של יום, ליעד שאינו היעד ה"אמיתי" שעליו דווח. קביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון הוראת החוק או עם התכלית שמונחת בבסיס פקודת מס ההכנסה: היא הטלת מס על ההתעשרות בפועל של הנישום. התעלמות מהוצאה שאין מחלוקת על קיומה, רק בשל שיוחס לה "יעד" מוטעה, עשויה להביא למצב דברים בו משלם הנישום מס החורג מן המס הנובע משיעור התעשרותו בפועל. המבחן להתרת ניכוי הוצאות אינו כרוך בהכרח באופיו של התקבול כפי שהיה אצל מקבלו, אלא דווקא בדרך בה התשלום בא לידי ביטוי אצל הנישום המוציא את ההוצאה.
במקרה דנן, קבע בית המשפט העליון, כי אין להתיר למערערת את הוצאות דמי הניהול, מאחר ועל פי העדויות שנשמעו בבית המשפט המחוזי, ההוצאות כאמור לא שולמו בגין שירותי ניהול שספקו חברות פז למערערת, אלא נראה כי תשלום זה ניתן כפיצויים בגין פגיעה בהונן של חברות פז, קרי, הפסדים שנגרמו להן בשל כניסתה של המערערת לשוק הצמיגים. תשלומים אלה ממילא אינם דמי ניהול המותרים בניכוי מכוח סעיף 17 לפקודה. דהיינו, פסק הדין הנ"ל קובע כי דמי ניהול יותרו בניכוי בהתקיים שני תנאים מצטברים: הראשון - שניתנו בפועל שירותי ניהול, והשני – ששולמו לזכאי להם.

בעניין תחנת שרותי רכב , העבירה המערערת חלק נכבד מהכנסותיה כתשלום דמי ניהול לחברות קשורות, ואילו החברות הקשורות דיווחו באותן שנות-מס על הפסדים. בית המשפט העליון קבע כי המשיב הצביע, הן בבית משפט קמא והן בפני בית-המשפט העליון, על שורה של נתונים עובדתיים אשר תומכים בהחלטתו שלא להכיר בדמי הניהול שהועברו לחברות הקשורות. בין היתר דובר כי הדיווח על מרבית הוצאות הניהול נעשה על ידי המערערת באופן רטרואקטיבי. רוב העברות הכספים מן המערערת לחברות הקשורות נעשו על חשבון עסקאות בנייה של החברות הקשורות, הסכומים ששולמו בפועל היו גבוהים בהרבה מהסכום שהוסכם עליו בהסכם הניהול וכן למערערת היו המנגנונים המתאימים על מנת לבצע את שירותי הניהול בכוחות עצמה ועל כן לא ברור מדוע היא נזקקה לשירותיהן של החברות הקשורות. המערערת לא הצליחה לסתור ראיות אלו.

לאור זאת, באם חברת הניהול תחליט לשלם דמי ניהול לבעלי מניותיה, יש לוודא כי תנאים אלו שנקבעו ע"י בית המשפט העליון אכן מתקיימים.

הערות:
עו"ד, רו"ח יצחק פוגל, תואר שני במשפטים ובמנהל עסקים (התמחות במימון).
פורסם לראשונה באתר אתר הפורומים המשפטיים LawForums.co.il
ע"א 3638/97 דובינסקי את דיאמנט בע"מ נ' פקיד שומה חיפה.
ע"א 6743/03 תחנת שירותי רכב רוממה חיפה בע"מ נ' פקיד שומה חיפה, מיסים יט/4 (אוגוסט 2005) ה-6 מיסים יט/4 (אוגוסט 2005) ה-6,עמ' 6.