זיכוי בפרשת הונאת המקרקעין והמשכנתאות בשער אפרים

בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו פ 040178/05

בפני: כב' השופט גורפינקל צבי תאריך: 24/03/2008

בעניין: מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד זמיר המאשימה

נ ג ד

1 . וילמובסקי ישראל
ע"י ב"כ עו"ד גונן קסטנבאום
2 . הרשקו יצחק
ע"י ב"כ עו"ד בר לב
3 . סבן חיים
ע"י ב"כ עו"ד חג'ג'
4 . בריגר יוחנן
ע"י ב"כ עו"ד עזריאלנט
5 . בריגר עדה
ע"י ב"כ עו"ד עזריאלנט
6. חדד שלום
ע"י ב"כ עו"ד גונן קסטנבאום הנאשמים

גזר דין

בתאריך 4.2.08 ניתנה הכרעת דין המשתרעת על פני 250 עמודים בגין כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים. בהכרעת דין זו זוכו הנאשמים מהארועים החמורים ביותר שיוחסו להם והורשעו בפריטים נילווים שנתגלו אגב החקירה העיקרית.

לאחר שמיעת טיעוני התביעה הסתבר כי הטיעונים התייחסו לכתב האישום כפי שהוגש תוך התעלמות מהכרעת הדין המזכה את הנאשמים מהחלק העיקרי והחמור של כתב האישום ועל כן אין מנוס מלחזור על עיקרי הדברים כדי להעמיד דברים על דיוקם, זאת לאחר שהתביעה סיכמה בטבלאות את העונש הצפוי לנאשמים על פי החוק, מדובר בעיקר בנאשמים 1 ו- 2 של עשרות שנות מאסר, ושל מליוני ₪ קנס.

הרקע לכתב האישום הינו חקירת ענק שנפתחה לפני כשמונה שנים שהיתה מלווה במעצרים מסוקרים ובכותרות רעשניות בחשד לגניבת עשרות מליוני ₪, במושב שער אפרים ע"י הנאשמים שמעלו בכספים וגנבו את כספם של משתכנים קשי יום וחסרי השכלה.

בטרם אדון בנושא הענישה לגופה, יש להדגיש כי ככלל נאשם המודה באשמתו ראוי להקלה בדין, ואילו נאשם המנהל משפט, אין מחמירים עימו בשל עצם ניהול המשפט, אולם אין הוא זכאי להקלה שנאשם המודה באשמתו זכאי לה. לאחר ניהול משפט ארוך ומייגע שהשתרע על פני עשרות ישיבות ונשמעו בו עשרות רבות של עדים, יש לומר כי ניהול המשפט ע"י הסניגורים היה מתחייב שכן כאמור במרבית האישומים החמורים, זוכו הנאשמים.

עיקר הטענה היתה ביחס לשיווק מגרשים על ידי ממ"י לצורך הרחבת מושב שער אפרים, כאשר במסגרת זו הוקצו 350 מגרשים ש- 160 מתוכם היו מיועדים לבנים ממשיכים של בעלי המשק במושב – 80 במספר ו- 190 מגרשים יועדו לכלל הציבור בארץ. הפרוייקט נועד כדי לפתח את מושב שער אפרים שהיה מושב עני, ותושביו סבלו ממחסור וממצב סוציואקונומי נמוך. הרחבת המושב נועדה להביא מאות משפחות ממעמד כלכלי והשכלתי גבוה באופן שהמושב ישגשג ויפרח.

הטענה העיקרית של התביעה היתה כי בעוד שהמינהל הסכים כי האגודה תשווק מגרשים בשווי 38,000 $ בגין כל מגרש,ובשל כך אף הוצאו תצהירים המעידים על סכום זה אף שהסכום כוזב, הרי בפועל נגבה מכל משתכן חיצוני סך של בין 70,000 ל- 75,000 $ וכאשר נודע למינהל על המרמה, ב- 6.1.00 הוא הורה על הפסקת שיווק המגרשים.

לאחר שמיעת כל העדויות, נקבע באורח חד משמעי כי לא היתה כל מרמה מצד הנאשמים כלפי המינהל, וכי המינהל ידע בין במובהק ובין בעצימת עיניים, על הסכום האמיתי שנגבה מכל משתכן חיצוני.

טענה נוספת היתה שיש הפלייה בין משתכנים מבני המושב למתיישבים חיצוניים, כאשר האחרונים משלמים 75,000 $ ואילו בני המושב משלמים עבור פיתוח – 3,600 $ בלבד.

נקבע בהכרעת הדין כי אין כל הפלייה, שכן כנגד הסכום במזומן שמשתכן חיצוני שילם בסך 70,000 $, שילם כל בן מושב בהפקעת 4.5 דונם מהמשק שלו, לצורך פיתוח המושב, ושווה הערך הנדלני שווה לסכום המזומן.

התביעה התעלמה כליל מקביעות ביהמ"ש במסגרת עתירתה לעונש, ויש להתייחס לכך בהמשך.

מהכרעת הדין הארוכה והמפורטת שאין מקום לחזור עליה אלא רק למקד את החלקים העיקריים שבה, עולה כי המטרה העיקרית של הנאשמים לא היתה לרמות את המינהל או את המשתכנים ולשלשל לכיסם עשרות מליוני ₪ במרמה, אלא כוונתם היתה לשקם את המושב, לגרום לו לפרוח ואלמלא מקלות ביורוקרטים שנתקעו בגלגלי הפרוייקט, היה המושב עולה על דרך המלך והופך למושב לתפארת. בהכרעת הדין נקבע כי הנאשמים לא רימו את המינהל, כי המינהל ידע על הסכום האמיתי שנגבה בפועל מהמשתכן החיצוני ולמרות זאת דרש לקבל תצהירי שקר כאילו הסכום האמיתי הינו 38,000 $ בלבד.

על ידי זיכוי הנאשמים מעבירת המרמה הנ"ל, תוך הרשעתם רק במרמה כלפי משתכנים חיצונים בכך שלא גילו את אזנם שהחל מיום 6.1.00 אוסר המינהל את המשך שיווק המגרשים, ניטל העוקץ העיקרי מכתב האישום אולם התביעה התעלמה מכך וחגיגה את ניצחונה בהרשעת הנאשמים בעבירות שאין אמנם להקל בהן ראש, אולם הן חלק מזערי בלבד מהעבירות המקוריות שיוחסו לנאשמים ושמהן זוכו.

ככל שמדובר במרמה כלפי המינהל, כפי שפורט בהכרעת הדין, ידע המינהל כי המשתכן החיצוני משלם 70-75,000 $ עבור מגרש, על כן לא הוציאו הנאשמים דבר במרמה מהמינהל, באשר למשתכנים מבני המושב נקבע בהכרעת הדין כי הם ידעו היטב את הנסיבות והעובדות, על כן לא בוצעה כלפיהם כל מרמה, הטענה היחידה היתה שהנאשמים לא הסבו תשומת לב המשתכן החיצוני לעובדה שמאז 6.1.00 נאסר שיווק המגרשים.

תיק זה אינו ההזדמנות להביע עמדה ביחס לביורוקרטיה השוררת במדינת ישראל, אולם אין מנוס ממסקנה כי במקרה הנוכחי, הכריעה הביורוקרטיה את היוזמה החופשית ונסיון כן לשקם מושב כושל ולהפכו למושב לתפארת, סוכל ע"י הביורוקרטיה במדינת ישראל.

לא למותר לציין כי כתב האישום ייחס גם לנאשמים 1, 3 ו- 7 עבירות הקשורות במרמה, וייחס להם עבירות הקשורות בקנוניה להדיח חברה אחרת מביצוע עבודות במושב ע"מ שהחברה שהוא מנהלה תזכה בעבודות אלה, עובדות שהוכחו כבלתי נכונות והנאשמים זוכו מהאשמות הקשורות בכך.

בפרשת המשכנתאות הורשעו הנאשמים בזיוף תלושי שכר או סיוע לזיוף כזה. אין להקל ראש בעבירת זיוף, אולם כפי שכל הצדדים לרבות התביעה הסכימו, אין תקדים שבו הורשע הנאשם בעבירה בניגוד לסעיף 418 לחוק העונשין בלבד, ללא עבירה נוספת לצידה.

יחד עם זאת יש לזכור כי המשכנתאות ניתנו ע"ס הבטוחה שניתנה שהיא הקרקע, ולא ע"ס תלושי השכר המזוייפים.

תיאור התביעה את המרמה שנעשתה כלפי המשתכנים "המסכנים" בני המושב, הלם את כתב האישום, אולם סתר לחלוטין את קביעת ביהמ"ש בהכרעת הדין. לא יתכן שהתביעה תחזור שוב ושוב על התנהגותה של השמעת טיעונים על פי כתב האישום ולא על פי הממצאים שהובאו בפני ביהמ"ש כפי שנעשה לפני הכרעת הדין בעניינה של נאשמת 6 שזוכתה, וכפי שנעשה לאחר הכרעת הדין בענין הנאשמים שהורשעו אמנם, אולם בעבירות נלוות בלבד לעבירות העיקריות שמהן זוכו.

הנאשמים 1 ו- 2 זוכו מהעבירות שיוחסו להם בפרשת כביש חוצה ישראל.

אין להקל ראש בעבירות המס שעברו הנאשמים 1 ו – 2, בעבירות אלה נהוג לגזור עונשי מאסר בפועל שמעבר לעונש שניתן לרצותו בעבודות שירות, ולהטיל קנסות כבדים, אולם זאת כאשר מדובר בעבריין שמלכתחילה מואשם בעבירת מס בלבד, ונשפט תוך זמן סביר ולא למי שנפתחה נגדו חקירה במעשים חמורים במיוחד, חקירה שהסתיימה בקול ענות חלושה ורק עקב התפתחות החקירה המסועפת הוגשו גם פרטי האישום בעבירות הנילוות וכאשר נאשם מזוכה מהעבירות העיקריות לאחר שעניינו מתגלגל מעל ל- 7 שנים, הדבר חייב לבוא לידי ביטוי בענישה.

הנאשם 1 שהיה אחד היזמים של הפרוייקט ואחד מהכוחות הדומיננטים שהפעיל את פיתוח המושב, ירד מכל נכסיו, הוגשה נגדו בקשה לפשיטת רגל, וכתוצאה מכתב האישום שהוגש נגדו, לא הצליח למצוא כל מקום עבודה במקצועו כפרוייקטור, ונאלץ לעבוד כמנקה מדרגות.
מצבו הנפשי הדרדר והוא נזקק לטיפול רפואי נפשי ולתרופות ועם כל מצבו הקשה, היה עליו לתמוך בבנו שהיה מאושפז בתקופות ארוכות בבי"ח פסיכיאטרי והעדרו של הנאשם מהטיפול גרם להחרפת מצבו של הבן.

הנאשם 2 הוא בן 70 שנה, מצבה הרפואי של אשתו רע, הוא נאלץ לטפל בה ולהקדיש את זמנו לטיפול זה. בעניינו של נאשם זה יש לומר שלא אוכל להתייחס לראיות שלא הובאו לפני הכרעת הדין, אולם לצורך מתן העונש, אי אפשר להתעלם מהמסמכים שהוגשו שלפיהם לא נותרה יתרת חוב של הנאשם לשלטונות מס הכנסה.

הנאשמים 3 ו- 7 הורשעו רק בנושא סיוע לזיוף במסמכים, בכך שהסכימו כי ישתמשו בשם החברות שבבעלותם כאילו המשתכנים שביקשו משכנתאות עבדו באותן חברות. כאמור עבירה זו חמורה כשלעצמה, אולם כאשר נאלצו הנאשמים להתמודד עם אישומים רבים וחמורים ובסופו של דבר זוכו מהם, לאור עינויי הדין שעברו, עתירת התביעה למאסר בפועל אינה הולמת ומתעלמת כאמור מהכרעת הדין.

לגבי הנאשמים 4 ו- 5, נאשמת 5 היתה שכירה במושב וביצעה את הוראות הממונים עליה, לבצע זיופים בתלושי השכר ונאשם 4 שהוא בעלה, סייע לה בכך.

אין להקל אמנם ראש בעבירות אלה, אולם ברור שחלקם של הנאשמים בפרשה המסועפת קטן יחסית והם נאלצו להיגרר למשפט שארך שנים ואולצו להשתתף בעשרות ישיבות שרק חלק מזערי מהן נגע לעניינם.

העובדה שהמשפט נפתח בקול תרועה רמה והסתיים בקול ענות חלושה, הנאשמים זוכו מהעבירות החמורות במיוחד שיוחסו להם והורשעו בעבירות קלות יותר, העובדה שהעבירות בהן הורשעו היו רק תוצאה של החקירה העיקרית שנפתחה נגדם והם נאלצו לעבור עינויי דין של מספר שנים, כל אלה אינם מאפשרים להענות לבקשת התביעה להטיל עונשים שהיה ראוי להטילם אילו הורשעו הנאשמים בכל סעיפי האישום שהואשמו בהם כאשר דרישת התביעה מתאימה למצב כאילו אכן הורשעו כך, בעוד שבפועל זוכו כאמור מהחלק העיקרי של כתב האישום.

חלקם של הנאשמים 3 ו- 7 בפרשה קטן יחסית, ולאור עינויי הדין שעברו והעובדה שזוכו מהעבירות החמורות שיוחסו להם כאשר נאשם 3 הסתבך בחובות כבדים עקב ההליך שנפתח נגדו שלא בצדק, כאשר התביעה ייחסה לו אחריות שלא היה מקום לייחס לו כלל, וכאשר נאשם 7 הואשם בעבירות רבות מהן זוכה, כמפורט בהכרעת הדין, כל אלה מובילים למסקנה שאין מקום לגזור על הנאשמים הללו עונש מעבר למאסר ע"ת, ואני גוזר על הנאשמים 3 ו- 7 ששה חודשי מאסר ע"ת שלא יעברו תוך 3 שנים עבירה שעניינה זיוף או שימוש במסמך מזוייף.

הנאשמים 4 ו- 5 ביצעו כאמור עבירה חמורה של זיוף מסמך, אולם לאור העובדה שנדרשו לעשות כן ע"י הממונים עליהם, אף שאין בכך משום פטור מאחריות לעבירה, אולם נגררו למשפט ארוך ומייגע שאינו נוגע להם, לפיכך אני מסתפק בהטלת מאסר ע"ת, ואני גוזר על הנאשמים 4 ו- 5 ששה חודשי מאסר ע"ת שלא יעברו תוך 3 שנים עבירה שעניינה זיוף או שימוש במסמך מזוייף.

נאשם 2 היה מנהל חשבונות וחשב ושותף כמעט מלא של הנאשם 1 למעשיו, אולם חלקו קטן יותר כמו כן הוא השלים את חובותיו למס הכנסה, על כן אני גוזר על הנאשם 2 חמישה חודשי מאסר בפועל, עם אפשרות להמירם בעבודות שירות, דבר שיבדק מאוחר יותר, וכן ששה חודשי מאסר ע"ת שלא יעבור תוך 3 שנים עבירה שעניינה קבלת דבר במרמה, זיוף או שימוש במסמך מזוייף, או עבירה בניגוד לסע' 220 לפקודת מס הכנסה.

בנסיבות מצבו הכלכלי של הנאשם ולאחר שירד מכל נכסיו, ולאור מצבה הבריאותי של אשתו שהוא חייב לטפל בה אני נמנע מהטלת עונש של קנס כספי.

נאשם 1 הינו הרוח החיה בקידום הפרוייקט של שער אפרים, למרבה הצער, למרות שכוונתו היתה טובה, ולמרות שכוונתו סוכלה עקב ביורוקרטיה והוא הסתבך בעבירות שלא ניתן להמנע מענישה בגינן, אולם כאמור העבירות בהן הורשע קלות עשרות מונים מהכוונה הפלילית שהתביעה ייחסה לנאשם 1 בכתב האישום ממנו זוכה ברובו.

בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובמצבו הבריאותי ובעובדה שהוא פושט רגל, ובמצב בריאותו של בנו שהוא תומך בו, ולאחר זיכויו מהאשמות העיקריות אני גוזר על הנאשם 1 ששה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, וכן ששה חודשי מאסר ע"ת שלא יעבור תוך 3 שנים עבירה שעניינה קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים הפוגעים בציבור, זיוף או שימוש במסמך מזוייף, או עבירה בניגוד לסע' 220 לפקודת מס הכנסה.

בנסיבות מצבו הכלכלי של הנאשם ולאחר שירד מכל נכסיו, ולאור מצבו הנפשי ומצבו הגרוע של בנו אני נמנע מהטלת עונש של קנס כספי.
כאמור, בעניינם של הנאשמים 1 ו- 2 יוחלט מאוחר יותר בנוגע לאפשרות של ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות.

למען הסר ספק, יודגש שוב כי אילו כתב האישום המקורי היה מתנהל על העבירות בהן הורשעו הנאשמים בסופו של דבר, היה מקום לגזור עונשי מאסר ממושכים יותר וקנסות כספיים, אולם לאור התנהלות התביעה בתיק זה, הגשת כתב אישום חמור ביותר שמרובו זוכו הנאשמים, ולאור עינויי הדין של שנים ארוכות שעברו על הנאשמים הסתפקתי בהטלת עונשים כפי שנגזרו תוך התייחסות לכך שהכוונה הראשונית של הנאשמים היתה להיטיב עם בני המושב ובסופו של דבר הוכרעו ע"י הביורוקרטיה ונאלצו לבצע עבירות ולהתגבר על מעשי השלטון שמנעו אפשרות פיתוחו של המושב.

זכות ערעור תוך 45 יום.